הנבואה
השלישית
(א
-
כז)
כל
המפרשים
הטעו
,
דניאל
בחשבונו.
וזה
תימה
גדול
,
בעבור
שלא
היה
חכם
בדורו
כמוהו
,
וגם
נביא
היה;
והוא
מגלות
יהויקים
,
וירמיה
בימיו
,
וידע
מתי
חרבה
ירושלם
,
ואיך
יטעה
תשע
עשרה
בשבעים
שנה?!
והמטעים
אותו
,
יש
אומרים:
"כי
לפי
מלאת
לבבל
שבעים
שנה
אפקוד
אתכם"
(יר'
כט
,
י)
-
כי
היא
פקידה
ממש;
והבנין
היה
אחר
תשע
עשרה
שנה!
ויפרש
"שבועים
שבעים"
(להלן
,
כד)
-
מתחילת
מלכות
בבל
,
שהוא
נבוכדנצר.
ויפרש
ממוצא
(בנוסחנו:
מן
מֹצא)
דבר
(להלן
,
כה)
-
אל
ירמיה
הנביא.
ופירש
עד
משיח
נגיד
(שם)
-
שהוא
כורש
המשלח
הגולָה.
וכן
יפרש
,
שמלך
כורש
שלש
שנים
,
ואחשורוש
ארבע
עשרה
,
ובשנת
שתים
לדריוש
נבנה
הבית.
והענין
שאמר
גבריאל:
דע
שטעית
בחשבונך;
שלא
עבר
מהקץ
כי
אם
ארבעים
ותשע
שנה
שהן
שבועים
שבעה
,
ולא
זכר
השלש
שנים.
ואמר
,
כי
יעמוד
הבית
שיני
שבועים
ששים
ושנים
,
והן
ארבע
מאות
שלשים
וארבע
שנה.
ואחרים
השתבשו
ואמרו
,
כי
זה
כורש
,
הכתוב
עליו
"ובשנת
אחת
לכורש
מלך
פרס"
(עז'
א
,
א)
-
הוא
בן
אסתר
המלכה.
ואמרו
,
כי
פירוש
"לפי
מלאת
לבבל
שבעים
שנה"
(יר'
כט
,
י)
-
לחרבן
בבל.
והלא
יקרא
זה
המפרש:
"וישמעו
צרי
יהודה
ובנימן"
(עז'
ד
,
א)
-
שהפרו
עצת
הבונים
"כל
ימי
כורש...
עד
מלכות
דריוש"
הפרסי
(ראה
שם
,
ה).
והמחפש
היטב
ידע
,
כי
אלה
הפירושים
אינם
מבוארים.
כי
המשלח
הגולָה
הוא
המצוֶה
לבנות
העיר.
וכן
כתוב
בישעיה
על
כורש
שתפש
בבל:
"הוא
יבנה
עירי
וגלותי
ישלח"
(מה
,
יג).
ויש
אומרים
,
כי
עלה
עזרא
בתחילה
וסיעתו
,
כדבר
דניאל
,
ויפרש
ש"ששבצר"
(עז'
א
,
ח
,
יא)
הוא
דניאל.
ואיננו
,
כי
אם
זרובבל
(ראה
עז'
ב
,
ב)!
ויורה
עליו
,
שאמר:
"אדין
ששבצר
דך"
שריו
"למיבנא
בית
אלהא"
(עז'
ה
,
טז
-
יז)
,
ואמר
זכריה:
"ידי
זרובבל
יסדו
הבית
הזה"
(ד
,
ט).
ועוד
אמר:
"די
פחה
שמיה"
(עז'
ה
,
יד)
,
ואמר:
"זרובבל
בן
שאלתיאל
פחת
יהודה"
(חגי
א
,
א).
ואל
תתמה
בעבור
שיזכור
בפסוק
אחד
'זרובבל'
ובפסוק
שיני
'ששבצר'
,
כי
כך
מנהג
לשון
הקודש
,
כמו:
"אלה
תולדות
יעקב
יוסף"
(בר'
לז
,
ב)
,
והפסוק
השיני
-
"וישראל
אהב
את
יוסף"
(שם
,
ג).
ונקרא
'ששבצר'
בלשון
כשדים
,
[כמו
שנקרא
דניאל]
'בלטשצר'.
גם
אמר
הגאון
ז"ל
,
שמלכי
מדי
ופרס
היו
ארבעה
,
והן:
דריוש
המדי
,
וכורש
הפרסי
,
ואחשורוש
,
ואחריו
דריוש
והוא
ארתחשסתא;
ויאמר
כי
פירוש
"והרביעי
יעשיר
עושר
גדול"
(דנ'
יא
,
ב)
-
שב
לדריוש
הראשון.
ומה
יעשה
בפירוש
"מן
טעם
אלה
ישראל
ומטעם
כורש
ודריוש
וארתחשסתא
(בנוסחנו:
וארתחששתא)
מלך
פרס"
(עז'
ו
,
יד)?
