תנ"ך - וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את־הראש ואת־הפדר על־העצים אשר על־האש אשר על־המזבח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעָרְכ֗וּ בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אֵ֚ת הַנְּתָחִ֔ים אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְאֶת־הַפָּ֑דֶר עַל־הָעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ: (ויקרא פרק א פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת־הָרֹאשׁ וְאֶת־הַפָּדֶר עַל־הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל־הַמִּזְבֵּחַ: (ויקרא פרק א פסוק ח)

טקסט בלבד:

וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את־הראש ואת־הפדר על־העצים אשר על־האש אשר על־המזבח: (ויקרא פרק א פסוק ח)

תיקון קוראים:

וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את־הראש ואת־הפדר על־העצים אשר על־האש אשר על־המזבח: (ויקרא פרק א פסוק ח)
וִיסַדְּרוּן בְּנֵי אַהֲרֹן כָּהֲנַיָא יָת אֶברַיָא יָת רֵישָׁא וְיָת תַּרבָּא עַל אָעַיָא דְּעַל אִישָׁתָא דְּעַל מַדבְּחָא :

את - י"ב פסוקים 'את את ואת' ומלה ביניהם: *בר' ה , לב; ו , י; יא , כו; שמ' כא , ה; וי' א , ח; דב' ג , כד; כו , טו; כח , כ; יש' כט , י; יר' כד , י; כז , ה; כט , יז.

[בני אהרן הכהנים - בכיהונם; זה כהן הדיוט שעבד בשמונה בגדים , עבודתו פסולה (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד פרק ה , ט).] את הנתחים ואת הראש - לפי שאין הראש בכלל הֶפשט , שכבר הותז בשחיטה , לכך הוצרך לִמנותו לעצמו (ראה חולין כז , א). ואת הפדר - למה נאמר? ללמדך שמעלהו עם הראש ומכסה בו את בית השחיטה , וזהו דרך כבוד של מעלה (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד פרק ו , ב). אשר על המזבח - שלא יהו הגזירין חוץ למערכה (ראה שם , ה).

הפדר - חלב.

הפדר - רובי חכמי הדור פירשוהו: הגוף. והנכון בעיני , שפירוש הפדר: החלבים; וכן הוא: וערכו בני אהרן את הנתחים , שהם נתחי הגוף , ואת הראש , ואת הפדר - שהם החלבים; ויחסר אות ו"ו כמנהג הלשון: "אדם פטדה וברקת" (שמ' כח , יז); גם כן: "ונתח אותו לנתחיו" - לנתחי הגוף , "ואת ראשו ואת פדרו" (להלן , יב). או יהי פירוש את הראש - עם הראש; וכמוהו רבים. והעד הנאמן: "ויקטר משה את הראש ואת הנתחים ואת הפדר" (וי' ח , כ). וערכו - על בן הבקר , כי הוא גדול; ועל הכבש - "וערך" (להלן , יב).

את הראש ואת הפדר - שאינם בכלל הֶפְשט; הראש - שכבר הותז בשחיטה (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד פרק ו , ג) , והפדר - בתוך המֵעַיִין , ואינו סמוך לעור. ורבותינו אמרו (שם , ב) , שנותן הפדר על בית השחיטה; והוא כבוד של מעלה , לפי שבית השחיטה מלוכלך בדם. לפי שמצינו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים ופר ושעיר של יום הכיפורים , שהם נשרפים כולם , והעור והפֶּרֶש - פירש כאן בעולה , אעפ"י שהיא כולה כליל , "והפשיט" (לעיל , ו).

את הפדר - אמר בו אנקלוס: "תרבא" , וכן דברי כל המפרשים פה אחד; ואין למלה חברה. ולפי דעתי , שאיננו שם לחלבים כולם , רק לחלב הדק הפרוס ומבדיל בין הקרבים; והמלה מן ההפוכים: פדר - ש'מפריד' בין הקרבים העליונים לתחתונים. ולכך אמרו רבותינו (ראה יומא כו , א) , שיהא פורס הפדר על בית השחיטה , שזהו דרך כבוד של מעלן; שהחלב ההוא - הראוי לפרסו ולכסות בו , וכן נהגו חשובי האומות לפרסו על הצלי. ואם יהיה שֵם לחלבים כולם - יקָרא החלב כן בעבור שהוא השומן הנפרד מן הבשר; וכן הוא כנויו בפי כל חכמי הטבע , כאשר אזכיר (וי' ג , ט).

וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר - לפי שאין הפדר נתח מהנתחים , וזה מבואר מעניינו. למדנו מזה , שחבור הפדר לראש היה לכסות בית השחיטה , שהוא מלוכלך , לכבוד השם. והנה היה הראש קודם לשאר הנתחים , למעלתו עליהם מצד רבוי האיברים הנכבדים אשר בו. והנה זאת העריכה לא תכשר כי אם בכהנים רבים בעת היותם בכהונתם. וזה , שיקח אחד מהם הנתחים אשר מדרכם שישאו מהם שנים , ולזה אמר בפרשה הבאה אחר זה "וערך הכהן אותם" (להלן , יב) , להורות שיש לכהן אחד לשאת שני נתחים. והנה זכר זה בצאן , להיות זה יותר נמצא בו. ואולם הנתח אשר היה מדרכו שישאהו אחד - היה נושאו אחד , ואשר היה מדרכו שישאוהו שנים - היו שנים נושאין אותו , וכן על זה האופן. וזה כלו אמנם הוא בקרבנות צבור , כמו התמידין , כמו שנתבאר בפרשת 'צו' באמרו "זאת תורת העולה" (וי' ו , ב) , שהמאמר היה בתמידים. ולזה לא ינהג דין שני גזירי עצים ורבוי הכהנים בעריכת האיברים כי אם בעולת צבור. ואמנם בעולת יחיד לא נקפיד בזה אם היה נעשה על יד כהנים רבים או על יד אחד , ואין שם דין נתינת שני גזירי עצים. ולפי שצוה לתת הנתחים על העצים אשר על האש אשר על המזבח , למדנו שהוא ראוי שישים הנתחים כמו שהם על האש אשר על המזבח , לא שיצלם תחלה באש אחֵר שאינו על המזבח , ואחר ישימם שם צלויים.
ריכוז קישורים