תנ"ך - ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמֲשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק: (קהלת פרק ד פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וְאִם־יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמֲשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק: (קהלת פרק ד פסוק יב)

טקסט בלבד:

ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק: (קהלת פרק ד פסוק יב)

תיקון קוראים:

ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק: (קהלת פרק ד פסוק יב)
וְאִין יְקוּם גֻּברָא רַשִׁיעָא וְתַקִיפָא בְדָרָא וְעוּבָדוֹהִי מְקֻלקְלִין וּמִסתַּקְפִין לְאֵיתָאָה פוֹרעָנוּתָא בְעָלְמָא קָיְימִין תְּרֵין צַדִּיקַיָא לְקִבלֵיהּ וּמבַטְלִין פּוֹרעָנוּתָא בְזָכוּתְהוֹן וְכַמָה יָאֲיָן תְּלָתָא צַדִּיקַיָא דְאִנוּן בְּדָרָא וּשׁלָם בֵּינֵיהוֹן כְּתִיכָּא דְמִגַּדלָא תְּלָת תְּלָת נִימִין דְּלָא בִבהִילוּ אִתנַתַּק :

השנים - ב': קה' ד , ט , יב. ינתק - ג': שו' טז , ט; איוב יח , יד; קה' ד , יב.

השנים - ב'; המשלש - ל'; ינתק - ג'.

אם יתקפו האחד - אם בא לסטיס עליו לתוקפו. אם שנים הם , יעמדו נגדו; וכל שכן אם שלשה הם - החוט המשולש לא במהרה ינתק. דבר אחר: מי שהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו , אין תורה פוסקת מזרעו (ראה ב"מ פה , א). דבר אחר: המשולש - במקרא , במשנה ודרך ארץ , לא במהרה הוא חוטא (ראה משנה קידושין א , י). בפנים אחרים נדרש "יש אחד ואין שיני" (בנוסחנו: שני; לעיל , ח) במדרש (ראה קה"ר ד , יג) , אבל אין סדר כל המקראות הללו מתיישב עליהן.

ואם יתקפו האחד - שהרי אם יבוא אחד מן השוק , כגון גנב וְלִיסְטֵס , שיבוא על זה לגזול ממנו ממונו , אֵילוּ שנים לנגדו ולא יכול נגד שניהם , שלא יהיה לו נצחון עם שני בני אדם. ואם הם שלשה ריעים , שנתחברו יחד כמו חוט משולש , יתקיימו עד מאד ולא ינתקו מהרה. יתקפו - כמו 'התוקף עבדו של חבירו' (ראה ב"מ סד , ב) , וכמו שנאמר "חיזקתני (לפנינו: חֲזקתני) ותוכל" (יר' כ , ז וראה ת"י שם).

ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו - אם תקף אדם עליו להורגו , הבן והאב יעמדו נגדו; כל שכן כשהם שלשה - האב ושני בניו - לא במהרה יעמד אדם כנגדם , כמו שמפרש: החוט (בנוסחנו: והחוט) המשולש לא במהרה ינתק.

ואם יתקפו - אם יתחזק עליו אדם אחד , השנים יעמדו נגדו. מלת 'יתקף' - מהפעלים היוצאים , כמו "תתקפהו" (איוב יד , כ). ובא חסר נו"ן או ה"א , כמו "וזה שמו אשר יקראוֹ" (יר' כג , ו). ויש אומרים , כי וי"ו שליתקפו - נוסף; וזה רחוק , כי לא ימצא וי"ו נוסף בסוף המלה כי אם בשמות לבדם; כמו "למעיינו מים" (תה' קיד , ח); "בנו בעור" (במ' כד , ג). והחוט המשולש - אם עניין "ואין שני" (לעיל , י) הוא העזר , יהיה המשולש - הבן , כעניין "לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער" (תה' קכז , ה).

