תנ"ך - כי יסיף על־חטאתו פשע בינינו ישפוק וירב אמריו לאל: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִשְׂפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל: ס (איוב פרק לד פסוק לז)

טקסט וניקוד:

כִּי יֹסִיף עַל־חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִשְׂפּוֹק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל: ס (איוב פרק לד פסוק לז)

טקסט בלבד:

כי יסיף על־חטאתו פשע בינינו ישפוק וירב אמריו לאל: ס (איוב פרק לד פסוק לז)

תיקון קוראים:

כי יסיף על־חטאתו פשע בינינו ישפוק וירב אמריו לאל: ס (איוב פרק לד פסוק לז)
כי יסיף - ד' בטעמא (מרכא ומהפך מצונר): תה' צו , ד; קיז , ב; קמג , ג; איוב לד , לז. יסיף - י"ד חסר (ו"ו): ראה איוב יז , ט. ישפוק - ג' (אחד מלא וב' חסר): מ"א כ , י; איוב כז , כג; לד , לז. לאל - י"א בקמץ: ראה איוב יג , ח.

יסיף - י"ד חס'; ישפוק - ג'; וירב - ל'.

יספוק - לשון רוב דברים והרמת קול. בינינו יספוק - הוא אומר. מה לנו ולדבריו "אף אמנם שגיתי אתי תלין" (איוב יט , ד)?! ואינו יודע שאנו נענשים , ומספיק לנו עונות , על שאנו שומעים. כך מפורש בויקרא רבה (ויק"ר ד , ו).

בינינו יספוק (בנוסחנו: ישפוק) - הוא מספיק לדבר רעות , כמו "אם יספוק (בנוסחנו: ישפק) עפר שומרון" וגו' (מ"א כ , י); וכפל לשון על ראש המקרא ועל סופו. וירב - ויַרבה , לשון 'מפעיל'.

כי יוסיף על חטאתו פשע - בתחילה היה איוב שוגג , שאין 'חטאת' האמור כאן אלא שוגג , כעניין שנאמר "נפש כי תחטא בשגגה" (וי' ד , ב) , וסוף הוסיף על שגגתו מזיד , שאין פשע האמור כאן אלא מזיד ומרד , כעניין שנאמר "אז תפשע לבנה" (מ"ב ח , כב; דה"ב כא , י); שמתוך שמרבה אמריו כנגד האל , הוא פושע בדבריו. ושמא תאמר: מה איכפת לך אם שגיתי - "אתי תלין משוגתי" (איוב יט , ד); וכן אם פשעתי - אני הוא הפושע ואני הוא הלוקה , אין איש מכם נושא אתי עון , זולתי! אל תאמר כן , שהרי מה שאתה מדבר , בינינו יספוק - פתרון: גם אנו השומעים נושאין עון על כך , על שאין אנו משתקין אותך. זהו מדרשו , ופשוטו: כי יוסיף על חטאתו פשע - על שיספוק בינינו בדברים יתירים שאין כדיי לאומרן , שמרבה אמריו כנגד האל; 'אינטר נוש שא דבאט' בלעז.

כי - כל עת יוסיף על חטאתו פשע. בינינו יספוק - יותר מדאי; כמו "אם יספוק עפר שומרון" (מ"א כ , י). והעניין: מה שהוא די בינינו , וכנגד המקום ירבה דברים.

על חטאתו פשע - על חטאת דבריו פשע שפתים. בינינו יספק (בנוסחנו: ישפוק) בינינו מספיק ומרבה אמריו לאל. ואין אליהוא מוכיחו , רק על פשע שפתיו וצדקו מאל; וזהו שאמר למעלה "על צדקו נפשו מאלהים" (איוב לב , ב) , וכן בסמוך הוא אומר "אמרת צדקי מאל" (שם לה , ב).

כי יוסיף על חטאתו - הראשון עתה פשע - כי בין כולנו יספיק ויגדיל אמרים יותר מדאי , וירבה גם דבריו לפני האל. ולדעתי יספוק זה , מן הלשון הידוע בדברי חכמינו ז"ל (ראה משנה שבת ב , ז): ספק חשכה ספק אינה חשיכה; ויאמר , כי יספוק עליהם אמונת האלהים.

יספוק (בנוסחנו: ישפוק) - יספוק כפיו ויתרעם מהשם יתברך.

