תנ"ך - וכבס
המטהר
את־בגדיו
וגלח
את־כל־שערו
ורחץ
במים
וטהר
ואחר
יבוא
אל־המחנה
וישב
מחוץ
לאהלו
שבעת
ימים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְכִבֶּס֩
הַמִּטַּהֵ֨ר
אֶת־בְּגָדָ֜יו
וְגִלַּ֣ח
אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ
וְרָחַ֤ץ
בַּמַּ֙יִם֙
וְטָהֵ֔ר
וְאַחַ֖ר
יָב֣וֹא
אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה
וְיָשַׁ֛ב
מִח֥וּץ
לְאָהֳל֖וֹ
שִׁבְעַ֥ת
יָמִֽים:
(ויקרא פרק יד פסוק ח)
וְכִבֶּס
הַמִּטַּהֵר
אֶת־בְּגָדָיו
וְגִלַּח
אֶת־כָּל־שְׂעָרוֹ
וְרָחַץ
בַּמַּיִם
וְטָהֵר
וְאַחַר
יָבוֹא
אֶל־הַמַּחֲנֶה
וְיָשַׁב
מִחוּץ
לְאָהֳלוֹ
שִׁבְעַת
יָמִים:
(ויקרא פרק יד פסוק ח)
וכבס
המטהר
את־בגדיו
וגלח
את־כל־שערו
ורחץ
במים
וטהר
ואחר
יבוא
אל־המחנה
וישב
מחוץ
לאהלו
שבעת
ימים:
(ויקרא פרק יד פסוק ח)
וכבס
המטהר
את־בגדיו
וגלח
את־כל־שערו
ורחץ
במים
וטהר
ואחר
יבוא
אל־המחנה
וישב
מחוץ
לאהלו
שבעת
ימים:
(ויקרא פרק יד פסוק ח)
וִיצַבַּע
דְּמִדַּכֵּי
יָת
לְבוּשׁוֹהִי
וִיגַלַח
יָת
כָּל
סַעֲרֵיהּ
וְיַסחֵי
בְמַיָא
וְיִדכֵּי
וּבָתַר
כֵּין
יֵיעוֹל
לְמַשׁרִיתָא
וְיִתֵּיב
מִבַּרָא
לְמַשׁכְּנֵיהּ
שִׁבעָה
יוֹמִין
:
וכבס
-
ט'
(בסיפרא):
ראה
וי'
יג
,
ו.
יבוא
-
ז'
מלא
בתורה:
ראה
וי'
יא
,
לד.
וכבס
-
ט';
יבוא
-
ז'
מל'
בתו'.
וישב
מחוץ
לאהלו
-
שאסור
בתשמיש
המטה
(ראה
תו"כ
מצורע
פרשתא
ב
,
יא).
וכבס.
וגלח
את
כל
שערו
-
כלל;
ורחץ
במים
וטהר
-
בערב
,
כמשפט.
ואחר
כן
שב
לפרש
,
כי
זה
יהיה
אחר
ימים
שבעה.
וכן
היה
משפט
מרים
(ראה
במ'
יב
,
יד).
ופרט
,
כי
יגלח
את
כל
שערו
ביום
השביעי;
ובאר
כל
שערו:
את
ראשו
ואת
זקנו
ואת
גבות
עיניו
―
וזאת
המלה
קרובה
מגזרת
'גב'
(ראה
יח'
טז
,
כד)
―
ואת
כל
שערו
-
שער
הרגלים;
ויש
אומרים:
אף
זרועיו
ושוקיו
והחזה.
וגילח
את
כל
שערו
-
מיד
,
כדי
לנקות
עצמו
מן
הטומאה
היטיב
,
וביום
השמיני
יגלח
-
מה
שיצמח
באותם
שבעת
ימים.
ושני
גילוחין
עושה:
תגלחת
ראשונה
ביום
טהרת
הצפורים
(ראה
לעיל
,
ד
-
ז)
,
ותגלחת
שנייה
ביום
השמיני
,
לטהרה
שנייה
(פסוקינו;
וראה
משנה
נגעים
יד
,
ג);
ביום
השמיני
לטהרת
צפורים.
וישב
מחוץ
לאהלו
-
שאסור
בתשמיש
המיטה
(ראה
תו"כ
מצורע
פרשתא
ב
,
יא);
ועדיין
טמא
ומטמא
אדם
בימי
ספרו
,
כדאמרינן
בבבא
בתרא
(ט
,
א
-
ב)
בשמעתא
דעולא
,
משגיש
אורחתא
דאימיה.
וכן
כל
הפורש
מטומאה
חמורה
שוהא
שבעה
נקיים.
וכבס
המטהר
את
בגדיו
-
לטהרם
מהטומאה
הראשונה.
ואע"פ
שכבר
ישוב
לטמאם
אחר
זה
,
בלבשו
אותם
,
הנה
הטומאה
ההיא
באופן
מה
למטה
מהטומאה
הראשונה
,
כמו
שיתבאר.
וגלח
את
כל
שערו
-
הנה
התגלחת
היא
על
יד
כהן
כמו
שביארנו
(לעיל
,
ה).
ואמרוֹ
את
כל
שערו
-
רוצה
לומר:
כל
שערו
בנראה
אשר
מגופו
,
שהרי
אמר
אחר
זה
בפרטי
השער:
"את
ראשו
ואת
זקנו
ואת
גבות
עיניו"
(להלן
,
ט)
,
שהם
כלם
בנראה
מהגוף;
ולזה
לא
יצטרך
לגלח
השער
שבתוך
החוטם.
והוא
מחויב
,
שלא
ישארו
שתי
שערות
בשערות
שיתחייב
בהם
התגלחת
,
שאם
נשארו
שם
שתי
שערות
לא
עלתה
לו
תגלחת
,
שנאמר:
את
כל
שערו.
ולזה
ראוי
שלא
ישאר
שם
מה
שיפול
בו
שֵם
'שער'
,
והוא
שתי
שערות
לפי
מה
שהתבאר
בשרשים
הכוללים.
ורחץ
במים
וטהר
ואחר
יבא
אל
המחנה
-
הנה
זאת
הטבילה
תהיה
אפילו
במי
מקוה
,
כי
לא
אמר
'במים
חיים'.
ויטהר
בה
מלטמא
בביאה
ומלטמא
משכב
ומושב;
לא
יטמא
כי
אם
הטומאה
שזכרה
התורה
אחר
זה
(להלן
,
ט)
,
והוא
שהוא
מטמא
בגדים
במגע;
ולזה
הוא
מבואר
,
שהוא
מטמא
עדיין
אדם
וכלים
במגע.
ולא
נלמד
מזה
שיטמא
במשא
,
כי
יש
שם
מי
שיטמא
במגע
ולא
יטמא
במשא
לחולשת
טומאתו
,
כמו
שנתבאר
בפרשת
'שמיני'
(וי'
יא
,
לג).
ואחר
זה
גם
כן
יותר
להכנס
לפנים
מן
החומה.
וישב
מחוץ
לאהלו
שבעת
ימים
-
הטעם
בזה
הוא
להפרישו
מאשתו
,
כי
המשגל
הוא
ממה
שיזיק
לו
בהחלישו
החום
היסודי
,
ואולי
יהיה
זה
סבה
להשיבו
לענין
חוליו.
ולפי
שאין
המשגל
מזיק
לאשה
בזה
האופן
,
כי
זרעה
הוא
נא
בלתי
מבושל
,
והיה
מאמר
התורה
בזה
בלשון
זכר
,
למדנו
שאין
הדין
נוהג
באשה
,
כי
היא
מותרת
בתשמיש
המטה.