תנ"ך - ויקרא פרק כב פסוק ב - דבר
אל־אהרן
ואל־בניו
וינזרו
מקדשי
בני־ישראל
ולא
יחללו
את־שם
קדשי
אשר
הם
מקדשים
לי
אני
ה':
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
דַּבֵּ֨ר
אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן
וְאֶל־בָּנָ֗יו
וְיִנָּֽזְרוּ֙
מִקָּדְשֵׁ֣י
בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל
וְלֹ֥א
יְחַלְּל֖וּ
אֶת־שֵׁ֣ם
קָדְשִׁ֑י
אֲשֶׁ֨ר
הֵ֧ם
מַקְדִּשִׁ֛ים
לִ֖י
אֲנִ֥י
יְהוָֽה:
(ויקרא פרק כב פסוק ב)
דַּבֵּר
אֶל־אַהֲרֹן
וְאֶל־בָּנָיו
וְיִנָּזְרוּ
מִקָּדְשֵׁי
בְנֵי־יִשְׂרָאֵל
וְלֹא
יְחַלְּלוּ
אֶת־שֵׁם
קָדְשִׁי
אֲשֶׁר
הֵם
מַקְדִּשִׁים
לִי
אֲנִי
יְהוָה:
(ויקרא פרק כב פסוק ב)
דבר
אל־אהרן
ואל־בניו
וינזרו
מקדשי
בני־ישראל
ולא
יחללו
את־שם
קדשי
אשר
הם
מקדשים
לי
אני
ה':
(ויקרא פרק כב פסוק ב)
דבר
אל־אהרן
ואל־בניו
וינזרו
מקדשי
בני־ישראל
ולא
יחללו
את־שם
קדשי
אשר
הם
מקדשים
לי
אני
יהוה:
(ויקרא פרק כב פסוק ב)
מַלֵיל
עִם
אַהֲרֹן
וְעִם
בְּנוֹהִי
וְיַפרְשׁוּן
מִקֻדשַׁיָא
דִבנֵי
יִשׂרָאֵל
וְלָא
יַחֲלוּן
יָת
שְׁמָא
דְקֻדשִׁי
דְּאִנוּן
מַקדְּשִׁין
קֳדָמַי
אֲנָא
יְיָ
:
מקדשים
-
ב'
(וחסר):
וי'
כב
,
ב;
נחמ'
יב
,
מז.
וְינזרו
-
ל';
מקדשים
-
ב'.
וינזרו
-
אין
'נזירה'
אלא
פרישה
―
וכן
הוא
אומר:
"וינזרו
מאחרי"
(יח'
יד
,
ז);
"נזורו
אחור"
(יש'
א
,
ד)
―
יפרשו
מן
הקדשים
בימי
טומאתם
(ראה
תו"כ
אמור
פרשתא
ד
,
א).
וינזרו
מקדשי
בני
ישראל
אשר
הם
מקדישים
לי
ולא
יחללו
את
שם
קדשי
-
סרס
המקרא
ודרשהו.
אשר
הם
מקדישים
-
לרבות
קדשי
כהנים
עצמן
(ראה
שם).
וינזרו
-
מאכילת
קדשים
בטומאת
הגוף.
ובעבור
שהזכיר
כי
בעל
המום
יאכל
קדש
(ראה
וי'
כא
,
כב)
,
הזהיר
שיהיה
האוֹכל
טהור
(ראה
להלן
,
ג).
וינזרו
-
כמו
"והזרתם"
(וי'
טו
,
לא);
והוא
מבנין
'נפעל'.
וטעמו:
ירחקו
ויבדלו.
ומגזרתם
-
"נזיר"
(במ'
ו
,
ב).
ולא
יחללו
-
משרת
עצמו
ואחר
עמו
,
וכן
הוא:
לא
יחללו
את
שם
קדשי
,
ולא
יחללו
אשר
הם
מקדישים
לי.
וטעם
אני
יי'
-
קדוש.
ולא
יחללו
את
שם
קדשי
אשר
הם
מקדישים
לי
-
סרס
המקרא
ודרשהו:
וינזרו
מקדשי
בני
ישראל
אשר
הם
מקדישים
לי
,
ולא
יחללו
את
שם
קדשי.
אשר
הם
מקדישים
לי
-
לרבות
קדשי
כהנים
עצמם;
לשון
רבנו
שלמה.
ואם
נפרש
אשר
הם
מקדישים
לי
בכהנים
עצמן
,
אין
צרך
לסרוס
הזה;
אבל
יאמר
הכתוב:
וינזרו
מקדשי
בני
ישראל
ולא
יחללו
בהם
את
שם
קדשי
,
ואשר
הם
מקדישים
לי
-
שלא
יחללו
את
אשר
אהרן
ובניו
הם
עצמם
מקדישים
לי.
וב'תורת
כהנים'
(אמור
פרשתא
ד
,
א)
כך
הוא
נדרש:
וינזרו
מקדשי
בני
ישראל
-
על
קדשי
בני
ישראל
חייבין
משום
פגול
,
נותר
וטמא
,
ואין
חייבין
על
קדשי
גוים
משום
פגול
,
נותר
וטמא.
קדשי
בני
ישראל
-
אין
לי
אלא
קדשי
ישראל
,
קדשי
עצמן
מניין?
תלמוד
לומר:
אשר
הם
מקדישים
לי
אני
יי'
-
לרבות
את
כולם.
ולא
הוזכר
שָם
שנסרס
המקרא
כלל.
ועל
דרך
האמת:
אשר
הם
מקדישים
לי
אני
יי'
-
שלא
יחללו
השם
המקודש
לו
,
כי
שמו
במקדש
יי';
וכבר
רמזתי
זה
בפרשת
'ויקחו
לי
תרומה'
(שמ'
כה
,
ג).
דבר
אל
אהרן
ואל
בניו
וינזרו
מקדשי
בני
ישראל
-
לפי
העניין
ממה
שנלוה
לו
למדנו
,
שזה
ההנזר
הוא
מעבוד
עבודה.
וביאר
,
שאם
עבד
-
חלל
,
שנאמר:
ולא
יחללו
את
שם
קדשי
אשר
הם
מקדישים
לי.
וראוי
שתדע
שזה
העניין
הוא
בכהן
טמא
,
לפי
מה
שיתבאר
ממה
שנלוה
לו
אחר
זה.
והנה
יתבאר
,
שכבר
יתחייב
על
זה
החלול
מיתה
בידי
שמים
,
ממה
שאמר
אחר
זה:
"ומתו
בו
כי
יחללוהו"
(להלן
,
ט).
וזה
,
שאם
נתחייב
מיתה
על
החלול
אשר
מפני
אכלו
הקדשים
בטומאה
,
כל
שכן
שיתחייב
מיתה
על
החלול
אשר
מפני
היותו
עובד
בטומאה;
וזה
,
שאנחנו
מצאנו
בבעל
מום
-
שאיננו
עובד
,
ואוכל
בקדשים
,
כמו
שקדם
(ראה
וי'
כא
,
יח
-
כב);
ולזה
תהיה
יותר
חמורה
העבודה
מהאכילה.
וכבר
יתבאר
זה
עוד
מעצם
העניין
,
ממה
שאמרנו
בעניין
הקרבנות.