תנ"ך - ואם־בינה
שמעה־זאת
האזינה
לקול
מלי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאִם־בִּ֥ינָה
שִׁמְעָה־זֹּ֑את
הַ֝אֲזִ֗ינָה
לְק֣וֹל
מִלָּֽי:
(איוב פרק לד פסוק טז)
וְאִם־בִּינָה
שִׁמְעָה־זֹּאת
הַאֲזִינָה
לְקוֹל
מִלָּי:
(איוב פרק לד פסוק טז)
ואם־בינה
שמעה־זאת
האזינה
לקול
מלי:
(איוב פרק לד פסוק טז)
ואם־בינה
שמעה־זאת
האזינה
לקול
מלי:
(איוב פרק לד פסוק טז)
ואם
-
ו'
ראשי
פסוקים
בסיפרא:
ראה
איוב
כא
,
ו.
בינה
-
ג'
בטעמא
(מלעיל
,
בלישנא):
תה'
ה
,
ב;
איוב
לד
,
טז;
דנ'
י
,
א.
בינה
-
ב'
בטעמא
(מלעיל):
תה'
ה
,
ב;
איוב
לד
,
טז.
האזינה
-
י"ו:
ראה
איוב
לג
,
א.
ואם
בינה
-
ואם
אתה
רוצה
הבין
,
שמעה
זאת.
בינה
זו
אינה
שם
דבר
,
אלא
לשון
צווי
,
כמו
"בינה
הגיגי"
(תה'
ה
,
ב);
לפיכך
שתים
אלו
טעמן
למעלה
,
בבי"ת
,
וכל
שאר
'בינה'
טעמן
למטה
,
בנו"ן.
ואם
בינה
-
אם
אתה
רוצה
,
הבן
לי
ושמעה
זאת.
ואין
'בינה'
זה
שם
דבר
,
אלא
לשון
ציווי
,
כמו
"בינה
הגיגי"
(תה'
ה
,
ב);
לפיכך
טעמו
בבי"ת
,
וכל
שאר
'בינה'
טעמו
למטה
בנו"ן.
בינה
-
שם
הפועל
,
לא
צווי;
בעבור
מלת
ואם.
והנכון:
'והבינה'.
רק
"בינה"
(איוב
כח
,
יב)
,
מלרע
-
הוא
שם
דבר.
ואם
בינה
-
ציוי
הוא
,
וטעמו
מלעיל
,
והה"א
נוסף.