תנ"ך - ויקרא פרק ו פסוק ב - צו את־אהרן ואת־בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על־המזבח כל־הלילה עד־הבקר ואש המזבח תוקד בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨ה עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ: (ויקרא פרק ו פסוק ב)

טקסט וניקוד:

צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כָּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: (ויקרא פרק ו פסוק ב)

טקסט בלבד:

צו את־אהרן ואת־בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על־המזבח כל־הלילה עד־הבקר ואש המזבח תוקד בו: (ויקרא פרק ו פסוק ב)

תיקון קוראים:

צו את־אהרן ואת־בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על־המזבח כל־הלילה עד־הבקר ואש המזבח תוקד בו: (ויקרא פרק ו פסוק ב)
פַּקֵיד יָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי לְמֵימַר דָּא אוֹרָיתָא דַּעֲלָתָא הִיא עֲלָתָא דְּמִתּוֹקְדָא עַל מַדבְּחָא כָל לֵיליָא עַד צַפרָא וְאִישָׁתָא דְמַדבְּחָא תְּהֵי יָקְדָא בֵיהּ :

עד - הבקר - ד' בתורה: שמ' טז , כג , כד; כט , לד; וי' ו , ב.

מוקדה - ל'; עד - הבקר - ד' בתו'.

צו את אהרן - אין צו אלא זירוז , מיד ולדורות. אמר רבי שמעון: ביותר מצריך הכתוב לזרזו מקום שיש בו חסרון כיס (ראה תו"כ צו פרשתא א , א). זאת תורת העלה - הרי העניין הזה בא ללמד הקטר חלבים ואיברים , שיהא כשר כל הלילה (ראה מגילה כא , א). וללמד על הפסולין: איזה אם עלה ירד , ואיזה אם עלה לא ירד; שכל 'תורת' - לרבות הוא בא , לומר: תורה אחת לכל העולים , ואפילו פסולין , שאם עלו לא ירדו (ראה תו"כ צו פרשתא א , ז). היא העולה - מיעט את הרובֵעַ ואת הנרבע וכיוצא בהן (ראה שם , ח) , שלא היה פסולן בקודש [שנפסלו קודם שבאו לעזרה].

זאת תורת העולה - כל הקרבנות האמורים בפרשת 'ויקרא' , חוזר וגומר כאן כל דיניהם. היא העולה - הנקטרת ביום , כדכתיב "ביום זבחכם" (וי' יט , ו); "ביום הקריבו את זבחו" (וי' ז , טז) - כל הלילה תגמור הקטרתה; ואש המזבח תוקד בו בלילה כמו ביום.

היא העולה - נקראת כן בעבור שהיא עולה כולה על המזבח. ובכאן רמז שלא יעלה עולה בלילה , רק היא תהיה על המוקדה כל הלילה. וה"א 'מוקדה' - נוסף; או: 'מוקד' (ראה יש' לג , יד) והוא - שני שמות. ואש המזבח תוקד בו - ולא חוץ ממנו.

היא העולה על מוקדה - כלומר: באותה עולה שצריכה להיות על מוקדה בלילה , אני מפרש לך דין זה; דהיינו: תמיד של בין הערבים. ובעולות נדבות הבאות סמוך לערב , שאין שהות ביום כדי לשורפן , אמר לן הכתוב שמותר בהקטר חלבים ואברים כל הלילה (ראה משנה מגילה ב , ו) , אע"פ שכתוב "ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם" (וי' ז , לח) - ואין מקריבין קרבניהם אלא ביום; מגיד לך , דכיון שהקטיר והעלה מבעוד יום , יכול לשורפו כל הלילה. הוא הדין לתמיד של שחר , אם צריך , אלא שדיבר בהווה. ואני ליישב לשון המקרא באתי. ועל דרך הפשט נראה , כי חייבין להשאיר מן האברים והחלבים להקטיר בלילה לכבוד המקום , כדי שלא יהא בטל המזבח לא ביום ולא בלילה; לכך נאמר "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (להלן , ו).