רצוני: יבחן איוב באלה המכאובים עד נצח , כדי שיהיו ממנו תשובות באנשי און , רוצה לומר: להשיב להם: ראו מה קרה לאיוב על שהטיח דברים כנגד השם יתעלה. או יהיה פירוש על תשובות באנשי און: מפני שהיה משיב תשובות באנשי און , ליחס מהם עול לשם יתעלה , לשם יתברך והיא ההצלחה הנראית לרשעים לפי מה שזכר , כי יוסיף תמיד על חטאתו פשע בינינו , יספוק כפיו ויתרעם על השם יתעלה וירבה אמריו לאל , כאילו היה אנוש כערכו (ע"פ תה' נה , יד). והכלל העולה מהדברים הוא , כי על מה שהיה איוב טוען שכבר הגיעוהו רעות נפלאות על לא חמס בכפיו , ושפט מפני זה שהאדם משולח ונעזב (ע"פ יש' כז , י) אל הסידור אשר מצד המערכת , ולזה היה מתרעם על השם יתברך איך סידר הענין בזה האופן בהעדר הסדר והיושר , ולמה ברא האנשים הקשי יום אחר שאין להם המלט מהרע , ונבחר להם ההעדר מהמציאות והמות מהחיים - הנה ישיב אליהו שדברי איוב בטלים מצדדים: הצד האחד - שהוא היה אומר שאין חמס בכפיו , והוא מבואר , שכבר חטא במה שאמר שלא יועיל לאדם בהתהלכו בדרכי השם , וכאילו התחבר בזה הדעת עם אנשי רשע ופועלי און , כי הם יעשו מה שיעשו מהרשע והחמס להשענם שלא יגיעם נזק מהשם יתעלה על זה. ואע"פ שכבר התנצל איוב מזה הענין והשיב שהוא לא ישבח מפני זה הרשע והעול , כמו שזכר במענה "חי אל הסיר משפטי" (איוב כז) , הנה אין לו התנצלות במה שנכנס מהמום בדעתו זאת , מצד קיצורו מחקור בזאת החקירה כפי מה שראוי. והוא מבואר , שהחטא אשר יהיה בדעות הוא יותר עצום מהחטא אשר יהיה בפעולות המדותיות , כי כל מה שיהיה הפועֵל למרי והמתואר בו יותר נכבד , יהיה החטא בו יותר חזק. ולפי שהחטא אשר יהיה בדעות יהיה המתואר בו השכל , והחטא אשר יהיה בפעולות המדותיות יהיה המתואר בו החומר והכחות הנפשיות החמריות , והנה השכל יותר נכבד מהחומר ומשאר כחות הנפש - הוא מבואר שהחטא אשר יהיה בדעות הוא יותר עצום מהחטא אשר יהיה בפעולות המדותיות; כאילו תאמר: הגנבה והגזל ומה שידמה לזה. וכל שכן כשנתלו בדעת ההוא אשר היה הטעות , השלמיות האנושיות בכללם המדיני והמדעי , כמו הענין בזה הדרוש אשר טעה בו איוב זה האופן מהטעות; ואמנם שכבר נתלה בו השלמות המדיני , הוא מבואר ממה שקדם. וזה , שהאנשים לא ימנעו מעשות הרשע והעול אלא ליראתם שיגיעם עונש על זה. ואמנם יתבאר שכבר נתלה בו השלימות המדעי משני צדדים: הצד האחד - במקרה , והוא: כשידעו האנשים שבהשלימם שכלם והוצאתם אותו מהכח אל הפועל ימלטו מאלו הרעות אשר מצד המערכת , כמו שהתבאר מדברי אליהוא - ישתדלו להשלים שכלם. והצד השני - בעצם; כי ההצלחה האנושית תהיה כשישכיל האדם השם יתברך כפי מה שאיפשר. וזאת הגזרה מוסכם עליה מהפילוסופים ובעלי התורה האלהית , והיא כמו מבוארת בנפשה למי שהתפלסף וידע ענין השכל , ומהו מה שישכיל. ולפי שהשגת השם יתברך האפשרית לנו תגיע לנו בשנשיג מעשיו ואופן פעלו בהם , ויותר מה שאיפשר שנשיג מהם הם אלו הדברים אשר בזה העולם השפל , הנה כאשר תעלם ממנו הנהגתו אותם ונטעה בזאת ההנהגה זה האופן מהטעות שטעה איוב , תמנע ממנו ההשגחה בשם יתעלה האיפשרית לנו. ובהיות הענין כן , הוא מבואר שדברי איוב בלתי צודקים במה שהיה אומר שצדק , "ואל הסיר משפטי" (לעיל , ה). והצד השני הוא , שאליהוא יבאר