תנ"ך - דניאל פרק יא פסוק ו - ולקץ שנים יתחברו ובת מלך־הנגב תבוא אל־מלך הצפון לעשות מישרים ולא־תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּלְקֵ֤ץ שָׁנִים֙ יִתְחַבָּ֔רוּ וּבַ֣ת מֶֽלֶךְ־הַנֶּ֗גֶב תָּבוֹא֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ הַצָּפ֔וֹן לַעֲשׂ֖וֹת מֵישָׁרִ֑ים וְלֹֽא־תַעְצֹ֞ר כּ֣וֹחַ הַזְּר֗וֹעַ וְלֹ֤א יַעֲמֹד֙ וּזְרֹע֔וֹ וְתִנָּתֵ֨ן הִ֤יא וּמְבִיאֶ֙יהָ֙ וְהַיֹּ֣לְדָ֔הּ וּמַחֲזִקָ֖הּ בָּעִתִּֽים: (דניאל פרק יא פסוק ו)

טקסט וניקוד:

וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ וּבַת מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב תָּבוֹא אֶל־מֶלֶךְ הַצָּפוֹן לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים וְלֹא־תַעְצֹר כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ וְלֹא יַעֲמֹד וּזְרֹעוֹ וְתִנָּתֵן הִיא וּמְבִיאֶיהָ וְהַיֹּלְדָהּ וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים: (דניאל פרק יא פסוק ו)

טקסט בלבד:

ולקץ שנים יתחברו ובת מלך־הנגב תבוא אל־מלך הצפון לעשות מישרים ולא־תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים: (דניאל פרק יא פסוק ו)

תיקון קוראים:

ולקץ שנים יתחברו ובת מלך־הנגב תבוא אל־מלך הצפון לעשות מישרים ולא־תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים: (דניאל פרק יא פסוק ו)
ולקץ - ג': דנ' יא , ו , יג; נחמ' יג , ו. ובת מלך - ג' (בלישנא): מ"ב ט , לד; תה' מה , יד; דנ' יא , ו. ולא יעמד - ד': איוב ח , טו; יד , ב; דנ' יא , ו , כה. ותנתן - ב': אס' ז , ב; דנ' יא , ו. ומחזקה - ו' חסר בלישנא: ש"ב ב , טז; מ"א ט , ט; יר' ו , כד; ח , כא; דנ' יא , ו , לב.

ולקץ - ג'; יתחברו - ל'; ובת מלך - ל'; כוח - ל' מל' למערב'; ותנתן - ב'; ומביאיה - ל'; והילדה - ל'; ומחזקה - ו' חס' בלשנ'.

לעשות מישרים - פשרת שלום בינו ובין אביה. ולא תעצור וגו' - וילכדנה מלך הצפון ואת מביאיה ואת אביה היולדה ומחזיקה בכל עת צרתה. ולא תעצור זרוע מביאיה כח לעמוד , ולא יעמוד אביה לפניו , לא הוא ולא זרועו - הם גבורי כחו. ותנתן ביד מלך הצפון היא ומביאיה והיולדה - הוא אביה.

ומלך מצרים ישלח למלך רומי בתו , לעשות שלום עמו , ולא תעצור לאביה כח הזרוע. ומחזיקה בעתים - אנשי המזלות.

ובת מלך הנגב - היא מלכת שְבָא. וזאת המלכות תקרא בלשון ישמעאל 'אלימן' , ועד היום אשה מולכת עליהם , והוא ברשות מלך מצרים עד היום; וזאת שבא הוא ארץ הנגב כנגד ארץ ישראל , וזה הדבר ידוע הוא בספרים , ושכחתי שמה. וטעם לעשות מישרים - שלום בין המלכים. והנה מלך צפון רצה אותה לקחת לאשה , ולא תעצר כח הזרוע ומלך מצרים יקחנה בחזקה , גם יקח יולדתה וחכמי המזלות שהיו עמה , וזהו ומחזיקה בעתים.

ולקץ שנים יתחתנו זה בזה. וזה החיתון הוא שבת מלך מצרים תבא אל מלך הצפון , לעשות מישרים ביניהם , רוצה לומר: להשלים ביניהם , ולא תוכל לעצור ולמנוע כח הזרוע אשר למלך הצפון , כי יחלש מאד לפניו; ולא יעמוד גם כן זרועו אשר תשב שיהיה לו בבית מלך הצפון. והנה בתו , שחשב שתסיתהו לבלתי הלחם עם מלך הנגב , תנתן למות , וגם המביאים אותה והיולדת אותה והמחזיק אותה בדבר ההעתים , והם חכמיה יודעי העתים שהביאה עמה.

ולקץ שנים - כלומר: לאחר זמן יתחברו מלך הנגב עם מלך הצפון; ומפרש והולך איך יתחברו: ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון - שיראה מלך הנגב שמלך הצפון יהיה כחו גדול , אז ישלח את בתו אל מלך הצפון לעשות שלום ואחוה ביניהם; ולא ישלחנה להיות לו לאשה , אלא שתשים שלום ופשרה ביניהם , ותחזור כן אל אביה. ולא תעצור כח הזרוע - של מלך הצפון - שלא ימלא חפצו ותאותו עליהם , אלא תנתן היא ומביאיה והיולדה ומחזיקה בעתים - שיתפשם מלך הצפון ויתנם בבית כלא , שלא ירצה להשלים עמהם. והיולדה - יש לפרש: המניקה. ומחזיקה - זהו אפוטרופוס שמינה אביה עליה.