תנ"ך - ויקרא פרק כד פסוק יד - הוצא את־המקלל אל־מחוץ למחנה וסמכו כל־השמעים את־ידיהם על־ראשו ורגמו אתו כל־העדה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הוֹצֵ֣א אֶת־הַֽמֲקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְסָמְכ֧וּ כָֽל־הַשֹּׁמְעִ֛ים אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְרָגְמ֥וּ אֹת֖וֹ כָּל־הָעֵדָֽה: (ויקרא פרק כד פסוק יד)

טקסט וניקוד:

הוֹצֵא אֶת־הַמֲקַלֵּל אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל־הַשֹּׁמְעִים אֶת־יְדֵיהֶם עַל־רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל־הָעֵדָה: (ויקרא פרק כד פסוק יד)

טקסט בלבד:

הוצא את־המקלל אל־מחוץ למחנה וסמכו כל־השמעים את־ידיהם על־ראשו ורגמו אתו כל־העדה: (ויקרא פרק כד פסוק יד)

תיקון קוראים:

הוצא את־המקלל אל־מחוץ למחנה וסמכו כל־השמעים את־ידיהם על־ראשו ורגמו אתו כל־העדה: (ויקרא פרק כד פסוק יד)
אַפֵּיק יָת דְּאַרגֵּיז לְמִבַּרָא לְמַשׁרִיתָא וְיִסמְכוּן כָּל דִּשׁמַעוּ יָת יְדֵיהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ וְיִרגְּמוּן יָתֵיהּ כָּל כְּנִשׁתָּא :

הוצא - ה': בר' יט , יב; *וי' כד , יד; שו' ו , ל; יט , כב; מ"ב י , כב. וחד: והוצא - שמ' ג , י.

הוצא ה' ויאמרו האנשים אל לוט הוצא את המקלל המה מיטיבים את לבם הוצא לבוש לכל עבדי הבעל הוצא את בנך וימת. וחד והוצא את עמי בני ישראל.

הוצא - ה'.

השומעים - אילו העדים (ראה תו"כ אמור פרשתא יד פרק יט , א). כל - להביא את הדיינין (ראה שם). את ידיהם וגו' - אומר לו: דמך בראשך , ואין אנו נענשין במיתתך , שאתה גרמת לכך (ראה שם , ב). כל העדה - במעמד כל העדה; מכאן ששלוחו של אדם כמותו (ראה קידושין מא , ב).

וסמכו כל השומעים - בעבור כי על עדותם יסקל.

וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו - לתבוע כבוד שמים , וכדי שיתכפר להם מה ששמעו ברכת השם ― כמו שסומכין על הקורבן כדי להתכפר , לתבוע כבוד שמים ― לדחפו מבית הסקילה; ואחר כך ורגמו אותו כל העדה - דכיון שיראו שידחפוהו השומעים , יֵדעו אל נכון שבירך; שאם לא בירך , לא היו מתחייבין בנפשן להרגו. ואז ירגמוהו. וכן "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו" (דב' יז , ז; וראה משנה סנה' ו , ד); דכיון שיראו העדים שמתחילין , סומכין על דבריהן , ורגימתו בכל ישראל. אבל (אם) לא ישלחו בו יד , אלא שאומרים: עבירה פלונית עבר - אין סומכין עליהם כל כך ויקשה בעיניהם , דעביד איניש דמקרי ואמר (ראה ב"מ יז , א).

הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו ורגמו אותו כל העדה - למדנו שההמתה - מחוץ למחנה , ולזה יחוייב שתהיה חוץ לבית דין ורחוק מהם. עם שבזה תועלת , שאם ימצא לו בין זה הזמן מי שידע לו זכות , יחזירוהו. והנה זאת הסמיכה היתה כאלו אמרו שהם נקיים מהחטא הזה בהמיתם אותו , לפי שהוא היתה סיבת מיתתו; ולזה אומרים לו בסמכם ידיהם על ראשו: דמך בראשך , שאתה גרמת לך. והנה העדים הם אשר תהיה ידם בו בראשונה להמיתו (ראה דב' יז , ז) , כמו שזכרנו במה שקדם (וי' כ , ב). ואמנם ורגמו אותו כל העדה - שאם לא מת על יד העדים , כל העדה רוגמים אותו באבנים.