זאת תורת העולה - הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואברים שיהא כשר כל הלילה , וללמד על הפסולין , אי זה אם עלה - ירד , ואי זה אם עלה - לא ירד; שכל 'תורת' - לרבות הוא , לומר: תורה אחת לכל העולים , ואפילו פסולים , שאם עלו לא ירדו. לשון רבנו שלמה; ואין התורה הזו לכל העולים אלא לכל העולות , שהנסכים אם עלו - יֵרדו , ואפילו נסכים כשרים והזבח פסול , או הזבח כשר ונסכים פסולין , וכל שכן שניהם פסולים , בכולן הזבח לא ירד ונסכים ירדו , שזהו רבויו של מקרא תורת העולה - תורה אחת לכל העולות , ולא לנסכים ולא לדם; כדברי רבי יהושע (ראה זבחים פג , א). והנה הכתוב הזה מלמד , שלא נקריב העולה בלילה , אבל אם נשחטה וזרק דמה ביום , נקטיר אבריה כל הלילה; וכן חלבי השלמים. ופירוש היא העולה - כמו 'תהיה העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה'; ואמר היא - למִעוט שדרשו בו (ראה תו"כ צו פרשתא א , ח). וכפי המדרש (ראה שם) - אין הכתוב מלמד שנעלה האברים מן הארץ למזבח בלילה , שכבר למדו זה מפסוק אחר: "לא ילין חלב חגי עד בקר" (שמ' כג , יח); כי משם ילמדו שיהו נפסלין בלינה על גבי הרצפה , ומעלן כל הלילה , וכאן ידבר באברים שהם כבר על גבי המזבח ביום , שמהפכין בהם כל הלילה עד הבקר; ולכך אמר היא העולה - שכבר היא עולה על גבי המזבח; ומלמד עוד , שאפילו פסולין לא ירדו , ובלבד שיהא פסולן בקדש , ושהנסכים יֵרדו וכן הדם , כמו שכתבתי. ואש המזבח תוקד בו - יאמר שתוקד במזבח כל הלילה , כי מצוה שישימו שם ביום עצים הרבה , כדי שלא יתאכלו לגמרי ויכבה האש ממנו. ולפי דעתי , מה שאמר "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (להלן , ו) - מצווה לכהנים בקיום האש; כי אמר "ובער עליה הכהן עצים" (להלן , ה) , וצוה שיזהרו בזה ויערכו אש ועצים הרבה , שתוקד האש תמיד כל היום וכל הלילה , והזהיר ב'לאו' , ש"לא תכבה" (להלן , ו) לעולם. והנה אם נתעצלו הכהנים וכבת האש , עברו ב'לאו' , ומפני זה אמרו רבותינו (ראה יומא מה , ב) שהיתה מערכה שניה לקיום האש. ומה שאמר "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה" (להלן , ה) - מקרא יָתר , ונדרש לרבותינו (ראה תו"כ צו פרשתא א פרק ב , ז) בכל אדם: מלמד שכל המכבה עובר ב'לא תעשה'; ואפילו כִּבה מן המערכה גחלת אחת - לוקה , בין שכִּבה אותה בראשו של מזבח בין שהורידה וכבה אותה למטה. וכמדומה לי , שאינו עובר אלא ב'לאו' אחד.