ואלו
היה
אחד
,
היה
כן:
'כורש
הוא
דריוש
הוא
ארתחשסתא'
,
כמו
"אברם
הוא
אברהם"
(דה"א
א
,
כז).
ואחר
ש"אברם
הוא
אברהם"
,
ו"שנים
עשר
חדש
הוא
חדש
אדר"
(אס'
ט
,
א)
,
ו"עשו
הוא
אדום"
(בר'
לו
,
א)
-
היתכן
שיאמר
האומר
אלי:
'אברם
ואברהם'?!
ומה
שאמרו
קדמונינו
ז"ל
(ראה
סע"ר
ל)
,
כי
'דריוש
הוא
כורש
הוא
ארתחשסתא'
-
יתכן
שהיו
לו
שלשה
שמות
,
או
זה
דְבר
יחיד.
כי
לא
נוכל
להכחיש
שחמשה
מלכים
היו.
ואמר
רבי
משה
הכהן
הספרדי
ז"ל:
ששה
מלכים
היו;
וישים
ארתחשסתא
[הראשון]
בין
אחשורוש
ובין
דריוש.
ויאמר
כי
דברי
דניאל:
ארבעה
מלכים
-
חוץ
מכורש.
וכן
יפרש
"בשנת
שתים
למלכות
נבוכדנצר"
(דנ'
ב
,
א)
-
שנשארו
שתי
שנים
ממלכותו
הראשונה
,
כי
שתי
פעמים
מלך.
וזה
אינו
נכון.
ועתה
אחל
לפרש:
דע
,
כי
בימי
כורש
שלמו
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה.
ועתה
,
פקח
עיניך
והטה
אזנך
(ע"פ
הכתוב
להלן
,
יח)
אל
דברי
ירמיה
הנביא:
"והיתה...
הארץ
הזאת
לחרבה
ולשמה
(בנוסחנו:
לשמה)
ועבדו
הגוים
האלה
את
מלך
בבל
שבעים
שנה.
והיה
כמלאת
(בנוסחנו:
כמלאות)
שבעים
שנה
אפקד
על
[מלך]
בבל
ועל
הגוי
ההוא
נאם
יי'
את
עונם
ועל
ארץ
כשדים
ושמתי
אותה
(בנוסחנו:
אֹתו)
לשממות
עולם"
(יר'
כה
,
יא
-
יב).
הנה
פירש
,
כי
מיום
שתהיה
ירושלים
חרבה
ושממה
עד
שוב
בבל
לחרבה
-
שבעים
שנה.
והענין:
כאשר
תחרב
בבל
-
תיבנה
ירושלם.
וזה
ענין
"כי
לפי
מלאת
לבבל
שבעים
שנה
אפקד
אתכם"
(יר'
כט
,
י).
ואמר
מפורש
בדברי
הימים
"ויגל
השארית
מן
החרב
אל
בבל
ויהיו
לו
ולבניו
לעבדים
עד
מלוך
מלכות
פרס"
(דה"ב
לו
,
כ).
ותחילת
מלכות
פרס
הוא
כורש
הפרסי
ששלח
הגולה.
ואמר
אחריכן:
"למלאות
דבר
יי'
בפי
ירמיה
עד
רצתה
הארץ
את
שבתותיה
כל
ימי
השמה
שבתה
למלאות
לחרבות
ירושלם"
(שם
,
כא).
וכן
אמר
בעזרא
(א
,
א)
ובדברי
הימים:
"ובשנת
אחת
לכורש
מלך
פרס
לכלות
דבר
יי'
מפי
(בנוסחנו:
בפי)
ירמיה"
(דה"ב
לו
,
כב).
אז
עלתה
הגולה
ובנו
בתים
,
גם
בנו
מזבח
והעלו
עליו
עולות
,
והחלו
לייסד
הבית
ולבנות
החומה
,
כמו
שאמרו
הצרים:
"ושוריא
שכלילו"
(עז'
ד
,
יב).
וכן
כתוב
בירמיה:
"ואקח
את
הכוס
מיד
יי'
ואשקה
את
כל
הגוים
אשר
שלחני
יי'
אליהם"
(כה
,
יז)
,
והחל
מירושלם
ועריה
ושריה
לתת
אותם
לחרבה
לשמה
ולשרקה
,
ואחרכן
מצרים
וכל
המלכים
הנזכרים.
הנה
תהיה
תחילת
מלכות
נבוכדנצר
,
שמלך
על
כל
המלכים
הנזכרים
-
מיום
שחרבה
ירושלם.
כמו
שאמרתי
,
שכורש
מלך
היה
קודם
שיקח
בבל
וימלך
על
הכשדים;
וענין
"ובשנת
אחת"
(עז'
א
,
א)
-
למלכותו
על
בבל.
ויתכן
היות
כמוהו
"ובשנת
שתים
למלכות
נבוכדנצר"
(דנ'
ב
,
א);
כי
כל
חשבון
שהוא
טרם
שימלך
על
ירושלם
,
הוא
'לנבוכדנצר';
וזה
לבדו
'למלכות'!
