תנ"ך - וכל־השרץ
השרץ
על־הארץ
שקץ
הוא
לא
יאכל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ
הַשֹּׁרֵ֣ץ
עַל־הָאָ֑רֶץ
שֶׁ֥קֶץ
ה֖וּא
לֹ֥א
יֵאָכֵֽל:
(ויקרא פרק יא פסוק מא)
וְכָל־הַשֶּׁרֶץ
הַשֹּׁרֵץ
עַל־הָאָרֶץ
שֶׁקֶץ
הוּא
לֹא
יֵאָכֵל:
(ויקרא פרק יא פסוק מא)
וכל־השרץ
השרץ
על־הארץ
שקץ
הוא
לא
יאכל:
(ויקרא פרק יא פסוק מא)
וכל־השרץ
השרץ
על־הארץ
שקץ
הוא
לא
יאכל:
(ויקרא פרק יא פסוק מא)
וְכָל
רִחשָׁא
דְּרָחֵישׁ
עַל
אַרעָא
שִׁקצָא
הוּא
לָא
יִתאֲכִיל
:
השרץ
על
הארץ
-
להוציא
את
היתושין
שבכליסין
ואת
הזיזין
שבעדשים
(ראה
תו"כ
שמיני
פרשתא
י
פרק
יב
,
א)
,
שהרי
לא
שרצו
על
הארץ
אלא
בתוך
האוכל;
אבל
משיצאו
לאויר
ושרצו
,
הרי
נאסרו.
לא
יאכל
-
לחייב
על
המאכיל
כאוכל
(ראה
שם).
ואין
קרוי
'שרץ'
אלא
דבר
נמוך
וקצור
רגלים
,
שאינו
נראה
אלא
כרוחש
ונד.
וטעם
כל
השרץ
השורץ
על
הארץ
-
כל
שרץ
הארץ
,
ובכלל
-
שמֹנה
הנזכרים
(ראה
לעיל
,
כט
-
ל);
והזכיר
שלא
יֵאכלו.
וכל
השרץ
השורץ
על
הארץ
-
טעם
הכתוב
הזה
,
כי
הזכיר
למעלה
השרצים
לענין
הטומאה
,
ופרט
המטמאים
,
ולא
דבר
שם
בענין
איסור
אכילה
כלל;
ולכך
אמר
עתה:
וכל
השרץ
השורץ
על
הארץ
שקץ
הוא
לא
יאכל
-
לומר
,
כי
בענין
האכילה
אין
הפרש
ביניהם
,
שכולם
אסורים;
וחזר
ופרט
בהן
והרבה
בהן
'לאוין'
למלקיות
,
כמו
שהזכיר
רבנו
שלמה
(להלן
,
מד).
וכל
השרץ
השורץ
על
הארץ
שקץ
הוא
לא
יאכל
-
כָּלל
בזה
השמנה
שרצים
שזכר
(לעיל
,
כט
-
ל)
ושאר
השרצים;
ובאר
,
שהאוכל
אותם
עובר
ב'לא
תעשה'.
ואחר
כך
זכר
סוגיהם
,
ואמר:
כל
הולך
על
גחון
וכל
הולך
על
ארבע
עד
כל
מרבה
רגלים
-
כי
מהם
הולך
על
גחון
-
כמו
הנחש
ומה
שידמה
לו
מהתולעים
השורצים
על
הארץ
ההולכים
על
גחונם;
ומהם
הולך
על
ארבע
-
כמו
השמנה
שרצים
הנזכרים
,
ועקרב
ושאר
השרצים
ההולכים
על
ארבע;
ומהם
מרבה
רגלים
-
כמו
הנדל
והעכביש
ומה
שינהג
מנהגם.
לא
תאכלום
כי
שקץ
הם
-
ראוי
שתדע
שכל
מה
שנאסר
באכילה
בזה
המקום
הוא
מותר
בהנאה;
כבר
תמצא
זה
בנבלה:
"לא
תאכלו
כל
נבלה
לגר
אשר
בשעריך
תתננה
ואכלה
או
מכור
לנכרי"
(דב'
יד
,
כא);
וממנה
נקח
ראיה
על
השאר.
וראוי
שתדע
שהשרצים
ההוים
מהעפוש
באוכלין
,
אינם
אסורין
באכילה
בכל
עת
שלא
יהיו
שורצים
על
הארץ;
כי
לא
אסרה
התורה
מאלו
השרצים
אשר
ביבשה
כי
אם
השרץ
השורץ
על
הארץ.