שהשם לא ישתדל בעשיית הרשע והעול כלל , אבל ירחיקהו בכל האופנים; ולזה אין ראוי שנאמר שהוא סידר בטובות אישי האדם ורעתם סידור בלתי שומר צדק ויושר , כמו שהיה אומר איוב (ראה לעיל , ו). אמנם שהשם יתעלה איננו חפץ ברשע והעול , זה יתבאר בחפוש. ונציע לזה המופת הקדמה אחת , מחוייב הוראתה. והיא , שכל הדברים הנמצאים - פועל אותם השם יתברך. ואחר שהוצעה זאת ההקדמה על שהיא אמתית בלא ספק ומחוייבת ההודאה בה לבעלי התורות האלהית ולבעלי העיון , נאמר , כי כשנחפש בכללות בסדור אשר סדר השם יתברך בזה המציאות , מצאנו בו מהצדק והיושר וההטבה והחנינה מה שלא ישוער ― רצוני לומר: כשחקרנו בשלמות הנמצא ביצירת מין ומין מהנמצאות ― עד שלא היה אפשר המצאם באופן יותר שלם , רוצה לומר , שאי אפשר שיהיה להם מהשלמות בעצמם יותר מהנמצא להם , ואי אפשר גם כן שישלימו קצתם קצת יותר מזה ממה שנמצא להם מהשלמתם קצתם קצת והעדרם קצתם בקצת. ואל אלו שתי ההקדמות רמז אליהוא באומרו: "מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כולה (לעיל , יג); רצוני , שהוא זכר שהשם יתברך הוא הפועל סידור העולם. וטען עם זה בזה הפסוק , שזה הסידור יורנו שאין השם יתברך חפץ רשע; והוא מה שהקדים ואמר: "אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט" (לעיל , יב). וביאר זה מזה הסידור אשר סדרו השם יתברך בזה העולם. ובהיות הענין כן , הוא מבואר מצד אלו הפעולות אשר פועל אותם השם יתברך , שאיננו חפץ בעשיית הרשע והעול , אבל כל השתדלותו הוא לעשות הצדק והיושר בכל הדברים הנמצאים. וזה , שאם היה חפץ בעשיית הרשע והעול לא היו פעולותיו על צד האופן שהם בו מהצדק והיושר , כי לא יבא ממי שהוא חפץ רשע ועול צדק ויושר , כי אם מעט ובמקרה. ואין לאומר שיאמר שהוא פועל המינים , והם אשר נמצא בהם בבריאתם הצדק והיושר , ואיננו פועל האישים , לפי שהמינים אינם דבר יותר מהאישים , אבל הם האישים בעצמם; ואולם באישים - דבר נוסף על הטבע המיניי , והם המשיגים ההיולניים אשר היו בהם פרטיים , כמו שהתבאר ב'מה שאחר הטבע'. וכאשר התיישב זה כולו , הוא מבואר שאין השם יתברך חפץ רשע ועול. ומה שנמצאהו בלתי שומר צדק ויושר בטובות אישי האדם ורעתם - ראוי שנחקור איך איפשר זה , מזולת שניחס לשם רשע ועול. ואם לא נוכל להשיג זה , ראוי שניחסהו אל קצורינו , לא שנחליט המאמר , מפני רוע הסידור הנמצא לפי מה שנחשוב בטובות אישי האדם ורעתם , שהשם יתברך סידר זה הענין באופן חסר , כמו שהיה אומר איוב. ואם אמר אומר שאיוב לא ייחס זה הענין אשר היה מתרעם עליו לשם יתברך לרֶשע ועול , אבל ייחסהו ללאות וקיצור , וזה לא יבטל מזה הצד - הנה אליהוא בטל גם כן זה המאמר בכח טענתו זאת , ואמר: אמנם שהשם יתברך לא ירשיע ולא יעות משפט מצד קצורו וליאותו מהמציא זה הסידור הנמצא בטובות אישי האדם ורעתם באופן יותר שלם. זה מבואר לפי שהוא לבדו המציא זה המציאות בכללו , וסידר אותו בזה הסידור הנפלא אשר הוא מורה על שתכלית העוצם והחכמה נמצא לפועלו. ואם לא השיגהו קיצור וליאות מהמציא מה שהמציא מהדברים הנפלאים תכלית הפלא בנמצא , נמצא כל שכן שלא ישיגהו ליאות וקיצור במה שהוא למטה מזה , והוא הבאת הטוב לטובים והבאת הרע לרעים; וכל שכן שלא ילאה להמנע מברוא