תנ"ך - ויקרא פרק יד פסוק כא - ואם־דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִם־דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֘ מַשֶּׂגֶת֒ וְ֠לָקַח כֶּ֣בֶשׂ אֶחָ֥ד אָשָׁ֛ם לִתְנוּפָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו וְעִשָּׂר֨וֹן סֹ֜לֶת אֶחָ֨ד בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֛מֶן לְמִנְחָ֖ה וְלֹ֥ג שָֽׁמֶן: (ויקרא פרק יד פסוק כא)

טקסט וניקוד:

וְאִם־דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן: (ויקרא פרק יד פסוק כא)

טקסט בלבד:

ואם־דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן: (ויקרא פרק יד פסוק כא)

תיקון קוראים:

ואם־דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנחה ולג שמן: (ויקרא פרק יד פסוק כא)
וְאִם מִסכֵּין הוּא וְלֵית יְדֵיהּ מַדבְּקָא וְיִסַב אִמַר חַד אֲשָׁמָא לַאֲרָמָא לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי וְעֶסרוֹנָא סֻלתָּא חַד דְּפִיל בִּמשַׁח לְמִנחָתָא וְלוֹגָא דְמִשׁחָא :

דל - י"ב (בפתח , בלישנא): שמ' ל , טו; וי' יד , כא; שו' ו , ו , טו; ש"ב יג , ד; יש' יז , ד; תה' קמא , ג; מש' כב , כב; כח , יא; איוב ה , טז; כח , ד; רות ג , י. וכל 'דל ואביון' דכותהון. לכפר עליו - ו': ראה וי' א , ד. לכפר עליו - ה' (בסיפרא): ראה וי' א , ד. ועשרון - ה' (ג' מלא וב' חסר): שמ' כט , מ; וי' יד , כא; *במ' כח , יג; כט , ד , טו. בלול - ד': שמ' כט , מ; וי' יד , כא; במ' טו , ד , ט.

ואם - דל - ל' וחד אם דל ואם עשיר; דל - י"ב וכל דל ואביון דכות'; לתנופה - ל'; ועשרון - ה'; בלול - ד'.

ועשרון סלת - לכבש זה שהוא אחד , יביא עשרון אחד לנסכיו. ולוג שמן - לתת ממנו על הבהונות. ושמן של נסכי המנחה לא הוזקק הכתוב לפרש.

דל - בגוף; כמו "דלוֹת ורעות" (בר' מא , יט); "אשרי משכיל אל דל" (תה' מא , ב); "מדוע אתה ככה דל בן המלך" (ש"ב יג , ד). ויש דל - שאין לו ממון.

ואם דל הוא - יולדת (ראה וי' יב , ז - ח) ומצורע , שאין קרבנם בא על חטא ידוע , ב'עולה ויורד' , שלא החמיר עליהם הכתוב. ואף על גב דנגעים באים על חטא: על גזל , גלוי עריות , גסות הרוח , שבועת שוא , שפיכות דמים , צרות עין , לשון הרע (ראה ערכין טז , א) - מיכפר לה ניגעה; הכא פירושו: 'לעשיר קרבנו בדלות' (ראה כריתות כח , א). וכל פרשה דמצורע עני , שהאריך בה מה שאמר למעלה - לגזירה שוה (ראה מנחות י , א): 'רגל' 'רגל' לחליצה , 'אוזן' 'אוזן' לרציעה.

ואם דל הוא ואין ידו משגת - רוצה לומר , שדלותו הוא באופן שאין ידו משגת לכל אלו הקרבנות. ולפי שאין המִטהר ראוי לחטאתו ולעולתו ולמנחתו אשר בהם הבדל בין דל לעשיר , כי אם אחר הביאו אשמו , הנה יוָדע אז איזה קרבן יתחייב להביא; שאם היה אז עשיר יתחייב להביא קרבן עשיר , אע"פ שהֶעֱני אחר כן , ואם היה דל , יביא קרבן עני אע"פ שהעשיר אחר זה. ולפי מה שהתבאר בשרשים הכוללים , יתבאר שהדם העומד לזרוק נשפוט אותו כזרוק , ולזה , כיון שנשחט דם האשם יחול עליו חיוב היות הבאת שאר הקרבן , ואז יבָּחן אם יתחייב להביא קרבן עשיר או עני.