שתי
צפורים
ועץ
ארז
ואזוב
ושני
תולעת.
ארז
-
גבוה
שבאילנות
,
ואזוב
-
נמוך;
סימן
שמגַבְהות
בא
לנמיכות
(ראה
תנ"ב
מצורע
ח).
ומי
גרם
לו?
החטא
,
שהוא
כשני
תולעת
,
כדכתיב
"אם
יהיו
חטאיכם
כשנים"
(יש'
א
,
יח).
ועתה
מחל
לו
הקדוש
ברוך
הוא
,
וחוזר
למקומו
ולגבהותו.
ושוחט
הצפור
ומערב
דמה
במים
חיים
(ראה
להלן
,
ה
-
ו)
,
לומר
,
שהמת
,
הוא
המצורע
שהוא
חשוב
כמת
(ראה
נדרים
סד
,
ב)
,
דכתיב
"אל
נא
תהי
כמת"
(במ'
יב
,
יב)
-
מתערב
עתה
עם
החיים
,
לבא
במחנה
ולהיות
כשאר
בני
אדם.
ושולח
הצפור
האחת
על
פני
השדה
(ראה
להלן
,
ז)
,
לומר:
המצורע
,
שהוא
יושב
בדד
(ראה
וי'
יג
,
מו)
,
כצפור
בודד
על
גג
(ע"פ
תה'
קב
,
ח)
,
ואסור
ונקשר
מלָבֹא
עם
שאר
בני
אדם
,
עתה
הותר
לבא
עם
חביריו;
כמו
הציפור
שהיתה
קשורה
בידי
אדם
,
ועתה
משולחת
על
פני
השדה
לילך
ולעוף
עם
חברותיה.
חיות
-
פרט
לטרפות;
טהורות
-
פרט
לעוף
טמא.
לפי
שהנגעים
באין
על
לשון
הרע
,
שהוא
מעשה
פטיט
,
לפיכך
הוצרכו
בטהרתו
צפרים
,
שמפטפטין
תמיד
בצפצוף
קול;
לשון
רבנו
שלמה.
ומפני
שאמר
'טהורות
-
פרט
לעוף
טמא'
,
נלמוד
שאין
הצפרים
מין
ידוע
,
אבל
הוא
שם
כולל
העופות;
ואם
כן
,
מהו
הפטפוט
הזה
שמצאו
להם?
כי
עופות
רבים
אין
בהם
פוצה
פה
ומצפצף
(ע"פ
יש'
י
,
יד)!
ועוד
,
כי
מדרש
'חיות
-
פרט
לטרפות'
יבא
במחלוקת
(ראה
חולין
קמ
,
א)
,
ולמאן
דאמר
'טרפה
חיה'
-
אינו
כן.
וב'תורת
כהנים'
(מצורע
פרשתא
א
,
יב):
חיות
-
לא
שחוטות;
טהורות
-
לא
טמאות
,
טהורות
-
לא
טרפות.
ובעלי
הפשט
אומרים
,
כי
כל
עוף
יקרא
'צפור'
,
ממה
שאמר
"צפור
שמים
ודגי
הים"
(תה'
ח
,
ט);
"כל
צפור
כל
כנף"
(בר'
ז
,
יד);
"בן
אדם...
אמור
לצפור
כל
כנף"
(יח'
לט
,
יז);
וכן
"ואת
הצפור
לא
בתר"
(בר'
טו
,
י)
-
על
תורים
ובני
יונה.
והנכון
בעיני
,
ששם
'צפור'
כלל
לעופות
הקטנים
המשכימים
בבקר
לצפצף
ולשורר
,
מלשון
ארמית
'צפרא'
(ראה
ברכות
ג
,
ב);
וכן
"ישוב
ויצפור"
(שו'
ז
,
ג)
-
ישכים
בבקר.
