תנ"ך - וכל־מנחה
בלולה־בשמן
וחרבה
לכל־בני
אהרן
תהיה
איש
כאחיו:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְכָל־מִנְחָ֥ה
בְלוּלָֽה־בַשֶּׁ֖מֶן
וַחֲרֵבָ֑ה
לְכָל־בְּנֵ֧י
אַהֲרֹ֛ן
תִּהְיֶ֖ה
אִ֥ישׁ
כְּאָחִֽיו:
פ
(ויקרא פרק ז פסוק י)
וְכָל־מִנְחָה
בְלוּלָה־בַשֶּׁמֶן
וַחֲרֵבָה
לְכָל־בְּנֵי
אַהֲרֹן
תִּהְיֶה
אִישׁ
כְּאָחִיו:
פ
(ויקרא פרק ז פסוק י)
וכל־מנחה
בלולה־בשמן
וחרבה
לכל־בני
אהרן
תהיה
איש
כאחיו:
פ
(ויקרא פרק ז פסוק י)
וכל־מנחה
בלולה־בשמן
וחרבה
לכל־בני
אהרן
תהיה
איש
כאחיו:
פ
(ויקרא פרק ז פסוק י)
וְכָל
מִנחָתָא
דְפִילָא
בִמשַׁח
וּדלָא
פִילָא
לְכָל
בְּנֵי
אַהֲרֹן
תְּהֵי
גְּבַר
כַּאֲחוּהִי
:
איש
כאחיו
-
ב':
וי'
ז
,
י;
יח'
מז
,
יד.
וחרבה
-
ל';
איש
כאחיו
-
ב'.
בלולה
בשמן
-
זו
מנחת
נדבה.
וחרבה
-
זו
מנחת
חוטא
ומנחת
קנאות
,
שאין
בה
שמן.
וחרבה
-
מנחת
חוטא
(ראה
וי'
ה
,
יא)
ומנחת
שוטה
(ראה
במ'
ה
,
טו).
וחרבה
-
כמנחת
היורד
(ראה
וי'
ה
,
יא)
וכמנחת
הקנאות
(ראה
במ'
ה
,
טו).
וכל
מנחה
אשר
תאפה
בתנור...
לכהן
המקריב
אותה
לו
תהיה.
וכל
מנחה
בלולה
בשמן
וחריבה
לכל
בני
אהרון
-
ודאי
כמו
שפירשו
רבותינו
הוא
(ראה
תו"כ
צו
פרשתא
ד
פרק
י
,
ב)
,
דלכל
אנשי
בית
אב
הוא
,
זו
כזו.
מכל
מקום
נראות
המנחות
הנאפות
-
לאותן
עומדים
שם
בשעת
הַקְרָבָה
מתחלקות
,
דכולם
קרי
'המקריב';
וזה
מגיש
,
וזה
קומץ
,
וזה
מקטיר
,
וזה
מצית
האש;
ואינם
ממתינין
אותם
שאינם
שם
,
לפי
שלא
תצטנן
ויתקלקל.
ולכך
אומר:
לכהן
המקריב
אותה.
אבל
בלולה
בשמן
וחריבה
-
שאינה
נֶאפֵת
,
צריך
להמתין
כל
אנשי
בית
אב
,
שאינה
מתקלקלת;
ולכך
כתיב
בה:
לכל
בני
אהרון;
וזהו
פשוטו
לפי
הדרשה.
ולפי
הסברה
ולפי
פשוטו
של
מקרא
נראה
,
דנאפֵת
בתנור
-
לכהן
המקריב
אותה
,
אבל
הבלולה
וחריבה
-
לכל
אנשי
המשמר.
וסברא
,
לפי
שטרח
בה
לאפות
אותה
בתנור
,
הרי
היא
שלו.