טובים השנים ממיני העמל הנזכרים (ראה פירושו לקה' א , ג) , מן האחד - נפרד. והמשל , כי עמל החכמה לא יעמוד בזולת כשרון המעשה או בזולת שלמות הקנין; ולא יעמוד כשרון המעשה באופן שלם בזולת החכמה או בזולת שלמות הקנין , ולא יעמוד שלמות הקנין באופן שלם בזולת החכמה או בזולת כשרון המעשה; וזה מענינם מבואר. ולזה אמר זה החכם , שהשנים כשימָצאו יחד , יש להם שכר טוב בעמלם. ובאר על צד המשל מעלת השנים על האחד; וזה , שאם יפלו השנים , האחד יקים את חברו , ואוי לו לאחד שיפול , כי לא ימָצא שני להקימו. גם אם לא יפלו אבל ישכבו יחד , יחם לכל אחד מהם מפני חברו; ולאחד - איך יחם?! ואם יקום עליהם אחד להתגבר עליהם , השנים יעמדו נגדו. וכן ימָצא הענין בשָוה במיני העמל הנזכרים , כמו שקדם , וזה מבואר מענינם במעט עיון עם מה שקדם מהדברים. והנה החוט המשולש לא במהרה ינתק - וכן הענין בשלשת מיני העמל הנזכרים כשימָצאו יחד באיש אחד , שכל אחד יקיים חברו ויעמידהו כפי מה שאפשר; וזה מענינם מבואר. והכלל העולה מהדברים הוא , שהוא יספר המחשבות הנופלות בשראוי לאדם שלא ייגע נפשו בקנין שלמות המושכלות; והם שבעה , לפי מה שזכר: האחת היא , שזאת התשוקה אשר בנו להשיג חכמת הנמצאות יֵרָאה שהיא לבטלה , לפי שאין כאן ידיעה; כי אלו הדברים אשר תהיה בהם הידיעה לא יעמדו רגע אחד על ענין אחד , אבל הם בשנוי מתמיד וכלם נפסדים; ומזה יראה שיתחייב שאין בכאן ידיעה. והנה זאת המחשבה קיימוה הרבה מהפילוסופים , וגזרו מפני זה בטול הידיעה , כמו שזכר הפילוסוף ב'מה שאחר הטבע'. וזאת המחשבה גם כן תבטל ההתעסקות בשלמות הקנין ובכשרון המעשה , לפי שאין בכאן יתרון באלו הדברים; רוצה לומר , שלא יגיע מהם שלמות לא ישיגהו ההפסד. והשנית היא לקוחה מצד ההנאה והצער. וזכר בזה בכח דבריו הקדמה , היא כמו ידועה בנפשה לפי מה שיחשב , והיא , שהוא ראוי שיברח האדם מן הדברים המצערים ויתקרב לדברים המהנים. ובהיות הענין כן , והיה שיראה שרוב ההשתדלות בבקשת החכמה הוא ענין מצער ומכאיב , לקושי השגת הדברים אשר תהיה החקירה בהם , עד שימָצא אדם בצער וכאב לב תמיד כאשר תשוטט מחשבתו להשיג הדברים ההם ולא ימצא הדרך אשר יובילהו להשגתם - הנה יחשב שיחוייב מזה שתהיה החכמה דבר מצער ומכאיב , לפי שהתוספת בה הוא הוספה בצער וכאב , עם שרבוי ההתעסקות בחכמה מונע האדם מהתענג בתענוגים הגופיים. ולזה יחשב שיהיה הסכלות יותר טוב מהחכמה , כי עמו יוכל האדם להמשך אל ההנאות ואל השמחות הגופיות. והמחשבה השלישית היא , שאין ראוי שיְיַגע האדם עצמו בקנין המושכלות , רוצה לומר: בהשגת נימוס הנמצאות וסדרם ויושרם , לפי שזה הענין לא יתכן שישיגהו האדם בשלמות. וכאשר לא ישיגהו בשלמות , הנה יהיה מה שהשיגו זולת מה שחקר עליו , וזה ממה שיביא לחשוב שיהיה מה שנשיגהו מחכמת הנמצאות דבר בדוי ושקר. וזאת היא , בחיי , הקדמה עמוקה מאד ומסופקת , וראוי שנשתדל בהתרתה לגודל מעלת זה הדרוש; ונאמר , שמה שנשיגהו מזה הנימוס הוא מצד - מה זולת המושכל ממנו אצל השם יתעלה , ומצד אחר הוא המושכל ממנו אצל השם יתעלה , וזה מבואר למי שעיין בדברינו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (ראה פרקים ד , ו). ואי אפשר מזולת שנאמר בָּזה המקום מאמר - מה. ונאמר , כי כבר התבאר שם , שיש הבדל נפלא בין מי שישיג ההיולי בעצמו ובין מי