ואמר
"צפור
שמים"
(תה'
ח
,
ט)
עליהם
,
כי
הם
לרובם
יגביהו
לעוף
בשמים
,
ו"כל
צפור
כל
כנף"
(בר'
ז
,
יד)
-
שני
מינים
,
כל
הקטנים
וכל
הגדולים;
"כי
יקרא
קן
צפור
לפניך"
(דב'
כב
,
ו)
-
הם
הקטנים
,
שהם
רבים
,
שאפילו
בקטניהם
יחוס;
וכן
"אשר
שם
צפרים
יקננו"
(תה'
קד
,
יז)
-
כי
הם
השוכנים
בענפי
ארזי
הלבנון;
"אמור
לצפור
כל
כנף"
(יח'
לט
,
יז)
-
שיתאספו
אפילו
הקטנים
עליהם
,
כי
הטורפים
יבאו
מעצמן;
וכן
"התשחק
בו
כצפור
ותקשרנו
לנערותיך"
(איוב
מ
,
כט)
-
כי
דרך
הנערים
לשחק
בעוף
הקטן.
ולשון
חכמים
כך
הוא
(ראה
ע"ז
מ
,
ב):
כל
שיש
בידו
מקל
או
צפור;
(ראה
תמורה
לד
,
א):
האורג
משער
נזיר
מלא
הסיט
בבגד
,
בצפורתא;
ואמרו
(ראה
שבת
צ
,
ב):
צפורת
כרמים;
ואמרו
(ראה
ברכות
נז
,
ב):
בשר
צפרים
מחזירין
את
החולה
לחליו.
ואמר
הכתוב
"כל
צפור
טהורה
תאכלו"
(דב'
יד
,
יא)
-
על
המינים
הרבים
ההם
,
ונתרבה
של
מצורע
מ"כל";
ואמר
"וזה
אשר
לא
תאכלו
מהם"
(שם
,
יב)
,
כאומר
'ואלה
אשר
לא
תאכלו
מבשרם'
,
ולכך
דרשו:
טהורות
-
לא
טמאות;
ומכל
מקום
,
כולם
בעלי
פטפוט
הם.
וכן
"גם
צפור
מצאה
בית
ודרור
קן
לה"
(תה'
פד
,
ד)
,
כך
נראה
שאינו
שם
כולל
העופות
כלם
,
וכן
"אשר
שם
צפרים
יקננו
חסידה
ברושים
ביתה"
(תה'
קד
,
יז).
והנראה
מדברי
רבותינו
(ראה
חולין
קלט
,
ב)
,
שכל
עופות
טהורים
נקראים
'צפור'
,
אבל
מצותו
של
מצורע
בצפרי
דרור
,
דתניא
ב'תורת
כהנים'
(מצורע
פרשתא
ז
פרק
ה
,
יד):
"ושלח
את
הצפור
החיה
אל
מחוץ
לעיר
אל
פני
השדה"
(להלן
,
נג)
-
רבי
יוסי
הגלילי
אומר:
צפור
שחייה
חוץ
לכל
עיר;
ואי
זו
?
-
זו
דרור;
ומן
המדרש
הזה
הזכירו
הפטפוט.
ויתכן
שאינו
אלא
למצוה
,
ודיעבד
כולן
כשרין
בו
,
ולפיכך
הוצרכו
ב'תורת
כהנים'
למעט
טמאות;
וכן
שנינו
במשנת
מסכת
נגעים
(יד
,
א):
ומביא
שתי
צפרים
דרור.
ושנו
עוד
שם:
שתי
צפרים
-
מצותן
שיהו
שוות
במראה
ובקומה
ובדמים
,
ולקיחתן
כאחת;
אע"פ
שאינן
שוות
-
כשרות;
שחט
את
אחת
מהן
ונמצאת
שלא
דרור
,
יקח
זוג
לשניה.
והטעם
בזה
,
שאע"פ
שבדיעבד
כולן
כשרות
,
כשהן
שני
מינין
-
פסולות.
ובפרק
'אלו
טרפות'
אמרו
(חולין
סב
,
א):
עוף
המסרט
כשר
לטהר
בו
את
המצורע;
וזו
היא
סנונית
לבנה
,
שנחלקו
בה
רבי
אליעזר
וחכמים.
ומכאן
שאין
צפרי
המצורע
מין
אחד
בלבד
,
ושאין
מטהרין
בכל
עוף
טהור
,
אבל
מצותו
בכל
עוף
דרור
,
כלומר
,
שדרה
בבית
כבשדה.
