תנ"ך - אם־אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה: (איוב פרק ט פסוק כז)

טקסט וניקוד:

אִם־אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה: (איוב פרק ט פסוק כז)

טקסט בלבד:

אם־אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה: (איוב פרק ט פסוק כז)

תיקון קוראים:

אם־אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה: (איוב פרק ט פסוק כז)
אמרי - ב' (בקמץ): יהו' ו , י; איוב ט , כז. ואבליגה - ג': תה' לט , יד; איוב ט , כז; י , כ.

אמרי ב' יהושע ואיוב .

אמרי - ב'.

שיחי - דברי צערי. פני - חמתי. ואבליגה - אתחזק; כמו "המבליג שוד על עז" (עמ' ה , ט).

אמרי - חטף קמץ , כמו 'שכבי' , "עמדי" (יר' יח , כ); לשון 'עשותי'.

אם אמרי אשכחה שיחי וגו' , אז בשחת תטבליני - כל חמשה מקראות הללו מליצה אחת ופשר אחד; וכה פתרונו: אם אני אומר: אשכחה שיחי - אסיר מליבי דברים שאני מדבר מרוב צערי , כאילו הם שכוחין ממני , אעזבה ואבליגה - אניח חמתי ואתחזק לסבול מכאובי ולא אצעק ולא אתרעם עליהם עוד מעתה , לפי שיגורתי כל עצבותיי , ידעתי כי לא תנקיני אם אדבר דברים יתירין; ואומר לי ליבי: אנכי ארשע אם אדבר דברים יתירין. למה זה הבל איגע לעצור במיליי? לשוא הינחתי חמתי , לשוא אחריש ואתאפק (ע"פ יש' מב , יד) , מפני שכל זה איננו שוה לי (ע"פ אס' ה , יג); שאם התרחצתי במי שלג והזכותי בבור כפיי , כאילו אז בשחת תטבלני וכאילו תעבוני שלמותיי ולא יטהרוני מי שלג ובורית. למה?

אעזבה פני - כעסי; כמו "ופניה לא היו לה עוד" (ש"א א , יח). ואבליגה - ואתחזק; כמו "המבליג שוד" (עמ' ה , ט).

אם - אמרי אשכחה שיחי וצערי - לסבול לפי שעה.

אם אמרי אשכחה שיחי והטענות שיש לי לצדק את עצמי , ואעזוב חמתי ואתחזק , אולי אנצל בסבלי הייסורין - יגורתי כי גם כן יבואו כל עצבותי , וידעתי כי לא תנקני בעבור שתיקתי; כי כן שתקתי מתחלה ולא הועיל לי.

שיחי - דברי נגעי. פני - כעסי. ואבליגה - ואתחזק; ויהיה 'בודד'. או יהיה 'יוצא' , ויהיה פירושו: ואחזק לבי.

אם אמרתי אשכח שברי ואעזוב כעסי ואחזק מעט - הנני ירא מאד כל הכעסים אשר לי , הם שכבר ידעתי שלא תנקני באחרית מאלו הרעות.

פני - חֵמות; ונקראו כן בעבור שיֵראו בפָּנים. ואבליגה - ואתחזק.

אשכחה שיחי - שלא אדבר , ואעזבה פני - שלא אכעוס עוד; אולי אתחזק.

אם אמרי אשכחה שיחי - שם הפֹעל הוא. ושיחי - כמו צערי. אעזבה פני - כעסי , כמו "אכפרה פניו" (בר' לב , כא). ואבליגה - אתחזק מעט ואֶדַּיֵין ואתווכח עמו; כמו "המבליג שד על עז" (עמ' ה , ט).
ריכוז קישורים