תנ"ך - אם־עלה קרבנו מן־הבקר זכר תמים יקריבנו אל־פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ יַקְרִ֣יב אֹת֔וֹ לִרְצֹנ֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה: (ויקרא פרק א פסוק ג)

טקסט וניקוד:

אִם־עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן־הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהוָה: (ויקרא פרק א פסוק ג)

טקסט בלבד:

אם־עלה קרבנו מן־הבקר זכר תמים יקריבנו אל־פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני ה': (ויקרא פרק א פסוק ג)

תיקון קוראים:

אם־עלה קרבנו מן־הבקר זכר תמים יקריבנו אל־פתח אהל מועד יקריב אתו לרצנו לפני יהוה: (ויקרא פרק א פסוק ג)
אִם עֲלָתָא קֻרבָּנֵיהּ מִן תּוֹרֵי דְּכַר שְׁלִים יְקָרְבִנֵיהּ לִתרַע מַשׁכַּן זִמנָא יְקָרֵיב יָתֵיהּ לְרַעֲוָא לֵיהּ קֳדָם יְיָ :

אם - ז' ראשי פסוקים בסיפרא: וי' א , ג; ג , ז; ד , ג; ז , יב; כה , נא; כו , ג; כז , יז. לרצנו - ד' חסר (בלישנא): בר' מט , ו; וי' א , ג; *דנ' ח , ד; יא , לו. (וכל 'לרצנכם' דכותהון).

אם - ז' ראש' פסוק' בסיפ'; לרצנו - ל' חס'.

זכר - ולא נקבה. כשהוא אומר "זכר" למטה (להלן , י) - שאין תלמוד לומר - ולא טומטום ואנדרוגינוס (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ג , ז). תמים - בלא מום. אל פתח אהל מועד וגו' - מטפל בהבאתו עד העזרה. מהו אומר "יקריב" (לעיל , ב) , יקריב? אפילו נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון , יקריב כל אחד לשם מי שהוא. וכן עולה בחולין - ימכרו החולין לצרכי עולות , והרי הן כולן עולות , ותקרב כל אחד לשם מי שהוא. יכול אפילו נתערבה בפסולין או בשאינו מינו? תלמוד לומר: יקריבנו (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ג , יג). יקריב אותו - מלמד שכופין אותו; יכול על כרחו? תלמוד לומר: לרצונו; [הא כיצד?] - כופין אותו עד שיאמר 'רוצה אני' (ראה שם , טו). לפני יי' , "וסמך" (להלן , ד) - אין סמיכה בבמה (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ג פרק ד , א).

אם עולה - שהתנדב בלשון זה. ולפנינו מפרש: "ואם זבח שלמים..." (וי' ג , א). לרצונו - אם זכר תמים יקריבנו ולפתח אהל מועד , אז יהיה לו לרצון; אבל בחולה ובעל מום כתוב "הירצך או הישא פניך" (מל' א , ח) , וכן "מנחה לא ארצה מידכם" (ראה שם , י).

אם עולה קרבנו - פרט. ועולה - מפורשת. מן הבקר - הגדול , או קטן אחר שמונת ימים (ראה וי' כב , כז). ובעבור היות העולה קרבה כולה לגבוה , היא מהנבחרת; והזכר נכבד מהנקבה , על כן אין בעולה נקבה. תמים - בלא מום. ואחר שאמר יקריבנו , פרש אל המקום אשר יקריב אותו , כי יכנס בחצר אהל מועד. לפני יי' - דבק בטעם עם אל פתח אהל מועד יקריב אותו. לרצונו - שיקריבנו הוא ברצונו , ולא באונס.

לאחר שהוקם המשכן סידר הקדוש ברוך הוא איך ישרתו אותו עבדיו בביתו , וצוה סדר הקורבנות: אם עולה קרבנו - דָבָר העולֶה כולו לאישים קרי 'עולה'. אל פתח אהל מועד יקריב אותו - שלא יאמר לכהן: קח בהמה בביתי ועשה ממנה קרבן , דאין זה כבוד של מעלה; אלא הוא עצמו יקריב , ומַדְרִין (מביא דורון) בהמתו לפני המלך. לרצונו - כדי שיהא רצוי לפניו. ורבותינו דרשו (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ג , טו): לרצונו - שלא יקחוּ בעל כרחו , אם נדר; אלא כופין אותו עד שיאמר: רוצה אני.

זכר תמים - באמרו זכר מִעט נקבה וטומטום ואנדרוגינוס , ובאמרו תמים הוציא הבעלי מומין; וכבר יתבארו במה שיבא המומין הפוסלים בקרבן (ראה וי' כב , כב - כד). אל פתח אהל מועד יקריב אותו - למדנו מזה שמטפל בו להביאו אל פתח אהל מועד. ובאמרו יקריב אותו , למדנו שהוא מחויב להקריב אותו , ושכופין אותו על זה; רוצה לומר: מי שיש לו כח על זאת הכפיפה , והוא בית דין. ובהיות העניין כן , הנה מה שאמר אחר זה לרצונו - לא כוון בו שאם לא רצה יהיה פטור , אבל יכריחוהו עד שיתרצה בזה. וכבר נשער שהוא יתרצה בזה כשיאמר: רוצה אני , אע"פ שהכריחוהו בזה. וזה , כי האדם ראוי שימשך אחר המצות התוריות , וכאשר יביאהו יצרו הרע להתרחק מהם , ויסרנוהו על זה עד שאמר שהוא רוצה בהם - הנה ראוי שנשפט שכבר קבל מוסרינו. ואמרו לפני יי' - ירצה בו שיהיה ראש הבעל חי לצד המערב , ששם קדש הקדשים.
ריכוז קישורים