אל
תבהל
-
אל
יוציא
פיך
מלים
לפניו
בביתו
בבהלה
,
ולבך
אל
ימהר
כן
,
כי
אם
תביננו.
כי
הלב
כמו
אובד
ותועה
בעסקי
העולם
,
על
כן
אמר
משיח
יי':
"מצא
עבדך
את
לבו"
(ש"ב
ז
,
כז).
ודע
,
כי
האלהים
נצב
עליך
ורואה
אותך
ושומע
דבריך
,
כי
הוא
בשמים
-
בגובהי
הגבוהים
,
ואין
למטה
ממך.
על
כן
יהיו
דבריך
מעטים
-
שלא
תסתכן;
כמו
שהיה
כהן
גדול
ביום
הכיפורים
מתפלל
תפילה
קצרה
ויוצא
(ראה
משנה
יומא
ה
,
א).
אמר
אברהם
המחבר:
הנה
נא
הואלתי
לדבר
(ע"פ
בר'
יח
,
כז)
,
כי
בעבור
היות
כבוד
המקום
מלא
כל
מקום
,
ולא
יוכל
האדם
להשמר
בכל
מקום
,
הוכן
לו
מקום
שיהיה
לו
קבוע
לתפילתו
,
והוא
חייב
לכבדו.
גם
חייב
הוא
האדם
להודות
ולשבח
לאלהיו
בכל
רגע
,
כי
חסדו
עמו
בכל
חלקי
הרגע
שייחינו
ויתענג
בהרגשות.
רק
בעבור
היות
האדם
מתעסק
בעסקי
העולם
,
הושם
לו
זמן
שיתפלל
בו
,
והם
עתים
ידועים:
ערב
ובקר
וצהרים
,
כי
מי
שיש
לו
עינים
ידע
עת
צאת
השמש
ועת
נטותו
ועת
בואו.
על
כן
חייב
אדם
כשיתפלל
שישמור
פתחי
פיו
,
ויחשוב
בלבו
שהוא
עומד
לפני
מלך
מלכי
המלכים
אשר
בידו
להחיות
ולהמית.
על
כן
אסור
שיתפלל
אדם
ויכניס
בתוך
תפלתו
פיוטים
לא
ידע
עיקר
פירושם;
ולא
יסמוך
על
המחבר
הראשון
,
כי
אין
אדם
אשר
לא
יחטא
(ע"פ
קה'
ז
,
כ)
,
או
המעתיקים
חטאו.
וכלל
אומר:
יש
בפיוטי
רבי
אלעזר
ברבי
קליר
,
מנוחתו
כבוד
,
ארבעה
דברים
קשים:
הדבר
האחד
-
שרובי
פיוטיו
חידות
ומשלים;
ואזכיר
מפיוטיו
אחד
,
והוא
'ליראי
יקפיל
,
וחדשים
יכפיל
,
ליום
זה
פור
הפיל
,
ומציון
ימלוך'.
יש
מפרשים
כי
'ליראי'
הוא
ביו"ד
,
ועניינו:
המשיח
יקפיל
הארץ
לפניו;
'וחדשים
יכפיל'
-
שיכפיל
חדשי
השנים
וימהר
ביאתו.
ויש
אומרים
כי
הוא
בלא
יו"ד
,
ועניינו:
יעביר
-
מלת
"ראי
דרכך
בגיא"
(יר'
ב
,
כג);
'וחדשים
יכפיל'
-
יסתיר
,
והם
העצבים
חדשים
מקרוב
בא
(ע"פ
דב'
לב
,
יז).
וחכמי
הדור
יפרשו:
'לראי
יקפיל'
-
שיעביר
אלה
השמים
הנמשלים
לראי
מוצק;
'וחדשים
יכפיל'
הם
השמים
החדשים.
גם
זה
איננו
נכון
,
כי
אין
משמע
לשונו
כי
אם
יעביר
ראי
,
ויכפיל
חדשים
-
אולי
עבותים
הם
,
ויכפילם
כדי
שתהיה
המכה
בהם
קשה.
היתכן
שיאמר
אדם:
אין
בכל
החיים
חכם
כעַיִר
,
ויאמר
כי
עניינו
'אדם'
,
שנאמר
"ועיר
פרא
אדם
יולד"
(איוב
יא
,
יב)?!
