תנ"ך - ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י עַ֚ד עֶ֣רֶב בֹּ֔קֶר אַלְפַּ֖יִם וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וְנִצְדַּ֖ק קֹֽדֶשׁ: (דניאל פרק ח פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ: (דניאל פרק ח פסוק יד)

טקסט בלבד:

ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש: (דניאל פרק ח פסוק יד)

תיקון קוראים:

ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש: (דניאל פרק ח פסוק יד)
ערב בקר - ל'; ונצדק - ל'.

עד ערב בקר אלפים ושלש מאות - ראיתי פתר בשם רבינו סעדיה לדבר , וכבר עבר ופתר עוד: עד ערב בקר - עד שיבוא אותו הערב שנאמר בו "והיה לעת ערב יהיה אור" (זכ' יד , ז); ובטוחים אנו כי "דבר אלהינו יקום לעולם" (יש' מ , ח) , לא יופר. ואני אומר , כי הערב והבוקר האמור כאן גמטריא הוא , ויש סמך לדבר משני טעמים: האחד , שיהא חשבון זה מכוון עם חשבון אחר שבסוף הספר (דנ' יב , יא - יב); והשני , שאמר גבריאל לדניאל למטה בענין: "ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא" (פס' כו) , ואם לא רמז החשבון הוא תלוי , למה חזר וכפל אותו לומר "אמת הוא" - והחוזה נצטוה לסתום (שם) ולחתום הדבר (ראה דנ' ט , כד; יב , ד) , ואף הוא לא נגלה בלשון 'סתום וחתום'. ואנו נוחיל להבטחת מלכנו קץ אחר קץ; ובעבור קץ הדורש , נודע כי טעה במדרשיו , והבא אחריו יתור וידרוש דרך אחרת. יש לפתור ערב ובקר בגימטריא: חמש מאות ושבעים וארבע , ועוד אלפים ושלש מאות - הרי אלפים ושמנה מאות ושבעים וארבע. ונצדק קדש - יכופר עון ישראל , לבטל גזרות מדרסן ומרפסן מאז גלו גלות ראשונה למצרים עד יגאלו ויושעו תשועת עולמים במלך משיחנו. וחשבון זה כלה לסוף אלף ומאתים ותשעים מיום הוסר התמיד , והוא שנאמר בסוף הספר "ומעת הוסר התמיד כדי לתת שיקוץ שומם ימים אלף ומאתים ותשעים" (ראה דנ' יב , יא) יהיה ולא יותר , שיבא המלך משיחנו ויסיר שקוץ השומם. והתמיד הוסר שש שנים לפני החורבן בית שני והעמיד צלם בהיכל , ויום שבעה עשר בתמוז היה ששרף אפוסטמוס את התורה ובטל את התמיד והעמיד צלם בהיכל , כמו ששנינו במסכת תענית. ושש שנים שכתבתי - אין בידי ראיה מפורשת , אך יש ראיה ששבוע שלם לא בטל התמיד לפני החורבן , שכן ניבא דניאל על טיטוס "וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה" (ט , כז) , כלומר: מקצת השבוע שלפני החורבן יבטלו הקרבנות; כך מפורש למטה בענין (ראה שם). נחזור על הראשונות , כיצד מכוון חשבון ערב ובקר אלפים ושלש מאות מיום רדת ישראל למצרים להיות כלה לסוף אלף ומאתים וחמשים ליום שהוסר התמיד: מאתים ועשר היו במצרים , ארבע מאות ושמונים - מיום צאתם עד "ויבן הבית" (ראה מ"א ו , א); ארבע מאות ועשר היה הבית , ושבעים שנה גלות בבל , וארבע מאות ועשרים בית שני , תן עליהם אלף ומאתים ותשעים של קץ הימים , הרי אלפים ושמנה מאות. צא מהן שש שנים שהוסר התמיד לפני החורבן , שלא מנה הכתוב אלף ומאתים ותשעים אלא למעת הוסר התמיד , הרי לך חשבון ערב ובוקר ואלפים ושלש מאות. עוד נוסף בחשבון "אשרי המחכה ויגיע לקץ הימים" (דנ' יב , יב) ארבעים וחמש שנה יתרים על אלף ומאתים ותשעים - יש לומר על חשבון הראשון , יצא המלך המשיח ויחזור ויתכסה מהם אותם ארבעים וחמש שנים. ורבי אליעזר הקליר יסד ביסוד שירו (בסילוק יוצר של פרשת החדש): שבועים ששה - הרי ארבעים ושתים; ויש לומר: השלש שנים שלא באו לחשבון שבוע לא מנה. ואני מצאתי כך במדרש רות , שעתיד מלך המשיח להתכסות ארבעים וחמש שנים לאחר שיגלה , ומביא ראיה מן המקראות הללו.

