טוב
כעס.
כבר
בארו
חכמי
הראיות
,
שיש
באדם
שלש
נפשות:
האחת
-
הנפש
הצומחת;
והעניין
,
כי
כמו
שיש
במיני
הצמחים
והדשאים
וכל
עץ
כח
קרא
שמו
'נפש'
,
או
מה
שתרצה
שיְגַדל
גשם
הצמח
ויגביהנו
וירחיבנו
,
כן
יש
באדם.
וזאת
הנפש
מתגברת
עד
זמן
קצוץ.
וזאת
הנפש
היא
המתאוה
והיא
הצריכה
לאכול.
והנפש
השנית
-
נפש
הבהמה
,
והיא
בעלת
ההרגשות
חמשה
,
והיא
בעלת
התנודה
ההולכת
מקום
למקום;
וזאת
הנפש
גם
היא
באדם.
ולאדם
לבדו
נפש
שלישית
-
היא
הנקראה
'נשמה';
היא
המדברת
,
המַכֶּרת
בין
אמת
ושקר
,
בעלת
החכמה.
והנפש
השנית
-
אמצעית
בין
שתי
הנפשות.
והאלהים
נטע
שכל
באדם
,
הוא
הנקרא
'לב'
,
למלאות
חפץ
כל
נפש
בעתו.
גם
עזרהו
במצות
,
תעמֵדְנה
כל
דבר
על
מתכונתו.
ואין
זה
הספר
מוכן
לדבר
על
סוד
הנפש
,
כי
עמוק
הוא
,
ולא
יוכל
מבין
לעמוד
על
האמת
,
כי
אם
אחר
קרֹאת
ספרים
רבים.
ולולי
שהוצרכתי
להזכיר
חלקי
הנפשות
בעבור
פירוש
הפסוקים
,
לא
רמזתי
לכלל
אף
כי
לפרט.
ועיקר
הצורך
הוא
,
שיֵראו
בדברי
שלמה
בספר
הזה
דברים
קשים
,
מהם
שיאמר
במקומות
רבים
דבר
,
ויאמר
הפך
הדבר.
ובעבור
זה
אמרו
חכמי
ישראל
(ראה
שבת
ל
,
ב):
בקשו
לגנוז
ספר
קהלת
,
מפני
שדבריו
סותרין
זה
את
זה.
אמר:
טוב
כעס
משחוק
,
והפך
זה
-
"כי
כעס
בחיק
כסילים
ינוח"
(להלן
,
ט);
וכן
"כי
ברב
חכמה
רוב
כעס"
(קה'
א
,
יח)
,
והפך
-
"והסר
כעס
מלבך"
(קה'
יא
,
י);
וכן
"טוב
אשר
יפה
לאכול
ולשתות"
(קה'
ה
,
יז)
,
והפך
-
"טוב
ללכת
אל
בית
אבל"
(לעיל
,
ב);
וכן
"ושבחתי
אני
את
השמחה"
(קה'
ח
,
טו)
,
והפך
-
"ולשמחה
מה
זו
(בנוסחנו:
זה)
עושה"
(קה'
ב
,
ב);
וכן
"מה
יותר
לחכם
מן
הכסיל"
(קה'
ו
,
ח)
,
והפך
-
"שיש
יתרון
לחכמה
מן
הסכלות"
(קה'
ב
,
יג);
וכן
"ושבח
אני
את
המתים"
(קה'
ד
,
ב)
,
והפך
-
"כי
לכלב
חי
הוא
טוב..."
(קה'
ט
,
ד);
וכן
"כי
אין
מעשה
וחשבון
ודעת
וחכמה
בשאול"
(שם
,
י)
,
והפך
-
"כי
עת
לכל
חפץ"
(קה'
ג
,
יז);
וכן
"וטוב
לא
יהיה
לרשע
ולא
יאריך
ימים
כצל"
(קה'
ח
,
יג)
,
והפך
-
"יש
רשע
מאריך
ברעתו"
(להלן
,
טו);
וכן
"אשר
יהיה
טוב
ליראי
האלהים"
(קה'
ח
,
יב)
,
והפך
-
"יש
רשעים
שמגיע
אליהם
כמעשה
הצדיקים"
(שם
,
יד).
