תנ"ך - ויקרא פרק כב פסוק ב - דבר אל־אהרן ואל־בניו וינזרו מקדשי בני־ישראל ולא יחללו את־שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְיִנָּֽזְרוּ֙ מִקָּדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֨ר הֵ֧ם מַקְדִּשִׁ֛ים לִ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה: (ויקרא פרק כב פסוק ב)

טקסט וניקוד:

דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְהוָה: (ויקרא פרק כב פסוק ב)

טקסט בלבד:

דבר אל־אהרן ואל־בניו וינזרו מקדשי בני־ישראל ולא יחללו את־שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני ה': (ויקרא פרק כב פסוק ב)

תיקון קוראים:

דבר אל־אהרן ואל־בניו וינזרו מקדשי בני־ישראל ולא יחללו את־שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה: (ויקרא פרק כב פסוק ב)
מַלֵיל עִם אַהֲרֹן וְעִם בְּנוֹהִי וְיַפרְשׁוּן מִקֻדשַׁיָא דִבנֵי יִשׂרָאֵל וְלָא יַחֲלוּן יָת שְׁמָא דְקֻדשִׁי דְּאִנוּן מַקדְּשִׁין קֳדָמַי אֲנָא יְיָ :

מקדשים - ב' (וחסר): וי' כב , ב; נחמ' יב , מז.

וְינזרו - ל'; מקדשים - ב'.

וינזרו - אין 'נזירה' אלא פרישה ― וכן הוא אומר: "וינזרו מאחרי" (יח' יד , ז); "נזורו אחור" (יש' א , ד) ― יפרשו מן הקדשים בימי טומאתם (ראה תו"כ אמור פרשתא ד , א). וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי - סרס המקרא ודרשהו. אשר הם מקדישים - לרבות קדשי כהנים עצמן (ראה שם).

וינזרו - מאכילת קדשים בטומאת הגוף.

ובעבור שהזכיר כי בעל המום יאכל קדש (ראה וי' כא , כב) , הזהיר שיהיה האוֹכל טהור (ראה להלן , ג). וינזרו - כמו "והזרתם" (וי' טו , לא); והוא מבנין 'נפעל'. וטעמו: ירחקו ויבדלו. ומגזרתם - "נזיר" (במ' ו , ב). ולא יחללו - משרת עצמו ואחר עמו , וכן הוא: לא יחללו את שם קדשי , ולא יחללו אשר הם מקדישים לי. וטעם אני יי' - קדוש.

ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי - סרס המקרא ודרשהו: וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי , ולא יחללו את שם קדשי. אשר הם מקדישים לי - לרבות קדשי כהנים עצמם; לשון רבנו שלמה. ואם נפרש אשר הם מקדישים לי בכהנים עצמן , אין צרך לסרוס הזה; אבל יאמר הכתוב: וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו בהם את שם קדשי , ואשר הם מקדישים לי - שלא יחללו את אשר אהרן ובניו הם עצמם מקדישים לי. וב'תורת כהנים' (אמור פרשתא ד , א) כך הוא נדרש: וינזרו מקדשי בני ישראל - על קדשי בני ישראל חייבין משום פגול , נותר וטמא , ואין חייבין על קדשי גוים משום פגול , נותר וטמא. קדשי בני ישראל - אין לי אלא קדשי ישראל , קדשי עצמן מניין? תלמוד לומר: אשר הם מקדישים לי אני יי' - לרבות את כולם. ולא הוזכר שָם שנסרס המקרא כלל. ועל דרך האמת: אשר הם מקדישים לי אני יי' - שלא יחללו השם המקודש לו , כי שמו במקדש יי'; וכבר רמזתי זה בפרשת 'ויקחו לי תרומה' (שמ' כה , ג).

דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל - לפי העניין ממה שנלוה לו למדנו , שזה ההנזר הוא מעבוד עבודה. וביאר , שאם עבד - חלל , שנאמר: ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי. וראוי שתדע שזה העניין הוא בכהן טמא , לפי מה שיתבאר ממה שנלוה לו אחר זה. והנה יתבאר , שכבר יתחייב על זה החלול מיתה בידי שמים , ממה שאמר אחר זה: "ומתו בו כי יחללוהו" (להלן , ט). וזה , שאם נתחייב מיתה על החלול אשר מפני אכלו הקדשים בטומאה , כל שכן שיתחייב מיתה על החלול אשר מפני היותו עובד בטומאה; וזה , שאנחנו מצאנו בבעל מום - שאיננו עובד , ואוכל בקדשים , כמו שקדם (ראה וי' כא , יח - כב); ולזה תהיה יותר חמורה העבודה מהאכילה. וכבר יתבאר זה עוד מעצם העניין , ממה שאמרנו בעניין הקרבנות.