תנ"ך - ויקרא פרק יד פסוק ד - וצוה הכהן ולקח למטהר שתי־צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב: (ויקרא פרק יד פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי־צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ויקרא פרק יד פסוק ד)

טקסט בלבד:

וצוה הכהן ולקח למטהר שתי־צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב: (ויקרא פרק יד פסוק ד)

תיקון קוראים:

וצוה הכהן ולקח למטהר שתי־צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב: (ויקרא פרק יד פסוק ד)
וִיפַקֵיד כָּהֲנָא וְיִסַב לִדמִדַּכֵּי תַּרתֵּין צִפְּרִין חַיִין דַּכיָן וְאָעָא דְאַרזָא וּצבַע זְהוֹרִי וְאֵיזוֹבָא :

חיות - פרט לטרפות; טהורות - פרט לעוף טמא. לפי שהנגעים באים על לשון הרע , שהוא מעשה פיטפוטי דברים , לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים , שמפטפטין תמיד בצפצוף קול (ראה ערכין טז , ב). ועץ ארז - לפי שהנגעים באים על גסות הרוח (ראה תנח' מצורע ג). ושני תולעת ואזוב - מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב (ראה שם). עץ ארז - מקל של ארז. שני תולעת - לשון של צמר צבועה זהורית.

ולקח למטהר - הכהן יקח משלו; ויש אומרים: המצורע יתנם. ותי"ו 'התפעל' מבולע בדגשות הטי"ת , והוא על משקל "איש מתהלל" (מש' כה , יד). שתי צפרים - כל עוף יקרא 'צפור'; והנה יקח אי זה עוף שימצא. חיות - שלא תהיינה מתות. טהורות - שלא יקח מן הטמאות. ועץ ארז ואזוב - הוא הגדול והקטן במיני הצמחים; והעד מדברי חכמת שלמה (ראה מ"א ה , יג). ואין צורך לחפש על האזוב , כי הוא ידוע בקבלה. והנה המצורע והבית המנוגע (ראה להלן , נא - נב) וטומאת המת (ראה במ' יט , יח) - קרובים; והנה גם הם כדמות פסח מצרים (ראה שמ' יב , כב).

שתי צפורים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת. ארז - גבוה שבאילנות , ואזוב - נמוך; סימן שמגַבְהות בא לנמיכות (ראה תנ"ב מצורע ח). ומי גרם לו? החטא , שהוא כשני תולעת , כדכתיב "אם יהיו חטאיכם כשנים" (יש' א , יח). ועתה מחל לו הקדוש ברוך הוא , וחוזר למקומו ולגבהותו. ושוחט הצפור ומערב דמה במים חיים (ראה להלן , ה - ו) , לומר , שהמת , הוא המצורע שהוא חשוב כמת (ראה נדרים סד , ב) , דכתיב "אל נא תהי כמת" (במ' יב , יב) - מתערב עתה עם החיים , לבא במחנה ולהיות כשאר בני אדם. ושולח הצפור האחת על פני השדה (ראה להלן , ז) , לומר: המצורע , שהוא יושב בדד (ראה וי' יג , מו) , כצפור בודד על גג (ע"פ תה' קב , ח) , ואסור ונקשר מלָבֹא עם שאר בני אדם , עתה הותר לבא עם חביריו; כמו הציפור שהיתה קשורה בידי אדם , ועתה משולחת על פני השדה לילך ולעוף עם חברותיה.

