תנ"ך - צאנה
׀
וראינה
בנות
ציון
במלך
שלמה
בעטרה
שעטרה־לו
אמו
ביום
חתנתו
וביום
שמחת
לבו:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
צְאֶ֧נָה
׀
וּֽרְאֶ֛ינָה
בְּנ֥וֹת
צִיּ֖וֹן
בַּמֶּ֣לֶךְ
שְׁלֹמֹ֑ה
בָּעֲטָרָ֗ה
שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ
אִמּוֹ֙
בְּי֣וֹם
חֲתֻנָּת֔וֹ
וּבְי֖וֹם
שִׂמְחַ֥ת
לִבּֽוֹ:
ס
(שיר השירים פרק ג פסוק יא)
צְאֶנָה
׀
וּרְאֶינָה
בְּנוֹת
צִיּוֹן
בַּמֶּלֶךְ
שְׁלֹמֹה
בָּעֲטָרָה
שֶׁעִטְּרָה־לּוֹ
אִמּוֹ
בְּיוֹם
חֲתֻנָּתוֹ
וּבְיוֹם
שִׂמְחַת
לִבּוֹ:
ס
(שיר השירים פרק ג פסוק יא)
צאנה
׀
וראינה
בנות
ציון
במלך
שלמה
בעטרה
שעטרה־לו
אמו
ביום
חתנתו
וביום
שמחת
לבו:
ס
(שיר השירים פרק ג פסוק יא)
צאנה
׀
וראינה
בנות
ציון
במלך
שלמה
בעטרה
שעטרה־לו
אמו
ביום
חתנתו
וביום
שמחת
לבו:
ס
(שיר השירים פרק ג פסוק יא)
כַּד
אֲתָא
שְׁלֹמֹה
מַלכָּא
לְמַעֲבַד
יָת
חֲנוּכַּת
מַקדְּשָׁא
כָּרוֹזָא
נָפֵיק
בְּחַיִל
וְכֵין
אֲמַר
פּוּקוּ
וַחֲזוֹ
יָתְבֵי
פִלכַּיָא
דְעַמָא
דְיִשׂרָאֵל
וְעַמָא
דִבצִיוֹן
בְּחַגָּא
וּבִכלִילָא
דְכַלִילוּ
עַמָא
בֵית
יִשׂרָאֵל
יָת
מַלכָּא
שְׁלֹמֹה
בְיוֹם
חֲנוּכַּת
בֵּית
מַקדְּשָׁא
וַחֲדוֹ
בְחֶדוַת
חַגָּא
דִמטַלְתָא
דַעֲבַד
שְׁלֹמֹה
מַלכָּא
בְעִידָּנָא
הַהוּא
יָת
חַגָּא
דִמטַלְתָא
אַרבְּעַת
עֲשַׂר
יוֹמִין
:
צאנה
-
ל'
וחס';
וראינה
-
ל';
בעטרה
-
ל';
שעטרה
-
ל';
חתנתו
-
ל'.
בנות
ציון
-
בנים
המצויינים
לו
במילה
ובתפילין
ובציצית.
בעטרה
שעטרה
לו
אמו
-
אהל
מועד
,
שהוא
מעוטר
בגוונים
תכלת
וארגמן
ותולעת
שני
(ראה
פר"כ
א
,
ג).
אמר
רבי
חנינא
(שם):
שאל
רבי
שמעון
בן
יוחי
את
רבי
אלעזר
ברבי
יוסי:
איפשר
ששמעת
מאביך
מהו
שעטרה
לו
אמו?
אמר
לו:
למלך
שהיתה
לו
בת
יחידה
והיה
אוהבה
ביותר
,
לא
זז
מחבבה
עד
שקְרָאָהּ
'בתי'
,
שנאמר
"שמעי
בת
וראי"
(תה'
מה
,
יא)
,
לא
זז
מחבבה
עד
שקראה
'אחותי'
,
שנאמר
"פתחי
לי
אחותי
רעיתי"
(שה"ש
ה
,
ב)
,
לא
זז
מחבבה
עד
שקראה
'אמי'
,
שנאמר
"שמעו
אלי
עמי
ולאומי
אלי
האזינו"
(ראה
יש'
נא
,
ד)
-
'לאמי'
כתיב
(בנוסחנו:
לאומי;
וראה
מ"ש
שם);
עמד
רבי
שמעון
[בן
יוחי]
ונשקו
על
ראשו
וכו'.
ביום
חתונתו
-
יום
מתן
תורה
,
שעיטרוהו
להם
למלך
וקיבלו
עולו.
וביום
שמחת
לבו
-
זה
שמיני
למילואים
,
שנתחנך
בו
המשכן
במדבר.
