תנ"ך - ויקרא פרק כב פסוק ח - נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה־בה אני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נְבֵלָ֧ה וּטְרֵפָ֛ה לֹ֥א יֹאכַ֖ל לְטָמְאָה־בָ֑הּ אֲנִ֖י יְהוָֽה: (ויקרא פרק כב פסוק ח)

טקסט וניקוד:

נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה־בָהּ אֲנִי יְהוָה: (ויקרא פרק כב פסוק ח)

טקסט בלבד:

נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה־בה אני ה': (ויקרא פרק כב פסוק ח)

תיקון קוראים:

נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה־בה אני יהוה: (ויקרא פרק כב פסוק ח)
נְבִילָא וּתבִירָא לָא יֵיכוֹל לְאִסתַּאָבָא בַהּ אֲנָא יְיָ :

נבלה וטרפה לא יאכל - לעניין הטומאה הזהיר כאן; שאם אכל נבלת עוף טהור , שאין לה טומאת מגע ומשא אלא טומאת אכילה בבית הבליעה , אסור לאכול בקדשים (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ח פרק יב , ו - ז). [וצריך לומר: וטרפה - מי שיש במינו טרפה , יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טרפה.]

נבלה וטריפה לא יאכל - אעפ"י שמלוקת העוף הותרה להם , שדומה לנבלה.

וריקי מוח יפרשו הפסוק שהוא בספר יחזקאל , והוא "כל נבלה וטרפה" (מד , לא) - כל מה שנבלוהו וטרפוהו עופות ובהמות. וזה הבל , כי הנה בתורה כתוב: כל (לפנינו ללא 'כל') נבלה וטרפה לא יאכל; והטעם , שאם יאכל לא ישמש.

נבילה וטריפה לא יאכל - אנבילת עוף טהור ואבהמת קדשים שיצאת חוץ ממחיצתה קא מזהר להו. לפי שהותרה מליקה אצלם - שהוא , להבדיל , דומיא דנבילה (ראה מנחות מה , א); דאי נמלק עוף חולין , נבילה היא - איצטריך לאזהורי בהו , דלא ליכלו נבלת עוף טהור. וטריפה - זהו בשר שיצאת חוץ למחיצתה (ראה זבחים פב , ב) , כגון בשר קדשים שיצאו חוץ לעזרה , ובשר קדשים קלים שיצאת חוץ לחומה. דכל בשר שיצתה חוץ למחיצתה נקרית 'טריפה' , כדנפקא לן מ"בשר בשדה טריפה" (שמ' כב , ל) , דהכי קאמר: "ובשר" שהוא "בשדה" , כלומר חוץ למחיצתה - "טריפה". והכי דרשי ליה בחולין , בפרק 'בהמה המקשה' (סח , א) , גבי עובר שהוציא ידו לחוץ ממעי אמו בשעת שחיטת אמו. והכי קאמר יחזקאל: "כל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים" (מד , לא) - וקאי "נבילה" אעוף חולין שנמלק , שבא להזהיר כהנים עליו , לפי שהותרה להם מליקת עוף על גב המזבח , ו"טריפה" קאי אבהמת קדשים שיצאת חוץ למחיצה. והזהיר הכהנים שלא יאכלום , אלא נשרפה לפני הבירה אם לא עבר צופים , ואם עבר צופים נשרפה במקומה; דלא הטריחו חכמים כל כך לחזור לשורפה לפני הבירה משעבר צופים , כדתנן בפרק 'אילו עוברין' בפסחים (משנה פסחים ג , ח). ו'צופים' קרי כל מקום שצופה ורואה משם ירושלים. דהכי נמי קאמר האי קרא דהכא: לטמאה בה - אני מזהירך שלא תאכל , כגון שלא במליקה על גבי המזבח כמצותו , וכגון שיצאת בשר ממחיצת הגבול ששמתי לה , אני יי'; אבל אם נמלקה לשמו כמצוותו , או כמו שעומדת בתוך הגבול ששמתי לה , מותרת.

נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה - יאמר שיזהר מאכילת נבלה וטרפה , שלא יטמא בה ויצטרך להנזר מן הקדשים ולא יאכל בהם עד שירחץ בשרו במים ובא השמש וטהר (ראה לעיל , ו - ז). והטעם , בעבור שהזכיר טומאת האדם לכל טומאותיו - כי הזכיר הצרעת והזוב , שיכלול הזכר והנקבה , וטומאת המת ושכבת הזרע והשרץ (ראה לעיל , ד - ה) - חזר להזהיר מן הקדשים בטומאת הנבלות. והזהיר בהן דרך התראה באכילתן; והטעם: כי בעבור שנפש האדם קצה באכילת השרצים ולא תקוץ בנבלה וטרפה , הזהיר על הטומאה בהווה. והטרפה הנזכרת כאן - טרפת הארי והדוב שהמית אותה בשדה , כי מחיים לא תְטַמא; כי מעת שתטרף הבהמה מן הארי תקרא 'טרפה' , בין מחיים בין לאחר שתמות. והנה הזכיר כאן כל הטמאות כולן; כי הבהמה הטמאה , אחרי שאמר בה שאין לה שחיטה כאשר פירשתי בסדר 'ויהי ביום השמיני' (וי' יא , כד) , הנה היא בכלל נבלה; וזה דרך פשוטו. ומדרשו (ראה תו"כ אמור פרשתא ד פרק ד , יב - יג) - גם כן לענין הקדשים בטומאה הזהיר כאן , ובנבלת עוף טהור הכתוב מדבר , שאין לה טומאת מגע ומשא אלא טומאת בית הבליעה , ואסרו לאכל בקדשים. וצריך לומר: וטרפה - מי שיש במינו טרפה , יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טרפה; כלשון רבנו שלמה. וטומאת שאר נבלות ריבו אותה ב'תורת כהנים' (אמור פרשתא ד פרק ד , ד): "אשר יגע בשרץ" (ראה לעיל , ה) - אין לי אלא השרץ , מניין לרבות את הנבלה? תלמוד לומר: "בכל" (שם).

נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה - ירצה בזה: נבלת עוף טהור שהיא מטמאה בעת האכילה , כמו שקדם (וי' יז , טו). והוצרכה התורה להזהיר זה , לפי שהכהנים הותרו באכילת חטאת העוף שאינה שחוטה , ואולי יחשבו מפני זה שתהיה נבלת עוף טהור מותרת להם; ולזה בארה התורה שהם גם כן אסורים בה , ומִטמאין באכילתה.