וכל
מנחה
אשר
תאפה
בתנור
-
דרך
הפשט
בזה
ידועה:
יצוה
בנודר
אחת
משלש
מנחות
,
מאפה
התנור
והמרחשת
והמחבת
,
שיהיו
לכהן
המקריב
אותן
לבדו;
ויאמר
בכל
שאר
המנחות
-
כגון
הנודר
מנחה
סתם
שהוא
מביא
סלת
(ראה
וי'
ב
,
א
-
ג)
,
ובמנחת
בכורים
שהן
בלולות
(ראה
וי'
ב
,
יד
-
טו)
,
ובמנחת
חוטא
(ראה
וי'
ה
,
יא)
וסוטה
(ראה
במ'
ה
,
טו)
שהן
חרבות
-
שיהו
מתחלקות
לכל
בני
אהרן
,
כלומר:
לכל
בית
אב
שלהן.
ופירוש
וכל
מנחה
בלולה
בשמן
וחרבה
-
מנחה
שאין
בה
אלא
סלת
,
בלולה
או
חרבה
,
לא
מאלה
הנזכרות
(בפס'
ט).
ויהיה
טעם
ההפרש
ביניהן
,
מפני
שטרח
הכהן
באפייתן
וראוי
להרבות
שכרו.
אבל
רבותינו
לא
רצו
בכך
,
מפני
שאמר:
וכל
מנחה
בלולה
בשמן
וחרבה
-
שכל
המנחות
שבעולם
יכלול
זה
,
שהן
כולן
בלולות
או
חרבות;
ולכך
ראו
(ראה
תו"כ
צו
פרשתא
ד
פרק
י
,
ב)
,
שפירוש
לכהן
המקריב
אותה
-
לכהנים
הטהורים
הנמצאים
שם;
וכן
מה
שאמר
"והכהן
המקריב
את
עולת
איש"
(לעיל
,
ח)
ו"הכהן
אשר
יכפר
בו
לו
יהיה"
(לעיל
,
ז)
-
כולם
לא
באו
אלא
לומר
שלא
יהיו
לבעלים
,
אבל
יהיו
בשכר
ההקרבה
לכהנים
הטהורים
הנמצאים
שם;
שכולם
הם
המקריבים
,
ביד
או
בצווי
,
כי
היחיד
מהם
,
או
השנים
ושלשה
המקריבים
-
ברשות
כולם
הם
עושים
ובשליחותם
,
וכולם
עומדים
על
הקרבן
,
כחלק
היורד
במלחמה
וכחלק
היושב
על
הכלים
יחדו
יחלוקו
(ע"פ
ש"א
ל
,
כד).
ואחר
שאמר
שיהיו
לכהנים
בשכר
עבודתם
,
חזר
ובאר:
וכל
מנחה
בלולה
בשמן
וחרבה
-
שהוא
כלל
המנחות
,
לכל
בני
אהרן
המקריבים
הנזכרים
תהיה
,
איש
כאחיו
,
כלומר:
לבית
אב
,
לטהורים
מהם
,
שכולם
הם
המקריבים.
והזכיר
הכתוב
כל
המנחות
בשמותם
,
מאפה
ומרחשת
ומחבת
,
ואחר
כך
חזר
וכלל
,
לומר:
איש
כאחיו
-
שלא
יהא
לזה
אלא
ממה
שיש
לזה
,
ואפילו
מנחת
הסלת
בה
יחלקו.
ואמר
הכתוב
הדין
הזה
במנחות
-
וכל
שכן
בשאר
הקרבנות
שדְמיהן
מרובין
,
והקבלה
תכריע;
ותקנת
הכהנים
היא
ושלום
הבית.
ויתכן
שיהיה
שיעור
הכתוב
,
כפי
הדעת
הזו:
וכל
מנחה
אשר
תאפה...
וכל
נעשה
במרחשת
ועל
מחבת
לכהן
המקריב
אותה
לו
תהיה.
וכל
מנחה
בלולה...