וכן
"עד
מלוך
מלכות
פרס"
(דה"ב
לו
,
כ).
והנה
לא
טעה
דניאל.
ודע
,
כי
ארתחשסתא
הראשון
הוא
אחשורוש.
והשטנה
שכתבו
בתחילת
מלכותו
זו
היא:
"ובשנת
[ארתחשסתא]
(בנוסחנו:
ארתחששתא)...
ובטילו
המו
באדרע
וחיל"
(ראה
עז'
ד
,
ז
-
כג).
ואל
תתמה
על
הו"ו
,
כי
כן
בתחילת
ספר
עזרא:
"ובשנת
אחת"
(א
,
א).
ויתכן
שנלקחה
זו
הפרשה
מספר
דברי
הימים
בלשון
ארמית
,
והועתק
כאשר
נמצא.
ואחרי
מות
אחשורוש
מלך
דריוש
הפרסי
,
ובשנה
השנית
בנו
בית
יי'
,
ובשנה
הששית
למלכותו
כִּלו;
ובימיו
התנבאו
חגי
זכריה.
ויורה
על
יושר
פירושו
שבנו
בתים
,
שאמר
הנביא:
"העת
לכם
אתם
לשבת
בבתיכם
ספונים"
(חגי
א
,
ד)
,
והענין:
שאתם
דרים
בבתים
ספונים;
כמו
"וספון
בארז"
(מ"א
ז
,
ג).
ואחר
מות
דריוש
,
והלכו
משנות
מלכות
ארתחשסתא
שבע
שנים
,
ועלה
עזרא
,
ויתן
לו
המלך
ממון
לפאר
בית
יי'.
ואחר
שלש
עשרה
שנים
מיום
עלות
עזרא
,
שהיא
שנת
עשרים
לארתחשסתא
,
עלה
נחמיה
,
והוא
היה
פחת
יהודה
,
שכבר
מת
זרובבל.
וכן
יאמר
הכתוב
"וכל
ישראל
בימי
זרובבל
ובימי
נחמיה"
(נחמ'
יב
,
מז)
,
וכן
יאמר
"גם
אותי
צוה
יי'
להיות
פחת
בארץ
יהודה"
(ראה
נחמ'
ה
,
יד);
ונחמיה
בנה
החומה.
ודע
,
כי
נחמיה
ומרדכי
עלו
בתחילה
עם
זרובבל
,
ואחרכן
שבו
למקום
המלכים.
ודע
,
כי
פירוש
"ממוצא
(בנוסחנו:
מן
מֹצא)
דבר"
(להלן
,
כה)
הוא:
מאותה
העת;
כמו
"בתחילת
תחנוניך
יצא
דבר"
(להלן
,
כג)
מפי
הגבורה.
ואתמה
על
דברי
המפרשים:
איך
יחובר
חרבן
ויִשוב
בחשבון
אחד
,
ותהיה
התחלה
מתחילת
חרבן
עד
סוף
היישוב?
ואין
טעם
וריח
לפירוש
הזה.
ועוד
,
אם
"משיח
נגיד"
(להלן
,
כה)
הוא
כורש
,
יהיה
"יכרת
משיח"
(להלן
,
כו)
גם
כן
מאומות
העולם!
ואם
תרצה
לדעת
ענין
"כל
ימי
השמה
שבתה"
(דה"ב
לו
,
כא)
,
דע
,
שאמר
הקדוש
ברוך
הוא
ליחזקאל
הנביא:
"שכב
על
צדך
השמאלי...
שלש
מאות
ותשעים
יום"
(ד
,
ד
-
ה)
-
והם
כנגד
השנים
שחטאו
מלכי
ישראל
אחר
מות
שלמה
,
עם
השנים
שלא
היה
להם
שופט
,
דכתיב
"ואני
נתתי
לך
את
שני
עונם
למספר
ימים
שלש
מאות
ותשעים
יום
ונשאת
עון
בית
ישראל"
(שם).
וכה
פְּרָטָם:
נתנם
הקדוש
ברוך
הוא
ביד
כושן
רשעתים
שמונה
שנים
(ראה
שו'
ג
,
ח);
ביד
עגלון
מלך
מואב
-
שמונה
עשרה
שנה
(ראה
שם
,
יד);
ביד
יבין
-
עשרים
שנה
(ראה
שו'
ד
,
ג);
ביד
מדין
-
שבע
שנה
(ראה
שו'
ו
,
א);
ביד
עמון
-
שמונה
עשרה
שנה
(ראה
שו'
י
,
ח);
ביד
פלשתים
-
ארבעים
שנה
(ראה
שו'
יג
,
א);
ומצינו
שמתחילת
שמשלו
פלשתים
עד
שחרב
שילו
-
ששים
שנה
,
כי
שמשון
שפט
את
ישראל
עשרים
שנה
(ראה
שו'
טו
,
כ)
,
ועלי
הכהן
-
ארבעים
שנה
(ראה
ש"א
ד
,
יח)
,
הרי
לפלשתים
ששים
שנה.