או
יאמר:
אשרי
העם
עובדי
אש
ומשתחוים
לשמש;
ויאמר
כי
אש
הוא
השם
הנכבד
והנורא
,
שנאמר
"כי
יי'
אלהיך
אש
אוכלה"
(דב'
ד
,
כד)
,
גם
הוא
שמש
,
דכתיב
"כי
שמש
ומגן
יי'"
(תה'
פד
,
יב)?!
אף
כי
אלה
בלי
כ"ף
דמות
,
כמו
"כראי
חזקים"
(ראה
איוב
לז
,
יח);
ולא
דמה
הכתוב
השחקים
לראי
כי
אם
בחוזק.
היתפלל
אדם
'ברוך
אתה
אריה'
,
בעבור
שמצא
על
המקום
"כאריה
ישאג"
(הו'
יא
,
י)?
הייטב
בעיני
יי'
(ע"פ
וי'
י
,
יט)?!
ולמה
לא
נלמוד
משלמה
,
שלא
היה
חכם
אחריו
כמוהו
,
והנה
תפלתו
שהתפלל
-
מודעת
,
וכל
יודע
לשון
הקודש
יבין
אותה
,
ואיננה
חידות
ומשלים;
וכן
תפילת
דניאל
,
שהיה
משרא
קטרין
(ראה
דנ'
ה
,
יב).
והנה
אלה
לא
התפללו
כי
אם
בדברים
מבוארים
,
שהיו
חכמים;
אף
כי
המתפלל
על
אנשים
רבים
,
וכולם
אינימו
חכמים!
וכן
כל
תפילה
לחול
ולקודש
שתיקנו
הראשונים
,
אין
בה
חידות
ומשלים.
ומה
עניין
יש
שיכפיל
השמים
החדשים?
היהיו
שנים
ויכפילם?!
ולאמר
על
המקום
'ליום
זה
פור
הפיל'
-
איננו
נכון
,
כי
המשליך
גורל
לא
ידע
מה
יהיה.
והיה
ראוי
שיברח
ממלת
'פור
הפיל'
,
כי
לא
תמצא
כי
אם
במקום
הצורר
(ראה
אס'
ג
,
ז).
ועוד:
אחר
שיעביר
אלה
השמים
והארץ
,
איך
ימלוך
מציון
,
והיא
חלק
מהארץ?
ענה
אחד
מחכמי
הדור
ואמר
,
כי
חרוז
'יקפיל'
הצריכו
שיאמר
'פור
הפיל'.
השיבותי
,
כי
לא
מצאנו
הנביאים
בכל
תפלתם
שהתעסקו
בחרוז;
ועוד:
היה
עושה
על
חרוז
אחר
,
ולמה
רכב
על
פיל
,
ואותו
לארץ
יפיל?
ואם
ראה
בחלום
שיעשה
חרוז
על
פיל
,
והוצרך
בהקיץ
לפתור
חלומו
,
היה
אומר:
'לוחץ
יעפיל
,
להתנשא
יפיל
,
ורמי
לב
ישפיל
,
ומציון
ימלוך'.
והדבר
השיני:
שפיוטיו
מעורבים
בלשון
תלמוד.
וידוע
כי
יש
כמה
לשונות
בתלמוד
ואינימו
לשון
הקודש.
וכן
אמרו
(ראה
חולין
קלז
,
ב):
לשון
מקרא
לחוד
ולשון
תלמוד
לחוד.
ומי
הביאנו
בצרה
הזאת
להתפלל
בלשונות
נכריות?
הלא
נחמיה
הוכיח
המדברים
לשון
אשדודית
(ראה
נחמ'
יג
,
כד)
,
ואף
כי
בעת
התפילה!
ולמה
לא
נלמוד
מהתפלה
הקבועה
שהיא
כולה
דברי
צחות
בלשון
הקודש;
ולמה
נתפלל
בלשון
מדי
ופרס
ואדום
וישמעאל?
