תנ"ך - ויקרא פרק כב פסוק ח - נבלה
וטרפה
לא
יאכל
לטמאה־בה
אני
ה':
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
נְבֵלָ֧ה
וּטְרֵפָ֛ה
לֹ֥א
יֹאכַ֖ל
לְטָמְאָה־בָ֑הּ
אֲנִ֖י
יְהוָֽה:
(ויקרא פרק כב פסוק ח)
נְבֵלָה
וּטְרֵפָה
לֹא
יֹאכַל
לְטָמְאָה־בָהּ
אֲנִי
יְהוָה:
(ויקרא פרק כב פסוק ח)
נבלה
וטרפה
לא
יאכל
לטמאה־בה
אני
ה':
(ויקרא פרק כב פסוק ח)
נבלה
וטרפה
לא
יאכל
לטמאה־בה
אני
יהוה:
(ויקרא פרק כב פסוק ח)
נְבִילָא
וּתבִירָא
לָא
יֵיכוֹל
לְאִסתַּאָבָא
בַהּ
אֲנָא
יְיָ
:
נבלה
וטרפה
לא
יאכל
-
לעניין
הטומאה
הזהיר
כאן;
שאם
אכל
נבלת
עוף
טהור
,
שאין
לה
טומאת
מגע
ומשא
אלא
טומאת
אכילה
בבית
הבליעה
,
אסור
לאכול
בקדשים
(ראה
תו"כ
אחרי
מות
פרשתא
ח
פרק
יב
,
ו
-
ז).
[וצריך
לומר:
וטרפה
-
מי
שיש
במינו
טרפה
,
יצא
נבלת
עוף
טמא
שאין
במינו
טרפה.]
נבלה
וטריפה
לא
יאכל
-
אעפ"י
שמלוקת
העוף
הותרה
להם
,
שדומה
לנבלה.
וריקי
מוח
יפרשו
הפסוק
שהוא
בספר
יחזקאל
,
והוא
"כל
נבלה
וטרפה"
(מד
,
לא)
-
כל
מה
שנבלוהו
וטרפוהו
עופות
ובהמות.
וזה
הבל
,
כי
הנה
בתורה
כתוב:
כל
(לפנינו
ללא
'כל')
נבלה
וטרפה
לא
יאכל;
והטעם
,
שאם
יאכל
לא
ישמש.
נבילה
וטריפה
לא
יאכל
-
אנבילת
עוף
טהור
ואבהמת
קדשים
שיצאת
חוץ
ממחיצתה
קא
מזהר
להו.
לפי
שהותרה
מליקה
אצלם
-
שהוא
,
להבדיל
,
דומיא
דנבילה
(ראה
מנחות
מה
,
א);
דאי
נמלק
עוף
חולין
,
נבילה
היא
-
איצטריך
לאזהורי
בהו
,
דלא
ליכלו
נבלת
עוף
טהור.
וטריפה
-
זהו
בשר
שיצאת
חוץ
למחיצתה
(ראה
זבחים
פב
,
ב)
,
כגון
בשר
קדשים
שיצאו
חוץ
לעזרה
,
ובשר
קדשים
קלים
שיצאת
חוץ
לחומה.
דכל
בשר
שיצתה
חוץ
למחיצתה
נקרית
'טריפה'
,
כדנפקא
לן
מ"בשר
בשדה
טריפה"
(שמ'
כב
,
ל)
,
דהכי
קאמר:
"ובשר"
שהוא
"בשדה"
,
כלומר
חוץ
למחיצתה
-
"טריפה".
והכי
דרשי
ליה
בחולין
,
בפרק
'בהמה
המקשה'
(סח
,
א)
,
גבי
עובר
שהוציא
ידו
לחוץ
ממעי
אמו
בשעת
שחיטת
אמו.
והכי
קאמר
יחזקאל:
"כל
נבילה
וטריפה
מן
העוף
ומן
הבהמה
לא
יאכלו
הכהנים"
(מד
,
לא)
-
וקאי
"נבילה"
אעוף
חולין
שנמלק
,
שבא
להזהיר
כהנים
עליו
,
לפי
שהותרה
להם
מליקת
עוף
על
גב
המזבח
,
ו"טריפה"
קאי
אבהמת
קדשים
שיצאת
חוץ
למחיצה.