אבל
לא
הצירו
את
ישראל
אלא
ארבעים
שנה!
ואותם
עשרים
שנה
שנשארו
-
הקים
מיכה
את
הצלם
(ראה
שו'
יז
-
יח);
ועשו
נבלה
בפילגש
בגבעה
(ראה
שו'
יט
-
כ)
-
שמונה
עשרה
שנה.
הרי
מאה
ארבעים
ותשע
שנים
,
וחרב
שילו.
ואחר
שחרב
שילו
,
"וירבו
הימים
ויהיו
עשרים
שנה
וינהו
כל
בית
ישראל
אחרי
יי'"
(ש"א
ז
,
ב).
ואחריכן
קם
שאול
ודוד
ושלמה
,
שלא
חטאו
בימיהם.
הרי
שנים
שחטאו
קודם
בנין
הבית
-
מאה
ארבעים
ותשע.
ואחריכן:
ירבעם
-
עשרים
ושתים
שנה
(ראה
מ"א
יד
,
כ)
,
נדב
בנו
-
שתי
שנים
(ראה
מ"א
טו
,
כה)
,
בעשא
בן
אחיה
-
עשרים
וארבע
שנה
(שם
,
לג)
,
אלה
בנו
-
שתי
שנים
(ראה
מ"א
טז
,
ח)
,
עמרי
-
שתים
עשרה
שנה
(שם
,
כג)
,
אחאב
-
עשרים
ושתים
(שם
,
כט)
,
אחזיה
בנו
-
שתי
שנים
(ראה
מ"א
כב
,
נב)
,
יהורם
אחיו
-
שתים
עשרה
שנים
(ראה
מ"ב
ג
,
א)
,
יהוא
-
עשרים
ושמונה
שנים
(ראה
מ"ב
י
,
לו)
,
יהואחז
בנו
-
שבע
עשרה
שנים
(ראה
מ"ב
יג
,
א)
,
יהואש
בנו
-
שש
עשרה
שנים
(שם
,
י)
,
ירבעם
בנו
-
ארבעים
ואחת
שנים
(ראה
מ"ב
יד
,
כג)
,
מנחם
בן
גדי
-
עשר
שנים
(ראה
מ"ב
טו
,
יז)
,
פקחיה
בנו
-
שתי
שנים
(שם
,
כג)
,
פקח
בן
רמליהו
-
עשרים
שנים
(שם
,
כז)
,
הושע
בן
אלה
-
תשע
שנים
(ראה
מ"ב
יז
,
א)
,
ובימיו
גלו
ישראל
(שם
,
ו);
הרי:
מאתיים
ארבעים
ואחת
,
סך
הכל:
שי"ט.
וארבעים
שנה
ליהודה
,
דכתיב
"ארבעים
יום
יום
לשנה"
(יח'
ד
,
ו)
,
ופְרָטָם:
אחת
עשרה
ליהויקים
(ראה
מ"ב
כג
,
לו)
,
ואחת
עשרה
לצדקיה
(ראה
מ"ב
כד
,
יח)
,
ושנה
אחת
בין
יהואחז
ובין
יהויקים
,
[ושתים
לאמון]
(ראה
מ"ב
כא
,
יט)
,
וחמש
עשרה
למנשה
,
כי
באחרים
עשה
תשובה
,
דכתיב
בדברי
הימים
"ובהצר
לו
חלה
את
פני
יי'
אלהיו
ונכנע
מאד
מלפני
אלהי
אבותיו"
(דה"ב
לג
,
יב)
,
וכתוב
"וידע
מנשה
כי
יי'
הוא
האלהים.
ואחריכן
בנה
חומה
חיצונה
לעיר
דוד"
(בנוסחנו:
דויד;
שם
,
יג
-
יד)
,
וכתוב:
"ויסר
את
אלהי
הנכר
ואת
הסמל
מבית
יי'
וכל
המזבחות
אשר
בנה
בהר
בית
יי'
ובירושלם
וישלך
חוצה
לעיר.
ויבן
את
מזבח
יי'
ויזבח
עליו
זבחי
שלמים
ותודה"
וגו'
(שם
,
טו
-
טז).
הרי
הכל
,
בין
ישראל
ויהודה:
ארבע
מאות
ושלשים
שנה.
ובענין
זה
אמר
הפסוק
"כל
ימי
השמה
שבתה"
(דה"ב
לו
,
כא):
כל
הימים
שהיתה
שממה
-
שבתה
כנגד
השמיטות
שהפסידה
,
והם:
שבעים
שמיטות.
כי
במאה
שנה
-
ארבע
עשרה
שמיטות
[ושני]
וביובלים;
הנה
בארבע
מאות
שנה
-
ששים
וארבע
,
בין
שמיטות
ויובלות.
