תנ"ך - ואם־נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל־מצות ה' אשר לא תעשינה ולא־ידע ואשם ונשא עונו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִם־נֶ֙פֶשׁ֙ כִּ֣י תֶחֱטָ֔א וְעָֽשְׂתָ֗ה אַחַת֙ מִכָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְלֹא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם וְנָשָׂ֥א עֲוֺנֽוֹ: (ויקרא פרק ה פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל־מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ: (ויקרא פרק ה פסוק יז)

טקסט בלבד:

ואם־נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל־מצות ה' אשר לא תעשינה ולא־ידע ואשם ונשא עונו: (ויקרא פרק ה פסוק יז)

תיקון קוראים:

ואם־נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל־מצות יהוה אשר לא תעשינה ולא־ידע ואשם ונשא עונו: (ויקרא פרק ה פסוק יז)
וְאִם אֱנָשׁ אֲרֵי יְחוּב וְיַעֲבֵיד חַד מִכָּל פִּקוֹדַיָא דַייָ דְּלָא כָשְׁרִין לְאִתעֲבָדָא וְלָא יְדַע וְחָב וִיקַבֵּיל חוֹבֵיהּ :

ולא - ידע - י"א: *בר' יט , לג , לה; לא , לב; לט , ו; וי' ה , יז; דב' לד , ו; יש' מב , כה; מש' ז , כג; ט , יח; איוב לה , טו; קה' ו , ה. ולא - ידע - ו' בתורה: בר' יט , לג , לה; לא , לב; לט , ו; וי' ה , יז; דב' לד , ו.

ולא - ידע - י"א.

ולא ידע ואשם , "והביא" (להלן , יח) - העניין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו , ולא ידע אם עבר עליו אם לאו; כגון: חֵלב ושומן לפניו , כסבור שתיהן היתר , ואכל את האחת; אמרו לו: אחת מהן של חלב היתה שם! ולא ידע אם זו של חלב - הרי זה מביא אשם תלוי [זה] , ומגין עליו כל זמן שלא יוודע לו שוודאי חטא; ואם נודע לו לאחר זמן , יביא חטאת (ראה תו"כ ויקרא חובה פרשתא יב , ו). ולא ידע ואשם ונשא עונו - רבי יוסי הגלילי אומר (ראה שם , ז): הרי הכתוב ענש את מי שלא ידע , על אחת כמה וכמה יעניש את מי שידע! רבי יוסי אומר (שם , י): אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים , צא ולמד מאדם הקדמוני , שלא נצטוה אלא על מצוַת 'לא תעשה' ועבר עליה - ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו! וכי איזו מידה מרובה , של טובה או של פורענות? הוי אומר: מידת טובה. אם מידת פורענות מעוטה - ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו; מדת טובה מרובה - היושב לו מן הפיגולים ומן הנותרות , והמתענה ביום הכפורים , על אחת כמה וכמה שזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות! רבי עקיבא אומר (שם , יא): הרי הוא אומר "על פי שנים עדים או על פי (בנוסחנו ללא 'על פי') שלשה עדים" (דב' יז , ו) - אם מתקיימת העדות בשנים , למה פרט לך הכתוב "שלשה"? אלא להביא שלישי להחמיר עליו כאילו הועיל , ולעשות דינו לענין עונש והזמה כיוצא באילו: אם כך ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה , על אחת כמה וכמה שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה. רבי אלעזר בן עזריה אומר (ראה תו"כ ויקרא חובה פרשתא יב , יג): הרי הוא אומר "כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר" וגו' , "למען יברכך" וגו' (דב' כד , יט) - קבע הכתוב ברכה למי שבאת מצוה על ידו בלא ידע; אמור מעתה: היתה הסלע צרורה בכנפיו ונפלה הימנו , ומצאהּ העני ונתפרנס בה - הרי הכתוב קובע לו ברכה.

ולא ידע ואשם - ב'אָשָם תלוי' מדבר , כמו שנאמר "על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע" (להלן , יח): כשנתחלף לו חֵלב בשומן ואכלוֹ , ולא ידע שיש כאן חלב; אבל לבסוף , כשהוא שמע שספק חלב ספק שומן אכל , ואשֵם - והביא איל תמים מן הצאן... לאשָם , עד שיוודע שודאי חלב אכל , (ואז) יביא חטאת.

ואם נפש כי תחטא - ועשה אחת ממצות 'לא תעשה' ולא ידע אם הוא אסור - יביא איל. ודעת רבים , שזה אשם תלוי: לא ידע אם עשה , אם לא עשה; החטאת (ראה וי' ד , כז - לא) - שבתחלה לא ידע ואחר כך ידע. והנה החטאת - שלא ידע שהוא אסור עד ש"הודע" (ראה שם , כח); והאשם - ידע שהוא אסור ושכח ואחר כך נזכר , או אשם תלוי.

ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות... אשר לא תעשינה - כבר בארנו במה שקדם (וי' ד , ב) , שאלו המצות הם מצות 'לא תעשה' שיש בהן 'עשה' שחייבין על זדונו כרת. והנה במצות ההם בעינם ידבר בזה המקום , לפי שכבר באר דינם כאשר נודעה החטאת; ועתה יבאר דינם כשלא נודעה החטאת , שנאמר ולא ידע ואשם. ולפי שלא באר הכתוב בזה דין בית דין שטעו בהוראה ועשו הקהל על פיהם , ודין כהן משיח שהורה בטעות ועשה על פי הוראתו , הנה לא ינהג דין אשם תלוי בהם אם לא נודעה להם החטאת. אבל הנשיא יתחייב באשם תלוי כמו ההדיוט , לפי שלא חלקה התורה בזה בין הנשיא וההדיוט , רוצה לומר: בשגגת המעשה; ואולם בשגגת ההוראה לא זכרה דבר בזה , ולזה לא ינהג זה הדין בשגגת הוראה. ועניין זה הקרבן הוא , שנזכר שעבר בשגגה על ספק עברה מהעבירות הנזכרות. ולפי שבנושא ההוא בעינו , שזכר כשנודעה החטאת , ידבר בזה המקום , והיה האסור קבוע שם בזה , יחוייב בזה המקום שימצא האסור קבוע במה שנפל לו בו הספק. והמשל: שיהיו לפניו שתי חתיכות , אחת של חלב ואחת של שומן , ואכל אחת מהם בשגגה , ואחר זה זכר שאחת מהם חלב , ונסתפק לו איזה מהן אכל. ואולם אם לא היתה שם כי אם חתיכה אחת ואכלה , ואחר כך זכר שהוא ספק חלב ספק שומן , הנה לא ינהג בזה דין אשם תלוי , לפי שלא היתה שם בודאי אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה.
ריכוז קישורים