ומפרשים נשתבשו בפירוש עד ערב בקר. יש אומרים , כי זו ה"קרן" (לעיל , ט) הוא מלכות ישמעאל; עד שאמרו תועי רוח , כי "התמיד" וה'מקדש' (לעיל , יא) הוא העון שהוא במדינת מֶכָּא , שיחוגו אליו הישמעאלים. ויש שיָשׂים תחלת אלפים ושלש מאות מן שלשים ושתים שנה טרם יציאת מצרים; ויש מי שיקח חציים. וכלל אומַר , כי הארבע פירושים שאמר הגאון ז"ל באלפים ושלש מאות וב"מועד מועדים" (דנ' יב , ז) ובשני פסוקים שבאחרית הספר (שם , יא - יב) - הכל הבל , וכבר עבר זמנם משנים רבות. והנכון בעיני , שזה "קרן אחת" (לעיל , ט) הוא מלך אנטוכיא , הנקרא 'גסקלגס'. ואמר "מצעירה" (שם) - בעבור היות מלכות אנטוכיא קטנה משלש המלכיות הנזכרות , שהן: מלכות מצרים ומלכות רומי ומלכות פרס. ועניין "ותגדל יתר" (שם) - שגדלה על מלכות מצרים , והיא "הנגב" (שם) , ועל מלכות פרס שב"מזרח" (שם) , ועל "הצבי" (שם) , שהיא ארץ ישראל. וענין "ותגדל עד צבא השמים" (לעיל , י) - שהשחית רבים מישראל , ודיבר קשות על "שר הצבא" (לעיל , יא) שהוא מיכאל העומד על ישראל , והסיר עולת התמיד והשבית הזבח והחריב המקדש , ושם צבא אחר על מקום העבודה , והענין - עבודה זרה , והשליך אמת ארצה , ועשה והצליח (ראה לעיל , יב). והנה מלאך אחד מן הקדושים מדבר אלי , והנה אחר דִבר "לפלמוני המדבר" (לעיל , יג); לא ידע דניאל שמו , על כן קראו "פלמוני" , והיא מלה מרכבת מן "פלוני אלמוני" (ש"א כא , ג); כמו "אשר המה חיים עדנה" (קה' ד , ב) , שהוא: 'עד הנה'. ושאל: עד מתי זה החזון וזו הנבואה של ביטול התמיד ושום במקומו "הפשע שומם" (לעיל , יג)? ו"תת" (שם) עניינו מן "וצבא תנתן" (לעיל , יב). ועניין "וקודש וצבא מרמס" (לעיל , יג) - שישליך המקדש וירמוס הצבא. עד ערב בקר - יש לו שלשה עניינים: האחד , כאשר תקח חציים , כי 'ערב ובקר' - יום אחד , יהיו שלש שנים שבטל התמיד בהם. והשני , שכללם - שש שנים , והם כלל מלכות גסקלגס. והשלישי , שחודש הלבנה ידמה ל'ערב ובקר' , ומספר אלפים ושלש מאות - חדשים , והן מאה שמונים ושש שנה. וכן מספרם: תוציאם מאתים שלשים וחמש - יעלו תשע , והן מאה שבעים ואחת שנה , וישארו מאה שמונים וחמש , תהיינה חמש עשרה , וחמש מעוברות; והנה מאה שמונים ושש שנה. וידוע כי נמשכה מלכות יון על ישראל מאה ושמונים שנה , ושש שנים נלחמו עמהן בני חשמוניי. ונצדק קודש - וטיהרו ההיכל ושב התמיד.