זאת תורת העולה - ראוי שתדע , כי בעולה התדירה דבר בזה המקום , כי הוא אשר ימָצא שיתאַכְּלו איבריה בכל לילה ולילה , והיא תמיד של בין הערבים. ואמנם תמיד של שחר זכר בסוף , כאמרו "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה" (להלן , ה). ולפי שאמרוֹ בזה המקום זאת תורת העולה; "וזאת תורה המנחה" (להלן , ז); ו"זאת תורת החטאת" (להלן , יח) , "וזאת תורת האשם" (וי' ז , א) - ראוי הוא להשלים ביאור מה שזכר מהם בפרשה הקודמת - הנה יחוייב שיהיה עניין תמיד של בין הערבים נרמז בפרשה הקודמת; ולזה ביארו רבותינו (תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד פרק ה , יא) , שאמרוֹ בעניין העולה בפרשה הקודמת "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש" - (וי' א , ז) שב לתמיד של בין הערבים. וזה יתבאר עוד , כי לא מצאנו עריכת עצים רק בעבור התמידין; ולפי שמצאנו זה בזה המקום בלשון יחיד ושם בלשון רבים , והיה מה שבזה המקום לתמיד של שחר , ידענו כי מה שנזכר במקום ההוא איננו לתמיד של שחר , ולזה יהיה לתמיד של בין הערבים. ובכלל , הנה תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים , לפי שהם מכוונים לדבר אחד בעינו , ראוי שלא יתחלפו זה מזה בעניין עריכת עצים , רוצה לומר , שלכל אחד מהם יערכו עצים; והסבה בחיוב זאת העריכה בשניהם היא אחת , כמו שהתבאר מדברינו במה שיבא. וגם כן הנה מפני שאמר על מוקדה - הנה ראוי שיהיה שם מוקד מיוחד לה לבד , וזה אמנם יהיה העצים הנערכים על האש , שעליהם ישימו איברי העולה ופדרה. ולפי שאמר היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר - למדנו , שהיא אחרונה לכל הקרבנות הקרבים ביום ההוא , אלא אם יביא ההכרח שיקרב אחריה קרבן אחר , כמו העניין בקרבן פסח שהיה קרב אחר תמיד של בין הערבים. ולמדנו מזה , שמהפכין כל הלילה באיברים שלא נתאכלו , עד הבקר; כי אע"פ שהקרבת הקרבנות לא תהיה בלילה , כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים , הנה עיכול מה שהקריב ביום ישלם בלילה. וזה כולל לעולת התמיד ולשאר הקרבנות , כי אין ראוי שכשיקריבו עולת בין הערבים יוציאו משם איברי שאר הקרבנות , אבל ראוי שתשלם שם הקטרתם , כמו שצותה התורה. ואש המזבח תוקד בו - רוצה לומר , שעם זה המוקד שיהיה יוקד במזבח כל הלילה לעכול הקרבנות , היה שם מוקד אחר יוקד בו , והוא האש שיקחו ממנו אש למזבח הקטרת. כי כבר התבאר בפרשת 'אחרי מות' , כי מעל מזבח העולה יקחו "מלא המחתה גחלי אש" (וי' טז , יב). וראוי היה שיהיה זה האש מערכה בפני עצמה , כי כבר צוה השם יתעלה שלא יקטירו בו מכל הקרבנות דבר זולתי הקטרת הסמים; ואם היה שיקחו זה האש מהמערכה אשר יקריבו עליה הקרבנות , לא היו נמלטים שלא יתערב במחתה דבר מה מאיברי הקרבנות המאוכלים. ויתבאר שזאת המערכה השנית היתה למערב מזבח העולה , לפי שאמר בפרשת 'אחרי מות': "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני יי'" (שם); למדנו , שזה האש ייוחד מהאש האחר מהמערכה הגדולה , שהוא לפאת מערב. וראוי היה להיות כן , למעלת הקטרת על הקרבת שאר הקרבנות. הנה כמו שייחדה לו התורה מזבח בפני עצמו , יותר קרוב לקדש הקדשים , כן יחדה לו התורה מערכת האש יותר קרובה לקדש הקדשים. ולזאת הסבה בעינה היה ראוי שיהיה הדלקת המנורה מזאת המערכה השנית. ולמדנו מזה , שאמרו תוקד בו - שאין הרצון שיציתו האש למטה ויביאוהו אל זאת המערכה , אבל יחוייב שתהיה הצתתו בגוף המזבח.