ולפיכך
אמרו
בסנונית
,
דכיון
שהיא
טהורה
לדעת
חכמים
,
כשרה
לטהר
בה
,
שהיא
בכלל
'דרור';
ומכל
מקום:
כל
הטהורין
כשרין
בדיעבד
,
שכולן
בכלל
שתי
צפרים
טהורות.
ושנו
בסיפרי
(ספ"ד
צח):
אמר
רבי
יאשיה:
כל
מקום
שנאמר
'צפור'
-
בטהורה
הכתוב
מדבר;
אמר
רבי
יצחק:
עוף
טהור
נקרא
'עוף'
ונקרא
'צפור'
,
וטמא
לא
נקרא
אלא
'עוף'.
וכך
הזכירו
בגמרא
בפרק
'שלוח
הקן'
(חולין
קלט
,
ב)
,
ושם
העלו
(קמ
,
א)
,
כי
חיות
-
שחיין
ראשי
אברים
שלהן
,
למעוטי
מחוסרות
אבר
,
וכן
הטרפות
פסולות
בהן;
ודרשו:
טהורות
-
למעט
אסורות
,
כגון
צפרי
עיר
הנדחת
,
ועוף
שהרג
את
הנפש
,
והחליפן
בעבודה
זרה.
ומדרשם
זה
שם
-
מן
הלשון
עצמו
,
שאין
'צפור'
אלא
עוף
טהור
,
ומשמע
מכאן
,
שכל
עוף
טהור
בכלל
'צפור'.
וראיתי
עוד
בירושלמי
במסכת
נזיר
(א
,
א
[נא
,
ב])
שאמרו:
וכי
נזיר
טמא
צפרים
הוא
מביא?
תורים
ובני
יונה
הוא
מביא!
אית
תניי
תני:
כל
עוף
טהור
קרוי
'צפרים'
,
אית
תניי
תני:
כל
העופות
,
בין
טמא
בין
טהור
,
קרוי
'צפרים'.
והנה
נשאר
בידינו
ממנו
מחלוקת
,
ומכל
מקום
,
יתכן
שיהיה
השם
בקטנים
בלבד;
ובגמרא
כך
הוא
נראה
,
ממה
שאמרו
במסכת
סוטה
(טז
,
ב):
הבא
מים
שדם
צפור
ניכר
בהם
,
וכמה
הם?
רביעית;
ושאלו:
גדולה
שדוחה
את
המים
,
קטנה
ונדחת
מפני
המים
,
מהו?
ופירשו:
כל
שעורי
חכמים
כך
הוא:
בצפור
דרור
-
שערו
חכמים:
אין
לך
גדולה
שדוחה
את
המים
,
ואין
לך
קטנה
שנדחת
מפני
המים.
ואלו
היה
כל
עוף
טהור
כשר
בו
,
היה
מהם
מי
שדמו
דוחה
כמה
לוגין.
ואולי
אמרו
כן
בצפור
דרור
,
שהוא
מצוה
לכתחלה
,
ממדרשו
של
רבי
יוסי
הגלילי.
וכבר
הזכירו
בגמרא
(ראה
שבועות
כט
,
א):
ודילמא
צפורא
רבא
חזא
ואסיק
שמיה
גמל.
והנכון
שיעלה
מכל
זה
הוא
שנאמר
,
שכל
צפור
שאינו
דרור
-
פסול
אפילו
בדיעבד
מן
המדרש
הזה;
שלא
שנו
במשנתנו
'מצותן
שיהו
דרור
,
אע"פ
שאינן
דרור
כשרות'
,
כמו
ששנינו
ב'שוות';
וכל
הדרורים
בעלי
פטפוט
הם.
ומה
שאמרו
ב'תורת
כהנים'
'לא
טמאות'
-
מפני
שיש
אף
בטמאין
מינין
שהם
דרור
,
כגון
הסנונית
לרבי
אליעזר.
או
יהיה
פירושו:
למעט
טמאות
לך
,
שהן
האסורות
והטרפות
,
כמו
שהעלו
בגמרא
בפרק
'שלוח
הקן'
(חולין
קמ
,
א);
וזהו
ההגון
בעיני.
ובהגדה
דרבא
(ויק"ר
טז
,
ז):
אמר
רבי
יהודה
ברבי
סימון:
אילין
צפוריא
קולנין
-
זה
האומר
לשון
הרע;
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
יבא
קול
ויכפר
על
קול.
