תנ"ך - צו
את־אהרן
ואת־בניו
לאמר
זאת
תורת
העלה
הוא
העלה
על
מוקדה
על־המזבח
כל־הלילה
עד־הבקר
ואש
המזבח
תוקד
בו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
צַ֤ו
אֶֽת־אַהֲרֹן֙
וְאֶת־בָּנָ֣יו
לֵאמֹ֔ר
זֹ֥את
תּוֹרַ֖ת
הָעֹלָ֑ה
הִ֣וא
הָעֹלָ֡ה
עַל֩
מוֹקְדָ֨ה
עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ
כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙
עַד־הַבֹּ֔קֶר
וְאֵ֥שׁ
הַמִּזְבֵּ֖חַ
תּ֥וּקַד
בּֽוֹ:
(ויקרא פרק ו פסוק ב)
צַו
אֶת־אַהֲרֹן
וְאֶת־בָּנָיו
לֵאמֹר
זֹאת
תּוֹרַת
הָעֹלָה
הִוא
הָעֹלָה
עַל
מוֹקְדָה
עַל־הַמִּזְבֵּחַ
כָּל־הַלַּיְלָה
עַד־הַבֹּקֶר
וְאֵשׁ
הַמִּזְבֵּחַ
תּוּקַד
בּוֹ:
(ויקרא פרק ו פסוק ב)
צו
את־אהרן
ואת־בניו
לאמר
זאת
תורת
העלה
הוא
העלה
על
מוקדה
על־המזבח
כל־הלילה
עד־הבקר
ואש
המזבח
תוקד
בו:
(ויקרא פרק ו פסוק ב)
צו
את־אהרן
ואת־בניו
לאמר
זאת
תורת
העלה
הוא
העלה
על
מוקדה
על־המזבח
כל־הלילה
עד־הבקר
ואש
המזבח
תוקד
בו:
(ויקרא פרק ו פסוק ב)
פַּקֵיד
יָת
אַהֲרֹן
וְיָת
בְּנוֹהִי
לְמֵימַר
דָּא
אוֹרָיתָא
דַּעֲלָתָא
הִיא
עֲלָתָא
דְּמִתּוֹקְדָא
עַל
מַדבְּחָא
כָל
לֵיליָא
עַד
צַפרָא
וְאִישָׁתָא
דְמַדבְּחָא
תְּהֵי
יָקְדָא
בֵיהּ
:
עד
-
הבקר
-
ד'
בתורה:
שמ'
טז
,
כג
,
כד;
כט
,
לד;
וי'
ו
,
ב.
מוקדה
-
ל';
עד
-
הבקר
-
ד'
בתו'.
צו
את
אהרן
-
אין
צו
אלא
זירוז
,
מיד
ולדורות.
אמר
רבי
שמעון:
ביותר
מצריך
הכתוב
לזרזו
מקום
שיש
בו
חסרון
כיס
(ראה
תו"כ
צו
פרשתא
א
,
א).
זאת
תורת
העלה
-
הרי
העניין
הזה
בא
ללמד
הקטר
חלבים
ואיברים
,
שיהא
כשר
כל
הלילה
(ראה
מגילה
כא
,
א).
וללמד
על
הפסולין:
איזה
אם
עלה
ירד
,
ואיזה
אם
עלה
לא
ירד;
שכל
'תורת'
-
לרבות
הוא
בא
,
לומר:
תורה
אחת
לכל
העולים
,
ואפילו
פסולין
,
שאם
עלו
לא
ירדו
(ראה
תו"כ
צו
פרשתא
א
,
ז).
היא
העולה
-
מיעט
את
הרובֵעַ
ואת
הנרבע
וכיוצא
בהן
(ראה
שם
,
ח)
,
שלא
היה
פסולן
בקודש
[שנפסלו
קודם
שבאו
לעזרה].
זאת
תורת
העולה
-
כל
הקרבנות
האמורים
בפרשת
'ויקרא'
,
חוזר
וגומר
כאן
כל
דיניהם.
היא
העולה
-
הנקטרת
ביום
,
כדכתיב
"ביום
זבחכם"
(וי'
יט
,
ו);
"ביום
הקריבו
את
זבחו"
(וי'
ז
,
טז)
-
כל
הלילה
תגמור
הקטרתה;
ואש
המזבח
תוקד
בו
בלילה
כמו
ביום.
