תנ"ך - ובשר
זבח
תודת
שלמיו
ביום
קרבנו
יאכל
לא־יניח
ממנו
עד־בקר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּבְשַׂ֗ר
זֶ֚בַח
תּוֹדַ֣ת
שְׁלָמָ֔יו
בְּי֥וֹם
קָרְבָּנ֖וֹ
יֵאָכֵ֑ל
לֹא־יַנִּ֥יחַ
מִמֶּ֖נּוּ
עַד־בֹּֽקֶר:
(ויקרא פרק ז פסוק טו)
וּבְשַׂר
זֶבַח
תּוֹדַת
שְׁלָמָיו
בְּיוֹם
קָרְבָּנוֹ
יֵאָכֵל
לֹא־יַנִּיחַ
מִמֶּנּוּ
עַד־בֹּקֶר:
(ויקרא פרק ז פסוק טו)
ובשר
זבח
תודת
שלמיו
ביום
קרבנו
יאכל
לא־יניח
ממנו
עד־בקר:
(ויקרא פרק ז פסוק טו)
ובשר
זבח
תודת
שלמיו
ביום
קרבנו
יאכל
לא־יניח
ממנו
עד־בקר:
(ויקרא פרק ז פסוק טו)
וּבשַׂר
נִכסַת
תּוֹדַת
קֻדשׁוֹהִי
בְּיוֹם
קֻרבָּנֵיהּ
יִתאֲכִיל
לָא
יַצנַע
מִנֵיהּ
עַד
צַפרָא
:
ביום
קרבנו
יאכל
-
ובזמן
בשרהּ
זמן
לחמהּ.
ובשר
זבח
תודת
שלמיו
-
יש
כאן
רבויִין
הרבה:
לרבות
חטאת
ואשם
ואיל
נזיר
וחגיגת
ארבעה
עשר
שיהו
נאכלין
ליום
ולילה
(ראה
זבחים
לו
,
א).
לא
יניח
ממנו
עד
בקר
-
אוכל
הוא
כל
הלילה.
אם
כן
,
למה
אמרו
'עד
חצות'?
כדי
להרחיק
אדם
מן
העברה
(ראה
ברכות
ב
,
א).
ביום
קרבנו
יאכל
-
שיאכלנו
המקריב
וביתו
ומי
שהוא
טהור;
כי
גם
השלָמים
קדש
,
ואם
הם
קדשים
קלים.
ובשר
זבח
תודת
שלמיו
-
יש
כאן
רבויין
הרבה:
לרבות
חטאת
ואשם
ואיל
נזיר
וחגיגת
ארבעה
עשר
,
שיהו
נאכלין
ליום
ולילה;
לשון
רבנו
שלמה.
ואין
זה
נכון;
שחגיגת
ארבעה
עשר
נאכלת
היא
לשני
ימים
ולילה
אחד
כשאר
שלמים
,
וכן
שנינו
במסכת
פסחים
(עא
,
א
-
ב):
"אשר
תזבח
בערב
ביום
הראשון"
(דב'
טז
,
ד)
-
בחגיגת
ארבעה
עשר
הכתוב
מדבר
,
שנאכלת
לשני
ימים
ולילה
אחד;
כשהוא
אומר
"ביום
הראשון
לבקר"
(שם)
-
הרי
בקר
שנִי
אמור.
ורבנו
שלמה
עצמו
כתב
זה
בסדר
'ראה
אנכי'
(שם);
אבל
בכאן
סבר
הרב
כדברי
בן
תימא
,
דאמר
(פסחים
ע
,
א):
חגיגת
ארבעה
עשר
שהיא
באה
עם
הפסח
הרי
היא
כפסח
,
ונאכלת
ליום
ולילה
,
ואינה
נאכלת
אלא
צלי
עד
חצות
,
ואינה
נאכלת
אלא
בלילה.
אבל
לדברי
בן
תימא
אינה
באה
ברבויין
הללו
,
אלא
שהיא
כפסח
לכל
דבר
,
ואינה
באה
אלא
מן
הצאן
וזכר
ובן
שנה
,
מדכתיב
"ולא
ילין
לבקר
זבח
חג
הפסח"
וכו'
(שמ'
לד
,
כה)
,
כדאיתא
התם;
אבל
כתב
הרב
זה
מברייתא
ששנויה
ב'תורת
כהנים'
(צו
פרשתא
ז
פרק
יב
,
א)
,
דקתני:
ובשר
זבח
תודת
שלמיו
ביום
קרבנו
יאכל
-
הרי
זה
בא
ללמד
על
הנאכלין
ליום
אחד
,
שיהו
נאכלין
ליום
אחד;
אין
לי
אלא
תודה
,
מניין
לרבות
את
הלחם?
