תנ"ך - וראה הכהן את־הנגע בעור־הבשר ושער בנגע הפך ׀ לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעוֹר־הַ֠בָּשָׂר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ: (ויקרא פרק יג פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת־הַנֶּגַע בְּעוֹר־הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ ׀ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ: (ויקרא פרק יג פסוק ג)

טקסט בלבד:

וראה הכהן את־הנגע בעור־הבשר ושער בנגע הפך ׀ לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו: (ויקרא פרק יג פסוק ג)

תיקון קוראים:

וראה הכהן את־הנגע בעור־הבשר ושער בנגע הפך ׀ לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו: (ויקרא פרק יג פסוק ג)
וְיִחזֵי כָהֲנָא יָת מַכתָּשָׁא בִמשַׁך בִּסרָא וְסַעֲרָא בְמַכתָּשָׁא אִתהֲפֵיך לְמִחוַר וּמִחזֵי מַכתָּשָׁא עַמִיק מִמְשַׁך בִּסרֵיהּ מַכתָּשׁ סְגִירוּתָא הוּא וְיִחזֵינֵיהּ כָּהֲנָא וִיסַאֵיב יָתֵיהּ :

ומראֵה - ז' (בצירי): *שמ' כד , יז; *וי' יג , ג , לב; במ' ט , טז; יח' י , ט; *דנ' א , יג; ח , כו. (וחד: ומראֶה - במ' יב , ח). צרעת הוא - ד' (גם שלא בצמידות): וי' יג , ג , טו , ל , מט. וראהו הכהן - ה': *וי' יג , ג , ה , יז , כז , לו.

ומראה ז' ומראה כבוד יי' כאש אכלת ומראה הנגע עמק ומראה הנתק כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה האופנים ומראה הילדים ומראה הערב והבקר. וראהו הכהן ה' עמק הראשון והנה הנגע עמד בעיניו והנה נהפך הנגע פשה תפשה פשה הנתק.

בנגע - ל'; ומראה - ז'; וראהו הכהן - ה'.

הפך לבן - מתחלה שחור , והפך ללבן בתוך הנגע. ומיעוט שער - שנים (ראה תו"כ תזריע נגעים פרשתא א פרק ב , ג). עמוק מעור בשרו - כל מראה לבן עמוק הוא , כמראה חמה עמוקה מן הצל (ראה שבועות ו , ב). וטמא אותו - יאמר לו: טמא אתה! ששער לבן סימן טומאה הוא , גזירת הכתוב.

ומראה הנגע עמוק - לבן.

הפך לבן - טעמו: נהפך לבן. עמוק - יותר יש בעומקו מעומק העור; ואיננו כמו "שפל" (להלן , כ). וטמא אותו - בדיבור; שיאמר שהוא טמא.

ושיער בנגע הפך לבן - שהשער שהיה שחור קודם שנולד בו הנגע , לאחר שבא לו הנגע נהפך לבן , טמא הוא , שהשער שנתלבן - סימן שנחלש הבשר ומת; שהנגע ממית את הבשר , כדכתיב "אל נא תהי כמת" גבי מרים (במ' יב , יב). ואף הזקנים , כשמחלישין ומגיעין לעת זקנה , שערם מתלבן. אבל אם היה השיער לבן קודם לנגע , אז אינו סימן טומאה; דאמר מר (ראה משנה נגעים ד , יא): אם בהרת קודם לשיער לבן , טמא; שיער לבן קודם לבהרת , טהור , שהרי לא נתלבן מחמת הנגע , כדכתיב "והנה נהפך שער לבן בבהרת" (להלן , כה). ספק (ראה ב"מ פו , א) - קודשא בריך הוא אמר: טהור , משום דכתיב "לטהרו או לטמאו" (להלן , נט) - הכתוב פתח בו לטהרה תחילה; כדאיתא לטעמיה בנזיר (ראה סה , ב). ומתיבתא דרקיעא אמרי: טמא (ראה ב"מ פו , א) - קסברי: ספיקא דאורייתא לחומרא.

