תנ"ך - נפש כי־תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את־אשמו לה' איל תמים מן־הצאן בערכך כסף־שקלים בשקל־הקדש לאשם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נֶ֚פֶשׁ כִּֽי־תִמְעֹ֣ל מַ֔עַל וְחָֽטְאָה֙ בִּשְׁגָגָ֔ה מִקָּדְשֵׁ֖י יְהוָ֑ה וְהֵבִיא֩ אֶת־אֲשָׁמ֨וֹ לַיהוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן־הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם: (ויקרא פרק ה פסוק טו)

טקסט וניקוד:

נֶפֶשׁ כִּי־תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָה וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף־שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל־הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם: (ויקרא פרק ה פסוק טו)

טקסט בלבד:

נפש כי־תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את־אשמו לה' איל תמים מן־הצאן בערכך כסף־שקלים בשקל־הקדש לאשם: (ויקרא פרק ה פסוק טו)

תיקון קוראים:

נפש כי־תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי יהוה והביא את־אשמו ליהוה איל תמים מן־הצאן בערכך כסף־שקלים בשקל־הקדש לאשם: (ויקרא פרק ה פסוק טו)
אֱנָשׁ אֲרֵי יְשַׁקַר שְׁקַר וִיחוּב בְּשָׁלוּ מִקֻדשַׁיָא דַּייָ וְיַיתֵי יָת אֲשָׁמֵיהּ לִקדָם יְיָ דְּכַר שְׁלִים מִן עָנָא בְּפֻרסָנֵיהּ כְּסַף סִלעִין בְּסִלעֵי קֻדשָׁא לַאֲשָׁמָא :

כי תמעול מעל - אין 'מעילה' בכל מקום אלא שינוי , וכן הוא אומר "וימעלו באלהי אבותינו ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ" (דה"א ה , כה); וכן הוא אומר בסוטה "ומעלה בו מעל" (במ' ה , יב; ראה תו"כ ויקרא חובה פרשה יא , א). וחטאה בשגגה מקדשי יי' - שנהנה מן ההקדש. והיכן הוזהר? נאמר כאן 'חטא' , ונאמר 'חטא' בתרומה: "ולא ישאו עליו חטא" (וי' כב , ט); מה להלן הזהיר , אף כאן הזהיר. אי מה להלן לא הזהיר אלא על האוכל , אף כאן לא הזהיר אלא על האוכל? תלמוד לומר: תמעל מעל - ריבה (ראה תו"כ ויקרא חובה פרשתא יא , ה). קדשי יי' - המיוחדים לַשם; יצאו קדשים קלים (ראה שם פרק כ , א). איל - לשון קָשֶה , כמו "ואת אילי הארץ לקח" (יח' יז , יג); אף כאן קשה: בן שתי שנים (ראה תו"כ ויקרא חובה פרשתא יא פרק כ , ו). בערכך כסף שקלים - שיהא שוה שתי סלעים.

מקדשי יי' - נהנה מן ההקדש; וזהו אשם מעילות.

תמעול מעל - דבר שנתכסה עליו , מגזרת "מעיל" (ש"א כח , יד); והטעם , כי החטאת היא בקדשי השם. יביא איל שהוא שוה כסף שקלים - מיעוט רבים שנים - וישלם אשר חטא מן הקדש עם תוספת חמישיתו. וזהו אשם: בשגגה בתחלה , ואחר כך ידע.

