תנ"ך - ואם־נפש
כי
תחטא
ועשתה
אחת
מכל־מצות
ה'
אשר
לא
תעשינה
ולא־ידע
ואשם
ונשא
עונו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאִם־נֶ֙פֶשׁ֙
כִּ֣י
תֶחֱטָ֔א
וְעָֽשְׂתָ֗ה
אַחַת֙
מִכָּל־מִצְוֺ֣ת
יְהוָ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
לֹ֣א
תֵעָשֶׂ֑ינָה
וְלֹא־יָדַ֥ע
וְאָשֵׁ֖ם
וְנָשָׂ֥א
עֲוֺנֽוֹ:
(ויקרא פרק ה פסוק יז)
וְאִם־נֶפֶשׁ
כִּי
תֶחֱטָא
וְעָשְׂתָה
אַחַת
מִכָּל־מִצְוֺת
יְהוָה
אֲשֶׁר
לֹא
תֵעָשֶׂינָה
וְלֹא־יָדַע
וְאָשֵׁם
וְנָשָׂא
עֲוֺנוֹ:
(ויקרא פרק ה פסוק יז)
ואם־נפש
כי
תחטא
ועשתה
אחת
מכל־מצות
ה'
אשר
לא
תעשינה
ולא־ידע
ואשם
ונשא
עונו:
(ויקרא פרק ה פסוק יז)
ואם־נפש
כי
תחטא
ועשתה
אחת
מכל־מצות
יהוה
אשר
לא
תעשינה
ולא־ידע
ואשם
ונשא
עונו:
(ויקרא פרק ה פסוק יז)
וְאִם
אֱנָשׁ
אֲרֵי
יְחוּב
וְיַעֲבֵיד
חַד
מִכָּל
פִּקוֹדַיָא
דַייָ
דְּלָא
כָשְׁרִין
לְאִתעֲבָדָא
וְלָא
יְדַע
וְחָב
וִיקַבֵּיל
חוֹבֵיהּ
:
ולא
-
ידע
-
י"א:
*בר'
יט
,
לג
,
לה;
לא
,
לב;
לט
,
ו;
וי'
ה
,
יז;
דב'
לד
,
ו;
יש'
מב
,
כה;
מש'
ז
,
כג;
ט
,
יח;
איוב
לה
,
טו;
קה'
ו
,
ה.
ולא
-
ידע
-
ו'
בתורה:
בר'
יט
,
לג
,
לה;
לא
,
לב;
לט
,
ו;
וי'
ה
,
יז;
דב'
לד
,
ו.
ולא
ידע
ואשם
,
"והביא"
(להלן
,
יח)
-
העניין
הזה
מדבר
במי
שבא
ספק
כרת
לידו
,
ולא
ידע
אם
עבר
עליו
אם
לאו;
כגון:
חֵלב
ושומן
לפניו
,
כסבור
שתיהן
היתר
,
ואכל
את
האחת;
אמרו
לו:
אחת
מהן
של
חלב
היתה
שם!
ולא
ידע
אם
זו
של
חלב
-
הרי
זה
מביא
אשם
תלוי
[זה]
,
ומגין
עליו
כל
זמן
שלא
יוודע
לו
שוודאי
חטא;
ואם
נודע
לו
לאחר
זמן
,
יביא
חטאת
(ראה
תו"כ
ויקרא
חובה
פרשתא
יב
,
ו).
ולא
ידע
ואשם
ונשא
עונו
-
רבי
יוסי
הגלילי
אומר
(ראה
שם
,
ז):
הרי
הכתוב
ענש
את
מי
שלא
ידע
,
על
אחת
כמה
וכמה
יעניש
את
מי
שידע!
רבי
יוסי
אומר
(שם
,
י):
אם
נפשך
לידע
מתן
שכרן
של
צדיקים
,
צא
ולמד
מאדם
הקדמוני
,
שלא
נצטוה
אלא
על
מצוַת
'לא
תעשה'
ועבר
עליה
-
ראה
כמה
מיתות
נקנסו
לו
ולדורותיו!
וכי
איזו
מידה
מרובה
,
של
טובה
או
של
פורענות?
הוי
אומר:
מידת
טובה.
אם
מידת
פורענות
מעוטה
-
ראה
כמה
מיתות
נקנסו
לו
ולדורותיו;
מדת
טובה
מרובה
-
היושב
לו
מן
הפיגולים
ומן
הנותרות
,
והמתענה
ביום
הכפורים
,
על
אחת
כמה
וכמה
שזכה
לו
ולדורותיו
ולדורות
דורותיו
עד
סוף
כל
הדורות!
רבי
עקיבא
אומר
(שם
,
יא):
הרי
הוא
אומר
"על
פי
שנים
עדים
או
על
פי
(בנוסחנו
ללא
'על
פי')
שלשה
עדים"
(דב'
יז
,
ו)
-
אם
מתקיימת
העדות
בשנים
,
למה
פרט
לך
הכתוב
"שלשה"?
