תנ"ך - כל־ימי
אשר
הנגע
בו
יטמא
טמא
הוא
בדד
ישב
מחוץ
למחנה
מושבו:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כָּל־יְמֵ֞י
אֲשֶׁ֨ר
הַנֶּ֥גַע
בּ֛וֹ
יִטְמָ֖א
טָמֵ֣א
ה֑וּא
בָּדָ֣ד
יֵשֵׁ֔ב
מִח֥וּץ
לַֽמַּחֲנֶ֖ה
מוֹשָׁבֽוֹ:
ס
(ויקרא פרק יג פסוק מו)
כָּל־יְמֵי
אֲשֶׁר
הַנֶּגַע
בּוֹ
יִטְמָא
טָמֵא
הוּא
בָּדָד
יֵשֵׁב
מִחוּץ
לַמַּחֲנֶה
מוֹשָׁבוֹ:
ס
(ויקרא פרק יג פסוק מו)
כל־ימי
אשר
הנגע
בו
יטמא
טמא
הוא
בדד
ישב
מחוץ
למחנה
מושבו:
ס
(ויקרא פרק יג פסוק מו)
כל־ימי
אשר
הנגע
בו
יטמא
טמא
הוא
בדד
ישב
מחוץ
למחנה
מושבו:
ס
(ויקרא פרק יג פסוק מו)
כָּל
יוֹמִין
דְּמַכתָּשָׁא
בֵיהּ
יְהֵי
מְסָאַב
מְסָאַב
הוּא
בִּלחוֹדוֹהִי
יִתֵּיב
מִבַּרָא
לְמַשׁרִיתָא
מוֹתְבֵיהּ
:
בדד
-
ח':
וי'
יג
,
מו;
דב'
לב
,
יב;
לג
,
כח;
יש'
כז
,
י;
יר'
טו
,
יז;
מט
,
לא;
*איכה
א
,
א;
ג
,
כח.
מושבו
-
ב':
וי'
יג
,
מו;
ש"א
כ
,
כה.
בדד
ישב
-
שלא
יהו
טמאים
[אחרים]
יושבים
עמו.
ואמרו
רבותינו
(ראה
ערכין
טז
,
ב):
מה
נשתנה
משאר
טמאים
לישב
בדד?
הוא
הבדיל
בלשון
הרע
בין
איש
לאשתו
,
בין
איש
לרעהו
,
אף
הוא
נבדל.
מחוץ
למחנה
-
חוץ
לשלש
מחנות
(ראה
תו"כ
תזריע
נגעים
פרשתא
ה
פרק
יב
,
יד).
כל
ימי
אשר
הנגע
בו
יטמא
-
כי
טמא
הוא
באמת.
מלת
בדד
-
מפורשת
במגילת
איכה
(א
,
א).
בדד
ישב
-
שזה
החולי
מתפשט
על
בני
אדם
הרגילים
אצלו
,
ולכך
יהיה
בדד
,
שלא
ירגיל
אדם
אליו.
ואסור
בתשמיש
המטה
,
שהתשמיש
ממקמקו.
מחוץ
למחנה
-
וגם
זה
מפני
שלא
יתקרב
אצל
בני
אדם
,
מפני
החולי
גם
מפני
הטומאה;
שהוא
מטמא
בביאה
כמת
(ראה
ספ"ב
א).
כל
ימי
אשר
הנגע
בו
יטמא
טמא
הוא
-
למדנו
מזה
,
שכאשר
סר
הנגע
סרה
טומאתו
כשיטהר.
והנה
סור
הנגע
יהיה
אם
בסבת
רפואה
אם
בסבת
קציצת
הנגע.
והנה
יטהר
בקציצת
הנגע
כשתהיה
הקציצה
ההיא
לא
מבחירתו;
ואולם
אם
היתה
בבחירתו
איננו
ראוי
שיטהר
בה
,
כי
הוא
חוטא
בזה
הפועל
,
כמו
שיתבאר
במה
שיבא.
ומשל
הקציצה
שהיא
לא
מבחירתו:
אם
קרה
שתהיה
בהרת
בבשר
הערלה
,
כי
הוא
יוכרח
לימול
ולקוץ
בהרתו;
וכן
הענין
אם
נקצצה
במקרה
שלא
בכוונה.
וכן
העניין
בתלישת
סימני
טומאה.
בדד
ישב
מחוץ
למחנה
מושבו
-
למדנו
מזה
,
שהוא
יוצא
חוץ
לשלש
מחנות
,
רוצה
לומר:
חוץ
ממחנה
ישראל;
וסבת
זה
מבוארת
ממה
שקדם
(ראה
פס'
ה).
והוא
מבואר
,
שלא
ינהג
זה
אלא
בעיר
מוקפת
חומה
,
כי
התורה
אמרה
מחוץ
למחנה
מושבו;
והנה
המחנה
האחד
במה
שהוא
מחנה
אחד
מוקף
מחיצה.
והנה
למדנו
מזה
,
שמושבו
טמא
,
ולזה
חייבה
התורה
שיהיה
חוץ
למחנה.
וכבר
יתבאר
זה
גם
כן
ממה
שנאמר
בנגעי
בתים
,
שמטמאין
בביאה
(ראה
וי'
יד
,
מו)
,
כמו
שיתבאר
שם.
והנה
להעיר
שזה
ההפסד
בא
לאדם
מצד
החומר
,
לא
מצד
הצורה
,
זכרה
התורה
אחר
זה
טומאת
צרעת
בקצת
הדברים
שישתמש
האדם
בהם
,
הבאים
מהצמח
והחי
,
והם
במדרגת
הדומם.
ועניין
הצרעת
באלו
הדברים
הוא
,
שיגבר
בהם
הליחות
הנכרי
והחום
הנכרי
ויֵחָלש
חומם
היסודי
אשר
היה
מעמיד
הלחויות
אשר
בהם
באופן
שידרכו
אל
הכלוי
והפסד
ההרכבה
,
מצד
התכת
לחויותיהם
אשר
בהם
קיומם.
והנה
תמצא
כי
המראה
שיורה
על
כמו
זה
העפוש
הוא
הירוק
או
האדום;
כבר
תמצא
זה
במקומות
העפושים
כמו
מימי
האשפות
ומה
שידמה
להם.
ולפי
שאין
באלו
הדברים
התחלה
תובילם
אל
הרפואה
מזה
העפוש
כמו
הענין
באדם
שהוא
חי
,
הנה
כשיטמאו
אלו
הדברים
בזה
האופן
-
ישָרפו
,
להעיר
על
חסרון
החומר
,
ושמצד
צורתו
היה
השתמשות
האדם
בו;
ולזה
נמנע
ההשתמשות
בו
באדם
ונאסר
בהנאה
להורות
זה
העניין.