והדבר
השלישי:
אפילו
המלות
שהם
בלשון
הקודש
יש
בהם
טעיות
גדולות
,
כמו
'אנסיכה
מלכי'
(פיוט
למלכויות
ליום
א'
של
ראש
השנה);
והנמצא
מזה
העניין:
"ואני
נסכתי
מלכי"
(תה'
ב
,
ו)
,
והוא
מבניין
'הקל'
על
משקל
"נפלתי"
(מי'
ז
,
ח)
ו"נדרתי"
(ש"ב
טו
,
ז);
והעתיד:
'אסוך'
או
'אנסוך'
,
כמו
"אפול"
(יח'
א
,
כח)
ו'אדור'.
ומהבנין
'הכבד'
יאמר
"הפיל"
(ש"א
ג
,
יט)
,
והעתיד:
"אפיל"
(יר'
ג
,
יב);
וכן
מן
'הסיך'
יאמר
"אסיך"
(תה'
טז
,
ד)
,
או
'אנסיך'
בהראות
הנו"ן
,
כמו
"ולנפיל
ירך"
(במ'
ה
,
כב).
והנה
יהיה
פירוש
'אנסיכה
מלכי'
-
אעשה
ממנו
נסך
,
כמו
"בל
אסיך
נסכיהם
מדם"
(תה'
טז
,
ד)!
ויש
מפרשים
(ראה
מחברת:
'סך')
"נסכתי
מלכי"
(תה'
ב
,
ו)
-
כמו
משחתי;
ואם
הוא
הפירוש
אמת
,
תהיה
טעות
שנית.
ולמה
לא
אמר
'ארומם
מלכי'
,
או
'אשבח'
ו'אודה'
,
או
'אקדיש'
,
רק
בקש
מלה
להראות
חכמתו
לשומעים?
ואנחנו
חייבים
לדעת
דקדוק
הלשון
היטב
,
שלא
נטעה
כמו
המברכים
ברכת
המזון
,
שיאמרו
'זננו'
,
ולא
ידעו
כי
'זננו'
הוא
מן
'זנה'
,
כמו
'עֲנֵינו'
מן
'ענה';
ולא
יֵאמר
מן
'זן'
כי
אם
'זונינו'
,
כמו
"שובינו
אלהי
ישעינו"
(תה'
פה
,
ה).
ופעם
יאמר
'צו'
לשון
עבר
,
והוא
לשון
צווי!
כאשר
יאמרו
רבים
בתענית
'שֶחַל
עניו
פניך'
,
וידוע
שהשי"ן
במקום
'אשר'
,
כמו
"מה
שהיה
הוא
שיהיה"
(קה'
א
,
ט);
ו'חל'
הוא
לשון
ציווי
לעתיד
,
כמו
"חל
נא
את
פני
יי'"
(מ"א
יג
,
ו);
והנכון
-
'שחִלה'
,
כמו
"ובהכנעו
חלה
את
פני
יי'"
(צירוף
של
דה"ב
יב
,
יב;
לג
,
יב).
ועוד
,
כי
לשון
הקודש
ביד
רבי
אלעזר
נוחו
עדן
עיר
פרוצה
אין
חומה
(ע"פ
מש'
כה
,
כח)
,
שיעשה
מהזכרים
נקבות
והפך
הדבר.
ואמר
'שושן
עמק
אויימה'
(חזרת
הש"ץ
במוסף
ליום
הכיפורים)
,
וידוע
כי
ה"א
'שושנה'
-
לשון
נקבה
,
וישוב
הה"א
תי"ו
כשיהיה
סמוך:
"שושנת
העמקים"
(שה"ש
ב
,
א).
ובסור
הה"א
או
התי"ו
יהיה
לשון
זכר
,
כמו
"צדקה"
(בר'
טו
,
ו)
ו"צדק"
(וי'
יט
,
לו).
ואיך
יאמר
על
שושן
'אויימה'?
ולמה
ברח
מהפסוק
ולא
אמר
'שושנת
עמק
אויימה'?
ועוד:
מה
עניין
לשושנה
שיתארנה
באימה
,
התפחד
השושנה?
ואין
תואר
השושנה
כי
אם
'קטופה'
או
'רעננה'
או
'יבשה'.
אמר
אחד
מחכמי
הדור:
הוצרך
לומר
'אויימה'
בעבור
שתהיה
חרוזתו
עשירה.
השיבותי:
אם
זאת
חרוזה
עשירה
,
הנה
יש
בפיוטיו
חרוזים
עניים
ואביונים
מחזרים
על
הפתחים
,
שחבר
'הר'
עם
'נבחר';
אם
בעבור
היותם
שניהם
מאותיות
הגרון
,
אם
כן
יחבר
עמם
אל"ף
ועי"ן!