והמחפש
היטב
ימצא
עוד
כאלה
בספר
הזה.
וידוע
,
כי
הקל
שבחכמים
לא
יחבר
ספר
ויסתור
דבריו
בספרו!
והוצרך
אחד
מהמפרשים
לפרש
מלת
"קהלת"
(קה'
א
,
א)
כמו
"קהלת
יעקב"
(דב'
לג
,
ד)
,
ואמר
,
כי
תלמידיו
חברו
הספר
,
וכל
אחד
אמר
כפי
מחשבתו.
וזה
איננו
נכון
כלל
,
בעבור
שאמר
"ויותר
שהיה
קהלת
חכם"
(קה'
יב
,
ט)
,
והנה
הוא
אדם
אחד!
ועוד:
"בקש
קהלת
למצוא
דברי
חפץ"
(שם
,
י);
והראיה
הגמורה:
"אני
קהלת
הייתי
מלך"
(קה'
א
,
יב).
ואחר
שהעיד
הכתוב
לשלמה
,
שאחריו
לא
יקום
כמוהו
(ראה
מ"א
ג
,
יב)
,
ידענו
שאין
בדבריו
הפך
,
רק
הם
"כלם
נכוחים
למבין
וישרים
למוצאי
דעת"
(מש'
ח
,
ט).
ועתה
אפרש
אותם
בדרך
קצרה:
אע"פ
שהשלש
נפשות
נקראות
בשם
אחד
בעבור
התאחדם
,
כי
הנשמה
תקָרא
'רוח'
ו'נפש'
,
לכן
אשים
שמות
להם
,
למען
לא
אאריך
בתואר
כל
אחת.
ויהי
שם
הנפש
המתאוה
לאכול
ולשמוח
וחשק
המשגל
-
'נפש';
ויהי
שם
הנפש
בעלת
ההרגשה
המבקשת
גדולה
ושררה
-
'רוח';
ויהי
שם
הנפש
בעלת
החכמה
-
'נשמה'.
גם
כן
חלקם
רבינו
סעדיה
גאון
ז"ל
(אמונות
ודעות
ע'
קצג
-
ריז).
וידוע
כי
בהתגבר
הנפש
תחלש
הנשמה
ואין
כח
לה
לעמוד
לפניה
,
בעבור
היות
הגוף
וכל
יצריו
עוזרים
אותה;
על
כן
המתעסק
באכילה
ובשתיה
לא
יחכם
לעולם.
ובהתחבר
הנשמה
עם
הרוח
תנַצַחְנה
הנפש;
אז
תפקחנה
מעט
עיני
הנשמה
להבין
חכמות
הגויות.
לכן
לא
תוכל
לדעת
החכמות
העליונות
,
בעבור
כח
הרוח
המבקשת
שררה
,
והיא
המולידה
הכעס;
והנה
זה
פירוש
טוב
כעס
משחוק.
ועניין
כי
ברע
פנים
ייטב
לב
-
הוא
הדאגה;
כמו
"מדוע
פניכם
רעים"
(בר'
מ
,
ז).
ועניין
לב
-
הוא
השכל.
ואחר
שתתגבר
הנשמה
על
הנפש
בעזרת
הרוח
,
צריכה
הנשמה
להתעסק
בחכמה
שתעזור
אותה
עד
שתנצח
הרוח
,
ותהיה
תחת
ידיה.
וזה
פירוש
"אל
תבהל
ברוחך
לכעוס"
(להלן
,
ט).
ועניין
"כי
כעס
בחיק
כסילים
ינוח"
(שם)
-
שהוא
עמהם
לעולם
ולא
יזוז
מהם;
ועם
החכם
לא
ימצא
כי
אם
בעתו
,
לצורך.
ועניין
"כי
ברוב
חכמה
רוב
כעס"
(קה'
א
,
יח)
-
כעניין
"אל
תתחכם
יותר"
(להלן
,
טז);
כי
רוב
החכמה
יַרבה
כעסו
על
הבלי
העולם
ועל
בני
העולם
,
ויצא
מהיישוב
,
כעניין
"למה
תשומם"
(שם)
,
וימות
בלא
עתו.