חיות - פרט לטרפות; טהורות - פרט לעוף טמא. לפי שהנגעים באין על לשון הרע , שהוא מעשה פטיט , לפיכך הוצרכו בטהרתו צפרים , שמפטפטין תמיד בצפצוף קול; לשון רבנו שלמה. ומפני שאמר 'טהורות - פרט לעוף טמא' , נלמוד שאין הצפרים מין ידוע , אבל הוא שם כולל העופות; ואם כן , מהו הפטפוט הזה שמצאו להם? כי עופות רבים אין בהם פוצה פה ומצפצף (ע"פ יש' י , יד)! ועוד , כי מדרש 'חיות - פרט לטרפות' יבא במחלוקת (ראה חולין קמ , א) , ולמאן דאמר 'טרפה חיה' - אינו כן. וב'תורת כהנים' (מצורע פרשתא א , יב): חיות - לא שחוטות; טהורות - לא טמאות , טהורות - לא טרפות. ובעלי הפשט אומרים , כי כל עוף יקרא 'צפור' , ממה שאמר "צפור שמים ודגי הים" (תה' ח , ט); "כל צפור כל כנף" (בר' ז , יד); "בן אדם... אמור לצפור כל כנף" (יח' לט , יז); וכן "ואת הצפור לא בתר" (בר' טו , י) - על תורים ובני יונה. והנכון בעיני , ששם 'צפור' כלל לעופות הקטנים המשכימים בבקר לצפצף ולשורר , מלשון ארמית 'צפרא' (ראה ברכות ג , ב); וכן "ישוב ויצפור" (שו' ז , ג) - ישכים בבקר. ואמר "צפור שמים" (תה' ח , ט) עליהם , כי הם לרובם יגביהו לעוף בשמים , ו"כל צפור כל כנף" (בר' ז , יד) - שני מינים , כל הקטנים וכל הגדולים; "כי יקרא קן צפור לפניך" (דב' כב , ו) - הם הקטנים , שהם רבים , שאפילו בקטניהם יחוס; וכן "אשר שם צפרים יקננו" (תה' קד , יז) - כי הם השוכנים בענפי ארזי הלבנון; "אמור לצפור כל כנף" (יח' לט , יז) - שיתאספו אפילו הקטנים עליהם , כי הטורפים יבאו מעצמן; וכן "התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך" (איוב מ , כט) - כי דרך הנערים לשחק בעוף הקטן. ולשון חכמים כך הוא (ראה ע"ז מ , ב): כל שיש בידו מקל או צפור; (ראה תמורה לד , א): האורג משער נזיר מלא הסיט בבגד , בצפורתא; ואמרו (ראה שבת צ , ב): צפורת כרמים; ואמרו (ראה ברכות נז , ב): בשר צפרים מחזירין את החולה לחליו. ואמר הכתוב "כל צפור טהורה תאכלו" (דב' יד , יא) - על המינים הרבים ההם , ונתרבה של מצורע מ"כל"; ואמר "וזה אשר לא תאכלו מהם" (שם , יב) , כאומר 'ואלה אשר לא תאכלו מבשרם' , ולכך דרשו: טהורות - לא טמאות; ומכל מקום , כולם בעלי פטפוט הם. וכן "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה" (תה' פד , ד) , כך נראה שאינו שם כולל העופות כלם , וכן "אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה" (תה' קד , יז). והנראה מדברי רבותינו (ראה חולין קלט , ב) , שכל עופות טהורים נקראים 'צפור' , אבל מצותו של מצורע בצפרי דרור , דתניא ב'תורת כהנים' (מצורע פרשתא ז פרק ה , יד): "ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה" (להלן , נג) - רבי יוסי הגלילי אומר: צפור שחייה חוץ לכל עיר; ואי זו ? - זו דרור; ומן המדרש הזה הזכירו הפטפוט. ויתכן שאינו אלא למצוה , ודיעבד כולן כשרין בו , ולפיכך הוצרכו ב'תורת כהנים' למעט טמאות; וכן שנינו במשנת מסכת נגעים (יד , א): ומביא שתי צפרים דרור. ושנו עוד שם: שתי צפרים - מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים , ולקיחתן כאחת; אע"פ שאינן שוות - כשרות; שחט את אחת מהן ונמצאת שלא דרור , יקח זוג לשניה. והטעם בזה , שאע"פ שבדיעבד כולן כשרות , כשהן שני מינין - פסולות. ובפרק 'אלו טרפות' אמרו (חולין סב , א): עוף המסרט כשר לטהר בו את המצורע; וזו היא סנונית לבנה , שנחלקו בה רבי אליעזר וחכמים. ומכאן שאין צפרי המצורע מין אחד בלבד , ושאין מטהרין בכל עוף טהור , אבל מצותו בכל עוף דרור , כלומר , שדרה בבית כבשדה. ולפיכך אמרו בסנונית , דכיון שהיא טהורה לדעת חכמים , כשרה לטהר בה , שהיא בכלל 'דרור'; ומכל מקום: כל הטהורין כשרין בדיעבד , שכולן בכלל שתי צפרים טהורות. ושנו בסיפרי (ספ"ד צח): אמר רבי יאשיה: כל מקום שנאמר 'צפור' - בטהורה הכתוב מדבר; אמר רבי יצחק: עוף טהור נקרא 'עוף' ונקרא 'צפור' , וטמא לא נקרא אלא 'עוף'. וכך הזכירו בגמרא בפרק 'שלוח הקן' (חולין קלט , ב) , ושם העלו (קמ , א) , כי חיות - שחיין ראשי אברים שלהן , למעוטי מחוסרות אבר , וכן הטרפות פסולות בהן; ודרשו: טהורות - למעט אסורות , כגון צפרי עיר הנדחת , ועוף שהרג את הנפש , והחליפן בעבודה זרה. ומדרשם זה שם - מן הלשון עצמו , שאין 'צפור' אלא עוף טהור , ומשמע מכאן , שכל עוף טהור בכלל 'צפור'. וראיתי עוד בירושלמי במסכת נזיר (א , א [נא , ב]) שאמרו: וכי נזיר טמא צפרים הוא מביא? תורים ובני יונה הוא מביא! אית תניי תני: כל עוף טהור קרוי 'צפרים' , אית תניי תני: כל העופות , בין טמא בין טהור , קרוי 'צפרים'. והנה נשאר בידינו ממנו מחלוקת , ומכל מקום , יתכן שיהיה השם בקטנים בלבד; ובגמרא כך הוא נראה , ממה שאמרו במסכת סוטה (טז , ב): הבא מים שדם צפור ניכר בהם , וכמה הם? רביעית; ושאלו: גדולה שדוחה את המים , קטנה ונדחת מפני המים , מהו? ופירשו: כל שעורי חכמים כך הוא: בצפור דרור - שערו חכמים: אין לך גדולה שדוחה את המים , ואין לך קטנה שנדחת מפני המים. ואלו היה כל עוף טהור כשר בו , היה מהם מי שדמו דוחה כמה לוגין. ואולי אמרו כן בצפור דרור , שהוא מצוה לכתחלה , ממדרשו של רבי יוסי הגלילי. וכבר הזכירו בגמרא (ראה שבועות כט , א): ודילמא צפורא רבא חזא ואסיק שמיה גמל. והנכון שיעלה מכל זה הוא שנאמר , שכל צפור שאינו דרור - פסול אפילו בדיעבד מן המדרש הזה; שלא שנו במשנתנו 'מצותן שיהו דרור , אע"פ שאינן דרור כשרות' , כמו ששנינו ב'שוות'; וכל הדרורים בעלי פטפוט הם. ומה שאמרו ב'תורת כהנים' 'לא טמאות' - מפני שיש אף בטמאין מינין שהם דרור , כגון הסנונית לרבי אליעזר. או יהיה פירושו: למעט טמאות לך , שהן האסורות והטרפות , כמו שהעלו בגמרא בפרק 'שלוח הקן' (חולין קמ , א); וזהו ההגון בעיני. ובהגדה דרבא (ויק"ר טז , ז): אמר רבי יהודה ברבי סימון: אילין צפוריא קולנין - זה האומר לשון הרע; אמר הקדוש ברוך הוא: יבא קול ויכפר על קול. ורבי יהושע בן לוי אמר: צפרים - צפרי דרור , שאכלה מפתו ושתת מן מימיו; והלא דברים קל וחומר וכו'. ועץ ארז ושני תולעת ואזוב - אמר רבי אברהם: הוא הגדול והקטן במיני הצמחים , והעד: מדברי חכמת שלמה (ראה מ"א ה , יג). והנה המצורע ותורת הבית המנוגע וטומאת המת קרובים , והנה הם כדמות פסח מצרים (ראה שמ' יב , כב).