ועם
הבי"ת
והו"ו
שהוא
גם
מחבר
'לוי'
עם
'נביא'
,
יחבר
עמם
מ"ם
ופ"ה
,
ויהיו
כל
החרוזים
חמשה
,
כמספר
מוצאי
האותיות!
ואם
סיבת
חיבור
ה"א
עם
חי"ת
-
בעבור
היות
דמותם
קרובות
במכתב
,
אם
כן
יחבר
ר"ש
עם
דל"ת;
ואף
כי
מצאנו
"דעואל"
(במ'
א
,
יד)
-
"רעואל"
(במ'
ב
,
יד)
,
"דודנים"
(בר'
י
,
ד)
-
"רודנים"
(דה"א
א
,
ז).
וכן
יחבר
'משפטים'
עם
'פתים'
כי
הם
ממוצא
אחד
,
ונמצא
הטי"ת
תמורת
תי"ו
,
כמלת
"נצטדק"
(בר'
מד
,
טז)
,
"הצטידנו"
(יהו'
ט
,
יב)
,
"ויצטירו"
(שם
,
ד).
וכן
חיבר
'יום'
עם
'פדיון'
ו'עליון'
,
גם
זה
איננו
נכון;
אע"פ
שימצא
מ"ם
במקום
נו"ן
,
כמו
"חיין"
(איוב
כד
,
כב)
ו"חטין"
(יח'
ד
,
ט)
,
איך
יחליף
מ"ם
'יום'
שהוא
שורש
,
עם
נו"ן
'עליון'
או
'פדיון'
,
שהוא
מן
'עלה'
ו'פדה'
,
והוא
איננו
שורש?
ועוד:
מה
עניין
החרוז?
רק
שיהיה
ערב
לאוזן
,
ותרגיש
כי
סוף
זה
כסוף
זה!
ואולי
היתה
לו
הרגשה
ששית
,
שירגיש
בה
כי
המ"ם
כמו
הנו"ן
,
ואינימו
ממוצא
אחד?
ועוד
חיבר
'עושר'
עם
"עשר
תעשר"
(דב'
יד
,
כב);
גם
זה
איננו
נכון
,
רק
אם
היה
המתפלל
אפרתי
(ראה
שו'
יב
,
ו).
יש
אומרים
(ראה
גיטין
פג
,
א
-
ב):
אין
משיבין
את
הארי
לאחר
מיתה.
התשובה:
רוח
אל
עשתנו
כולנו
,
ומחומר
קורצו
(ע"פ
איוב
לג
,
ד)
הקדמונים
כמונו
,
ואוזן
מלין
תבחן
(ע"פ
איוב
יב
,
יא).
וכולנו
נדע
כי
דניאל
היה
נביא
ורב
על
כל
חרטומי
בבל
וחכמיה
,
והנה
אמרו
חכמינו
ז"ל
(ראה
מגילה
יב
,
א):
טעה
דניאל
בחשבונו;
והחשבון
הוא
דבר
קל!
ועוד
,
שירמיה
הנביא
בזמן
דניאל
היה!
ואחר
שהראו
חכמינו
הראיה
על
טעותו
,
האמור
יֵאָמר
להם:
אילו
היה
דניאל
חי
,
היה
מטעה
המטעים
אותו?!
ואחרים
אמרו
(ע"פ
סנה'
קו
,
ב):
רחמנא
ליבא
בעי
-
אם
כן
,
למה
נצטרך
לדבר?
כי
הוא
יודע
תעלומות
לב!
והלא
תיקנו
הקדמונים
לאמר
בצום
כיפור
(?
ראה
תחינה
לשליח
ציבור
במוסף
של
ר"ה):
'היה
עם
פיפיות
שלוחי
עמך
בית
ישראל
ואל
יכשלו
בלשונם'.
והדבר
הרביעי:
שכל
פיוטיו
מלאים
אגדות
ומדרשות
,
וחכמינו
אמרו
(שבת
סג
,
א):
אין
מקרא
יוצא
מידי
פשוטו;
אם
כן
,
אין
ראוי
להתפלל
אלא
על
דרך
פשט
,
ולא
על
דבר
שיש
לו
סוד
או
הוא
על
דרך
משל
,
או
הוא
כעניין
שאין
הלכה
כמותו
,
או
שיתפרש
לעניינים
רבים.
