תנ"ך - וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת־כָּל־עָמָ֗ל וְאֵת֙ כָּל־כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת־אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ: (קהלת פרק ד פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל וְאֵת כָּל־כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ: (קהלת פרק ד פסוק ד)

טקסט בלבד:

וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח: (קהלת פרק ד פסוק ד)

תיקון קוראים:

וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח: (קהלת פרק ד פסוק ד)
וַחֲזֵית אֲנָא יָת כָּל טֻרחָא וְיָת כָּל אוֹטָבוּת עוּבָדָא דְיַעבְּדוּן בְּנֵי אֱנָשָׁא אֲרוּם הִיא קִנאֲתָא דִיקַנֵי גְבַר לְחַברֵיהּ לְמֶעֱבַד כְּוָתֵיהּ דִּמקַנֵי לֵיהּ לְטָבָא לְמֶעֱבַד כְּטֵיבוּתֵיהּ מֵימְרָא דִשׁמַיָא יְהֶא מוֹטֵיב לֵיהּ וְדִמקַנֵי לֵיהּ לְבִישָׁא לְמֶעֱבַד כְּבִישׁתֵּיהּ מֵימְרָא דִשׁמַיָא יְהֶא מַבאֵישׁ לֵיהּ וְאַף דֵּין הַבלוּ לְחַיָיבָא וּתבִירוּת רוּחָא :

וראיתי - י"ב: ראה קה' ב , יג. כשרון - ב': קה' ד , ד; ה , י. זה הבל ורעות רוח - ג' בסופי פסוקים: *קה' ב , כו; ד , ד; ו , ט.

וראיתי - י"ב; כשרון - ב'.

וראיתי אני את כל עמל - הן העבירות , שהן עמל בעיני הקדוש ברוך הוא. ואת כל כשרון מעשה (בנוסחנו: המעשה) - שאינו לשמים , אלא לקנאת איש מרעהו; ששניהם הבל. כי הוא (בנוסחנו: היא) קנאת איש - אשר הוא קנאת איש מרעהו.

כשרון - תיקון המעשה. כי היא קנאת איש - שיש לו לאיש מרעהו. גם זה הבל - כי מפני מה הוא מקנא בו בחכמתו ובעושרו , איזה דבר אנס וגזל ממנו? אם הקדוש ברוך הוא נתן לו טובה , מה יש לו לזה שהוא מקנא בו , ומה פשע לו בכך?

וראיתי אני את כל עמל - שאדם עמל כדי להתעשר. ואת כל כשרון המעשה - שמתכשר במלאכה לבנות בית נאה , ליטע כרם ולקנות עבדים ושפחות - כל זה אינו כי אם קנאת איש מרעהו: רואה שחבריו עוסקים בבניינו שלעולם וביישובו , ומקנא בהם ומתכשר גם הוא במלאכתו וביישובו , ובונה בית ונוטע כרם. סבור שישב בו לעולם , ואינו כן; לפיכך: גם זה הבל ורעות רוח.

וראיתי רוב כל עמל האדם , גם כשרון מעשיהם - בעבור בני האדם שיקנאו זה בזה , וירצה להתפאר על חבירו , ושלא יהיה חסר ממנו בדירתו ומלבושו ובניו ומאכלו וחכמתו וטוב השם.

וראיתי אני מחשבה אחרת , תביא לחשוב , שאין ראוי להניח תענוגי העולם ואסיפת הקנינים מפני עמל החכמה וכשרון המעשים; וזה , שכבר יֵרָאה שכל עמל האדם וכשרון מעשיו לא ישתדל בו כי אם על צד הקנאה , כדי שישובח יותר מרעיו. והנה הקנאה היא מדה מגונה מאד , ראוי שתרוחק; והנה זה ממה שיביא לחשוב שאין טוב באלו הענינים , לפי שהתחלתם היא מגונה והיא הקנאה. ולזה יֵחשב שיהיו אלו הענינים הבל ומחשבה לבד.

ועוד טענה אחרת על מה שיורה כי זאת החכמה הבל , היא: וראיתי אני את כל עמלי (בנוסחנו: עמל) ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. כלומר , כי עקר זאת החכמה היא קנאת איש מרעהו , וכאשר ישיג איש אחד שבעת אלפי צאן (ע"פ איוב א , ג) , על דרך משל , יקנא בו רעהו וישתדל עד שישיגהו או יעברהו; וכאשר עברוֹ יקנא בו האחר ויעברהו , וכאשר עבר זה יקנא באיש אחר; היש שגעון כזה? ומה לי לקנא בְּרֵעִי אַחַר שיש לי רב (ע"פ בר' לג , ט)? אם כן מבואר , שזה הענין הנמצא בזאת החכמה הבל ורעות רוח. אבל אין אני משבח עזיבת ההשתדלות לגמרי , כענין הכסיל היושב בטל , וזהו שחובק את ידיו ואינו עושה מעשה ― כי הידים הם הבעלי מעשה ― ולכן הוא אוכל את בשרו , כלומר: הוא חסר לחם , עד שבשר זרועו יאכל (ע"פ יש' ט , יט). וזה רע על כל פנים , כי זה הקצה האחרון שזכר למעלה; ואמנם הטוב הוא האמצעי המָזוג , וזהו טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח. ובזה נגמר הפּסק הרמוז פעם רביעית. והפעם החמישית יתחיל: (ז - ח) שבתי (לפנינו: ושבתי) אני ואראה הבל תחת השמש. יש אחד ואין שני וגו' - הטעם: זה המין אחד קשה מאד , מורה על הבל זאת החכמה. כי נמצא זה אחד והוא מחשב עצמו שהוא חכם מופלג , ומרוב חכמה הוא עושה זה , רצוני , שלא יהיה קץ לכל עמלו וגם עינו לא תשבע עושר. ומי לא יכיר שזה שטות גמורה שאין כמוה , כמו שאמר שלמה: ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה - גם זה הבל וענין רע הוא. וטעם גם זה - מורה אל זה האחד ואין שני בפעולתו זאת; אם כן מבואר שזאת החכמה הבל.

גם זה הבל ורצון רוח - כי מה לו להִתְקנוֹת ולעמֹל בדבר שאין לו יתרון.
ריכוז קישורים