הנה
מטתו
-
היא
מספרת
ואומרת
אל
הבתולות
בשבח
אהובה:
הנה
תפארת
גדולת
ידידי
בכך
שהוא
שוכב
על
מיטתו
כמיטתו
של
שלמה
(בנוסחנו:
שלשלמה)
המלך
,
וגיבוריו
מלומדי
מלחמתו
,
כל
אחד
חגור
חרבו
על
יריכו
,
והחרבות
אחוזות
בידיהם
לשומרו
בלילה
כדרך
מלכים
הנשמרים
בלילה
על
מטותיהם
כאשר
הם
ישינים;
כעניין
שאמר
דוד
לאבנר:
"ולמה
לא
שמרת
אל
אדניך
המלך"
(ש"א
כו
,
טו)
,
ואומר:
"לא
טוב
הדבר...
אשר
עשית
חי
יי'
כי
בני
מות
אתם
אשר
לא
שמרתם
אל
אדוניכם"
(ראה
שם
,
טז).
ומה
הוא
שבח
בניין
היכל
מיטתו
של
אהובי?
אפריון
והיכל
עשה
לו
ממבחר
עצי
הלבנון
כאפריון
של
שלמה
המלך
,
ועמודי
ערש
מיטתו
עשה
של
כסף
,
ורפידת
שיבוץ
יופי
המיטה
עשה
של
זהב
,
ומרכב
פריסת
המיטה
שהוא
שוכב
עליה
של
ארגמן
,
וחדר
המטה
רצוף
אהבה
בתוכו
מבנות
שרי
ירושלים
היושבות
סביב
מיטתו.
צאינה
וראינה
,
בתולותיי
ונערותיי
בנות
ציון
,
בידידי
שהוא
משובח
כשלמה
המלך
,
אשר
נתעטר
בעטרה
שעשתה
ועטרה
לו
אמו
בת
שבע
ביום
חתונתו
ושמחתו;
כן
הוא
צחות
המלה.
וכל
עיניין
דְבר
מלכות
זה
היה
בשלמה
המלך
,
שהיו
עמודי
מיטתו
ואפיריונו
של
כסף
ורפידתו
של
זהב
ומרכבו
ארגמן;
כעניין
שנאמר
"מיטות
זהב
וכסף
על
רצפת
בהט"
וגו'
(אס'
א
,
ו)
,
להבדיל
בין
הקודש
ובין
החול.
ושלמה
המלך
,
אשר
יסד
שיר
זה
,
לא
מצא
מלך
אפילו
אחד
במלכי
האדמה
מפואר
ומושל
בכל
הכיפה
וגדול
בדבר
המלכות
יותר
ממנו
,
ועל
כן
דימה
דבריו
של
זה
במלכותו
וכינה
שבחו
בספירתה
של
אהובתו.
דימיון
להקדוש
ברוך
הוא
,
אשר
השרה
וצמצם
שכינתו
במשכן
בין
הכרובים
"כמער
איש
ולויות"
(מ"א
ז
,
לו)
באהבתו
את
ישראל
לעולם;
ועל
כן
כנסת
ישראל
,
כשהיא
זוכרת
את
כל
אלה
,
אומרת
אל
האומות:
צאינה
וראינה
אם
נתחבבה
לפניו
אומה
אחת
כמוני
,
ועל
כן
יש
לי
להתאונן
באהבתו
כי
נתרחק
ממני.
(ביאור
לשוני:)
רפידתו
-
עיניין
תיקון
מצע
הוא
,
כמו
"בחשך
רפדתי
יצועי"
(איוב
יז
,
יג).
רצוף
-
עיניין
חישוק
ומצע
,
כמו
"רצפת
בהט
ושש"
וגו'
(אס'
א
,
ו).
צאינה
וראינה
בנות
ירושלם
(בנוסחנו:
ציון)
במלך
שלמה
-
ביופיו
,
בעת
חתונתו
עשתה
לו
אמו
עטרה.
וביום
שמחת
לבו
-
כפל
מילה.
צאינה
וראינה
-
זהו
"ויקהלו
אל
המלך
שלמה"
(מ"א
ח
,
ב).
והכריז
לעשות
לו
גדוּלה
ושם
עטרת
מלכות
בראשו
,
כדי
שיהיה
נכבד
בעיני
חשוקתו.
ועוד
,
ששלמה
המלך
,
כשלקח
את
חשוקתו
,
הוצרך
לבנות
אפריון
,
והוא
היה
בתוך
האפריון
רצוף
אהבה
על
אחת
מבנות
ירושלם
,
ושם
עטרה
בראשו.
וכל
זה
עשה
שלמה
המלך;
אז
ראה
תאותו.
