ואת
-
המנחה
-
ח':
שמ'
מ
,
כט;
וי'
יד
,
כ;
שו'
יג
,
יט;
מ"א
ח
,
סד
(פעמיים);
יח'
מה
,
יז;
מו
,
טו;
דה"ב
ז
,
ז.
המזבחה
-
ה':
וי'
יד
,
כ;
דה"ב
כט
,
כב
(שלוש
פעמים)
,
כד.
וכל
הקטרה
דכותהון
בר
מן
ג'
(הקטרה
המזבח):
וי'
ו
,
ח;
ט
,
יג
,
יז.
ועשה
הכהן
את
החטאת
וכפר
על
המטהר
מטומאתו
-
רוצה
לומר
,
שאחר
זה
יוּתר
לו
לאכול
קדשים
ולהכנס
לעזרה.
ואולם
העולה
אינה
מעכבת
הטהרה
,
כמו
שזכרנו
בפרשת
יולדת
(וי'
יב
,
ז).
ואמנם
אמר
אחר
הקרבת
העולה
והמנחה:
וכפר
עליו
הכהן
וטהר
לחתימת
המאמר
,
כאלו
אמר
,
שבסדר
הנזכר
תשלם
הכפרה
והטהרה
למִטהר.
ואולם
למה
היו
אלו
הקרבנות
בזה
האופן
אחר
התגלחת
והצפרים
,
הנה
ראוי
שנאמר
בזה
לפי
מנהגנו
והשגתנו.
ונאמר
,
כי
מפני
שהיה
חטאת
המצורע
הנעשה
חוץ
לשלש
מחנות
בתכלית
מההוראה
על
החומר
החסר
,
ולזה
לא
היה
ממנו
דבר
לשם
יתעלה
ולא
לכהנים;
וגם
לא
היה
מטהר
בו
המצורע
לחסרונו
,
כמו
שזכר
(ראה
לעיל
,
י)
-
הנה
לא
היה
ראוי
שתבא
אחריו
עולה
,
שהיא
כלה
לשם
יתעלה
,
כי
אין
האיש
הזה
במדרגה
שתקובל
ממנו
עולה
,
כי
היא
תבא
אחר
שלמות
הטהרה.
ולזה
בא
אחריו
אשם
,
המורה
על
הצורה
הוראה
מה
,
ולזה
היה
נזרק
דמו
למטה
וסביב.
והיתה
הוראת
האשם
בזה
המקום
לפי
הנראה
לנו
,
כי
מהצורה
באה
הרפואה
למטהר
,
כמו
שבא
ההפסד
מצד
החמר;
ולזה
היתה
נתינת
הדם
והשמן
מהכף
השמאלית
על
אלו
האיברים
הימניים
,
כאלו
יאמר
,
כי
מהצורה
היתה
זאת
הדריכה
מהשמאל
אל
הימין;
כי
השמאל
מורה
על
הנטייה
,
וההפסד
והחולי
הוא
נטייה
מהמנהג
הטבעי.
והיתה
נתינת
הדם
והשמן
על
אלו
האיברים
,
שהם
קצוות
הגוף
והם
מפני
זה
חלושים
וידחו
להם
המותרות
-
לזאת
הסבה.
ועם
זה
,
כאשר
תעשה
הצורה
פעולתה
בַּשָלֵם
שבַּפָּנים
,
ידָחה
העפוש
וההפסד
גם
מאלו
המקומות
החלושים.
והנה
יזה
מהשמן
שבע
פעמים
לפני
יי'
,
להעיר
כי
הכחות
השופעות
מהגרמים
לפי
מה
שנתן
מהם
השם
יתעלה
מהכח
ביום
הבראם
,
הם
שומרים
האדם
בעצמות
מכמו
אלו
ההפסדים
,
וזה
המכוון
מהם;
ואם
היה
שיהיה
במקרה
סבה
באופן
מה
לכמו
אלו
ההפסדים
,
כמו
שזכרנו.
ולזאת
הסבה
היתה
התנופה
לזה
האשם
,
להורות
כי
התנועות
הסבוביות
הם
התחלות
לתנועות
היסודיות
ולתנועות
המורכב
מהם
,
לפי
מה
שסִדר
השם
יתעלה
ביום
בראו
ארץ
ושמים.
וזה
,
כי
ההולכה
וההובאה
מעירות
על
התנועות
הסבוביות
המזרחית
והמערבית
,
והעלאה
והורדה
מורה
על
תנועה
מהמרכז
ואל
המרכז.
ואלו
התנועות
הנזכרות
-
סבות
שאר
התנועות
הקודמות
להם
,
כמו
שהתבאר
ב'טבעיות'.
והנה
היתה
זאת
הפעולה
המורה
על
הצורה
בשמן
שנשאר
רשומו
זמן
ארוך
,
והיתה
הפעולה
המורה
על
החומר
החסר
-
במים
,
שלא
ישאר
רשומם
כי
אם
מעט;
כי
החולי
,
שהוא
מפאת
החומר
,
הוא
מעט
,
ואולם
הבריאות
,
שהוא
מצד
הצורה
,
הוא
מאדיי.
ולזאת
הסבה
היה
ההקדשה
במשיחת
השמן.
והנה
היה
השמן
ההוא
רוקח
לתועלת
הנמשח
בו
,
מה
שאין
כן
בשמן
אשר
ימָשח
בו
המִטהר
מהצרעת.
ואמנם
ינתן
הנשאר
מהשמן
על
כפו
השמאלית
על
ראש
המטהר
באצבעו
הימנית
,
לפי
שהראש
,
לקרירותו
,
יתפעל
בקלות
מחסרון
החום
היסודי;
ובהיותו
שלם
ישמר
מהרעועים.
וכאלו
יעיר
בזה
,
כי
הצורה
,
בהיות
פעולתה
שלמה
,
תשמור
הראש
מההפסדים
,
עם
הֵאוֹתוּתוֹ
לקבל
הרעועים
מצד
החומר.
וזה
כלו
,
לפי
מה
שהשרשנו
,
נוהג
מנהג
שאר
העניינים
,
להעיר
על
מציאות
הצורה
,
ושממנה
יהיו
הטובות
,
וההפסדים
יהיו
בסבת
החומר.
ולפי
שדם
האשם
מורה
על
הבריאות
שהוא
מצד
הצורה
,
לא
יכשר
היותו
כי
אם
כבש
,
ואף
אם
היה
המצורע
עני;
וזה
,
שהדם
המורה
על
ההפסד
הוא
דם
העוף
,
להיותו
בעל
חי
חסר
,
כמו
שבארנו
(בר'
א
,
כ).
ולזה
חוייב
שיהיה
זה
הדם
השני
המורה
על
הבריאות
דם
בעל
חי
שלם
,
והוא
ההולך
,
אשר
יוליד
בעל
חי
כגופו;
ולזה
לא
יתכן
שיהיה
תור
או
בן
יונה.
ולזאת
הסבה
תמצא
במצורע
עני
שיביא
חטאתו
ועולתו
מו
העוף
,
אבל
אשמו
יהיה
כבש
על
כל
פנים.