הלא
ידענו
ממדרש
שיר
השירים
(ראה
שה"ר
א
,
יא;
שבועות
לה
,
ב)
,
שכל
'שלמה'
שהוא
שם
-
הוא
קודש
,
ועניינו:
המלך
שהשלום
שלו;
הנכון
להתפלל
אדם
ויאמר
בתפילתו:
הושיעני
המלך
שלמה?!
והנה
מצאנו
במקרא
האומרים
"מה
משא
יי'"
(יר'
כג
,
לג)
,
וידוע
כי
יש
"משא"
כמו
'נבואה'
(יש'
יג
,
א);
והמדברים
לירמיה
"מה
משא
יי'"
-
לא
ידע
הנביא
סודם
,
שלא
היו
אומרים
כי
אם
מעניין
"איש
איש
על
משאו"
(במ'
ד
,
מט).
ואמר
היודע
הנסתרות
לנביא
שיאמר
להם
,
"כי
המשא
יהיה
לאיש
דברו
והפכתם
את
דברי"
וגו'
(יר'
כג
,
לו);
אכן
תאמרו:
"מה
דבר
יי'"
ו"מה
ענה
יי'"
(שם
,
לה)
,
שאין
במלה
ספק
בעניין.
וכן
"לא
תקראי
לי
עוד
בעלי"
(הו'
ב
,
יח)
-
והלא
הוא
בעל
נעורים
,
כמו
'איש'?
לכן
בעבור
היות
שם
'בעל'
ספק
עם
שם
'הבעל'
שהוא
צֶלם
,
אמר
הנביא:
אפילו
מלה
שיש
בה
ספק
,
כעניין
'צלם'
,
לא
תאמרי
לי
,
כי
אם
"אישי".
והגאון
רבינו
סעדיה
ז"ל
נשמר
מאלה
הארבעה
דברים
בבקשותיו
השתים
,
שלא
חיבר
מחבר
כמוהם
,
והם
על
לשון
המקרא
ודקדוק
לשון
,
באין
חידות
ומשלים
ולא
דרש.
וחכם
היה
בצרפת
,
גם
הוא
חיבר
בקשה
,
תחלתה
'אמרי
האזינה
יי''
(ע"פ
תה'
ה
,
ב)
,
ויש
בה
דברים
אינימו
נכונים:
מהם
שאמר
'הרחבת
עולמות
אין
להם
גבול'
-
ומה
שאין
לו
גבול
,
איננו
נברא!
ואמר
'כי
שמך
בך
ובך
שמך'
-
ואילו
ידע
מה
פירוש
'שֵם'
,
לא
היה
זה
הדבור
עולה
על
לבו.
ועוד:
אחר
שאמר
'כי
שמך
בך'
,
הלא
הוא
בעצמו
'ובך
שמך'!
כי
מה
הפרש
בין
'שלום
עליך'
או
'עליך
שלום';
'ראובן
אתה'
או
'אתה
ראובן';
"תפשום
חיים"
(מ"א
כ
,
יח)
או
"חיים
תפשום"
(שם);
"יברכך
יי'
וישמרך"
(במ'
ו
,
כד)
-
"יי'
ישמרך
מכל
רע"
(תה'
קכא
,
ז)?
ואין
זה
דרך
תפילה
,
כי
אם
דרך
שחוק.
וחכם
אחד
חיבר
שתי
מלות
והיו
לאחדים
בפיו
(ע"פ
יח'
לז
,
יז)
,
ואמר
'אברמל';
פירושו:
אבאר
מלה
,
או
אברר
מלה.
והנה
עשה
הפך
מה
שאמר
,
כי
לא
באר
המלה
ולא
דבר
ברור
,
רק
בלל
בשפתו
שפת
הקודש.
ולא
אוכל
לבאר
אחד
מני
אלף
מטעיות
הפייטנים.
והטוב
בעיני
שלא
יתפלל
אדם
בהם
,
כי
אם
התפילה
הקבועה;
ויהיו
דברינו
מעטים
,
ולא
נענֵש
בדין.