תנ"ך - באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן־בני גלותא די יהוד לא־שם עליך עלך מלכא טעם ועל־אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

בֵּ֠אדַיִן עֲנ֣וֹ וְאָמְרִין֘ קֳדָ֣ם מַלְכָּא֒ דִּ֣י דָנִיֵּ֡אל דִּי֩ מִן־בְּנֵ֨י גָלוּתָ֜א דִּ֣י יְה֗וּד לָא־שָׂ֨ם עֲלָ֤יךְ עֲלָ֤ךְ מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם וְעַל־אֱסָרָ֖א דִּ֣י רְשַׁ֑מְתָּ וְזִמְנִ֤ין תְּלָתָה֙ בְּיוֹמָ֔א בָּעֵ֖א בָּעוּתֵֽהּ: פ (דניאל פרק ו פסוק יד)

באדין - ט' בטעמא (תלישא גדולה , בלישנא): ראה דנ' ב , מו. בעא - ב' , חד כתב אל"ף וחד כתב ה"א: *דנ' ו , יב , יד.

באדין - ט' בטע'; עליך - עלך ק'.

לא שם עלך מלכא טעם - לא נתן לב ועצה לחוש על גזירותיך. בעא בעותיה - מתפלל תפלתו.

אז ענו ואמרו לפני המלך , כי דניאל מגלות היהודים לא שם עליך טעם ולא על האיסור אשר כתבת , ושלש פעמים ביום מתפלל בקשתו.

טעם - לא חשש לדבריך.