תנ"ך - או
בשר
כי־יהיה
בערו
מכות־אש
והיתה
מחית
המכוה
בהרת
לבנה
אדמדמת
או
לבנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
א֣וֹ
בָשָׂ֔ר
כִּֽי־יִהְיֶ֥ה
בְעֹר֖וֹ
מִכְוַת־אֵ֑שׁ
וְֽהָיְתָ֞ה
מִֽחְיַ֣ת
הַמִּכְוָ֗ה
בַּהֶ֛רֶת
לְבָנָ֥ה
אֲדַמְדֶּ֖מֶת
א֥וֹ
לְבָנָֽה:
(ויקרא פרק יג פסוק כד)
אוֹ
בָשָׂר
כִּי־יִהְיֶה
בְעֹרוֹ
מִכְוַת־אֵשׁ
וְהָיְתָה
מִחְיַת
הַמִּכְוָה
בַּהֶרֶת
לְבָנָה
אֲדַמְדֶּמֶת
אוֹ
לְבָנָה:
(ויקרא פרק יג פסוק כד)
או
בשר
כי־יהיה
בערו
מכות־אש
והיתה
מחית
המכוה
בהרת
לבנה
אדמדמת
או
לבנה:
(ויקרא פרק יג פסוק כד)
או
בשר
כי־יהיה
בערו
מכות־אש
והיתה
מחית
המכוה
בהרת
לבנה
אדמדמת
או
לבנה:
(ויקרא פרק יג פסוק כד)
אוֹ
אֱנָשׁ
אֲרֵי
יְהֵי
בְמַשׁכֵּיהּ
כְּוַאָה
דְנוּר
וִיהֵי
רוֹשֶׁם
כְּוַאָה
בַּהֲרָא
חָוְרָא
סָמְקָא
אוֹ
חָוְרָא
:
מחית
המכוה
-
'שיינשמינט'
[בלעז];
כשהיתה
המכוה
נהפכה
לבהרת
פתוכה
או
לבנה
חלקה.
[וסימני
מכוה
וסימני
שחין
(ראה
לעיל
,
יח
-
כג)
שוים
הם;
ולמה
חלקן
הכתוב?
לומר
שאין
מצרפין
זה
עם
זה:
נולד
חצי
גריס
בשחין
וחצי
גריס
במכוה
,
לא
ידונו
כגריס
(ראה
תו"כ
תזריע
נגעים
פרשתא
ד
פרק
ז
,
א).]
או
בשר
כי
יהיה
בעורו
מכות
אש
והיתה
מחית
המכוה
בהרת
לבנה
אדמדמת
או
לבנה
-
והנה
זכר
קצת
מראות
הנגעים
,
והוא
הדין
לנשארים.
וקרא
מחית
המכוה
העור
החלוש
שנתחדשה
שם
אחר
שנתרפאה
מהמוגלא
אשר
בה.
והנה
כל
הנמשך
בעניין
המכוה
שוה
למה
שנאמר
בעניין
השחין.
וממה
שאמרנו
שם
יתבאר
כל
מה
שנאמר
בעניין
המכוה
,
לא
יתחלף.
אלא
שכבר
אמר
בסוף
"והיא
כהה
שאת
המכוה
היא"
(להלן
,
כח)
,
מה
שלא
אמר
מה
שיתיחס
לזה
בשחין.
והנה
הביאור
בו
בשחין
-
שהיא
כהה
,
שנשתנו
מראיה
של
לובן
למטה
מהלובן
שהיתה
בו
,
אלא
שמראיתה
ממראות
הנגעים.
והנה
על
כל
זה
לא
נשפוט
שיהיה
זה
נגע
צרעת;
ואע"פ
שכבר
יורה
השתנות
מראה
ששָם
עפוש
בבשר
שתחת
העור
,
הנה
אינו
באופן
שיהיה
צרעת
,
אבל
הוא
נגע
אחר
,
מתחדש
בסבת
המכוה.
ולזה
לא
פשה
הנגע
,
ולא
נהפך
שערו
ללבן.
והנה
יתבאר
שנגעי
השחין
והמכוה
אינם
מצטרפים
זה
עם
זה
ואינם
פושים
זה
לתוך
זה;
כי
התורה
חלקה
אותם
עם
היות
דיניהם
שוים
,
להורות
שנגעיהם
חלוקים
זה
מזה
,
ואין
בהם
הסגר
כי
אם
שבוע
אחד
,
ואין
מחית
בשר
חי
בהם
סימן
טומאה.