תנ"ך - זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר׀ או הפשתים או השתי או הערב או כל־כלי־עור לטהרו או לטמאו: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶגַע־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כָּל־כְּלִי־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ א֥וֹ לְטַמְּאֽוֹ: פ (ויקרא פרק יג פסוק נט)

טקסט וניקוד:

זֹאת תּוֹרַת נֶגַע־צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר׀ אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל־כְּלִי־עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ: פ (ויקרא פרק יג פסוק נט)

טקסט בלבד:

זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר׀ או הפשתים או השתי או הערב או כל־כלי־עור לטהרו או לטמאו: פ (ויקרא פרק יג פסוק נט)

תיקון קוראים:

זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר׀ או הפשתים או השתי או הערב או כל־כלי־עור לטהרו או לטמאו: פ (ויקרא פרק יג פסוק נט)
דָּא אוֹרָיתָא דְמַכתָּשׁ סְגִירוּ לְבוּשׁ עַמַר אוֹ כִתָּנָא אוֹ שִׁתיָא אוֹ עִרבָּא אוֹ כָּל מָן דִּמשַׁך לְדַכָּאוּתֵיהּ אוֹ לְסַאָבוּתֵיהּ :

בגד הצמר - ל'.

זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר - ארבעה סמוכים; ויש במקרא חמשה: "גבורי חיל מלאכת עבודת בית יי'" (דה"א ט , יג) , וכולם סמוכים אל השם , שהוא סומך לכל הנופלים (ע"פ תה' קמה , יד).

זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגו' , לטהרו או לטמאו - רוצה לומר , שכבר למדה התורה בזאת הפרשה מתי יטהרם הכהן ומתי יטמאם. והנה לא זכרה התורה הדין אם סר הנגע בהסגר הראשון , כי דינו מבואר ממה שנזכר בזה ההסגר השני; כי מה שיטהר בו בהסגר השני , כל שכן שיטהר בו אם יקרה בהסגר הראשון. וכן לא זכרה התורה מה יהיה הדין אם כהה אחר ההסגר הראשון. והנה יתבאר , שאם כהה אחר ההסגר הראשון , לא יקרע וישרף כמו הענין אם כהה אחר ההסגר השני , אבל טעון כבוס והסגר; כי התורה לא הבדילה בזה בין 'הפך עינו' ל'לא הפך עינו' , כמו שיראה שם. אבל כיון שלא פשה הנגע , טעון כבוס והסגר. ואמנם אחר ההסגר השני לא נזכר מה יהיה דינו אם כהה ופשה , אבל נזכר שם דין לא נשתנה מראהו אע"פ שלא פשה; ויתבאר , שמה שביאר ב'לא כהה' ו'לא פשה' , ינהג ב'כהה' ו'פשה' , כי עמידת הנגע בעינו הוא סימן הטומאה , וכן הפשיון. ואין הכהיה סימן לסור הנגע , כמו שאין העדר הפשיון סימן לסור הנגע; ולזה יהיה 'כהה ופשה' מורה על הטומאה במדרגת מה שיורה עליו 'לא כהה' ו'לא פשה'. והוא מבואר , שהוספת הנגע במראהו אינו למטה בהוראה על הטומאה מעמידת הנגע בעינו; ולזה , אם הוסיף חוזק במראהו ולא פשה , יהיה דינו כאלו עמד בעינו ולא פשה; וכל שכן שיהיה טמא אם הוסיף חוזק בעינו ופשה. ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה. והנה נתננו הסבה בסדורה. וזכירת תועלותיה יהיה אחר ביאורנו פרשת 'תורת המצורע' , כי אז ישלם זכר אלו הטמאות וטהרתם.
ריכוז קישורים