ויאמר. עד ערב בקר - עוד אפרשנו (להלן , כה - כז). ונצדק קודש - שישוב קודש לצדק.

ויאמר אלי עד ערב בקר וגו' - והנה ידמה שלא היתה השאלה על הזמן שיתמיד אנטיוכוס להרע לישראל בזה האופן , ותהיה התשובה: מספר ימים , לא שנים; שאם היה הענין כן , לא היה ראוי שיאמר: עד ערב בקר , אבל ועד ימים אלפים ושלש מאות , אם היה שיורה שלא התמיד זה הרע לישראל , כי אם כמו שש שנים ופחות מארבעה חדשים , מה טעם להזכיר ערב ובקר? ועוד: איך יאמר המלאך לדניאל על זה: "ואתה סתום החזון כי לימים רבים" (להלן , כו) , והנה לא היו ימים רבים עד הזמן ההוא מעת זה החזון? ועוד , שהפשע , כמו שהתבאר , לא טהר עד עת הגאולה שהיא עתידה. ולזה ידמה שיהיה זה החשבון - שנים , והתחלתם לפי מה שאחשוב , מעת שמואל , כי ממנו צמח המלכות לישראל; כי הוא משח שאול ודוד , ובימיו הצליחו ישראל בכל מלחמותיהם , ולזה נקרא בקר. ובימיו גם כן היתה מלכות שאול. ובכלל , הנה הבקר הוא היות המלכות לישראל , והערב הוא סורו מהם. והרצון בזה: עד העת שיהיו הערב והבקר אלפים ושלש מאות שנה , ואז יהיה נצדק קדש , רוצה לומר: בית המקדש; ולא ישחת אחר זה , ולא תשבת עבודתו. וידמה , שאז תהיה נשלמת מלחמת גוג ומגוג , כי ביום המלחמה ההיא תשבת בהכרח העבודה בירושלם. והנה ידמה , שהמלחמה תהיה אחר שהוסר התמיד אלף שלש מאות ושלשים וחמש שנה , לפי מה שנתבאר בעזר השם בסוף זה הספר (ראה דנ' יב , יב) , וזה אחר חרבן הבית , כי אז הוסר לגמרי. ולא אמר שהוסר שלש שנים וחצי קודם חרבן הבית השני שהשבית זבח ומנחה (ראה דנ' ט , כז) , כי אז לא הוסר אלא מפני שלא היו בהם תמידים; אך בעת החרבן הוסר. והנה מעת חרבן בית ראשון עד חרבן בית שני היו שבועים שבעים כמו שיתבאר (ראה שם , כד) , והם ארבע מאות ותשעים שנה. ובית ראשון עמד ארבע מאות ותשע עשרה שנה וחצי , וישארו לשלימות אלפים ושלש מאות שנה כמו חמשים וחמש שנה וחצי , ונגרע מהם שלש שנים שעבדו לשלמה בעת בנין הבית , וארבעים שמלך דוד , ונשארו כמו שתים עשרה שנה וחצי שהיו ימי שאול ושמואל. כי בתחילת ממשלת שמואל הובא הארון לקרית יערים , וכבר היו ימי עמדו שם אחר שמלך דוד שבע שנים וחצי (ראה ש"א ז , ב) , כי אז הוציאו דוד משם , כמו שנתבאר בספר דברי הימים (דה"א , יג).

ויאמר אלי - אותו המשיב לא השיב לשואל , אלא פנה אלי והשיב לי. עד ערב בקר , עד אלפים ושלש מאות ימים. ערב ובקר יקרא יום אחד. ויש לומר שכך ימים נמשכו הצרות והשמד על ישראל , עד שבאו החשמונאים וגברו על היונים; וכן הוא מפורש בספר בן גוריון (יוסיפון ע' 76 - 91 ). ונצדק קדש - שאחר שגברו ישראל עליהם הם טיהרו הבית , וחזרה הקדושה למקומה.
ריכוז קישורים