תנ"ך - כי־אדם לעמל יולד ובני־רשף יגביהו עוף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי־רֶ֝שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף: (איוב פרק ה פסוק ז)

טקסט וניקוד:

כִּי־אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי־רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף: (איוב פרק ה פסוק ז)

טקסט בלבד:

כי־אדם לעמל יולד ובני־רשף יגביהו עוף: (איוב פרק ה פסוק ז)

תיקון קוראים:

כי־אדם לעמל יולד ובני־רשף יגביהו עוף: (איוב פרק ה פסוק ז)
יולד - ג' מלא (בלישנא): שו' יג , ח; יח , כט; איוב ה , ז. רשף - ג': דב' לב , כד; חב' ג , ה; איוב ה , ז.

יולד - ג' מל'; רשף - [ג']; עוף - ל'.

כי אדם לעמל יולד - כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו , לקבל פורענותו. ואינו כבני רשף , שהם מלאכים ורוחות , שהם יגביהו עוף , ואינם מן התחתונים , לשלוט בם שטן ויצר הרע. רשף - כמו "רשפי קשת" (תה' עו , ד): כשהחץ מעופפת נקרא 'רשפי' , לשון עוף.

יגביהו עוף - מגביהם לעוף ולטוס.

כי אם לעמל יולד - כי זה לשון 'אלא' הוא , וכאילו אמר: עמל ואון שאתה רואה שהבריות עושין לבנים ואין מושיע , לא על חנם , אלא לעמל יולד; ופתרונו: אביהם פעל עמל זה שנפרעין מבניו. ומסורת זה תפוש בידך: בכל מקום שתראה 'עמל ואון' - פתרונו: עון ופשע; "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" (במ' כב , כא) , וכן "למה תראיני און ועמל תביט" (חב' א , ג) , וכן "הרה עמל וילד און" (איוב טו , לה). וכן פשר דבר (ע"פ קה' ח , א): אדם לעמל יולד - אדם שנולד לחטוא , לפי שיצר הרע שולט בו , הוא שחטא , ובעון זה בניו לוקין. ובני רשף יגביהו עוף - אפילו השידים שמגביהין לעוף מעל הארץ מזומנין לעשות שליחותו שלהקדוש ברוך הוא וליפרע מזרעו. וכן מצינו , שבזמן שהבריות חוטאין , בריות הללו מזומנים לעשות שליחותו של הקדוש ברוך הוא וליפרע מהן , דכתיב "מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם" (דב' לב , כד).

כל עמל שהוא עם און הוא כמוהו בעניין. אמר , כי הרֶשע לא יצמח , לכן בן אדם יולידנו; וכאילו לא יולד אלא לעשות עמל ואון , כענין "הן בעון חוללתי" (תה' נא , ז); כי תולדת בן אדם קרובה לעשות רע , כטעם "כי יצר לב האדם רע" (בר' ח , כא). ובני רשף - יש אומרים , כי כאשר תולדות העוף לעוף , כן תולדות האדם לעמל; וכמוהו: "ולחומי רשף" (דב' לב , כד) , שפירושו: אכולי עוף. ויש אומרים , כי בני רשף הראויים להיות בגיהנם , יגבהו בעולם הזה; וזה הפירוש בלא רשף , רק הוא קר. ויש אומרים כי בני רשף הם ניצוצי האש , והוא קרוב.

כי אדם - פתרונו: אלא אדם. לעמל יולד - מזומן לזורעו. יולד - כמו 'נולד' , "אדם יולד" (איוב יא , יב). ובני רשף יגביהו עוף - בני רשף הם החצים אשר יעופו יומם , כמו "רשפי קשת" (תה' עו , ג) , שהקשת יורה אותם והם מהלכים כמו רשף מתוך צחצוחן; ובני רשף נקראים מתוך שמוציאם מתוך האישפה , כבן במעי אמו , ונקראים "בני אשפתו" (איכה ג , יג) ובני רשף. וכה פתרון הפסוק: אלא לעמל מזומן , לזרעו , ולפיכך בני הרשף יגביהו עוף - לעוף עליו. והיא קצירת העמל שאמר למעלה: "וזורעי עמל יקצרוהו" (איוב ד , ח) , והווה הרשע "מזי רעב ולחומי רשף" (דב' לב , כד).