עמוק מעור בשרו - כל מראה לבן עמוק הוא , כמראה חמה עמוקה מן הצל; לשון רבנו שלמה. ומפני זה , כשהגיע הרב אצל הפסוק השני , שאמר "ואם בהרת לבנה היא... ועמוק אין מראה מן העור" (להלן , ד) , כתב הרב: לא ידעתי פירושו. הוקשה אצלו , כיון שהיא בהרת לבנה , אי איפשר שלא יהיה מראה עמוק כמראה חמה עמוקה מן הצל. והנה אנחנו יכולין לתקן הקושיא הזו , שלא יאמרו הכתובים במראה הנגע שיהיה עמוק מן העור אלא כשיהפך בו שער לבן , אבל כשאמר "ושערה לא הפך לבן" (שם) יאמר "ועמוק אין מראה מן העור" , שכן מראה החמה - אם יהיה במקום ההוא דבר שחור מפוזר בו , לא יהיה המראה למסתכל בו עמוק; והנה השער בתולדתו שחור ומבטל עומק הנגע , וכשיהפך לבן או צהוב , יהיה הלובן כלו מזהיר ויראה כעמוק לכל מביט בו מרחוק. ועם כל זה , מה שאמר הרב 'כל מראה לבן עמוק הוא' אינו נכון בעיני , שהרי אמרו (ראה שבועות ו , ב): אין 'שאת' אלא לשון גבוהה - והשאת לבנה היא , כדכתיב "שאת לבנה" (להלן , י) , ואמרו (ראה משנה נגעים א , א): שאת - כצמר לבן , שנייה לה - כקרום ביצה; והנה היא לבנה הרבה , וראוי שתהיה עמוקה , ולמה יקראוה 'גבוהה'?! והכתוב גם כן לא יאמר במראה השאת 'עמוק מן העור'. וב'תורת כהנים' (תזריע נגעים פרשתא א פרק א , ד) אמרו: מה לשון 'שאת'? מוגבהת , כמראה הצל שהן גבוהין ממראה החמה. ואם כל מראה לובן עמוק , הנה הדבר בהפך! ואולי נאמר , שלשון 'שאת' - מוגבהת היא כנגד ה'בהרת' , שאם תקיף את שתיהן , תהיה הבהרת כמראה החמה והשאת בצדה כמראה הצל , וכנגד העור שתיהן עמוקות; אבל הכתוב לא אמר במראה השאת 'עמוק מן העור'. אבל כך נראה לי הענין הזה , שיש לובן נותן זוהר ולטישות בעינים כמראה החמה , והעין אינו מקבל גוון הלובן ההוא , ולכן יֵראה אצלו כעמוק; כי מראה החמה שהיא עמוקה מן הצל - בעבור שהעין מקבל גוון השחרות ונקבע בו , וגוון הלובן מפזר כח הראות ויתרחק לו , ולכן יראה כעמוק. והנה לובן הבהרת , שהוא בהיר ועז כשלג , הראוּת נחלש ממנו כאשר יחלש במקום החמה , ובלבד שלא יהיה בו שער שחור , כי אז יתפס כח הראות בשחרות , וממנו יתפשט בכל מקום הנגע ולא יברח ממנו; והשאת היא לבנה , אבל אין הלובן מזהיר ולא יחליש הראות , ויתפס בו ויתקרב אליו , ויראה כקרובה אצלו ומוגבהת , כענין הראות בכוכבים שהן נראין כמוגבהין ברקיע. והזכיר הכתוב בשחין (להלן , יט) שני מראות: "שאת לבנה" או "בהרת" פתוכה באדמימות , ואמר בה "מראה שפל" (להלן , כ) , לא עמוק; כי הבהרת ההיא , אע"פ שהיא לבנה עזה , האדמדמות שבתוכה מגרעת ממנו העומק ויחזור לשפלות מעט. ועל דרך הפשט: לא יחזור "והנה מראה שפל מן העור" (שם) - רק לבהרת , אבל בשאת לבנה לא יאמר כן. ואמר בשתיהן: "ואם... אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור והיא כהה" (להלן , כא) - כי בעבור שיש בה מראה האדמימות ושחרות השער , אבד ממנה גם השפלות והיא כהה. והזכיר במכוה "לבנה אדמדמת או לבנה" (להלן , כד) , ואמר "מראה עמוק" (להלן , כה) - על הלבנה , וחזר ואמר "והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור" (להלן , כו) , כי הזכיר ענין השפלות ללבנה אדמדמת - ללמד כי העומק והשפלות שניהם סימן טומאה , ואין בהן טהרה , רק כשאין בהן שפלות כלל "והיא כהה" (להלן , כא). והנה התורה רצתה בטהרת ישראל ונקיות גופם , והרחיקה החולי הזה בתחלתו , כי המראות האלו אינם עדיין צרעת גמורה , אבל תבאנה לידי כך; ויאמרו הרופאים בספריהם: הבהרות - נירא מהן מהצרעות. ולכך יאמר הכתוב בתחלתן: נגע צרעת , כלומר: מכה של צָרעות , איננה צרעת גמורה; ובהיות סימני הטומאה גמורין לאחר ההסגר , שיאמר "צרעת היא" (להלן , ח) , יתכן שהיא צרעת גמורה. ופעם יאמר בטומאה "וטמאו הכהן נגע צרעת הוא" (להלן , כ) , והכונה לומר , שיטמאנו מעכשו , כי הוא נגע שיבא בודאי לידי צרעות , וראוי להבדל מעתה מן העם , וכן "וטמא הכהן אותו נגע הוא" (להלן , כב) - יאמר שהוא נגע גדול שלא יתרפא , אבל יגדל כל היום ויפשה כאשר פשה עתה. ומה שאמר רבנו שלמה (לעיל , ג) בשער לבן שהוא סימן טומאה , וגזרת הכתוב הוא , דנה פשרא דמילתא וגזרת עילאה היא די מטא על גברא ההוא (ע"פ דנ' ה , כו ודנ' ד , כא) , כי הנגע שלא יהפוך השער ללובן - איננו , רק כיעור בעור , לא ליחה שתחליא כלל.

וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן - רוצה לומר , שיקדם מציאות הנגע למציאות השער הלבן בו , באופן שיהיה הֵהָפך השער הלבן בנגע , כי זה מאותות הצרעת; וזה , שהחום הנכרי יהיה סבת לובן השער , כמו שיראה באיש שיבה. וכבר התבאר בשרשים הכוללים , כי מפני שהשער - מתחדש ממנו רבוי , הנה לא יפול שֵם השער בפחות משתי שערות. ולזה יחוייב שיהיו נהפכים בנגע ללבן שתי שערות , ואז יהיה זה סימן טומאה. ומראה הנגע עמוק מעור בשרו - כמו הענין בבהרת. וראהו הכהן וטמא אותו - הנה למדנו בזה המקום , כי הֵהָפך השער לבן הוא סימן לצרעת בבהרת. וכן ההיקש בשאר מראות נגעים. ולזה כלל אותם יחד בראש הענין , ואמר: "שאת או ספחת או בהרת" (לעיל , ב).
ריכוז קישורים