תנ"ך - וכבס המטהר את־בגדיו וגלח את־כל־שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל־המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: (ויקרא פרק יד פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת־בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת־כָּל־שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל־הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים: (ויקרא פרק יד פסוק ח)

טקסט בלבד:

וכבס המטהר את־בגדיו וגלח את־כל־שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל־המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים: (ויקרא פרק יד פסוק ח)

תיקון קוראים:

וכבס המטהר את־בגדיו וגלח את־כל־שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל־המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים: (ויקרא פרק יד פסוק ח)
וִיצַבַּע דְּמִדַּכֵּי יָת לְבוּשׁוֹהִי וִיגַלַח יָת כָּל סַעֲרֵיהּ וְיַסחֵי בְמַיָא וְיִדכֵּי וּבָתַר כֵּין יֵיעוֹל לְמַשׁרִיתָא וְיִתֵּיב מִבַּרָא לְמַשׁכְּנֵיהּ שִׁבעָה יוֹמִין :

וכבס - ט' (בסיפרא): ראה וי' יג , ו. יבוא - ז' מלא בתורה: ראה וי' יא , לד.

וכבס - ט'; יבוא - ז' מל' בתו'.

וישב מחוץ לאהלו - שאסור בתשמיש המטה (ראה תו"כ מצורע פרשתא ב , יא).

וכבס. וגלח את כל שערו - כלל; ורחץ במים וטהר - בערב , כמשפט. ואחר כן שב לפרש , כי זה יהיה אחר ימים שבעה. וכן היה משפט מרים (ראה במ' יב , יד). ופרט , כי יגלח את כל שערו ביום השביעי; ובאר כל שערו: את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ― וזאת המלה קרובה מגזרת 'גב' (ראה יח' טז , כד) ― ואת כל שערו - שער הרגלים; ויש אומרים: אף זרועיו ושוקיו והחזה.

וגילח את כל שערו - מיד , כדי לנקות עצמו מן הטומאה היטיב , וביום השמיני יגלח - מה שיצמח באותם שבעת ימים. ושני גילוחין עושה: תגלחת ראשונה ביום טהרת הצפורים (ראה לעיל , ד - ז) , ותגלחת שנייה ביום השמיני , לטהרה שנייה (פסוקינו; וראה משנה נגעים יד , ג); ביום השמיני לטהרת צפורים. וישב מחוץ לאהלו - שאסור בתשמיש המיטה (ראה תו"כ מצורע פרשתא ב , יא); ועדיין טמא ומטמא אדם בימי ספרו , כדאמרינן בבבא בתרא (ט , א - ב) בשמעתא דעולא , משגיש אורחתא דאימיה. וכן כל הפורש מטומאה חמורה שוהא שבעה נקיים.

וכבס המטהר את בגדיו - לטהרם מהטומאה הראשונה. ואע"פ שכבר ישוב לטמאם אחר זה , בלבשו אותם , הנה הטומאה ההיא באופן מה למטה מהטומאה הראשונה , כמו שיתבאר. וגלח את כל שערו - הנה התגלחת היא על יד כהן כמו שביארנו (לעיל , ה). ואמרוֹ את כל שערו - רוצה לומר: כל שערו בנראה אשר מגופו , שהרי אמר אחר זה בפרטי השער: "את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו" (להלן , ט) , שהם כלם בנראה מהגוף; ולזה לא יצטרך לגלח השער שבתוך החוטם. והוא מחויב , שלא ישארו שתי שערות בשערות שיתחייב בהם התגלחת , שאם נשארו שם שתי שערות לא עלתה לו תגלחת , שנאמר: את כל שערו. ולזה ראוי שלא ישאר שם מה שיפול בו שֵם 'שער' , והוא שתי שערות לפי מה שהתבאר בשרשים הכוללים. ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה - הנה זאת הטבילה תהיה אפילו במי מקוה , כי לא אמר 'במים חיים'. ויטהר בה מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב; לא יטמא כי אם הטומאה שזכרה התורה אחר זה (להלן , ט) , והוא שהוא מטמא בגדים במגע; ולזה הוא מבואר , שהוא מטמא עדיין אדם וכלים במגע. ולא נלמד מזה שיטמא במשא , כי יש שם מי שיטמא במגע ולא יטמא במשא לחולשת טומאתו , כמו שנתבאר בפרשת 'שמיני' (וי' יא , לג). ואחר זה גם כן יותר להכנס לפנים מן החומה. וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים - הטעם בזה הוא להפרישו מאשתו , כי המשגל הוא ממה שיזיק לו בהחלישו החום היסודי , ואולי יהיה זה סבה להשיבו לענין חוליו. ולפי שאין המשגל מזיק לאשה בזה האופן , כי זרעה הוא נא בלתי מבושל , והיה מאמר התורה בזה בלשון זכר , למדנו שאין הדין נוהג באשה , כי היא מותרת בתשמיש המטה.
ריכוז קישורים