היא
העולה
-
נקראת
כן
בעבור
שהיא
עולה
כולה
על
המזבח.
ובכאן
רמז
שלא
יעלה
עולה
בלילה
,
רק
היא
תהיה
על
המוקדה
כל
הלילה.
וה"א
'מוקדה'
-
נוסף;
או:
'מוקד'
(ראה
יש'
לג
,
יד)
והוא
-
שני
שמות.
ואש
המזבח
תוקד
בו
-
ולא
חוץ
ממנו.
היא
העולה
על
מוקדה
-
כלומר:
באותה
עולה
שצריכה
להיות
על
מוקדה
בלילה
,
אני
מפרש
לך
דין
זה;
דהיינו:
תמיד
של
בין
הערבים.
ובעולות
נדבות
הבאות
סמוך
לערב
,
שאין
שהות
ביום
כדי
לשורפן
,
אמר
לן
הכתוב
שמותר
בהקטר
חלבים
ואברים
כל
הלילה
(ראה
משנה
מגילה
ב
,
ו)
,
אע"פ
שכתוב
"ביום
צותו
את
בני
ישראל
להקריב
את
קרבניהם"
(וי'
ז
,
לח)
-
ואין
מקריבין
קרבניהם
אלא
ביום;
מגיד
לך
,
דכיון
שהקטיר
והעלה
מבעוד
יום
,
יכול
לשורפו
כל
הלילה.
הוא
הדין
לתמיד
של
שחר
,
אם
צריך
,
אלא
שדיבר
בהווה.
ואני
ליישב
לשון
המקרא
באתי.
ועל
דרך
הפשט
נראה
,
כי
חייבין
להשאיר
מן
האברים
והחלבים
להקטיר
בלילה
לכבוד
המקום
,
כדי
שלא
יהא
בטל
המזבח
לא
ביום
ולא
בלילה;
לכך
נאמר
"אש
תמיד
תוקד
על
המזבח
לא
תכבה"
(להלן
,
ו).
זאת
תורת
העולה
-
הרי
הענין
הזה
בא
ללמד
על
הקטר
חלבים
ואברים
שיהא
כשר
כל
הלילה
,
וללמד
על
הפסולין
,
אי
זה
אם
עלה
-
ירד
,
ואי
זה
אם
עלה
-
לא
ירד;
שכל
'תורת'
-
לרבות
הוא
,
לומר:
תורה
אחת
לכל
העולים
,
ואפילו
פסולים
,
שאם
עלו
לא
ירדו.
לשון
רבנו
שלמה;
ואין
התורה
הזו
לכל
העולים
אלא
לכל
העולות
,
שהנסכים
אם
עלו
-
יֵרדו
,
ואפילו
נסכים
כשרים
והזבח
פסול
,
או
הזבח
כשר
ונסכים
פסולין
,
וכל
שכן
שניהם
פסולים
,
בכולן
הזבח
לא
ירד
ונסכים
ירדו
,
שזהו
רבויו
של
מקרא
תורת
העולה
-
תורה
אחת
לכל
העולות
,
ולא
לנסכים
ולא
לדם;
כדברי
רבי
יהושע
(ראה
זבחים
פג
,
א).
והנה
הכתוב
הזה
מלמד
,
שלא
נקריב
העולה
בלילה
,
אבל
אם
נשחטה
וזרק
דמה
ביום
,
נקטיר
אבריה
כל
הלילה;
וכן
חלבי
השלמים.
ופירוש
היא
העולה
-
כמו
'תהיה
העולה
על
מוקדה
על
המזבח
כל
הלילה';
ואמר
היא
-
למִעוט
שדרשו
בו
(ראה
תו"כ
צו
פרשתא
א
,
ח).
וכפי
המדרש
(ראה
שם)
-
אין
הכתוב
מלמד
שנעלה
האברים
מן
הארץ
למזבח
בלילה
,
שכבר
למדו
זה
מפסוק
אחר:
"לא
ילין
חלב
חגי
עד
בקר"
(שמ'
כג
,
יח);
כי
משם
ילמדו
שיהו
נפסלין
בלינה
על
גבי
הרצפה
,
ומעלן
כל
הלילה
,
וכאן
ידבר
באברים
שהם
כבר
על
גבי
המזבח
ביום
,
שמהפכין
בהם
כל
הלילה
עד
הבקר;
ולכך
אמר
היא
העולה
-
שכבר
היא
עולה
על
גבי
המזבח;
ומלמד
עוד
,
שאפילו
פסולין
לא
ירדו
,
ובלבד
שיהא
פסולן
בקדש
,
ושהנסכים
יֵרדו
וכן
הדם
,
כמו
שכתבתי.