אלא
להביא
שלישי
להחמיר
עליו
כאילו
הועיל
,
ולעשות
דינו
לענין
עונש
והזמה
כיוצא
באילו:
אם
כך
ענש
הכתוב
לנטפל
לעוברי
עבירה
כעוברי
עבירה
,
על
אחת
כמה
וכמה
שישלם
שכר
לנטפל
לעושי
מצוה
כעושי
מצוה.
רבי
אלעזר
בן
עזריה
אומר
(ראה
תו"כ
ויקרא
חובה
פרשתא
יב
,
יג):
הרי
הוא
אומר
"כי
תקצר
קצירך
בשדך
ושכחת
עומר"
וגו'
,
"למען
יברכך"
וגו'
(דב'
כד
,
יט)
-
קבע
הכתוב
ברכה
למי
שבאת
מצוה
על
ידו
בלא
ידע;
אמור
מעתה:
היתה
הסלע
צרורה
בכנפיו
ונפלה
הימנו
,
ומצאהּ
העני
ונתפרנס
בה
-
הרי
הכתוב
קובע
לו
ברכה.
ולא
ידע
ואשם
-
ב'אָשָם
תלוי'
מדבר
,
כמו
שנאמר
"על
שגגתו
אשר
שגג
והוא
לא
ידע"
(להלן
,
יח):
כשנתחלף
לו
חֵלב
בשומן
ואכלוֹ
,
ולא
ידע
שיש
כאן
חלב;
אבל
לבסוף
,
כשהוא
שמע
שספק
חלב
ספק
שומן
אכל
,
ואשֵם
-
והביא
איל
תמים
מן
הצאן...
לאשָם
,
עד
שיוודע
שודאי
חלב
אכל
,
(ואז)
יביא
חטאת.
ואם
נפש
כי
תחטא
-
ועשה
אחת
ממצות
'לא
תעשה'
ולא
ידע
אם
הוא
אסור
-
יביא
איל.
ודעת
רבים
,
שזה
אשם
תלוי:
לא
ידע
אם
עשה
,
אם
לא
עשה;
החטאת
(ראה
וי'
ד
,
כז
-
לא)
-
שבתחלה
לא
ידע
ואחר
כך
ידע.
והנה
החטאת
-
שלא
ידע
שהוא
אסור
עד
ש"הודע"
(ראה
שם
,
כח);
והאשם
-
ידע
שהוא
אסור
ושכח
ואחר
כך
נזכר
,
או
אשם
תלוי.
ואם
נפש
כי
תחטא
ועשתה
אחת
מכל
מצות...
אשר
לא
תעשינה
-
כבר
בארנו
במה
שקדם
(וי'
ד
,
ב)
,
שאלו
המצות
הם
מצות
'לא
תעשה'
שיש
בהן
'עשה'
שחייבין
על
זדונו
כרת.
והנה
במצות
ההם
בעינם
ידבר
בזה
המקום
,
לפי
שכבר
באר
דינם
כאשר
נודעה
החטאת;
ועתה
יבאר
דינם
כשלא
נודעה
החטאת
,
שנאמר
ולא
ידע
ואשם.
ולפי
שלא
באר
הכתוב
בזה
דין
בית
דין
שטעו
בהוראה
ועשו
הקהל
על
פיהם
,
ודין
כהן
משיח
שהורה
בטעות
ועשה
על
פי
הוראתו
,
הנה
לא
ינהג
דין
אשם
תלוי
בהם
אם
לא
נודעה
להם
החטאת.
אבל
הנשיא
יתחייב
באשם
תלוי
כמו
ההדיוט
,
לפי
שלא
חלקה
התורה
בזה
בין
הנשיא
וההדיוט
,
רוצה
לומר:
בשגגת
המעשה;
ואולם
בשגגת
ההוראה
לא
זכרה
דבר
בזה
,
ולזה
לא
ינהג
זה
הדין
בשגגת
הוראה.
ועניין
זה
הקרבן
הוא
,
שנזכר
שעבר
בשגגה
על
ספק
עברה
מהעבירות
הנזכרות.
ולפי
שבנושא
ההוא
בעינו
,
שזכר
כשנודעה
החטאת
,
ידבר
בזה
המקום
,
והיה
האסור
קבוע
שם
בזה
,
יחוייב
בזה
המקום
שימצא
האסור
קבוע
במה
שנפל
לו
בו
הספק.
והמשל:
שיהיו
לפניו
שתי
חתיכות
,
אחת
של
חלב
ואחת
של
שומן
,
ואכל
אחת
מהם
בשגגה
,
ואחר
זה
זכר
שאחת
מהם
חלב
,
ונסתפק
לו
איזה
מהן
אכל.
ואולם
אם
לא
היתה
שם
כי
אם
חתיכה
אחת
ואכלה
,
ואחר
כך
זכר
שהוא
ספק
חלב
ספק
שומן
,
הנה
לא
ינהג
בזה
דין
אשם
תלוי
,
לפי
שלא
היתה
שם
בודאי
אחת
מכל
מצות
יי'
אשר
לא
תעשינה.