כי אדם לעמל יולד וגו' , אולם אני אדרוש אל אל - אלה הפסוקים קשורים. יגיד , כי האדם יולד להיות לו עמל וכעס בחייו , ולא יוכל להנצל ממנו , כי הוא בעצמו יתעלה הביאו עליו , כאשר בני רשף - הושם בתולדותם להתעופף , אך איננו מיחס זה , רק לאל. ואל אלהים אשים - ההנהגה הזאת; לא אל כוכב ומזל , בלתי ליי' לבדו. כי במשפט יעשנה על פשעיהם , כי הוא "עושה גדולות" (להלן , ט) - ונוראות , משפיל ומרומם (ראה להלן , יא) , ו"מיפר מחשבות ערומים" (להלן , יב) - הם המתחכמים בענינם לעשות מעשיהם בעצה וחכמה כפי דעתם. והוא מבטל עצתם , כי הוא היודע כי הצרות הבאות עליהם , וביטול העצה שלהם - לטובתם , והם אינם מבינים הטובה היא אם רעה (ע"פ במ' יג , יט). והוא לוכד גם החכמים (ראה להלן , יג) בעלי הכוכבים והמזלות באותה ערמה אשר חשבו , כי לו לבדו היכולת , לא למזלות; והוא תקוה לדלים ולאביונים המצפים אליו (ראה להלן , טז). ואם כן "אשרי אנוש יוכיחנו אלוה" ולא ימאס מוסרו (להלן , יז). ובני רשף - בני העוף; וכן "ולחומי רשף" (דב' לב , כד) , שתרגומו "אכילי עוף" (ת"א). ויש לפרש עוד בני רשף: ניצוצות הגחלים , מן "רשפיה רשפי אש שלהבת יה" (שה"ש ח , ו); רצונו לומר: כי אדם לעמל יולד , ולהיות הגחלים מעופפים עליו תמיד. וכן אמר התרגום: "ארום בר נש לליעות אתיליד וסופוהי היך גיצין דנתרין מן גומריא ומתגבהין היכדין יעוף" (תרגום איוב). דברתי - הנהגתי , כמו "דוברות בים" (מ"א ה , כג); "בתוך הדברו" (מי' ב , יב).

בני רשף - הם כידודי אש.

אבל הרעות הנופלות בכאן בזולת מרי קדם , אין ראוי בהם שיקראו 'רעות' , לפי שהם מיוחסות אל סכלות המקבל , כמו שזכר באויל ופותה (ראה לעיל , ב) , וזה , שהאדם יולד לעמל ולהשתדל בקנינים אשר יצטרכו אליו כי לא נִתְנו לו שלמיותיו בפוֹעַל , אבל נִתְנו לו הכלים אשר אפשר שבהם יגיע אל מה שיצטרך אליו , כמו שכידודי האש (ע"פ איוב מא , יא) יולדו להתנועע תכף התהוותם , ולהגביה עוף מה שהתמידו נמצאים , עד שיסור החלק האשי מהם ויפול האפר. ובהיות העניין כן , רצוני שהאדם יולד לעמל בשלמיותיו , אשר ירצה הגעתם אליו , הנה אם לא ירדוף בהגעתם בסבות הראויות , אין זה עונש אם לא יַגִיעוֹ; וזה מבואר בנפשו.

לעמל - לשקר. רשף - נצוצי האש; וכן "ויצא רשף" (חב' ג , ה). עוף - שם הפועל.

כי לא יצא מעפר הנזרע באון , כי צנים (ראה לעיל , ה) יהיה. ומאדמה לא יצמח זרע זרוע בעמל ושקר. כי אדם - לעשות עמל ואון יולד , "כי יצר לב האדם רע" (בר' ח , כא) , על כן לא ינצחו מעשיו; וניצוצי האש שיגביהו עופם להזיק ולהרע , כעניין "קטיל המון שביבא די נורא" (דנ' ג , כב) - הם מדומים אליו. כי תולדות האדם והניצוצות להזיק. פירוש אחר: יש אומרים (ראה ר' יוסף קרא ורבנו תם): כי לא יצא - אין תולדת הרשע לצאת מן העפר , כי האדם יולידנו.

והם בני רשף שיגביהו להתעופף , כי זה טבע האש , רצוני , שתנועתה למעלה. והטעם , כי יבקשו גדולות וראמית מקנייני העולם הזה , ולכן אחריתם רעה.

כי אדם לעמל יולד - לכך נברא האדם , לקבל עמל כפי מעשיו. ובני רשף יגביהו עוף - אילו הם השדים הפורחים באויר , וזהו "ולחומי רשף וקטב מרירי" (דב' לב , כד). וזהו פתרונו: השדים פורחים ומגביהים לעוף ואינם מתייסרים בייסורי העולם; אבל בני אדם לכך נבראו , להתייסר כפי פעליהם.
ריכוז קישורים