האנשים הקשי יום ולא יקצר מהשיג אם המות הוא נבחר מהחיים לכמו אלו האנשים אם לא. והנה יבאר אליהוא באופן שני , שאין השם יתברך חפץ ברשע והעול. והוא יניח תחלה בכח דבריו , כאילו הוא מבואר בנפשו שאין הבאת הטוב בלא משפט - עול; כאילו תאמר: הבאת הטוב לרשעים המסודר להם מצד המערכת. לפי שהוא יראה שאין בזה עול , כי זה הטוב יבא להם על צד ההשגחה הכוללת אשר השם יתברך משגיח באדם , רוצה לומר: מצד הסידור אשר מהגרמים השמימיים. וזה יהיה להם מאשר האדם נולד בעת אשר היה בו מצד הכוכבים זה המצב , לא מצד מה שהם אלו האנשים. והוא מבואר , שאין ראוי שימנע השם מהשגיח במין האנושי זה האופן מן ההשגחה , מפני הרשעים אשר אפשר שיהיו בו. ואולם היה עול ורשע , אם היה מגיע להם טוב מצד מה שהם רשעים , או מפני הטבע האישיי. ואחר שהתישב זה , הנה נבאר מדברי אליהוא , שאין השם יתברך חפץ רשע; וזה , שאם היה חפץ רשע הנה יחוייב לפי דעת איוב שיהיה השתדלותו להביא רע בלא משפט לאלו הנמצאות השפלים באמצעות המערכת. וזה , כי הבאת הטוב בלא משפט בזה האופן איננו רשע ועול כמו שקדם. והנה , אם היה חפץ בהבאת הרע , היה משחית זה המציאות השפל ברגע , לפי מה שנמצא לשם יתברך מעצם הכח והיכולת. ועוד , שעמידת זה הנמצא - קיומו הוא בשם יתעלה; וכאשר לא יסבב השם יתברך בשמירתו , יפסד תכף. ואחר זה נשנה מקביל הנמשך , ונאמר: אבל אין זה המציאות השפל נפסד ונשחת יחד. ויחוייב מזה מקביל הקודם , והוא , שאין השם יתברך חפץ בהשחתה וההרעה; והוא מקביל הנמשך מההקש התנאי הקודם. ויחויב ממנו מקביל הקודם , והוא , שאין השם יתברך חפץ רשע. וזה המופת רמז אליו אליהוא באומרו: אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף" (לעיל , יד) - לבאר מה שהקדים. ואמר: "אף אמנם אל לא ירשיע" (לעיל , יב) , ואמר: "ואדם על עפר ישוב" (לעיל , טו) - שאם היה דעת איוב שזה העול איננו נמצא רק באדם , ולא יחוייב שיהיה חפץ להביא רע בלא משפט כי אם לאדם , הוא מבואר שאם היה חפץ השם יתברך בהבאת הרע לאדם , היה מפסיד המין האנושי ברגע. ולפי שלא ביאר אליהוא בביאור שהבאת הטוב בלא משפט לרשעים מצד המערכת אינו עול , נשאר זה הספק לאיוב אחר דברי אליהוא , רוצה לומר: מדוע נמצאת ההצלחה לרשעים , כמו שנבאר בביאורינו לדבר איוב עם השם יתברך. והנה הרע אשר יגיע אל הנמצאים השפלים במקרה מהגרמים השמימיים - כבר יאמר אליהוא שאין ראוי שיוחס לשם יתברך לרשע ועול , לפי שבו תועלת לענוש לרשעים על רשעם , ויקבלו בזה תוכחת שאר האנשים , וימלטו גם כן הטובים מיד הרעים באבדם. וזכר עם זה אליהוא שכבר יביא השם רע לרשעים לזאת הסבה לבד , ואם לא היה מחוייב להם מצד המערכת - להציל הצדיקים מידם. וזה כולו צדק ויושר.

יספוק (בנוסחנו: ישפוק) - יש אומרים: מן "ויספק את כפיו" (במ' כד , י) , ויש אומרים: כמו "אם יספק (בנוסחנו: ישפק) עפר שומרון" (מ"א כ , י) , כטעם 'די'.

יוסיף על חטאתו פשע - שיפשע בשם בהרשיעו אותו ובהצדיקו נפשו. בינינו יספק כפיו , והרבה אמריו לנגד אל.

כי אינו מתחרט על מה שאומר , אלא עוד מוסיף לומר דברים רעים , ובינינו יספוק כפיו - לשון ריבוי הוא , כמו "אם יספוק עפר שומרון" (מ"א כ , י). וירב - דברין קשים כנגד האל.
ריכוז קישורים