תנ"ך - התאנה חנטה פגיה והגפנים ׀ סמדר נתנו ריח קומי לכי לך רעיתי יפתי ולכי־לך: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַתְּאֵנָה֙ חָנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לָ֛כי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ: ס (שיר השירים פרק ב פסוק יג)

טקסט וניקוד:

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים ׀ סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָכי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי־לָךְ: ס (שיר השירים פרק ב פסוק יג)

טקסט בלבד:

התאנה חנטה פגיה והגפנים ׀ סמדר נתנו ריח קומי לכי לך רעיתי יפתי ולכי־לך: ס (שיר השירים פרק ב פסוק יג)

תיקון קוראים:

התאנה חנטה פגיה והגפנים ׀ סמדר נתנו ריח קומי לכי לך רעיתי יפתי ולכי־לך: ס (שיר השירים פרק ב פסוק יג)
כְּנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל דִּמתִילָא לְבִכּוּרֵי תֵינִין פְּתַחַת פּוּמַהּ וַאֲמַרַת שִׁירְתָא עַל יַמָא דְסוּף וְאַף עוֹלֵימַיָא וְיָנְקַיָא שַׁבַּחוּ לְמָרֵי עָלְמָא כְלִישָׁנְהוֹן וּמִן יָד אֲמַר לְהוֹן מָרֵי עָלְמָא קוּמִי לִיך כְּנִשׁתָּא דְיִשׂרָאֵל רְחִימְתִי וְשַׁפִּירְתִי קוּמִי וַאֲזִילִי לִיך מִיכָּא לְאַרעָא דְקַיֵימִית לַאֲבָהָתִיך :

חנטה - ל'; פגיה - ל'; לכי - לך קרי.

התאנה חנטה פגיה - כמשמעו. והגפנים סמדר - כשנופל הפרח והענבים מובדלין זה מזה וניכרין , כל ענבה לעצמה קרויין 'סמדר'. כל העניין הזה , לפי פשוטו - לשון חיבת פיתוי , שבחור מרצה את ארוסתו לילך אחריו; כך עשה לי דודי: "ענה דודי" (לעיל , י) - על ידי משה , "ואמר לי" (שם) - על ידי אהרן , "קומי לך" (שם) - זרזי עצמיך: "וְישאלו איש מאת רעהו" וגו' (שמ' יא , ב). "כי הנה הסתו עבר" (לעיל , יא) - אילו ארבע מאות שנה , דילגתים למנותם משנולד יצחק. "הגשם" (שם) - שהוא טרחותו של סתיו , "חלף" ו"הלך לו" (שם); כלומר: שמנים ושש שנה של קשי השיעבוד נגזרו עליכם והלכו להם. משנולדה מרים הקשו המצריים שיעבוד על ישראל , ולכך נקראת 'מרים' , על שם שמררום. "הנצנים נראו בארץ" (לעיל , יב) - הרי משה ואהרן מוכנים לכם לכל צרכיכם. "ועת (בנוסחנו: עת) הזמיר הגיע" (שם) - שאתם עתידים לומר שירה על הים. "וקול התור" (שם) - קול התייר הגדול (ראה ספ"ב פב). דבר אחר: "קול התור" - קול שהגיע זמן יציאתכם. התאנה חנטה פגיה - הגיע זמנם של בִּכורים לִקרב , שתכנסו לארץ. והגפנים סמדר - קרב זמן נסכי היין. דבר אחר: [התאנה חנטה פגיה] - כשרים שבכם חנטו והנצו לפנַי מעשים טובים והריחו ריח טוב. קומי לכי - כתיב , יו"ד יתירה: קומי לך לקבל עשרת הדברות. דבר אחר: התאנה חנטה פגיה - אילו פושעי ישראל שכלו בשלשת ימי אפילה , והגפנים סמדר נתנו ריח - אילו הנשארים מהם , עשו תשובה ונתקבלו; כך נדרש בפסיקתא (פר"כ ה , ט).