נשארו
שלשים
שנה
שעבדו
הפסל;
באילו
שלשים
שנה
יש
להם
ארבע
שמיטות
,
הרי
הכל:
ששים
ושמונה.
וגלותם
לבבל
-
שבעים
שנה.
ואם
תרצה
לדעת
ענין
"כל
ימי
השמה
שבתה"
,
דע
,
שאמר
הקדוש
ברוך
הוא
ליחזקאל
הנביא:
"שכב
על
צדך
השמאלי...
שלש
מאות
ותשעים
ימים"
(ראה
יח'
ד
,
ד
-
ה)
,
והם
כנגד
שבתות
השנים
שלא
שבתה
הארץ
,
יום
לשנה
,
והם
כלל
ימי
מלכי
ישראל
אחרי
מות
שלמה
,
עם
השנים
שלא
היה
להם
שופט
ועשו
הרע
קודם
בנין
הבית
הראשון.
"ארבעים
יום"
(שם
,
ו)
-
כנגד
ארבעים
שנה
שעשו
בני
יהודה
הרע
ולא
שמרו
שבתות
הארץ
,
אחר
גלות
ישראל
בשנת
שש
לחזקיה;
ותחילתם
-
השנים
שהרשיע
בה
לעשות
מנשה
קודם
תשובתו
,
ושנות
אמון
בנו
,
ושנות
כל
בני
יאשיהו:
הראשון
-
יהואחז
,
והוא
שלוּם
,
והוא
קטן
מיהויקים.
וזה
ענין
"ויקח
עם
הארץ
את
יואחז
בן
יאשיהו
וימשחו
אותו
וימליכו
אותו
תחת
אביו"
(מ"ב
כג
,
ל)
-
שהיה
אהוב
לכל.
ואמר
בספר
ירמיהו
"כי
כה
אמר
יי'
אל
שלום
בן
יאשיהו
מלך
יהודה
המולך
תחת
יאשיהו
אביו"
(כב
,
יא).
ואמר
במלכים
,
שאסרוֹ
פרעה
ויבא
אתו
מצרימה
"וימת
שם"
(מ"ב
כג
,
לד).
ואמר
בירמיה
"כי
במקום
אשר
הגלו
אותו
שם
ימות"
(כב
,
יב).
ואמר
במלכים
,
שהמליך
פרעה
תחתיו
יהויקים
(ראה
מ"ב
כג
,
לד).
ואחר
נבואתו
על
שלום
,
החל
על
יהויקים:
"הוי
בונה
ביתו
בלא
צדק"
(יר'
כב
,
יג).
וענין
"התימלך"
(שם
,
טו)
-
התיכון
מלכותך.
כי
בתחילה
היה
עבד
פרעה
,
ואחרי
כן
-
עבד
נבוכדנצר
,
ואחריכן
"וישלח
יי'
בו
את
גדודי
כשדים"
ואדום
ומואב
ועמון
(ראה
מ"ב
כד
,
ב).
והוא
מפורש:
"לכן
כה
אמר
יי'
אל
יהויקים
בן
יאשיהו
מלך
יהודה
לא
יספדו
לו"
(יר'
כב
,
יח).
והחל
מן
"עלי
הלבנון
וצעקי"
(שם
,
כ)
-
על
יהויכין
,
וכן
הוא
מפורש:
"חי
אני
נאם
יי'
[כי]
אם
יהיה
כניהו
בן
יהויקים"
(שם
,
כד).
וכן
בספר
יחזקאל:
"ואתה
שא
קינה
אל
נשיאי
ישראל"
(יט
,
א).
ואמר
על
הראשון
,
שהוא
שלוּם
הנקרא
יואחז:
"ויביאוהו
בחוחים
אל
ארץ
מצרים"
(שם
,
ד).
ועל
יהויקים
נאמר:
"ויתנהו
בסוגר
בחחים
ויביאוהו
אל
מלך
בבל"
(שם
,
ט).
והחל
בפרשת
"אמך
כגפן"
(שם
,
י)
-
על
אם
יהויכין
שהלכה
בגולה
עם
בנה
,
"ולא
היה
בה
מטה
עוז
שבט
למשול"
(שם
,
יד).
וכן
כתוב
עליו
בירמיה
"כי
לא
יצלח
מזרעו
איש
יושב
על
כסא
דוד"
(כב
,
ל);
כי
דודו
צדקיה
מלך
אחריו
,
והוא
קטן
מן
שלום.
ואם
אמרנו
כי
"הבכור
יוחנן"
(דה"א
ג
,
טו)
-
'שביכר
במלכות'
(ראה
הוריות
יא
,
ב)
,
מה
ענין
"השני
יהויקים"
ו"השלישי
צדקיהו"
ו"הרביעי
שלום"
(שם)?
כי
הנה
מצאנו
,
כי
יואחז
קטן
בשנים
מן
יהויקים
,
וכן
יאמר:
"בן
עשרים
ושלש...