על
כן
הטוב
לאדם
שישקול
כל
דבריו
וענייניו
במאזני
צדק
,
ויתן
חלק
לכל
נפש
בעתו.
ועניין
"והסר
כעס
מלבך"
(קה'
יא
,
י)
הוא
,
שלא
תמשיל
הרוח
עליך
,
וכן
"והעבר
רעה
מבשרך"
(שם)
-
היא
התאוה;
כי
אם
אכל
כל
מאכל
שיתאוה
,
יביא
רעה
על
בשרו
,
וכן
אם
הוסיף
המשגל
יביא
רעה
חולה
(ע"פ
קה'
ה
,
יב)
על
בשרו;
ועניין
'בשרו'
הוא
גופו.
והנה
הזכיר
בפסוק
הזה
,
שיחליש
אדם
בכל
יכלתו
הרוח
בעלת
הכעס
והנפש
בעלת
התאוה.
ועניין
"טוב
אשר
יפה
לאכול
ולשתות"
(קה'
ה
,
יז)
-
כנגד
הכסיל
העמל
לקבץ
ממון
ולא
יתענג
ממנו;
ו"טוב
ללכת
אל
בית
אבל"
(לעיל
,
ב)
-
הוא
האמת.
וכן
"ושבחתי
אני
את
השמחה"
(קה'
ח
,
טו)
,
כי
היגיעים
בעולם
ואינם
מבקשים
חכמה
-
השמחים
הם
יותר
משובחים
מהדואגים
להבל;
"ולשמחה
מה
זו
(בנוסחנו:
זֹה)
עושה"
(קה'
ב
,
ב)
-
הוא
האמת.
ועניין
"כי
מה
יותר
לחכם"
(קה'
ו
,
ח)
-
שאם
יעשה
החכם
כמעשה
הכסיל
,
שלא
תשבע
נפשו
,
מה
יתרון
יש
לו?
ו"שיש
יתרון
לחכמה"
(קה'
ב
,
יג)
-
הוא
האמת.
ופירוש
"ושבח
אני
את
המתים"
(קה'
ד
,
ב)
-
כנגד
העשוקים;
ועניין
"כי
לכלב
חי
הוא"
(קה'
ט
,
ד)
-
דברי
בני
האדם.
וגם
כתוב
למעלה
"וגם
לב
בני
האדם
מלא
רע
והוללות
בלבבם"
(שם
,
ג)
,
וכן
"כי
אין
מעשה
וחשבון"
(שם
,
י)
-
דבריהם;
ועניין
"כי
עת
לכל
חפץ"
(קה'
ג
,
יז)
-
הוא
האמת.
ועניין
"וטוב
לא
יהיה
לרשע
ולא
יאריך
ימים
כצל"
(קה'
ח
,
יג)
-
על
הרוב
ידבר;
ועניין
"יש
רשע"
(להלן
,
טו)
-
הוא
הנמצא
לפרקים
מעטים.
וכבר
הזכרתי
בתחלת
הספר
(ראה
בהקדמה)
,
כי
'בעבור'
רע
מעט
אין
בחכמה
העליונה
למנוע
טוב
רב.
וכמו
כן
בספר
משלי
שיאמר
"וקובץ
על
יד
ירבה"
(מש'
יג
,
יא)
,
והוא
האמת;
ו"יש
מפזר
ונוסף
עוד"
(מש'
יא
,
כד)
-
הוא
המעט.
וכן
"יש
רשעים
שמגיע
אליהם"
וגו'
(קה'
ח
,
יד).
וכאשר
תמצא
בספר
הזה
דבר
,
ופעם
שנית
יֵראה
שיֹאמר
הפך
הדבר
,
גם
כן
תמצא
בספר
משלי;
כמו
"אל
תען
כסיל"
,
"ענה
כסיל"
(מש'
כו
,
ד
-
ה).
גם
כן
בדברי
הנביאים
ובתורת
אלהינו
שהיא
העיקר;
כמו
"אפס
כי
לא
יהיה
בך
אביון"
(דב'
טו
,
ד)
-
"כי
לא
יחדל
אביון"
(שם
,
יא);
וכלם
אמת.