תנ"ך - ואם־דל
הוא
ואין
ידו
משגת
ולקח
כבש
אחד
אשם
לתנופה
לכפר
עליו
ועשרון
סלת
אחד
בלול
בשמן
למנחה
ולג
שמן:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאִם־דַּ֣ל
ה֗וּא
וְאֵ֣ין
יָדוֹ֘
מַשֶּׂגֶת֒
וְ֠לָקַח
כֶּ֣בֶשׂ
אֶחָ֥ד
אָשָׁ֛ם
לִתְנוּפָ֖ה
לְכַפֵּ֣ר
עָלָ֑יו
וְעִשָּׂר֨וֹן
סֹ֜לֶת
אֶחָ֨ד
בָּל֥וּל
בַּשֶּׁ֛מֶן
לְמִנְחָ֖ה
וְלֹ֥ג
שָֽׁמֶן:
(ויקרא פרק יד פסוק כא)
וְאִם־דַּל
הוּא
וְאֵין
יָדוֹ
מַשֶּׂגֶת
וְלָקַח
כֶּבֶשׂ
אֶחָד
אָשָׁם
לִתְנוּפָה
לְכַפֵּר
עָלָיו
וְעִשָּׂרוֹן
סֹלֶת
אֶחָד
בָּלוּל
בַּשֶּׁמֶן
לְמִנְחָה
וְלֹג
שָׁמֶן:
(ויקרא פרק יד פסוק כא)
ואם־דל
הוא
ואין
ידו
משגת
ולקח
כבש
אחד
אשם
לתנופה
לכפר
עליו
ועשרון
סלת
אחד
בלול
בשמן
למנחה
ולג
שמן:
(ויקרא פרק יד פסוק כא)
ואם־דל
הוא
ואין
ידו
משגת
ולקח
כבש
אחד
אשם
לתנופה
לכפר
עליו
ועשרון
סלת
אחד
בלול
בשמן
למנחה
ולג
שמן:
(ויקרא פרק יד פסוק כא)
וְאִם
מִסכֵּין
הוּא
וְלֵית
יְדֵיהּ
מַדבְּקָא
וְיִסַב
אִמַר
חַד
אֲשָׁמָא
לַאֲרָמָא
לְכַפָּרָא
עֲלוֹהִי
וְעֶסרוֹנָא
סֻלתָּא
חַד
דְּפִיל
בִּמשַׁח
לְמִנחָתָא
וְלוֹגָא
דְמִשׁחָא
:
דל
-
י"ב
(בפתח
,
בלישנא):
שמ'
ל
,
טו;
וי'
יד
,
כא;
שו'
ו
,
ו
,
טו;
ש"ב
יג
,
ד;
יש'
יז
,
ד;
תה'
קמא
,
ג;
מש'
כב
,
כב;
כח
,
יא;
איוב
ה
,
טז;
כח
,
ד;
רות
ג
,
י.
וכל
'דל
ואביון'
דכותהון.
לכפר
עליו
-
ו':
ראה
וי'
א
,
ד.
לכפר
עליו
-
ה'
(בסיפרא):
ראה
וי'
א
,
ד.
ועשרון
-
ה'
(ג'
מלא
וב'
חסר):
שמ'
כט
,
מ;
וי'
יד
,
כא;
*במ'
כח
,
יג;
כט
,
ד
,
טו.
בלול
-
ד':
שמ'
כט
,
מ;
וי'
יד
,
כא;
במ'
טו
,
ד
,
ט.
ואם
-
דל
-
ל'
וחד
אם
דל
ואם
עשיר;
דל
-
י"ב
וכל
דל
ואביון
דכות';
לתנופה
-
ל';
ועשרון
-
ה';
בלול
-
ד'.
ועשרון
סלת
-
לכבש
זה
שהוא
אחד
,
יביא
עשרון
אחד
לנסכיו.
ולוג
שמן
-
לתת
ממנו
על
הבהונות.
ושמן
של
נסכי
המנחה
לא
הוזקק
הכתוב
לפרש.
דל
-
בגוף;
כמו
"דלוֹת
ורעות"
(בר'
מא
,
יט);
"אשרי
משכיל
אל
דל"
(תה'
מא
,
ב);
"מדוע
אתה
ככה
דל
בן
המלך"
(ש"ב
יג
,
ד).
ויש
דל
-
שאין
לו
ממון.
ואם
דל
הוא
-
יולדת
(ראה
וי'
יב
,
ז
-
ח)
ומצורע
,
שאין
קרבנם
בא
על
חטא
ידוע
,
ב'עולה
ויורד'
,
שלא
החמיר
עליהם
הכתוב.
ואף
על
גב
דנגעים
באים
על
חטא:
על
גזל
,
גלוי
עריות
,
גסות
הרוח
,
שבועת
שוא
,
שפיכות
דמים
,
צרות
עין
,
לשון
הרע
(ראה
ערכין
טז
,
א)
-
מיכפר
לה
ניגעה;
הכא
פירושו:
'לעשיר
קרבנו
בדלות'
(ראה
כריתות
כח
,
א).
וכל
פרשה
דמצורע
עני
,
שהאריך
בה
מה
שאמר
למעלה
-
לגזירה
שוה
(ראה
מנחות
י
,
א):
'רגל'
'רגל'
לחליצה
,
'אוזן'
'אוזן'
לרציעה.
ואם
דל
הוא
ואין
ידו
משגת
-
רוצה
לומר
,
שדלותו
הוא
באופן
שאין
ידו
משגת
לכל
אלו
הקרבנות.
ולפי
שאין
המִטהר
ראוי
לחטאתו
ולעולתו
ולמנחתו
אשר
בהם
הבדל
בין
דל
לעשיר
,
כי
אם
אחר
הביאו
אשמו
,
הנה
יוָדע
אז
איזה
קרבן
יתחייב
להביא;
שאם
היה
אז
עשיר
יתחייב
להביא
קרבן
עשיר
,
אע"פ
שהֶעֱני
אחר
כן
,
ואם
היה
דל
,
יביא
קרבן
עני
אע"פ
שהעשיר
אחר
זה.
ולפי
מה
שהתבאר
בשרשים
הכוללים
,
יתבאר
שהדם
העומד
לזרוק
נשפוט
אותו
כזרוק
,
ולזה
,
כיון
שנשחט
דם
האשם
יחול
עליו
חיוב
היות
הבאת
שאר
הקרבן
,
ואז
יבָּחן
אם
יתחייב
להביא
קרבן
עשיר
או
עני.