יהואחז
במלכו"
(מ"ב
כג
,
לא)
,
ולא
נמשכה
מלכותו
כי
אם
שלשה
חודשים
,
וכתוב
כי
המליך
תחתיו
יהויקים
אחיו
והוא
בן
עשרים
וחמש
שנים.
ואם
עניין
סידור
'השיני
והשלישי'
-
למלכותו
,
הנה
יהיה
יוחנן
-
יואחז
,
ואחריו
מלך
יהויקים
,
ואמר
כי
"השלישי
צדקיה"
,
ואיננו
כי
אם
רביעי!
ומתי
ימלוך
שלום?
כי
בסוף
מלכות
צדקיהו
חרבה
ירושלם!
או
יהיה
'רביעי'
-
לבנים.
ואולי
האומר
'שביכר'
,
ידע
להוציא
זה
השיבוש
לאמיתו
,
כי
לא
יפול
מדבריהם
ארצה.
כאשר
אמרו
(מגילה
טו
,
א)
ש'התך
זה
דניאל'
,
ונקרא
כן
,
'שחתכו
מגדולתו'.
וזה
הדבר
הוציאוהו
מפירוש
"שבועים
שבעים"
(להלן
,
כד)
עם
שני
פסוקין;
ויהיה
פירוש
"ובשנת
אחת
לכורש"
(ראה
דנ'
א
,
כא)
-
שלימה
,
וימצא
שנחתך
מגדולתו
,
וחזר
לה
במלוך
אסתר.
ולא
אגלה
זה
הסוד
,
והמשכיל
יבין.
והישר
בעיני
,
היות
פירוש
"שבועים
שבעים"
(להלן
,
כד)
-
שנים.
בעבור
שהזכיר
בתחילה
"למלאות
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה"
כנגד
שבתות
השנים
בישרו
המלאך
שאם
חרבה
הארץ
שבעים
שנה
(לעיל
,
ב)
,
תעמוד
בנויה
שבעים
שבועי
שנה.
ופירוש
"וחצי
השבוע"
(להלן
,
כז)
יורה
על
זה
,
כאשר
אפרש
בסוף
הספר.
(שמונה
תועלות
לדנ'
ט
,
א
-
יב
,
יג)
ואולם
,
התועלות
המגיעות
מזה
הם
שמנה:
התועלת
הראשון
הוא
,
להודיע
שהתפילה
מן
האדם
בעבור
זולתו
,
ראוי
שתהיה
באופן
,
שיושגח
זולתו
מפני
ההשגחה
הדבקה
במתפלל.
וזה
אמנם
יהיה
,
כשיצער
עצמו
המתפלל
צער
נפלא
,
כי
להצילו
מזה
הצער
יושגחו
האחרים.
ולזה
סיפר
כי
דניאל
נתן
את
פניו
אל
השם
לבקש
תפלה
ותחנונים
בצום
ובשק
ואפר
(ראה
דנ'
ט
,
ג).
התועלת
השני
הוא
,
להודיע
למה
זה
היה
ארוך
גלות
בית
שני
מגלות
בית
ראשון
,
עם
מה
שנתפרסם
מעוצם
החטאים
אשר
עשו
מלכי
יהודה;
ועם
זה
לא
ארך
זמן
הגלות
כי
אם
חמשים
ושתים
שנה.
ובית
שני
,
שלא
עבדו
עבודה
זרה
,
ארך
זמן
הגלות
זה
האורך
הנפלא.
והנה
היתר
זה
הספק
יתבאר
מזה
המקום.
וזה
,
כי
על
החטאים
שעשו
בימי
בית
ראשון
,
נגזר
שלא
יעמד
בית
שני
,
כי
אם
על
שלמות
שבועים
שבעים;
ואחר
זה
ישלימו
לשאת
את
עון
אבותיהם
עד
עת
הגאולה.
הנה
אם
כן
התבאר
מזה
המקום
,
שזה
הגלות
אשר
אנחנו
בו
היום
,
הוא
בעבור
החטא
שחטאו
ישראל
קודם
גלות
בבל.
התועלת
השלישי
הוא
,
להודיע
כי
ההשגחה
האלהית
הדבקה
בישראל
,
תושפע
להם
באמצעות
גבריאל
,
אם
היה
מיכאל
שר
ישראל
מתחזק
בזה.
וזהו
האמת
כמו
שביארנו
במאמר
הרביעי
מספר
מלחמות
יי'.
וביאר
מזה
מסוד
גבריאל
מיכאל
דבר
נפלא
מאד
,
ומסכים
למה
שבארנו
מענייניו
במאמר
הראשון
ובחמישי
ממלחמות
יי';
והוא
מה
שתיאר
אותו
,
שהוא
לבוש
הבדים
,
ומתניו
חגורים
בזהב
מופז
,
ויתר
מה
שזכר
מתארו
-
לפי
מה
שביארנו
אצל
ביאור
אלה
הדברים.