והביא את אשמו ליי' - נקרא הקרבן הזה 'אָשָם' , כמו שאמר: בשקל הקדש לאשם; אבל "והביא את אשמו ליי'" האמור למעלה (פס' ו) בקרבן עולה ויורד , טעמו 'והביא את קרבנו ליי'' , כי הקרבן ההוא חטאת הוא , כמו שאמר "כשבה או שעירת עזים לחטאת" (שם). ולא נתברר מה טעם יהיה שֵם הקרבן האחד 'חטאת' ושֵם האחד 'אשם' - וכולם יבאו על חטא? ולא נוכל לומר: בעבור שהחטאת נקבה , כי יש חטאת זכר , שעירים ופרים; ואין לומר שיהיה מפני חומר החטא , כי הנה במצורע מביא שני קרבנות , ושם האחד 'חטאת' והשני 'אשם' (ראה וי' יד , ד - לא). והנראה בעיני , כי שם 'אשם' מורה על דבר גדול , אשר העושו יתחייב להיות שָמֵם ואבד בו , מלשון "האשימם אלהים" (תה' ה , יא); "ויאשמו נאות מדבר" (? ראה יש' כד , ו); וכן "תאשם שמרון כי מרתה באלהיה" (הו' יד , א); וכן "אשמים אנחנו" (בר' מב , כא) - נענשים. ו'חטאת' מורה על דבר נטה בו מן הדרך , מלשון "אל השערה ולא יחטיא" (שו' כ , טז). והנה אשם גזילות ושפחה חרופה - בעבור שהם באים אף על המזיד יקרא קרבנם 'אשם' , וכן אשם הנזיר; אבל אשם מעילות , אע"פ שהוא בשוגג , בעבור שהוא בקדשי יי' יקרא הקרבן 'אשם'; כי החטא הגדול יתחייב להיותו אשם בו , כאשר יקָרא 'מעילה'. וענין המצורע - בעבור שהמצורע חשוב כמת , והנה הוא כבר שָׁמֵם ואבד , יקרא קרבנו הראשון 'אשם' , שיגין עליו מן האשמה אשר הוא שמם בה , והשני 'חטאת' - שהוא מכפר שגגותיו. וטעם 'אשם תלוי' - מפני שבעליו סבור שאין עליו עונש , כי לא נודע שחטא , מפני זה החמיר עליו הכתוב בספֵקו יותר מוַדאו והצריכוֹ איל בכסף שקלים (ראה להלן , טו) , ואלו נודע חטאו היה מביא חטאת בת דנקא (ראה שבועות לז , א). וקראוֹ "אשם" (שם) - לאמר שהוא בשני סלעים כאשמות החמורים , לרמוז לו , שאם יהיה נקל בעיניו ולא יביא כפרתו , יהיה שמם בעונו. וזה טעם "אשם הוא אשם אשם ליי'" (להלן , יט) - יאמר כי הקרבן הזה , אע"פ שהוא בא על הספק , אשם הוא , כי אשם אשם ליי' היודע כל תעלומות , ואם אולי חטא לו - יענישנו. וכן מה שאמר למעלה "והביא את אשמו" (לעיל , ו) , בעבור כי מן הנזכרים - מזידים , כגון שבועת העדות , יזכיר בו אשם והוא חטאת. ועל דרך האמת עוד: הקרבן הבא נקבה על חטא יקרא 'חטאת' , והזכר יקרא 'אשם' , והשעירים והפרים יקראו גם כן 'חטאת' בעבור שהם לחטאת.

נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מכל קדשי יי' - רוצה לומר , שנהנה מהם , כאלו תאמר שאכל מקדשי יי'. וכבר יורה שהכונה בחטא הוא מה שאמרנו , שהרי אמר אחר זה "ואת אשר חטא מן הקדש ישלם" (להלן , טז). וזה אמנם יהיה בשני פנים: אם שיחסר ההקדש בזאת ההנאה , כמו שהמשלנו בעניין האכילה , או שלא יחסר ההקדש בזה , אבל נהנה מה שיתנו בו האנשים כסף מה בשכירות; כאלו תאמר , שנשתמש בכלי הזהב שהם קדש ליי'. ולפי שבאופן הנהוג לא תמָצא ההנאה שיש עמה חסרון בהקדש כי אם בדבר החסר בעצמו , כמו הענין באכילה , הנה יהיה מתנאי המעילה שהיא על הנאת הדבר הנפגם - שתהיה הנאתו ופגמו בדבר האחד בעינו , לא שיהיה פוגם דבר ונהנה מדבר אחר זולתו. והשיעור הראשון שיהיה בזאת ההנאה הוא שוה פרוטה , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. וראוי שתדע , כי קדשי יי' יקראו 'קדשי בדק הבית' ו'קדשי המזבח' , רוצה לומר: מה שיזכה בו המזבח , שיהיה קרב לַשֵם , לא מה שיאכלוהו הכהנים , כי הם 'קדשי הכהן'. ולפי שאמר מקדשי יי' , למדנו , שהם מצטרפים זה עם זה להשלים שיעור מעילה; ואפילו נהנה היום מקדש מה , ולאחר ימים רבים נהנה מקדש אחר - מצטרפין; וכיון שמִכֻּלם נהנה שוה פרוטה - מעל. והביא את אשמו ליי' - שיהיה לשם הקדוש ברוך הוא. איל תמים - שלא יהיה בו מום. מן הצאן - ולא מן העזים. בערכך כסף שקלים - לפי שהרבוי הראשון הוא שנים , הנה הרצון בו שני שקלים , רוצה לומר , שיהיה ערך האיל שני סלעים של כסף צרוף. והנה השקל , לפי הוראת הגדר , הוא עשרים וארבעה מעין , וכל אחד מהם היה משקלו שמונה עשר גרגירי שעורה. לאשם - רוצה לומר , שיהיה שוה שני סלעים בעת היותו לאשם , וכן בעת ההבאה ראוי שיקנהו שתי סלעים או יותר , כי התורה הקפידה שיביאהו בערך כסף שקלים.
ריכוז קישורים