וטעם
צאינה
וראינה
-
הוא
"ויקהלו
אל
המלך
שלמה"
(מ"א
ח
,
ב).
צאנה
וראנה
(בנוסחנו:
וראינה)
בנות
ציון
במלך
שלמה
בעטרה
שעטרה
לו
אמו
ביום
חתונתו
וביום
שמחת
לבו
-
כבר
הקדמנו
,
כי
הוא
ימשיל
כחות
הנפש
בכללם
לבנות
ירושלם
,
ולזאת
הסבה
ימשיל
הכחות
הנפשיות
,
אשר
להם
אל
השכל
יחס
יותר
חזק
,
לבנות
ציון
,
לפי
ששָׁם
בית
המלך
שלמה
,
ואותו
המקום
הוא
יותר
נבחר
שבכל
המקומות
אשר
בירושלים
,
כי
שם
היה
בית
המקדש.
ואולם
אמרו
בעטרה
שעטרה
לו
אמו
-
רוצה
בו:
הנפש
בכללה
,
כי
היא
אֵם
לכל
אחד
מכחותיה
,
ורצה
בזה
,
כי
היא
המליכתהו
על
שאר
כחותיה.
ואפשר
שנאמר
שהוא
קרא
'אמו'
חשוקתו
,
מצד
ינקוֹ
משדיה
,
וזה
,
כי
הצורות
הדמיוניות
הם
במדרגת
הפועֵל
להשגת
השכל
באופן
מה
,
כמו
שקדם.
והביאור
הראשון
נראה
לנו
יותר.
ואולם
אמרו
ביום
חתונתו
הוא
לפי
שהוא
תחלת
התחברו
עם
חשוקתו;
ואולם
אמרו
וביום
שמחת
לבו
הוא
לפי
ששמחת
השכל
ותענוגו
הוא
הַשלימו
במושכלות.
צאנה
וראינה
בנות
ציון
במלך
שלמה
בעטרה
שעטרה
לו
אמו
ביום
חתונתו
וביום
שמחת
לבו
-
מדרש
פסוק
זה
לשני
פנים:
הפירוש
הראשון
,
שיהיה
המלך
שלמה
הנזכר
בו
-
מלך
השלום
,
הקדוש
ברוך
הוא;
בעטרה
-
זה
בית
המקדש;
שבנו
לכבודו;
ואמו
היא
אוּמוֹ
,
כי
כבר
מצינו
בשביל
אומה
'אֵם'
,
כמו
שנאמר
"שתים
נשים
בנות
אם
אחת
היו"
(יח'
כג
,
ב);
ונמשל
הכבוד
שעשו
לו
בבנין
הבית
לעטרה
ששמים
בראש
לכבוד
ולתפארת
(ע"פ
שמ'
כח
,
מ).
ומכאן
אמרו
חז"ל
בתקון
התפלות
(קדושה
למוסף
שבת);
'כתר
יתנו
לך
יי'
אלהינו'.
ביום
חתונתו
וביום
שמחת
לבו
-
השמחה
הזאת
היתה
בעת
שנאמר
"ולא
יכלו
הכהנים
לעמוד
לשרת
מפני
הענן
כי
מלא
כבוד
יי'
את
בית
יי'"
(מ"א
ח
,
יא).
ונמשלה
העת
ההיא
להכנסת
חתן
וכלה
לחופה
,
וקודם
זו
נמשלו
לארוס
וארוסה
,
ומיכאן
ואילך
לחתן
וכלה
שיושבים
בשמחתם
יחד.
והפירוש
השני
,
שיהיה
שלמה
הנזכר
-
בן
דוד
עליו
השלום;
והעטרה
-
העֶזרה
שעזרוהו
ישראל
בבנין
בית
המקדש;
ושמחת
לבו
-
השמחה
שענהו
הקדוש
ברוך
הוא
לשרות
השכינה
במעשה
ידיו.
והיה
נחשב
אצלו
כיום
חתונתו
,
שאין
שמחה
בעולם
כשמחה
הזאת
,
לבנות
ילוד
אשה
בית
ולשכון
שם
כבוד
רבון
כל
העולמים
,
ואין
גדולה
יתירה
מזו.
צאינה
וראינה
-
אתן
,
בנות
ציון
,
וראינה
במלך
שלמה
בעטרה
שעטרה
לו
אמו
ביום
חתונתו
-
שנזדוג
עם
אהובתו;
כלומר:
צאינה
וראינה
כמה
עושה
אדם
בשביל
אהבת
אשה
,
ואהובתי
היתה
הולכת
יחידה
ולא
היתה
מתפחדת
שמא
יאנסנה
אדם.