התועלת
הרביעי
הוא
,
לפרסם
יעודי
הדברים
שהיו
עתידים
אז
מאותם
המלכיות
,
שכבר
נתקיימו
כולם
,
זולתי
מעט
שלא
נתקיים
עדין
,
והוא
עניין
צמיחת
המלכות
החמישית;
והצטער
מלך
הצפון
על
מלך
הנגב
ברכב
ובפרשים
ובאניות
,
מרומיים
,
והנמשך
לזה
מאותן
המלחמות.
ולפי
שכל
הנשאר
מזה
נתקיים
,
וזה
ממה
שיחזק
בלבנו
שזה
היעוד
,
והוא
יעוד
הגאולה
,
יתקיים
גם
כן
,
כמו
שנתקיימו
שאר
הדברים
אשר
נכללו
בזה
היעוד.
התועלת
החמישי
הוא
,
להודיע
שבעון
הדור
יקרה
שיהיו
נספים
הטובים
,
כדי
שלא
ישפע
מהם
טוב
להם
מצד
השגחת
יי'
עליהם.
ומזה
הצד
יקרה
רע
מה
לטובים
,
אלא
שאינו
רע
אנושי
,
כי
הרע
האנושי
לא
יגיע
כי
אם
לרשעים
,
והוא
העונש
המיוחס
לנפש.
ולזה
אמר
שמשכילי
עם
אשר
יבינו
לרבים
,
יכשלו
בחרב
ובלהבה
,
בשבי
ובבזה
,
ימים
(ראה
דנ'
יא
,
לג).
וכבר
ביאר
בזה
כי
מצד
שהם
משכילי
עם
ויבינו
לרבים
,
יקרה
להם
זה.
וכבר
נרמז
התועלת
גם
כן
בתורה
,
לפי
מה
שביארנו
במקומות
ממשנה
תורה
,
שזכר
שהשם
התעבר
על
משה
רבינו
עליו
השלום
בעבור
חטא
ישראל
,
כמו
שביארנו
(דב'
ג
,
כו).
התועלת
הששי
הוא
,
לפרסם
יעוד
מופת
תחיית
המתים
,
שיהיה
אחר
צמיחת
המלכות
החמישית
אשר
לא
תסור
,
כי
הוא
-
מישראל
קיומה
,
ושימצאו
שם
רבים
יודעי
השם
בכל
דור
ודור.
ולזה
סמך
אל
סיפור
תחיית
המתים
,
כי
המשכילים
יזהירו
כזוהר
הרקיע
(ראה
דנ'
יב
,
ג)
לשפוך
רוח
השם
על
כל
בשר
(ע"פ
יואל
ג
,
א).
ושכבר
יהיו
מן
אז
והלאה
מצדיקי
הרבים
ככוכבים
לעולם
ועד.
התועלת
השביעי
הוא
,
להודיע
שאז
יהיה
העולם
נוהג
כמנהגו
עתה
,
וגם
המתים
שיחיו
יהיו
בעלי
בחירה
,
לאחוז
בצדק
או
ברשע
,
איזה
שירצו.
ולזה
אמר
כי
רבים
מישני
אדמת
עפר
יקיצו
,
אלה
לחיי
עולם
ואלה
לחרפות
לדראון
עולם.
וכבר
יספק
מספק
,
ויאמר:
הנה
איך
יתכן
זה?
וכבר
ימשך
ממנו
שיהיו
קצת
המתים
חיים
לנקמה
מהם
ולהרע
להם
,
והם
הצדיקים
אשר
יקרה
שיחטאו
אחר
מחייתם!
ואנו
מתירין
זה
הספק
מפנים
רבים.
מהם
-
מפני
שכמו
שאיננו
עול
אם
לא
ימית
השם
את
הצדיק
תכף
היותו
צדיק
כדי
שלא
יחסר
שלימותו
,
אף
על
פי
שכבר
יקרה
שיחטא
אחר
זה
,
כן
העניין
בזה
בשוה.
ומהם
-
כי
הכֵּלים
אשר
לאדם
הם
כֻּלם
כָּלים
בעצמוּת
,
להצעת
השלימות
לו
,
ואף
על
פי
שקצתם
הם
כָּלים
במקרה
אל
החסרון.
ובהיות
העניין
כן
,
הנה
הוא
מבואר
כי
התחיה
היא
לכלם
חנינה
וחסד
,
כי
הכלים
אשר
לאדם
הם
כלים
בעצמות
להוסיף
על
שלימותו
,
לא
לנטות
אל
החסרונות.
ואין
ראוי
שימנע
יי'
מהשפיע
מה
שהוא
טוב
בעצמותו
,
מפני
שיתחדש
ממנו
רע
במקרה
מה.
ומהם
-
כי
מפני
שבעת
ההיא
תמלא
הארץ
דעה
את
יי'
מחוזק
השפע
האלהי
שישפע
בזמנים
ההם
,
ולא
תהיה
שם
אמונה
נפסדת
,
הנה
לא
יתיישר
הענין
אז
שיעתק
האדם
,
כי
אם
אל
הטוב
ולשלימות.
