תנ"ך - וראה
הכהן
והנה
שאת־לבנה
בעור
והיא
הפכה
שער
לבן
ומחית
בשר
חי
בשאת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְרָאָ֣ה
הַכֹּהֵ֗ן
וְהִנֵּ֤ה
שְׂאֵת־לְבָנָה֙
בָּע֔וֹר
וְהִ֕יא
הָפְכָ֖ה
שֵׂעָ֣ר
לָבָ֑ן
וּמִֽחְיַ֛ת
בָּשָׂ֥ר
חַ֖י
בַּשְׂאֵֽת:
(ויקרא פרק יג פסוק י)
וְרָאָה
הַכֹּהֵן
וְהִנֵּה
שְׂאֵת־לְבָנָה
בָּעוֹר
וְהִיא
הָפְכָה
שֵׂעָר
לָבָן
וּמִחְיַת
בָּשָׂר
חַי
בַּשְׂאֵת:
(ויקרא פרק יג פסוק י)
וראה
הכהן
והנה
שאת־לבנה
בעור
והיא
הפכה
שער
לבן
ומחית
בשר
חי
בשאת:
(ויקרא פרק יג פסוק י)
וראה
הכהן
והנה
שאת־לבנה
בעור
והיא
הפכה
שער
לבן
ומחית
בשר
חי
בשאת:
(ויקרא פרק יג פסוק י)
וְיִחזֵי
כָהֲנָא
וְהָא
עָמְקָא
חָוְרָא
בְּמַשׁכָּא
וְהִיא
הֲפַכַת
סַעֲרָא
לְמִחוַר
וְרוֹשֶׁם
בְּסַר
חַי
בְּעַמִיקְתָא
:
והיא
-
י"א
כתיב
יו"ד
בתורה:
ראה
וי'
יא
,
לט.
והיא
-
י"א
כת'
י'
בתו';
ומחית
-
ל';
בשאת
-
ל'.
ומחית
-
'שיינמינט'
[בלעז];
שנהפך
מקצת
הלובן
שבתוך
השאת
למראה
בשר
-
אף
הוא
סימן
טומאה.
שער
לבן
-
בלא
מִחיה
,
ומִחיה
-
בלא
שער
לבן.
ואע"פ
שלא
נאמרה
'מחיה'
אלא
בשאת
,
אף
בכל
המראות
ותולדותיהן
הוא
סימן
טומאה
(ראה
תו"כ
תזריע
נגעים
פרשתא
ג
,
א).
ומחיית
בשר
חי
-
לא
כמו
בשר
מבושל
כי
אם
חי
,
שגדלה
חתיכת
בשר
בתוך
הנגע.
והיא
הפכה
השער
השחור
ללבן.
ומחיַת
-
פירושו:
בשר
חי.
והנה
הבשר
שלא
ירגיש
,
איננו
כן.
והנה
שאת
לבנה.
שאת
-
לשון
גובה
,
שאינה
עמוקה
במראה
כמו
"בהרת"
(לעיל
,
ג
-
ד).
ושיער
לבן
,
שהוא
סימן
טומאה.
מה
שאינה
עמוקה
ולבנה
כל
כך
-
סימן
טהרה;
והשיער
-
לסימן
טומאה.
והיא
הפכה
שיער
לבן
-
שהשאת
הפכה
את
השיער
ללבן.
אם
יש
שם
מחית
בשר
חי
,
'שנאורא'
בלעז
(מחית
,
בלעז:
רִפּוּי);
שהמכה
'שורשנא'
(בלעז:
נרפאה
מלמעלה)
-
נודע
שמה
שהיא
גבוה
במראה
,
מפני
המחיה
הוא
,
שמכהה
מראיתה
,
וטמא.
והנה
שאת
לבנה
בעור
והיא
הפכה
שער
לבן
ומחית
בשר
חי
בשאת
-
פירוש
הכתוב
הזה
אינו
שיהיה
צריך
לשניהם
,
לשער
לבן
ו'מִחיה'
,
שהרי
טמא
הכתוב
בשער
לבן
לבדו
בפרשה
הראשונה
(לעיל
,
ג)
,
וכן
המִחיה
לבדה
סימן
טומאה
הוא
(ראה
להלן
,
יד);
אם
כן
,
פירושו:
והיא
הפכה
שער
לבן
או
מחית
בשר
חי
בשאת.
והזכיר
שער
לבן
בשאת
,
אע"פ
שכבר
הזכירו
בבהרת
(לעיל
,
ג)
-
ללמד
שבשתיהן
הוא
סימן
טומאה.
ורבותינו
דרשו
(ראה
תו"כ
תזריע
נגעים
פרשתא
ג
,
ז):
ליתן
שיעור
למִחיה
,
שתהא
כדי
לקבל
שער
לבן
,
שהוא
שתי
שערות.
וראה
הכהן
והנה
שאת
לבנה
בעור
והיא
הפכה
שער
לבן
ומחית
בשר
חי
בשאת
-
רוצה
לומר:
או
מחית
בשר
חי
בשאת;
וזה
,
כי
כבר
ידענו
ממה
שקדם
,
שהשער
הלבן
הוא
סימן
טומאה
,
לא
יצטרך
שיתחבר
עמו
סימן
המחיה.
והנה
יהיה
זה
הוא"ו
תמורת
'או'
המחלק
,
כוי"ו
"אביו
ואמו
קלל"
(וי'
כ
,
ט).
ולפי
שסמך
עניין
המחיה
להפיכת
שער
לבן
,
למדנו
שהמחיה
-
יחוייב
שתהיה
כשיעור
יהיה
אפשר
בה
שיצמחו
בה
שתי
שערות
באיזה
צד
שיהיה
מרחקיה
,
רוצה
לומר:
באורך
וברוחב;
כי
הנושא
-
ראוי
הוא
שיהיה
אחד
בשני
אלו
הסימנים
המתחלפים
הנופלים
בו.
והנה
היה
מחית
הבשר
החי
אשר
בתוך
הנגע
סימן
טומאה
,
כי
זה
יורה
על
שזה
העפוש
בא
לזה
המקום
מהבשר
והעור
-
מחוץ
מהם;
ולזה
הגיע
אל
מקיף
המקום
ההוא
קודם
שיגיע
אל
מרכזו.
ולזה
יורה
,
שזה
העפוש
הגיע
שם
ממה
שנדחה
אליו
מהעפוש
מפנימי
הגוף.
וזה
,
שאם
היתה
התחלת
הוית
זה
הנגע
בבשר
שהוא
בו
,
היה
מן
הראוי
שיהיה
התחלתו
במרכזו
ואחר
יתפשט
לחוץ;
וזה
מבואר
מאד.
ולפי
שהנשאר
מהשאת
סביב
המחיה
ראוי
שיהיה
בו
אפשרות
שיצמחו
בו
שתי
שערות
באיזה
שיהיה
מרחקיו
,
הנה
ראוי
שיהיה
עביו
מקום
צמיחת
שתי
שערות;
ולזה
יהיה
אורך
זה
הנגע
ורחבו
באופן
שיתכן
שיצמחו
בו
שתי
שערות.
ולפי
שכל
נגע
ראוי
שיהיה
באופן
שיהיה
ראוי
למחיה
ולהפיכת
שער
לבן
,
הנה
יהיה
בזה
ראיה
ששיעור
הנגע
לא
יהיה
פחות
מהשיעור
שזכרנו
במה
שקדם
(לעיל
,
ב)
,
רוצה
לומר
,
שיתכן
שיצמחו
בו
שלשים
ושש
שערות
,
שש
באורך
ושש
ברוחב.