ורבי
יהושע
בן
לוי
אמר:
צפרים
-
צפרי
דרור
,
שאכלה
מפתו
ושתת
מן
מימיו;
והלא
דברים
קל
וחומר
וכו'.
ועץ
ארז
ושני
תולעת
ואזוב
-
אמר
רבי
אברהם:
הוא
הגדול
והקטן
במיני
הצמחים
,
והעד:
מדברי
חכמת
שלמה
(ראה
מ"א
ה
,
יג).
והנה
המצורע
ותורת
הבית
המנוגע
וטומאת
המת
קרובים
,
והנה
הם
כדמות
פסח
מצרים
(ראה
שמ'
יב
,
כב).
וצוה
הכהן
ולקח
למטהר
-
הצווי
בכהן
,
והלקיחה
בכל
אדם.
שתי
צפרים
חיות
טהורות
-
הרצון
בצפרים
-
שיהיו
דרים
בבית
כבשדה
,
שהרי
נאמר:
"ושלח
את
הצפור
החיה
על
פני
השדה"
(להלן
,
ז);
ואלו
לא
תהיה
דרה
בבית
,
הנה
בצאתה
מידו
תשתלח
מעצמה
על
פני
השדה.
והצפור
שבזה
התאר
הוא
צפור
דרור.
יאמר
חיות
-
להוציא
את
הטרפה
שאי
אפשר
לה
לחיות
,
כי
לה
חולי
או
מכה
יוליכה
אל
המות.
ואמר
טהורות
-
להוציא
העופות
הטמאים.
והנה
ראוי
שיקח
יחד
שתי
אלו
הצפרים
,
ושיהיו
שוים
,
כי
זה
מדרך
האחדים
שיפול
בהם
המספר;
אלא
שאין
זה
מעכב
,
שכבר
יתכן
שיפול
המספר
בהן
מפני
היות
כל
אחת
משניהם
צפור.
ועץ
ארז
ואזוב
ושני
תולעת
-
ראוי
שיהיה
עץ
הארז
בשיעור
שיוכר
בו
שהוא
עץ
ארז
,
ולא
יכבד
על
הכהן
להזות
בו
עם
אלו
המינים
הקשורים
עמו.
ולזה
יחוייב
שיהיה
בראשו
טָרָף
,
שיוכר
בו
שהוא
ארז
,
ושיהיה
גדול
מאד
על
האזוב;
כי
הוא
לוּקח
מצד
מה
שהוא
מהצמח
היותר
גדול
,
והאזוב
לוּקח
מצד
מה
שהוא
הצמח
היותר
קטן.
וכשהביטו
מפרשי
התורה
באלו
השרשים
,
הספיק
להם
שיהיה
ארכו
אמה
,
ובראשו
טרף
,
ועביו
כמו
רובע
כֶּרַע
המטה
,
כשחולק
אחד
לשנים
ושנים
לארבעה.
ושיעור
האזוב
אינו
פחות
מטפח
,
כי
הוא
יקחהו
בידו
עם
שאר
המינים
,
ויטבלם
בדם
ובמים
ויזה
,
כמו
שיזכור
אחר
זה
(להלן
ו
-
ז);
וזה
לא
יתכן
בפחות
מטפח
,
כי
שיעור
אצבעות
היד
אשר
בהם
תהיה
הלקיחה
הוא
קרוב
מטפח.
וראוי
שיהיה
זה
האזוב
-
המין
ממנו
שיקרא
אזוב
,
סתם
,
לא
המין
שיקרא
אזוב
עם
שם
לווי
,
כמו
'אזוב
יון'
או
'אזוב
מדברי';
כי
התורה
זכרה
אזוב
סתם.
ושיעור
השני
תולעת
אין
פחות
משקל
,
כי
הוא
ראוי
שיהיה
באופן
שיקשרו
בו
אלו
המינים
,
וישובו
להקיף
בו
לצפור
החיה
ראשי
אגפים
והזנב
,
באופן
שתקשר
עם
אלו
המינים
קשירה
מה
ולא
תפרכס
בכנפיה
ובזנבה;
וזה
לא
יתכן
בפחות
מזה
השיעור
,
לפי
מה
שנראה
בחוש.