ואש
המזבח
תוקד
בו
-
יאמר
שתוקד
במזבח
כל
הלילה
,
כי
מצוה
שישימו
שם
ביום
עצים
הרבה
,
כדי
שלא
יתאכלו
לגמרי
ויכבה
האש
ממנו.
ולפי
דעתי
,
מה
שאמר
"אש
תמיד
תוקד
על
המזבח
לא
תכבה"
(להלן
,
ו)
-
מצווה
לכהנים
בקיום
האש;
כי
אמר
"ובער
עליה
הכהן
עצים"
(להלן
,
ה)
,
וצוה
שיזהרו
בזה
ויערכו
אש
ועצים
הרבה
,
שתוקד
האש
תמיד
כל
היום
וכל
הלילה
,
והזהיר
ב'לאו'
,
ש"לא
תכבה"
(להלן
,
ו)
לעולם.
והנה
אם
נתעצלו
הכהנים
וכבת
האש
,
עברו
ב'לאו'
,
ומפני
זה
אמרו
רבותינו
(ראה
יומא
מה
,
ב)
שהיתה
מערכה
שניה
לקיום
האש.
ומה
שאמר
"והאש
על
המזבח
תוקד
בו
לא
תכבה"
(להלן
,
ה)
-
מקרא
יָתר
,
ונדרש
לרבותינו
(ראה
תו"כ
צו
פרשתא
א
פרק
ב
,
ז)
בכל
אדם:
מלמד
שכל
המכבה
עובר
ב'לא
תעשה';
ואפילו
כִּבה
מן
המערכה
גחלת
אחת
-
לוקה
,
בין
שכִּבה
אותה
בראשו
של
מזבח
בין
שהורידה
וכבה
אותה
למטה.
וכמדומה
לי
,
שאינו
עובר
אלא
ב'לאו'
אחד.
זאת
תורת
העולה
-
ראוי
שתדע
,
כי
בעולה
התדירה
דבר
בזה
המקום
,
כי
הוא
אשר
ימָצא
שיתאַכְּלו
איבריה
בכל
לילה
ולילה
,
והיא
תמיד
של
בין
הערבים.
ואמנם
תמיד
של
שחר
זכר
בסוף
,
כאמרו
"ובער
עליה
הכהן
עצים
בבקר
בבקר
וערך
עליה
העולה"
(להלן
,
ה).
ולפי
שאמרוֹ
בזה
המקום
זאת
תורת
העולה;
"וזאת
תורה
המנחה"
(להלן
,
ז);
ו"זאת
תורת
החטאת"
(להלן
,
יח)
,
"וזאת
תורת
האשם"
(וי'
ז
,
א)
-
ראוי
הוא
להשלים
ביאור
מה
שזכר
מהם
בפרשה
הקודמת
-
הנה
יחוייב
שיהיה
עניין
תמיד
של
בין
הערבים
נרמז
בפרשה
הקודמת;
ולזה
ביארו
רבותינו
(תו"כ
ויקרא
נדבה
פרשתא
ד
פרק
ה
,
יא)
,
שאמרוֹ
בעניין
העולה
בפרשה
הקודמת
"ונתנו
בני
אהרן
הכהן
אש
על
המזבח
וערכו
עצים
על
האש"
-
(וי'
א
,
ז)
שב
לתמיד
של
בין
הערבים.
וזה
יתבאר
עוד
,
כי
לא
מצאנו
עריכת
עצים
רק
בעבור
התמידין;
ולפי
שמצאנו
זה
בזה
המקום
בלשון
יחיד
ושם
בלשון
רבים
,
והיה
מה
שבזה
המקום
לתמיד
של
שחר
,
ידענו
כי
מה
שנזכר
במקום
ההוא
איננו
לתמיד
של
שחר
,
ולזה
יהיה
לתמיד
של
בין
הערבים.
