תנ"ך - דניאל פרק יא פסוק ו - ולקץ
שנים
יתחברו
ובת
מלך־הנגב
תבוא
אל־מלך
הצפון
לעשות
מישרים
ולא־תעצר
כוח
הזרוע
ולא
יעמד
וזרעו
ותנתן
היא
ומביאיה
והילדה
ומחזקה
בעתים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּלְקֵ֤ץ
שָׁנִים֙
יִתְחַבָּ֔רוּ
וּבַ֣ת
מֶֽלֶךְ־הַנֶּ֗גֶב
תָּבוֹא֙
אֶל־מֶ֣לֶךְ
הַצָּפ֔וֹן
לַעֲשׂ֖וֹת
מֵישָׁרִ֑ים
וְלֹֽא־תַעְצֹ֞ר
כּ֣וֹחַ
הַזְּר֗וֹעַ
וְלֹ֤א
יַעֲמֹד֙
וּזְרֹע֔וֹ
וְתִנָּתֵ֨ן
הִ֤יא
וּמְבִיאֶ֙יהָ֙
וְהַיֹּ֣לְדָ֔הּ
וּמַחֲזִקָ֖הּ
בָּעִתִּֽים:
(דניאל פרק יא פסוק ו)
וּלְקֵץ
שָׁנִים
יִתְחַבָּרוּ
וּבַת
מֶלֶךְ־הַנֶּגֶב
תָּבוֹא
אֶל־מֶלֶךְ
הַצָּפוֹן
לַעֲשׂוֹת
מֵישָׁרִים
וְלֹא־תַעְצֹר
כּוֹחַ
הַזְּרוֹעַ
וְלֹא
יַעֲמֹד
וּזְרֹעוֹ
וְתִנָּתֵן
הִיא
וּמְבִיאֶיהָ
וְהַיֹּלְדָהּ
וּמַחֲזִקָהּ
בָּעִתִּים:
(דניאל פרק יא פסוק ו)
ולקץ
שנים
יתחברו
ובת
מלך־הנגב
תבוא
אל־מלך
הצפון
לעשות
מישרים
ולא־תעצר
כוח
הזרוע
ולא
יעמד
וזרעו
ותנתן
היא
ומביאיה
והילדה
ומחזקה
בעתים:
(דניאל פרק יא פסוק ו)
ולקץ
שנים
יתחברו
ובת
מלך־הנגב
תבוא
אל־מלך
הצפון
לעשות
מישרים
ולא־תעצר
כוח
הזרוע
ולא
יעמד
וזרעו
ותנתן
היא
ומביאיה
והילדה
ומחזקה
בעתים:
(דניאל פרק יא פסוק ו)
ולקץ
-
ג':
דנ'
יא
,
ו
,
יג;
נחמ'
יג
,
ו.
ובת
מלך
-
ג'
(בלישנא):
מ"ב
ט
,
לד;
תה'
מה
,
יד;
דנ'
יא
,
ו.
ולא
יעמד
-
ד':
איוב
ח
,
טו;
יד
,
ב;
דנ'
יא
,
ו
,
כה.
ותנתן
-
ב':
אס'
ז
,
ב;
דנ'
יא
,
ו.
ומחזקה
-
ו'
חסר
בלישנא:
ש"ב
ב
,
טז;
מ"א
ט
,
ט;
יר'
ו
,
כד;
ח
,
כא;
דנ'
יא
,
ו
,
לב.
ולקץ
-
ג';
יתחברו
-
ל';
ובת
מלך
-
ל';
כוח
-
ל'
מל'
למערב';
ותנתן
-
ב';
ומביאיה
-
ל';
והילדה
-
ל';
ומחזקה
-
ו'
חס'
בלשנ'.
לעשות
מישרים
-
פשרת
שלום
בינו
ובין
אביה.
ולא
תעצור
וגו'
-
וילכדנה
מלך
הצפון
ואת
מביאיה
ואת
אביה
היולדה
ומחזיקה
בכל
עת
צרתה.
ולא
תעצור
זרוע
מביאיה
כח
לעמוד
,
ולא
יעמוד
אביה
לפניו
,
לא
הוא
ולא
זרועו
-
הם
גבורי
כחו.
ותנתן
ביד
מלך
הצפון
היא
ומביאיה
והיולדה
-
הוא
אביה.
ובת
מלך
הנגב
-
היא
מלכת
שְבָא.
וזאת
המלכות
תקרא
בלשון
ישמעאל
'אלימן'
,
ועד
היום
אשה
מולכת
עליהם
,
והוא
ברשות
מלך
מצרים
עד
היום;
וזאת
שבא
הוא
ארץ
הנגב
כנגד
ארץ
ישראל
,
וזה
הדבר
ידוע
הוא
בספרים
,
ושכחתי
שמה.
וטעם
לעשות
מישרים
-
שלום
בין
המלכים.
והנה
מלך
צפון
רצה
אותה
לקחת
לאשה
,
ולא
תעצר
כח
הזרוע
ומלך
מצרים
יקחנה
בחזקה
,
גם
יקח
יולדתה
וחכמי
המזלות
שהיו
עמה
,
וזהו
ומחזיקה
בעתים.
ומלך
מצרים
ישלח
למלך
רומי
בתו
,
לעשות
שלום
עמו
,
ולא
תעצור
לאביה
כח
הזרוע.
ומחזיקה
בעתים
-
אנשי
המזלות.
ולקץ
שנים
יתחתנו
זה
בזה.
וזה
החיתון
הוא
שבת
מלך
מצרים
תבא
אל
מלך
הצפון
,
לעשות
מישרים
ביניהם
,
רוצה
לומר:
להשלים
ביניהם
,
ולא
תוכל
לעצור
ולמנוע
כח
הזרוע
אשר
למלך
הצפון
,
כי
יחלש
מאד
לפניו;
ולא
יעמוד
גם
כן
זרועו
אשר
תשב
שיהיה
לו
בבית
מלך
הצפון.
והנה
בתו
,
שחשב
שתסיתהו
לבלתי
הלחם
עם
מלך
הנגב
,
תנתן
למות
,
וגם
המביאים
אותה
והיולדת
אותה
והמחזיק
אותה
בדבר
ההעתים
,
והם
חכמיה
יודעי
העתים
שהביאה
עמה.
ולקץ
שנים
-
כלומר:
לאחר
זמן
יתחברו
מלך
הנגב
עם
מלך
הצפון;
ומפרש
והולך
איך
יתחברו:
ובת
מלך
הנגב
תבוא
אל
מלך
הצפון
-
שיראה
מלך
הנגב
שמלך
הצפון
יהיה
כחו
גדול
,
אז
ישלח
את
בתו
אל
מלך
הצפון
לעשות
שלום
ואחוה
ביניהם;
ולא
ישלחנה
להיות
לו
לאשה
,
אלא
שתשים
שלום
ופשרה
ביניהם
,
ותחזור
כן
אל
אביה.
ולא
תעצור
כח
הזרוע
-
של
מלך
הצפון
-
שלא
ימלא
חפצו
ותאותו
עליהם
,
אלא
תנתן
היא
ומביאיה
והיולדה
ומחזיקה
בעתים
-
שיתפשם
מלך
הצפון
ויתנם
בבית
כלא
,
שלא
ירצה
להשלים
עמהם.
והיולדה
-
יש
לפרש:
המניקה.
ומחזיקה
-
זהו
אפוטרופוס
שמינה
אביה
עליה.