תנ"ך - והפשיט את־העלה ונתח אתה לנתחיה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהִפְשִׁ֖יט אֶת־הָעֹלָ֑ה וְנִתַּ֥ח אֹתָ֖הּ לִנְתָחֶֽיהָ: (ויקרא פרק א פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וְהִפְשִׁיט אֶת־הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ: (ויקרא פרק א פסוק ו)

טקסט בלבד:

והפשיט את־העלה ונתח אתה לנתחיה: (ויקרא פרק א פסוק ו)

תיקון קוראים:

והפשיט את־העלה ונתח אתה לנתחיה: (ויקרא פרק א פסוק ו)
וְיַשׁלַח יָת עֲלָתָא וִיפַלֵיג יָתַהּ לְאֶברַהָא :

ונתח - ג' בתורה (בלישנא): וי' א , ו , יב; ח , כ. ונתח - ב': וי' א , ו , יב.

והפשיט - ל' ומל'; ונתח - ג' בתו'.

והפשיט - מה תלמוד לומר 'העולה'? - לרבות את כל העולות להֶפשט וניתוח (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד פרק ה , ד). אותה לנתחיה - ולא נתחיה לנתחים (ראה שם , ז).

והפשיט - כהן או לוי נלוה אליו.

והפשיט את העולה - אינו אומר 'בן הבקר' , אלא העולה: לרבות כל העולות להֶפְשֵט (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד פרק ה ב).

והפשיט את העולה - מצוה שיפשיטנה כולה , ואחרי כן ינתח אותה. ואמר והפשיט ונתח - כי בבעל הקרבן ידבר , כאשר אמר "וסמך" (לעיל , ד) , "ושחט" (לעיל , ה); כי ההפשטה והנתוח אינן עבודות , וכשרות בזר , ולכך חזר אחרי כן: ונתנו בני אהרן. וכן רחיצת הקרבים כשרה בזר , ולכך אמר "וקרבו וכרעיו ירחץ במים" (להלן , ט) - בעל הקרבן , ואחרי כן "והקטיר הכהן" (שם). ואמר לשון רבים: ונתנו , וערכו - כי בכל מצות הכהונה יאמר כן; בעבור שהכהנים רבים , יֵאספו בבית השם לעשות העולה וברוב עם הדרת מלך (ע"פ מש' יד , כח); אבל איננו עיכוב , שהרי לימד למטה "וערך הכהן אותם" (להלן , יב). והפשיט , ונתח , ונתנו בני אהרן אש - אין זה הסֵדר; שהראוי , שיערכו הכהנים המערכה ואחרי כן ינתחו העולה , וכך היה סדר מערכה בתמיד. וכן מה שאמר "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש" (להלן , ח) , ואחרי כן "והקרב והכרעים ירחץ" (להלן , יג) - אין הצוָאה שיעשה כסדר הזה , כי העריכה היא הקטרת הנתחים שצוה למטה , "והקטיר הכהן את הכל" (להלן , ט) , ואם כן אין הסדר שיעלה הנתחים והראש והפדר על האש שבמזבח ואחרי כן ירחץ הקרב והכרעים ויקטירם! אבל תחלה ינתח וירחץ , ואחרי כן יעלה הכל על האש ויקטיר. אבל ענין הכתוב , שהקדים זריקת הדם - ללמד שהיא קודמת לכל דבר , ואחרי כן צוה בהקטרת אברים ואמר , שיפשיט וינתח להעריך אותם על האש אחרי רחיצת הקרב והכרעים , ואז יקטיר הכל כאחת; וזהו שאמר "את הכל" (שם). והכונה ששָנה הכתוב באברים , לומר "וערכו... על האש" (להלן , ח) , "והקטיר..." (להלן , ט) - ללמד שאחר שיסדרם על האש , לא יניחם , עד שיבער בהם האש ויאכל אותם ותעלה מהם הקטרת. וכן מה שהקדים הֶפְשֵט ונתוח למערכת האש - ללמד שאין בעולת הנדבה חובה להקדים לה מערכה כעולת התמיד , שנצטוינו "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר" (וי' ו , ה) , והיא קודמת לכל דְבר המזבח , כמו שמפורש במסכת יומא (לג , א).

והפשיט את העולה וגו' - לפי שלא התנה בכאן שיהיה זה נעשה על יד כהן , למדנו מזה שההפשט והנתוח כשרים בזר. ובאמרו ונתח אותה לנתחיה , למדנו שהם היו מנתחים אותה לנתחיה הראשונים , לא לנתחי הנתחים. וכבר יתבאר מצד הוראת הגדר מה הם נתחיה הראשונים. והנה היה הראש נתח אחד , ואף שיש בו איברים רבים , כמו שאמר אחר זה "את הנתחים את הראש ואת הפדר" (פס' ח) , כי הכונה היתה לנתח אותה לנתחיה הראשונים , כמו שזכרנו. וכבר נשלים הסבה בזה במה שיבא , לפי מה שאפשר לנו (סוף פרשת 'צו').
ריכוז קישורים