תנ"ך - חלפו
עם־אניות
אבה
כנשר
יטוש
עלי־אכל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
חָ֭לְפוּ
עִם־אֳנִיּ֣וֹת
אֵבֶ֑ה
כְּ֝נֶ֗שֶׁר
יָט֥וּשׂ
עֲלֵי־אֹֽכֶל:
(איוב פרק ט פסוק כו)
חָלְפוּ
עִם־אֳנִיּוֹת
אֵבֶה
כְּנֶשֶׁר
יָטוּשׂ
עֲלֵי־אֹכֶל:
(איוב פרק ט פסוק כו)
חלפו
עם־אניות
אבה
כנשר
יטוש
עלי־אכל:
(איוב פרק ט פסוק כו)
חלפו
עם־אניות
אבה
כנשר
יטוש
עלי־אכל:
(איוב פרק ט פסוק כו)
כנשר
-
ד'
(רפין):
דב'
לב
,
יא;
חב'
א
,
ח;
מש'
כג
,
ה;
איוב
ט
,
כו.
אבה
-
ל';
כנשר
-
ד';
יטוש
-
ל'.
אבה
-
שם
נהר
שוטף.
יטוש
-
יפרח.
עם
אניות
איבה
-
כאניות
החולפות
ועוברות
מהרה.
כנשר
יטוש
עלי
אוכל
-
וכנשר
יטוס
בטיסתו
מהרה
כשרואה
אוכל
,
כן
חלפו
ימיי
מהרה.
איבה
-
שם
מקום. 7
חלפו
עם
אניות
אבה
-
פתרון:
חלפו
ימיי
מהרה
יותר
מהליכת
אניות
איבה
-
שם
נהר
שוטף
שספינות
העוברות
בו
רצות
במרוצה.
ורבי
מנחם
ברבי
חלבו
פירש
אניות
אבה
-
ספינות
טעונות
פירות
שהוא
דבר
קל
,
וקלות
במרוצתן
לפי
שנושאות
דבר
קל.
כנשר
יטוש
עלי
אוכל
-
שעף
מהרה
מפני
שחש
לאכול.
אבה
-
יש
אומרים:
שם
מקום
או
(ראה
רש"י;
השרשים:
'אבה')
שם
נהר
שוטף.
ויש
אומרים:
פירות
(ראה
ת"י);
כמו
"ואנביה
שגיא"
(דנ'
ד
,
ט).
והראשון
נכון.
יטוש
-
אין
לו
ריע
במקרא;
ופירושו
'יעוף'
,
לפי
העניין.
יטוש
-
יפרח
עלי
אוכל
,
שאז
ממהר
,
יחוש
לאכול.
אניות
אבה
-
אמר
התרגום:
"ספינן
קלילן
דמרי
דבבו
דאזלין
למיבז"
,
מלשון
"איבה"
(בר'
ג
,
טו).
יטוש
-
וימהר
כנשר
חש
לאוכל:
"כנשרא
דטאיס
למיכל"
(ראה
תרגום
איוב).
ובלשון
הגדה:
'טיסין
באוירא'.
אניות
אבה
-
הוא
מעניין
'רצון'
,
והם
האניות
שישיגו
רצונם
בהם
ההולכים
בים
להשחית
,
כי
הם
יצטרכו
ללכת
במהירות
אל
אשר
ירצו.
יטוש
-
יעוף.
הנה
ימי
,
עם
צדקתי
ותום
לבבי
,
הלכו
במהירות
בלא
חמדה
,
כמו
שילכו
במהירות
האניות
המתוקנות
בתכלית
התקון
בים
,
וכמו
שיעופף
במהירות
הנשר
כשיבקש
האוכל.
אבה
-
שם
מקום
או
שם
נהר;
ולא
יתכן
להיותו
מן
'איבה'.
או
המלה
מן
"אביון"
(איוב
ה
,
טו).
ואבה
-
שם
דבר
,
וכן
"למי
אוי
למי
אבוי"
(מש'
כג
,
כט);
ו'אביון'
-
שם
תאר
,
כטעם
'מתאוה'
,
מן
"לא
יאבה
יי'"
(דב'
כט
,
יט).
יטוש
-
יחוש;
ותרגום
"חש
לאכול"
(חב'
א
,
ח):
"דטאיס
למיכל"
(ת"י)
,
ופירושו:
ימהר.
ברחו
,
חלפו
-
אינם
דביקים
עם
וימי
,
רק
עם
הרצים
הבורחים
ממקום
עניים
,
ורכבו
אניות
התאוה
והחפץ
,
וחלפו
לראות
טובה.
וזה
משל
נחמד
ופירוש
נכון;
והעד:
כנשר
יטוש
עלי
אוכל.
ובאמרו
רץ
ואחר
כן
ברחו
-
כמוהו
"ויבא
אלי
אנשים"
(יח'
יד
,
א)
,
ורבים
כן.
איבה
-
שם
נהר
גדול.
יטוש
-
יפרח
מהרה.