ולזה
הוא
מבואר
שמזאת
התחיה
לא
יתכן
שימשך
כי
אם
טוב
ושלימות.
ובכאן
הותר
זה
הספק
,
וידמה
שאין
תחיית
המתים
אלא
לכל
הצדיקים
,
ולא
לכל
הרשעים
אבל
לקצתם.
ולזה
הוצרך
המלאך
לייעד
לדניאל
,
שהוא
יחיה
בעת
תחיית
המתים.
התועלת
השמיני
הוא
,
להודיע
עת
הקץ
לפי
מה
שביארנו
,
והוא
הזמן
שיש
בין
העת
שהוסר
התמיד
ובין
העת
שינתן
שומם
הדבר
המשוקץ
אצל
השם
(ראה
דנ'
יב
,
יא)
,
והם
האלילים
והתמונות.
והוא
לכָּלֶה
לפי
מה
שבארנו
בשנת
מאה
ושמונה
עשרה
לפרט
האלף
השישי
ליצירה.
וכבר
התבאר
בזה
המקום
שזה
הקץ
אינו
מצד
מערכת
הכוכבים
,
אבל
מצד
השגחת
השם
הפרטית
בעבור
האבות.
ולזה
אמר:
"ובעת
ההיא
יעמוד
מיכאל
השר
הגדול"
(דנ'
יב
,
א).
וידמה
שסביב
העת
ההיא
יחיש
השם
הישועה
אם
ייטיבו
ישראל
דרכם
,
שנאמר
"אני
יי'
בעתה
אחישנה"
(יש'
ס
,
כב)
,
כן
יעשה
יי'
,
ועינינו
תראינה
אמן.
והנה
לא
עמדנו
על
שיעור
המועדים
אשר
אמר
,
כי
למועד
מועדים
וחצי
(דנ'
יב
,
ז)
,
כי
אף
על
פי
שידענו
שהתכלית
יהיה
,
אצל
הזמן
שישלמו
אלף
ושלש
מאות
שלשים
וחמשה
(ראה
שם
,
יב)
,
הנה
לא
ידענו
מאיזה
עת
יתחילו
אלו
המועדים
,
כי
אם
ידענו
זה
,
נחלק
הזמן
ההוא
על
שנים
וחצי
,
והוא
יהיה
שיעור
ה'מועד'.
והנראה
,
לי
עתה
,
שירמוז
ב'מועדים'
-
מועד
עמידת
הבית
שני
,
עד
שהוסר
התמיד.
כי
מן
העת
שהוסר
התמיד
יחשב
עד
עת
הגאולה.
והנה
ידענו
כי
עמידת
בית
שני
מעת
שהוסר
עד
שהוסר
התמיד
לגמרי
הוא
ששים
ושנים
שבועות
וחצי
,
שהם
ארבע
מאות
ושלושים
ושבע
שנה
וחצי.
וידמה
שעמידת
בית
ראשון
היה
ארבע
מאות
ותשע
עשרה
שנה
וחצי
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם.
ולזה
יתבאר
כי
שני
המועדים
הם
שמונה
מאות
וחמשים
ושבע
שנה.
וחצי
מאלו
המועדים
הוא
ארבע
מאות
ועשרים
ושמונה
שנה
וחצי;
ויהיו
אלף
ומאתים
ושמונים
וחמשה
שנה
וחצי.
ויהיה
הרצון
באמרו
'למועד
מועדים
וחצי'
-
לזמן
שוה
לשני
המועדים
הנזכרים
ולמחציתם.
וכאשר
יחובר
עם
זה
ארבעים
וחמש
שנה
,
והוא
הזמן
שתכלה
עם
קדש
לנפץ
(ראה
דנ'
יב
,
ז)
ולשבר
כל
אויביהם
,
ויכנע
גם
כן
גוג
ומגוג
והמונו.
הנה
יחובר
מזה
שיהיה
זה
הזמן
אשר
בין
הסרת
התמיד
ובין
כלוי
אויבי
האמונה
-
האמתית
-
אלף
שלש
מאות
ושלשים
וחמש
שנה.
ובכאן
נתבאר
כל
מה
שהיינו
חושקים
ידיעת
הביאור
בו
מזה
הספר.
והעידו
הדברים
קצתם
לקצת
,
שהביאור
הוא
בזה
לפי
מה
שזכרנו.
יתברך
ויתעלה
יוצר
הכל
אשר
גלה
לנו
סודותיו.
והנה
היתה
השלמת
הביאור
הזה
,
בירח
אדר
שני
,
של
שנת
תשעים
ושמנה
לפרט
האלף
הששי.
והתהלה
לאל
אשר
עזרנו
ברחמיו
וברוב
חסדיו
,
יהי
שמו
מבורך
על
כל
ברכה
ותהלה
אמן
ואמן.
והנה
נשלם
פירוש
דניאל
תהלה
לאל
אלהי
ישראל.