תלמוד
לומר:
קרבנו;
ומנין
לרבות
את
הולדות
ואת
התמורות?
תלמוד
לומר:
ובשר;
ומנין
לרבות
חטאות
ואשמות?
תלמוד
לומר:
זבח;
ומנין
לרבות
שלמי
נזיר
ושלמים
הבאין
מחמת
הפסח?
תלמוד
לומר:
שלמיו.
זו
היא
הברייתא
הזו.
ופירש
הרב
(רש"י
זבחים
לו
,
א)
בשלמים
הבאין
מחמת
הפסח
,
שהיא
חגיגת
ארבעה
עשר
,
שהיא
באה
עם
הפסח;
וכן
מצאתי
לו
במסכת
פסחים
בפרק
'מי
שהיה'
(צו
,
ב)
,
שפירש
שני
לשונות
בשלמים
הבאין
מחמת
הפסח
,
וכתב:
לשון
אחר:
חגיגת
ארבעה
עשר;
וזו
שמעתי.
וסמך
הרב
בכאן
על
שמועתו
,
ואין
הדבר
כן
,
אלא
שלמים
הבאין
מחמת
הפסח
,
היינו
מוֹתר
הפסח
,
כגון
תמורתו
ופסח
שנתכפרו
בעליו
באחר
,
דכיון
שמתחלתו
אינו
נאכל
אלא
ליום
ולילה
אף
סופו
כן;
אבל
חגיגת
ארבעה
עשר
נאכלת
היא
לשני
ימים
כדברי
חכמים.
וכך
שנוי
שם
ב'תורת
כהנים'
(צו
פרשתא
ז
פרק
יב
,
ו)
באותה
בריתא
גופה
דקתני
סופה:
"וממחרת"
(להלן
,
טז)
-
הרי
זה
בא
ללמד
על
הנאכלין
לשני
ימים
,
שיהו
נאכלין
לשני
ימים;
אין
לי
אלא
שלמים
,
מנין
לרבות
את
החגיגה?
ארבה
את
החגיגה
שבאה
בזמנה;
מנין
חגיגה
הבאה
עם
הפסח
וכו'.
ובשר
זבח
תודת
שלמיו
ביום
קרבנו
יאכל
-
ראוי
שנדע
,
שאין
הכונה
בזה
שיאכל
קודם
בא
הלילה
,
שכבר
אמר
אחר
זה:
לא
יניח
ממנו
עד
בקר.
ואמנם
הכוונה
בו:
תוך
יום
אחד
מעת
הקרבתו.
ולא
יהיה
זה
גם
כן
מעת
לעת
,
אבל
יהיה
גבול
אכילתו
עד
סוף
הלילה.
והסבה
בזה
,
כי
אז
יהיה
הבשר
יותר
נבחר
ממה
שיהיה
כשיעבור
זה
הזמן.
ובארה
זה
התורה
בקצת
קדשים
קלים
,
ולמדנו
מזה
שכן
הדין
בקדשי
הקדשים
,
רוצה
לומר
,
שאין
נאכלים
כי
אם
עד
בקר
הבא
ראשון.
כי
אם
הקפידה
בזה
התורה
עם
היותה
מהקדשים
קלים
,
כל
שכן
שתקפיד
בזה
בקדשי
הקדשים.
ולפי
שאין
ממנהג
האנשים
לאכול
בלילה
אחר
חצי
הלילה
,
הנה
ראוי
שיאכלם
קודם
עבור
חצות
הלילה;
אלא
שלא
יפסל
ב'נותר'
עד
יעבור
הלילה.
ואחשוב
שקרבן
זבח
תודה
בא
על
עניין
נתינת
הודאה
לשם
במה
שהשפיע
מהטובות
,
ולזה
נקרא
'תודה'.
ולזה
תמצא
כשיוסיפו
על
העיר
,
שיקדשו
התוספת
ההוא
בשתי
תודות
,
לפי
מה
שהתבאר
קצת
ביאור
מעזרא
(ראה
נחמ'
יב
,
לא).
ובתודות
ההם
היו
אומרים:
"ארוממך
יי'
כי
דליתני"
(תה'
ל
,
ב)
,
שהוא
עניין
הודאה
על
הטובות
שהשפיעם.
וידמה
,
שכשיסמך
על
זבח
התודה
היה
אומר
בוידוי
הודאה
לשם
יתעלה
,
כי
זה
הקרבן
לא
היה
בא
על
עון.