והזהיר
הכהנים
שלא
יאכלום
,
אלא
נשרפה
לפני
הבירה
אם
לא
עבר
צופים
,
ואם
עבר
צופים
נשרפה
במקומה;
דלא
הטריחו
חכמים
כל
כך
לחזור
לשורפה
לפני
הבירה
משעבר
צופים
,
כדתנן
בפרק
'אילו
עוברין'
בפסחים
(משנה
פסחים
ג
,
ח).
ו'צופים'
קרי
כל
מקום
שצופה
ורואה
משם
ירושלים.
דהכי
נמי
קאמר
האי
קרא
דהכא:
לטמאה
בה
-
אני
מזהירך
שלא
תאכל
,
כגון
שלא
במליקה
על
גבי
המזבח
כמצותו
,
וכגון
שיצאת
בשר
ממחיצת
הגבול
ששמתי
לה
,
אני
יי';
אבל
אם
נמלקה
לשמו
כמצוותו
,
או
כמו
שעומדת
בתוך
הגבול
ששמתי
לה
,
מותרת.
נבלה
וטרפה
לא
יאכל
לטמאה
בה
-
יאמר
שיזהר
מאכילת
נבלה
וטרפה
,
שלא
יטמא
בה
ויצטרך
להנזר
מן
הקדשים
ולא
יאכל
בהם
עד
שירחץ
בשרו
במים
ובא
השמש
וטהר
(ראה
לעיל
,
ו
-
ז).
והטעם
,
בעבור
שהזכיר
טומאת
האדם
לכל
טומאותיו
-
כי
הזכיר
הצרעת
והזוב
,
שיכלול
הזכר
והנקבה
,
וטומאת
המת
ושכבת
הזרע
והשרץ
(ראה
לעיל
,
ד
-
ה)
-
חזר
להזהיר
מן
הקדשים
בטומאת
הנבלות.
והזהיר
בהן
דרך
התראה
באכילתן;
והטעם:
כי
בעבור
שנפש
האדם
קצה
באכילת
השרצים
ולא
תקוץ
בנבלה
וטרפה
,
הזהיר
על
הטומאה
בהווה.
והטרפה
הנזכרת
כאן
-
טרפת
הארי
והדוב
שהמית
אותה
בשדה
,
כי
מחיים
לא
תְטַמא;
כי
מעת
שתטרף
הבהמה
מן
הארי
תקרא
'טרפה'
,
בין
מחיים
בין
לאחר
שתמות.
והנה
הזכיר
כאן
כל
הטמאות
כולן;
כי
הבהמה
הטמאה
,
אחרי
שאמר
בה
שאין
לה
שחיטה
כאשר
פירשתי
בסדר
'ויהי
ביום
השמיני'
(וי'
יא
,
כד)
,
הנה
היא
בכלל
נבלה;
וזה
דרך
פשוטו.
ומדרשו
(ראה
תו"כ
אמור
פרשתא
ד
פרק
ד
,
יב
-
יג)
-
גם
כן
לענין
הקדשים
בטומאה
הזהיר
כאן
,
ובנבלת
עוף
טהור
הכתוב
מדבר
,
שאין
לה
טומאת
מגע
ומשא
אלא
טומאת
בית
הבליעה
,
ואסרו
לאכל
בקדשים.
וצריך
לומר:
וטרפה
-
מי
שיש
במינו
טרפה
,
יצא
נבלת
עוף
טמא
שאין
במינו
טרפה;
כלשון
רבנו
שלמה.
וטומאת
שאר
נבלות
ריבו
אותה
ב'תורת
כהנים'
(אמור
פרשתא
ד
פרק
ד
,
ד):
"אשר
יגע
בשרץ"
(ראה
לעיל
,
ה)
-
אין
לי
אלא
השרץ
,
מניין
לרבות
את
הנבלה?
תלמוד
לומר:
"בכל"
(שם).
נבלה
וטרפה
לא
יאכל
לטמאה
בה
-
ירצה
בזה:
נבלת
עוף
טהור
שהיא
מטמאה
בעת
האכילה
,
כמו
שקדם
(וי'
יז
,
טו).
והוצרכה
התורה
להזהיר
זה
,
לפי
שהכהנים
הותרו
באכילת
חטאת
העוף
שאינה
שחוטה
,
ואולי
יחשבו
מפני
זה
שתהיה
נבלת
עוף
טהור
מותרת
להם;
ולזה
בארה
התורה
שהם
גם
כן
אסורים
בה
,
ומִטמאין
באכילתה.