וצוה הכהן ולקח למטהר - הצווי בכהן , והלקיחה בכל אדם. שתי צפרים חיות טהורות - הרצון בצפרים - שיהיו דרים בבית כבשדה , שהרי נאמר: "ושלח את הצפור החיה על פני השדה" (להלן , ז); ואלו לא תהיה דרה בבית , הנה בצאתה מידו תשתלח מעצמה על פני השדה. והצפור שבזה התאר הוא צפור דרור. יאמר חיות - להוציא את הטרפה שאי אפשר לה לחיות , כי לה חולי או מכה יוליכה אל המות. ואמר טהורות - להוציא העופות הטמאים. והנה ראוי שיקח יחד שתי אלו הצפרים , ושיהיו שוים , כי זה מדרך האחדים שיפול בהם המספר; אלא שאין זה מעכב , שכבר יתכן שיפול המספר בהן מפני היות כל אחת משניהם צפור. ועץ ארז ואזוב ושני תולעת - ראוי שיהיה עץ הארז בשיעור שיוכר בו שהוא עץ ארז , ולא יכבד על הכהן להזות בו עם אלו המינים הקשורים עמו. ולזה יחוייב שיהיה בראשו טָרָף , שיוכר בו שהוא ארז , ושיהיה גדול מאד על האזוב; כי הוא לוּקח מצד מה שהוא מהצמח היותר גדול , והאזוב לוּקח מצד מה שהוא הצמח היותר קטן. וכשהביטו מפרשי התורה באלו השרשים , הספיק להם שיהיה ארכו אמה , ובראשו טרף , ועביו כמו רובע כֶּרַע המטה , כשחולק אחד לשנים ושנים לארבעה. ושיעור האזוב אינו פחות מטפח , כי הוא יקחהו בידו עם שאר המינים , ויטבלם בדם ובמים ויזה , כמו שיזכור אחר זה (להלן ו - ז); וזה לא יתכן בפחות מטפח , כי שיעור אצבעות היד אשר בהם תהיה הלקיחה הוא קרוב מטפח. וראוי שיהיה זה האזוב - המין ממנו שיקרא אזוב , סתם , לא המין שיקרא אזוב עם שם לווי , כמו 'אזוב יון' או 'אזוב מדברי'; כי התורה זכרה אזוב סתם. ושיעור השני תולעת אין פחות משקל , כי הוא ראוי שיהיה באופן שיקשרו בו אלו המינים , וישובו להקיף בו לצפור החיה ראשי אגפים והזנב , באופן שתקשר עם אלו המינים קשירה מה ולא תפרכס בכנפיה ובזנבה; וזה לא יתכן בפחות מזה השיעור , לפי מה שנראה בחוש.