דומה דודי לצבי ואייל בקלות רגליו , אשר מיהר לירד בבית אבי להוציאני משם , וכאשר בא שם , עמד מחוץ לבית אבי והשגיח והציץ והביט בי בחלונות וחרכי הבית להסתכל בי , ולא יכול לראות בי כל כך , ונתבייש ליכנס בתוך הבית לדבר בי ולראותי מפני בית אבי. ענה דודי והשמיע קולו אלי ללכת אליו ולברוח עמו: שהרי עברו ימי החורף והגשמים , והנצנים - הפרחים נראו בארץ באילנות , ועת זמיר - קיטוף הכרמים הגיע , וקול התורים והציפורים נשמע בארצינו מפני ימות הקיץ אשר הגיעו , ועצי התאינה הנצו פגים והגפנים הוציאו סמדר ונתנו ריח , ועל כן אני אומר ליך לקום ולברוח עמי; כעיניין של אוהב המחכה עד ימות הקיץ כדי שתלך אהובתו עמו , וכאשר הגיעו ימי ניסן שהפרחים באילנות וכל בריות באהבה , חוזר אליה למען תלך עמו. דימיון להקדוש ברוך הוא אשר דילג וקיפץ קץ גלות מצרים והחיש ישועה ופדות לכנסת ישראל , בחודש ניסן שהוא תכלית החורף ותחילת הקיץ , זמן פריחת אילנות וקול המיית הציפורים ההומים ומשוררים לבקרים , ועצי התאינה חנטו פגים והגפנים הוציאו סמדר ונדף ריח , כי הוא חודש אהוב וחמוד ומתוק לכל בשר. (ביאור לשוני:) ענה דודי - לשון הרמת קול , כמו "וענו הלוים" (דב' כז , יד). מציץ מן החרכים - כפל מילה על משגיח. החרכים הם חלונות , כמו "בעד החלון" (בר' כו , ח) - מתרגמינן: "מן חרכא" (ת"א). עת הזמיר - לשון קיטוף הוא , כמו "ענבי נזיריך לא תזמור" (בנוסחנו: תבצר; וי' כה , ה) , ומתרגמינן: "לא תקטוף" (ת"א). פגיה - כמו 'נצניה' , ופתרונו לפי עיניינו. הסתיו - לשון חורף הוא , דמתרגמינן: "סתוא" (ת"א בר' ח , כב). סמדר - עינין פרח ונצה הוא.

חנטה פגיה - כגון בוסר. והגפנים נעשו סמדר - ביסרן של גפנים נקרא 'סמדר' , ושל תאינה נקרא פגיה. נתנו ריח - כולם נתנו ריח , ועתה רעייתי , קומי לך ולכי עמי ונטייל.

התאנה - שם האילן. חנטה - מן "ויחנטו הרופאים" (בר' נ , ב); לשון תקון. פגיה - הפרי שאינו מבושל , וכן בלשון קדר. סמדר - כאשר יפול הפרח ויבדלו הענפים ויֵראו הענבים נקרא 'סמדר'.

התאנה - לקחת ממנה בכורים; והגפנים - לנִסוך היין (ראה שה"ר כב , כז).

חנטה - המתיקה. ויש אומרים (ראה גם מחברת: 'חנט'): עשתה כדמות אבק , מן "ויחנטו הרופאים" (בר' נ , ב). פגיה - הוא הפרי טרם שיתבשל; וכן הוא בלשון ישמעאל. סמדר - כשיצא ציץ הגפן.

התאנה חנטה פגיה בארץ ישראל - להביא ביכורים , והגפנים - ליין. או ידמה אותה לתאנה שחנטה פגיה ולגפן כשהיא סמדר , כמו שהוא כתוב "כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה" וכו' (הו' ט , י).

הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך - אמר אליה , שכבר בא העת אשר יתחיל הטבע להשתדל בעשיית הפירות , וזה שהצמחים הנצו נץ , ובא העת אשר יבאו בו קצת העופות אשר הלכו בצד הדרום מפני תגבורת קור הסתו , והתאנה החלה להשתדל בעשיית פירותיה , רצוני , שכבר חנטה פגיה , והגפנים הם סמדר ונתנו ריחם. וזה כלו למשל שכבר בא העת אשר ראוי שיתחילו בו להשתדל לדרוך אל השלמות המכוון. ולזה העירהּ שתקום ותלך בדרך אשר בה יִשלם לו זה.

התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. דומה: חנטה פגיה - מן לישנא דרבנן (ר"ה טו , ב): 'אילן שחנטו פירותיו'. ופגיה - מן (משנה שביעית ב , ה): 'סכין את הפגין ומנקבין אותם עד ראש השנה'. ומלמד פסוק זה , שכאשר ארץ ישראל מלאה פירות ומעדנות שתקן להם הקדוש ברוך הוא - הביא אותם לשם , כלומר: הנה הכל מתוקן והבית נכון והשולחן ערוך , קומי לך רעיתי וגו'. ויש פירוש אחר לזה הפסוק , כלומר: כאשר היו ישראל - וידע הקדוש ברוך הוא - שהם ראויים להוציאם ממצרים , כמו התאנה בפירותיה והגפן בסמדר נותן ריח טוב , אז הוציאם. וכן נמצא , שנאמר "כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנתה (לפנינו: בתאנה) בראשיתה ראיתי אבותיכם" (הו' ט , י). וכאשר היו הם כענין הזה , אמר להם הקדוש ברוך הוא: קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך.

והתאנה חנטה ובישלה פגיה והבוסר שלה , והגפנים הוציאו הסמדר ונתנו ריח טוב. ואמר לי: קומי לך רעייתי יפתי מעתה , ובואי עמי ונשמח שנינו יחד בכרמים ובפרדסים , כדרך השרים עם אהובותיהם.
ריכוז קישורים