וחרבה
כן
,
ולכל
בני
אהרן
תהיה
איש
כאחיו.
וכל
מנחה
בלולה
בשמן
וחרבה
-
רוצה
לומר:
מנחת
הסלת.
וחרבה
תקרא
הסלת
שאין
עמה
שמן
,
כי
היא
יבשה
,
כמו
העניין
במנחת
חוטא
ובמנחת
סוטה.
לכל
בני
אהרן
תהיה
איש
כאחיו
-
ראוי
שנדע
,
כי
אין
ראוי
שיהיה
הבדל
בחלוקת
המנחה
לכהנים
ובין
מנחת
הסלת
ובין
שאר
המנחות
,
וזה
מבואר
מצד
עצם
העניין.
ועוד
,
שכבר
אמר
במנחת
חוטא
"והיתה
לכהן
כמנחה"
(וי'
ה
,
יג)
-
למדנו
מזה
,
שאין
הבדל
בעניין
היות
המנחה
לכהן
,
בין
מנחה
למנחה.
ועוד
,
שכבר
יורה
זה
,
שתהיה
לכהן
המקריב
אותה.
ועוד
,
שלא
יתכן
שיחלק
עשרון
סלת
לכל
הכהנים
בכללם
,
כי
לא
יגיע
לאחד
מהם
בזה
האופן
חלק
מוחש.
ולזה
יחוייב
,
שתהיה
הכוונה
באמרו
לכל
בני
אהרן
תהיה
איש
כאחיו
-
לכל
אנשי
בית
אב
של
אותו
היום.
והנה
לא
אמרה
תורה
בזה
המקום
'לכהן
המקריב
אותה
לו
תהיה'
(ראה
לעיל
,
ט)
לשתי
סבות:
האחת
-
ללמד
לנו
,
כי
מה
שאמרה
"לכהן
המקריב
אותה
לו
תהיה"
-
אין
הרצון
בו
שיקריב
בפועל
,
אבל
הכוונה
בו:
הראוי
להקריב
אז
,
והם
אנשי
בית
אב.
והשנית
-
שאם
אמרה
בזה
המקום
'לכהן
המקריב
אותה
לו
תהיה'
,
היינו
חושבים
שלא
תחלק
זאת
המנחה
כלל
לאנשי
בית
אב
,
אבל
יקח
אותה
האחד
מהם
,
והוא
המקריב
אותה
,
לפי
שאינה
ראויה
ליחלק
באופן
הֵחָלק
מנחת
מאפה
תנור
או
מנחת
מחבת
או
מרחשת.
כי
המנחות
ההם
הם
אפויות
,
ואיזה
חלק
שיגיע
מהם
לכהן
הוא
ראוי
לו
לאכלו;
אבל
מנחת
הסלת
תחסר
לישה
ואפייה
,
ולזה
לא
יהיה
החלק
המגיע
לאחד
מאנשי
בית
אב
ראוי
בפני
עצמו.
ולזה
בארה
לנו
התורה
,
שזאת
המנחה
גם
כן
תחלק
לאנשי
בית
אב.
והנה
משתי
אלו
הלשונות
שאמרה
התורה
בזה
המקום
בזכירת
הכהנים
בקדשי
הקדשים
,
למדנו
,
שכונת
התורה
הוא
שיהיו
נחלקים
לאנשי
בית
אב
,
כי
הם
הראויים
אז
להקריב
,
מפני
שהוא
יומם.
ולא
יצא
מכלל
החלוקה
הבעל
מום
,
ואם
אינו
ראוי
להקריב
כי
הוא
ראוי
לאכול.
וכבר
בארה
התורה
שכהן
בעל
מום
חולק
עם
אנשי
בית
אב
,
כמו
שזכרנו
(וי'
ו
,
יט).
ולמדנו
מאמרו
איש
כאחיו
-
שאין
הקטן
חולק
בקדשי
הקדשים.