תנ"ך - איכה יעיב באפו ׀ אדני את־בת־ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא־זכר הדם־רגליו ביום אפו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ ׀ אֲדנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ: ס (איכה פרק ב פסוק א)

טקסט וניקוד:

אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ׀ אֲדנָי אֶת־בַּת־צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא־זָכַר הֲדֹם־רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ: ס (איכה פרק ב פסוק א)

טקסט בלבד:

איכה יעיב באפו ׀ אדני את־בת־ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא־זכר הדם־רגליו ביום אפו: ס (איכה פרק ב פסוק א)

תיקון קוראים:

איכה יעיב באפו ׀ אדני את־בת־ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא־זכר הדם־רגליו ביום אפו: ס (איכה פרק ב פסוק א)
אֵיכְדֵין קְרַץ יְיָ תְּקוֹף רֻגזֵיהּ יָת בַּת צִיוֹן רְמָא מִן שְׁמַיָא לְאַרעָא תֻּשׁבַּחתָּא דְּיִשׂרָאֵל וְלָא דְכַר בֵּית מַקדְּשֵׁיהּ גְּלוֹגִדקָא לְרַגלוֹהִי בְּיוֹם תְּקוֹף רֻגזֵיהּ :

איכה - י"ז: ראה איכה א , א. אדני - י"ד כתיב כן בסיפרא: ראה איכה א , יד. אדני - קל"ד (בלישנא): ראה איכה א , יד. ולא - זכר - ג': *בר' מ , כג; *איכה ב , א; דה"ב כד , כב.

ולא זכר ג' וסימנה' שר המשקים יואש המלך הדם רגליו ביום אפו.

איכה - י"ז; אדני - י"ד כת' כן בסיפ'; ולא - זכר - ג'.

איכה יעיב - יאפיל; כמה דאת אמר "והשמים התקדרו בעבים" (בנוסחנו: עבים; מ"א יח , מה). משמים ארץ - לאחר שהגביהם עד לשמים , השליכם לארץ בבת אחת , ולא מעט מעט; מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (ראה חגיגה ה , ב). הדום רגליו - שרפרף מרגלותיו; וזה בית המקדש (ראה איכ"ר ד , ג).

איכה יעיב - פתרונו: איכה יחשיך; לשון 'עבים'. ולא זכר הדום רגליו - בית המקדש שהוא הדום רגליו , כשם שאמר ישעיה: "ושוליו מליאים את ההיכל" (ו , א); ופתרו בו אנשי פתרון: הוא יושב על כסא רם ונישא והדום רגליו ממלאים את ההיכל , כלומר שגבוה כל כך , שבשמים הכין כסאו והדום רגליו מגיעין להיכל שלמטה. וכן ישעיה הוא אומר: "השמים כסאי והארץ הדום רגליי" (סו , א) , ופירש יונתן: זהו בית המקדש (אינו בת"י שלפנינו).

איכה יעיב באפו יי' את בת ציון - פתרונו: יחשיך; לשון "עבים" (שו' ה , ד). השליך משמים ארץ תפארת ישראל - הם "מבצרי בת יהודה" ו"כל נאות יעקב" ו"ממלכה ושריה" , כמו שמפרש למטה (פס' ב); כל אלה נקראו 'תפארת ישראל'. ולא זכר הדום רגליו ביום אפו - פתרונו: לא זכר עולמו ביום אפו; שהארץ וכל יושביה נקראו 'הדום רגליו' , דכתיב "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (יש' סו , א). ואנשי פתרון פותרין בו: לא זכר מקדשו ביום אפו: "והארץ הדום רגלי" - תירגם יהונתן: "בית מקדשי" (אינו בת"י שלפנינו).

א': איכה. לא הגביה השם את ציון , רק באפו - כדי להשליכה ממקום גבוה.

א': איכה יעיב - יש אומרים (ראה רש"י): יעיב - מ'עב' , כמו 'יחשיך'. והנכון: יגביה עד עב. הדום - דמות כסא קטן לרגלים.

איכה יעיב - מטעם 'עב' וענן וחשך , כטעם "והחשכתי לארץ ביום צר" (עמ' ח , ט). ארץ - נכון בעברי ובהגיון כמו שהיה נכון אם אמר 'לארץ'. והנה תפארת ישראל היתה גבוהה , עד שמים הגיע (ע"פ דה"ב כח , ט) , להפלגה. גם ידוע ליודעים שתוף 'שמים'. ולא זכר - יי' יתברך - ברצונו , לא שקרה לו שכחה כמקרה בני האדם , וחלילה! ואולי לא היה זה כמו זה: "ולא זכר שר המשקים" (בר' מ , כג). וקרא בית המקדש בפרט 'הדום רגליו' , ואם כן הוא כל ירושלם , גם כל ארץ ישראל , גם כל הארץ שבעולם; והכל אמת מצדדים , וזכור זה והקש על זה.

איכה יעיב - לשון "עבים" (שו' ה , ד) הוא , והוא לשון חושך: איך החשיך?! שזה הוא עבר ומדבר בלשון עתיד. הדום רגליו - זהו בית המקדש , כמו שנאמר "ושוליו מלאים את ההיכל" (יש' ו , א).
ריכוז קישורים