ובכלל
,
הנה
תמיד
של
שחר
ותמיד
של
בין
הערבים
,
לפי
שהם
מכוונים
לדבר
אחד
בעינו
,
ראוי
שלא
יתחלפו
זה
מזה
בעניין
עריכת
עצים
,
רוצה
לומר
,
שלכל
אחד
מהם
יערכו
עצים;
והסבה
בחיוב
זאת
העריכה
בשניהם
היא
אחת
,
כמו
שהתבאר
מדברינו
במה
שיבא.
וגם
כן
הנה
מפני
שאמר
על
מוקדה
-
הנה
ראוי
שיהיה
שם
מוקד
מיוחד
לה
לבד
,
וזה
אמנם
יהיה
העצים
הנערכים
על
האש
,
שעליהם
ישימו
איברי
העולה
ופדרה.
ולפי
שאמר
היא
העולה
על
מוקדה
על
המזבח
כל
הלילה
עד
הבקר
-
למדנו
,
שהיא
אחרונה
לכל
הקרבנות
הקרבים
ביום
ההוא
,
אלא
אם
יביא
ההכרח
שיקרב
אחריה
קרבן
אחר
,
כמו
העניין
בקרבן
פסח
שהיה
קרב
אחר
תמיד
של
בין
הערבים.
ולמדנו
מזה
,
שמהפכין
כל
הלילה
באיברים
שלא
נתאכלו
,
עד
הבקר;
כי
אע"פ
שהקרבת
הקרבנות
לא
תהיה
בלילה
,
כמו
שהתבאר
מהשרשים
הכוללים
,
הנה
עיכול
מה
שהקריב
ביום
ישלם
בלילה.
וזה
כולל
לעולת
התמיד
ולשאר
הקרבנות
,
כי
אין
ראוי
שכשיקריבו
עולת
בין
הערבים
יוציאו
משם
איברי
שאר
הקרבנות
,
אבל
ראוי
שתשלם
שם
הקטרתם
,
כמו
שצותה
התורה.
ואש
המזבח
תוקד
בו
-
רוצה
לומר
,
שעם
זה
המוקד
שיהיה
יוקד
במזבח
כל
הלילה
לעכול
הקרבנות
,
היה
שם
מוקד
אחר
יוקד
בו
,
והוא
האש
שיקחו
ממנו
אש
למזבח
הקטרת.
כי
כבר
התבאר
בפרשת
'אחרי
מות'
,
כי
מעל
מזבח
העולה
יקחו
"מלא
המחתה
גחלי
אש"
(וי'
טז
,
יב).
וראוי
היה
שיהיה
זה
האש
מערכה
בפני
עצמה
,
כי
כבר
צוה
השם
יתעלה
שלא
יקטירו
בו
מכל
הקרבנות
דבר
זולתי
הקטרת
הסמים;
ואם
היה
שיקחו
זה
האש
מהמערכה
אשר
יקריבו
עליה
הקרבנות
,
לא
היו
נמלטים
שלא
יתערב
במחתה
דבר
מה
מאיברי
הקרבנות
המאוכלים.
ויתבאר
שזאת
המערכה
השנית
היתה
למערב
מזבח
העולה
,
לפי
שאמר
בפרשת
'אחרי
מות':
"ולקח
מלא
המחתה
גחלי
אש
מעל
המזבח
מלפני
יי'"
(שם);
למדנו
,
שזה
האש
ייוחד
מהאש
האחר
מהמערכה
הגדולה
,
שהוא
לפאת
מערב.
וראוי
היה
להיות
כן
,
למעלת
הקטרת
על
הקרבת
שאר
הקרבנות.
הנה
כמו
שייחדה
לו
התורה
מזבח
בפני
עצמו
,
יותר
קרוב
לקדש
הקדשים
,
כן
יחדה
לו
התורה
מערכת
האש
יותר
קרובה
לקדש
הקדשים.
ולזאת
הסבה
בעינה
היה
ראוי
שיהיה
הדלקת
המנורה
מזאת
המערכה
השנית.
ולמדנו
מזה
,
שאמרו
תוקד
בו
-
שאין
הרצון
שיציתו
האש
למטה
ויביאוהו
אל
זאת
המערכה
,
אבל
יחוייב
שתהיה
הצתתו
בגוף
המזבח.