שישיגהו מצד מה שהוא היולי לצורה אשר לו. והמשל , כי השגת צורת הכותל מצד מה שהוא חלק מהבית היא יותר נכבדת מהשגת צורת הכותל בעצמה. וכן השגת המזג מצד שהוא היולי לבעל נפש היא יותר נכבדת מהשגת המזג בעצמו. ובזה האופן יהיה מה שנשיגהו מחכמת הנמצאות הוא בעינו המושכל ממנו אצל השם יתעלה. אלא שהוא מושכל אצל השם יתעלה בצד היותר נכבד , והוא מצד שיתאחד בו זה הנימוס בכללו , והאדם ישיגהו בצד היותר פחוּת. ומזה הצד יפול הרבוי במושכלות האדם , ואין הענין כן במושכלות השם יתעלה. והרביעית היא , שבכאן מחשבה , תביא לחשוב שיהיה העסק בחכמה בלתי מועיל יותר מהסכלות. ושרש ההקדמה הזאת הוא , כי מה שהתפרסם לבעלי התורה שיגָמל האדם על חכמתו בשישפיע לו השם יתעלה טובות גופיות , ויענש הכסיל על סכלותו שיגיעו לו רעות גופיות , ושיהיה זה יתרון החכמה על הסכלות - הנה יחשב היותו שקר וכזב , כי כבר יראה בחוש שמקרה החכם כמקרה הכסיל מהפגעים והרעות. ובהיות הענין כן הנה יחשב , שלא יהיה בעסק החכמה תועלת. והחמישית היא , שכבר יֵראה , שיעמול האדם בחכמה ובשלמות הקנין ובידיעות הפילוסופיות וכשרון המעשה - ויהיה עמלו לבטלה , אבל יניחנו למי שאחריו יהיה (ע"פ קה' ב , יח) , שישלים החכמות האלו ויהיו נקראות על שמו , ולא עָמַל בהם , ויניח העושר שאסף וכנס בעמל רב ויגיעה רבה למי שלא עמל בו; ויהיה השתדלותו בהשגת אלו השלמויות לנקמה ממנו , כי לא ישאר לו מזה כי אם מכאוב וצער , עם מה שיכאב לבו מפני שלא יֵדע אם מי שיניח לו עמלו באלו הדברים יהיה חכם או סכל , כי זה ממה שידאג עליו המוריש מאד , וכל שכן בעמל החכמה. והששית היא , שכבר יֵראה , שאם היה יתרון לחכמה על הסכלות יהיה היתרון ההוא נפשיי , רוצה לומר , שתתענג הנפש במושכל לה ותשאר נצחית. ובכאן מבוכה חזקה בזה , אם הוא אפשר שתשאר הנפש נצחית. והנה הספק יפול בזה מזה הצד , והוא , שכבר יֵרָאה האדם באופן - מה מתחלף מהבהמות , והחלוף הזה הוא מה שבררו השם יתעלה מהם לתת לו זה הכח השכלי אשר בו ישיג המושכלות. וכבר יתבאר במעט עיון , שכל הצורות אשר יחוברו אל הבהמות הם נפסדות , לפי שהם כלם היולאניות ולא יעמדו בזולת נושאיהם. והנה ידמה שיהיה הענין כן בשכל ההיולאני אשר הוא צורה לאדם , כי הוא שלמות לנפש המרגשת; ולזה לא יתכן שתעמוד זאת ההכנה אשר באדם בזולת הנפש המרגשת , לזה יחוייב שתִפָּסד בהִפָּסדהּ. ומזה יֵחָשב , שיחוייב שיהיה השכל הנקנה נפסד , כי יחשב היותו שלמות לשכל ההיולאני , ומזה הצד הוא דבק לנפש שהיא נושאת זאת ההכנה , כי ידמה שיהיה הנושא להכנה נושא למה שיצא ממנה אל הפועל. ואם אמרנו שזאת ההכנה תצא אל הפועל כשתקבל המושכלות קבול בלתי מעורב בנושא , כמו שהוא האמת בעצמו , לפי מה שבארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (פרקים ד - ה) - הנה עם שזה קשה ציורו , כבר יפול ספק - מה אם אפשר עם זה שישאר השכל הנקנה נצחי , כי יֵחשב שיחוייב היותו נפסד מפני היותו הווה. ובכאן טעו הפילוסופים האחרונים , וחייבו מזה שיהיה השכל הנקנה נפסד. ובכלל הנה בציור עצם זה עם השכל ההיולאני - מן הקושי העצום; ולזה תפול מזה הצד מבוכה בזה הדרוש. ולזה אמר זה החכם: מי יודע רוח בני האדם שהיא עולה למעלה בהשגותיה העיוניות , ורוח הבהמה שהיא יורדת למטה לארץ (ראה קה' ג , כא) , כי כל השגותיה הם בדברים המוחשים , עד שיוכל לשפוט שיהיה זה ההבדל ביניהם , רוצה לומר , שתהיה האחת נצחית והאחרת נפסדת. וזה , כי אעפ"י שימָצא הבדל ביניהם בהשגותיהם , הנה לא יחוייב מזה שיובדלו זו מזו בזה הענין , אבל אולי הם מסכימות בשהם יחד נפסדות. וכבר בארנו אנחנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' (פרקים י - יא) , שהשכל הנקנה נצחי במה שאין ספק בו , והתרנו כל הספקות הנופלות בזה הדרוש. והשביעית היא , כי אנחנו נראה על הרוב , שההשתדלות בחכמה ובכשרון המעשה - תהיה התחלתה הקִנאה , שהיא מדה מגונה , ומה שהוא מתחדש ממדה מגונה הוא מגונה. ולזה יחשב שיתחייב מזה , שההשתדלות בחכמה ובכשרון המעשה - מגונה. ואולם הראיות שיקיים בהם שההשתדלות בעיון הוא טוב , הם חמשה. האחת היא , שאנחנו נראה שיש יתרון רב לחכמה על הסכלות , וזה , שהחכם יכוין בפעולותיו מראשיותיהם התכלית המכוון בהם , וייושרו פעולותיו בשלם שבפנים להשגת התכלית ההוא , ויכונו מפני זה מחשבותיו. אבל הכסיל בחשך ילך (ע"פ קה' ב , יד) ולא יגיעו לו מבוקשיו כי אם במקרה , כי לא ידע להשתדל במבוקשיו בדרכים הראויים , ולזה יבצרו ממנו מבוקשיו. והשנית היא , שאין ראוי להניח העסק בחכמה מפני מה שימשך ממנה מהעדר ההנאה באלו החיים הגופיים , וזה , שאלו ההנאות הם כלם הבל ודבר בטל , עד שאלו החיים הגופיים ראוי שירוחקו מזה הצד , כמו שהתבאר במה שקדם לנו מהביאור באלו הדברים. והשלישית היא , לחייב שההשתדלות בכל אחד ממיני העמל טוב בעתו , ואעפ"י שיהיה נפסד בסוף. וגם סדר העולם אשר נתן בלב האנשים הוא טוב מאד , ואעפ"י שאי אפשר שישיג האדם מנימוס הנמצאות מה שהוא מושג ממנו אצל השם יתעלה מראש ועד סוף; כי בזה תתחדש ההצלחה הנפשית , ואם היא במדרגה רחוקה מאד ממדרגת השם יתעלה. וכבר העירונו על זה במחשבה השלישית מהמחשבות הקודמות. והרביעית היא לחייב שהידיעה היא נשארת ודבר בלתי נפסד , כי היא לדבר מתמיד לא יפָּסד , רוצה לומר , שהיא לטבעים המשותפים והם לא יפסדו; כי מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה (ראה קה' ג , טו). ואולם הפרטים , והם הנפסדים , לא תהיה בהם הידיעה מצד מה שהם פרטיים. והחמישית היא לחייב כי השם יתעלה יגמול טוב לצדיקים ויענש הרשעים. ולזה ראוי להתעסק בחכמה ובכשרון המעשה; וזה , כי אנחנו נראה על הרוב בא העונש לרשעים והטוב לצדיקים , ועל מה שנראה שלא יגיע העונש לרשע , לנו שנתיר הספק בזה , כי עת לכל חפץ (ע"פ קה' ג , יז) , כמו שנתפרסם מן החוש. כי השם יתעלה עשה כל הדברים יפים בעתם , והשם יתעלה יבחר העת היותר נאות להגיע בו עונש הרשע וגמול הצדיק. ומפני קיום אלו המחשבות השניות וחזקם , ובטול המחשבות הקודמות וחולשתם , החליט זה החכם המאמר שההתעסקות בשלשה מיני העמל הוא טוב. והניח תחלה מה שנראה לחוש מענינם , שטובים השנים משני מיני העמל מקובצים מן האחד. והמשל , ששלמות החכמה עם שלמות הקנין טוב משלמות החכמה לבדו , כי בשלמות הקנין עזר להשגת החכמה לא מעט; וכן הענין בכשרון המעשה עם השגת החכמה. ובכלל , הנה האחד מאלו יקים את חברו. וכן הענין בשלמות הקנין עם כשרון המעשה; וזה מעניינם מבואר. וקבוץ שלשת מיני העמל הוא היותר טוב שאפשר , כי כל אחד יעמיד חברו וישימהו באופן היותר שלם שאפשר. (חלק רביעי: "טוב ילד מסכן" וגו' עד "שמור רגלך"; ד , יג - יז).
ריכוז קישורים