תנ"ך - או
מכל
אשר־ישבע
עליו
לשקר
ושלם
אתו
בראשו
וחמשתיו
יסף
עליו
לאשר
הוא
לו
יתננו
ביום
אשמתו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
א֠וֹ
מִכֹּ֞ל
אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע
עָלָיו֘
לַשֶּׁקֶר֒
וְשִׁלַּ֤ם
אֹתוֹ֙
בְּרֹאשׁ֔וֹ
וַחֲמִשִׁתָ֖יו
יֹסֵ֣ף
עָלָ֑יו
לַאֲשֶׁ֨ר
ה֥וּא
ל֛וֹ
יִתְּנֶ֖נּוּ
בְּי֥וֹם
אַשְׁמָתֽוֹ:
(ויקרא פרק ה פסוק כד)
אוֹ
מִכֹּל
אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע
עָלָיו
לַשֶּׁקֶר
וְשִׁלַּם
אֹתוֹ
בְּרֹאשׁוֹ
וַחֲמִשִׁתָיו
יֹסֵף
עָלָיו
לַאֲשֶׁר
הוּא
לוֹ
יִתְּנֶנּוּ
בְּיוֹם
אַשְׁמָתוֹ:
(ויקרא פרק ה פסוק כד)
או
מכל
אשר־ישבע
עליו
לשקר
ושלם
אתו
בראשו
וחמשתיו
יסף
עליו
לאשר
הוא
לו
יתננו
ביום
אשמתו:
(ויקרא פרק ה פסוק כד)
או
מכל
אשר־ישבע
עליו
לשקר
ושלם
אתו
בראשו
וחמשתיו
יסף
עליו
לאשר
הוא
לו
יתננו
ביום
אשמתו:
(ויקרא פרק ה פסוק כד)
אוֹ
מִכּוֹלָא
דְּיִשׁתְּבַע
עֲלוֹהִי
לְשִׁקרָא
וִישַׁלֵים
יָתֵיהּ
בְּרֵישֵׁיהּ
וְחֻמשׁוֹהִי
יוֹסֵף
עֲלוֹהִי
לִדהוּא
דִילֵיהּ
יִתְּנִינֵיהּ
בְּיוֹמָא
דְחוֹבְתֵיהּ
:
ושלם
-
ג':
וי'
ה
,
כד;
מ"א
ט
,
כה;
איוב
ח
,
ו.
בראשו
-
י"ד:
וי'
ה
,
כד;
יג
,
מד;
במ'
ה
,
ז;
יהו'
ב
,
יט;
ש"א
כה
,
לט;
מ"א
ח
,
לב;
יש'
נט
,
יז;
יר'
יח
,
טז;
יח'
יז
,
יט;
לג
,
ד;
תה'
ז
,
יז;
קה'
ב
,
יד;
אס'
ו
,
ח;
דה"ב
ו
,
כג.
יתננו
-
ב':
וי'
ה
,
כד;
קה'
ב
,
כא.
ושלם
-
ג';
וחמשתיו
-
ל';
לאשר
הוא
-
ל';
יתננו
-
ב'
שלא
עמל
בו
יתננו;
אשמתו
-
ל'.
בראשו
-
הוא
הקרן
,
ראש
הממון.
[בראשו
-
ממון
המשתלם
בראש.
מוסיף
חומש
לקרן
,
פרט
לתשלומי
כפל.
וחמשיתיו
-
רבתה
תורה
חמשיות
הרבה
לקרן
אחת
,
שאם
כפר
בחומש
ונשבע
והודה
,
מוסיף
חומש
על
חומש;
וכן
מוסיף
והולך
,
עד
שיתמעט
הקרן
שנשבע
בה
בפחות
משוה
פרוטה
(ראה
ב"מ
נד
,
ב).]
לאשר
הוא
לו
-
למי
שהממון
שלו.
ביום
אשמתו
-
כשיתודה
לשוב
מחטאתו
על
אחד
מכל
האמורים
למעלה
(פס'
כא
-
כב)
,
פיקדון
או
גזל
או
עשק
או
אבידה.
בראשו
-
בעצמו;
או:
מה
שהוא
שוה.
וחמישיתיו
-
ומיעוט
רבים
שנים
,
והנה
הם
שני
חמישיות;
ועוד
אפרשנו
(במ'
ה
,
ז).
ביום
אשמתו
-
טעמו:
ביום
שובו
מאשמתו.
מכל
אשר
ישבע
עליו
-
להביא
"תשומת
יד"
(לעיל
,
כא)
,
דלא
אדכורה
בפסוק
של
מעלה
(פס'
כג);
ורבותינו
פירשו
(ראה
ב"מ
מח
,
א)
למה
לא
אהדריה
בהדיא.
או
מכל
אשר
ישבע
עליו
לשקר
-
ממה
שידמה
לאלו
הפרטים;
כאלו
תאמר
,
שנתחייב
לו
ממון
מפני
פירות
שמכר
לו
,
או
מפני
ירושה
או
עסק
שנתן
בידו
להתעסק
בו
בסחורה
,
וישבע
עליו
לשקר
-
רוצה
לומר
,
שידע
ששקר
נשבע
בעת
השבועה.
ושלם
אותו
בראשו
וחמישיתו
(בנוסחנו:
וחמשתיו)
יוסף
עליו
לאשר
הוא
לו
יתננו
ביום
אשמתו
-
אין
ספק
שאמרו
לאשר
הוא
לו
-
אינו
שב
אל
החמישית
לבד
,
כי
הקרן
יותר
ראוי
שיאמר
בו
זה
המאמר
,
כי
בו
יתכן
שיאמר
לאשר
הוא
לו.
ולזה
יהיה
הרצון
בזה
,
שיהיה
מה
שישלם
נוסף
חמישיתו
על
הקרן
,
שהוא
ה'ראש'.
ומזה
יתבאר
שיחוייב
לו
שישיבהו
לבעלים
,
לא
לזולתם
,
קודם
שיביא
קרבנו
,
שנאמר
לאשר
הוא
לו
יתננו
-
לא
לבנו
ולא
לשלוחו.