תנ"ך - בשנת
אחת
למלכו
אני
דניאל
בינתי
בספרים
מספר
השנים
אשר
היה
דבר־ה'
אל־ירמיה
הנביא
למלאות
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בִּשְׁנַ֤ת
אַחַת֙
לְמָלְכ֔וֹ
אֲנִי֙
דָּֽנִיֵּ֔אל
בִּינֹ֖תִי
בַּסְּפָרִ֑ים
מִסְפַּ֣ר
הַשָּׁנִ֗ים
אֲשֶׁ֨ר
הָיָ֤ה
דְבַר־יְהוָה֙
אֶל־יִרְמְיָ֣ה
הַנָּבִ֔יא
לְמַלֹּ֛אות
לְחָרְב֥וֹת
יְרוּשָׁלִַ֖ם
שִׁבְעִ֥ים
שָׁנָֽה:
(דניאל פרק ט פסוק ב)
בִּשְׁנַת
אַחַת
לְמָלְכוֹ
אֲנִי
דָּנִיֵּאל
בִּינֹתִי
בַּסְּפָרִים
מִסְפַּר
הַשָּׁנִים
אֲשֶׁר
הָיָה
דְבַר־יְהוָה
אֶל־יִרְמְיָה
הַנָּבִיא
לְמַלֹּאות
לְחָרְבוֹת
יְרוּשָׁלִַם
שִׁבְעִים
שָׁנָה:
(דניאל פרק ט פסוק ב)
בשנת
אחת
למלכו
אני
דניאל
בינתי
בספרים
מספר
השנים
אשר
היה
דבר־ה'
אל־ירמיה
הנביא
למלאות
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה:
(דניאל פרק ט פסוק ב)
בשנת
אחת
למלכו
אני
דניאל
בינתי
בספרים
מספר
השנים
אשר
היה
דבר־יהוה
אל־ירמיה
הנביא
למלאות
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה:
(דניאל פרק ט פסוק ב)
ירמיה
-
ד'
(בלישנא):
*דנ'
ט
,
ב;
דה"א
ה
,
כד;
יב
,
ה
,
יא.
וכל
עזרא
(ונחמיה)
,
ומן
'בראשית
ממלכת'
תינינא
(יר'
כז
,
א
שהוא
שני
ל'בראשית
ממלכות'
-
יר'
כו
,
א)
עד
'ועתה
למה
לא
גערת'
(יר'
כט
,
כז).
למלאות
-
ו'
(מלא
וחסר):
שמ'
לא
,
ה;
לה
,
לג;
דנ'
ט
,
ב;
דה"א
כט
,
ה;
דה"ב
לו
,
כא
(פעמיים).
ירמיה
ד'
וסימנהון
משמנה
בינתי
בספרים
ויחזיאל
והודויה.
וכל
עזרא.
ומן
בראשית
ממלכת
תינינ'
עד
ועתה
למה
לא
גערת.
בינתי
-
ל'
וחס';
מספר
השנים
-
ל';
ירמיה
-
ד';
למלאות
לחרבות
-
ל'.
בינותי
בספרים
-
נסתכלתי
בחשבונות.
מספר
השנים
וגו'
-
הייתי
מחשב
חשבון
השנים
שהייתי
סבור
על
מה
שניבא
"כי
לפי
מלאת
לבבל
שבעים
שנה
אפקוד
אתכם"
(יר'
כט
,
י)
,
דמיתי
שהפקידה
הזאת
היא
בנין
הבית
,
ושבעים
שנה
כלים
בשנת
אחת
לדריוש
המדי
משפשטה
מלכות
בבל
יד
על
ישראל
,
שכבש
נבוכדנצר
יהויקים
להיות
לו
עבד
,
והיא
היתה
שנה
שניה
למלכות
נבוכדנצר;
דאמר
מר:
שנה
ראשונה
כבש
נינוה
,
שנה
שניה
עלה
וכבש
יהויקים.
צא
וחשוב
מאותה
שנה
ועד
כאן
ותמצאם.
ואף
במשנת
סדר
עולם
נמצא
החשבון
הזה
,
ושנינו
שם:
בשנת
מות
בלשאצר
-
הרי
שבעים
שנה
מיום
שמלך
נבוכדנצר:
שבעים
חסר
אחת
מיום
שכבש
יהויקים
ועוד
שנה
אחת
לבבל
,
עמד
דריוש
והשלימה.
ובראותי
כי
עדיין
אין
הגאולה
ממהרת
לבא
,
הבינותי
ונתתי
לב
לספירת
החשבון
,
וידעתי
שלא
היה
לי
למנות
לפי
כבוש
יהויקים
,
אלא
למלאות
חרבות
ירושלים
-
כשימלאו
שבעים
שנה
לגלות
צדקיהו
שבו
חרבה
ירושלים;
ועוד
יש
שמנה
עשר
לבא
,
שהגלות
הזאת
היתה
בשמנה
עשרה
שנה
לכבוש
יהויקים
,
כמו
ששנינו
בסדר
עולם:
גלו
בשבע
,
גלו
בשמנה
,
גלו
בשמנה
עשר
גלו
בתשעה
עשר;
ופירשו
רבותינו
זכרונם
לברכה
במסכת
מגילה:
גלו
גלות
יכניה
בשבעה
לכבוש
יהויקים
,
שהוא
שמנה
לנבוכדנצר;
גלו
בשנייה
בשמנה
עשרה
לכיבוש
יהויקים
,
שהיא
תשע
עשרה
לנבוכדנצר.
בשנת.
כל
הגאונים
,
פה
אחת
הסכימה
דעתם
עם
דעת
הקדמונים
שאמרו
שטעה
דניאל
בחשבונו
(ראה
מגילה
יא
,
ב
-
יב
,
א);
כי
לא
חרבה
ירושלם
,
רק
כאשר
נתפש
צדקיהו
,
והיא
היתה
"שנת
תשע
עשרה
שנה
למלך
נבוכדנצר"
(בנוסחנו:
נבכדנאצר;
מ"ב
כה
,
ח).
כי
ירמיה
הנביא
אמר
"כי
לפי
מלאת
לבבל
שבעים
שנה
אפקוד
אתכם"
(יר'
כט
,
י)
,
וככה
היה:
כאשר
נהרג
בלשצר
ומָלך
כורש
,
אז
צוה
ועלו
ישראל
מבבל
אל
ירושלם
,
וזאת
היא
הפְּקידה.
והנה
נשארו
לחרבות
ירושלם
תשע
עשרה
והם
מלכות
כורש
הפרסי.
וכשתחשוב
מלכות
דרויש
המדִי
הזקן
,
גם
מלכות
אחשורוש
,
ושתים
שנים
למלכות
דריוש
הפרסי
,
הוא
בן
אסתר
,
אז
מלאו
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה.
ואמרו
,
כי
דניאל
החל
לחשוב
החרבן
מעת
שהוליך
נבוכדנצר
יהויקים
אל
בבל;
והנה
מלך
אחרכן
שמונה
שנים
(ראה
דנ'
א
,
א
ומ"ב
כג
,
לו)
,
גם
אחת
עשרה
שנה
לצדקיהו
(ראה
מ"ב
כד
,
יח)
,
והנה
שלמו
לחרבן
ירושלם
שבעים
שנה.
והיה
יהודה
הלוי
אומר:
יש
לתמוה
,
איך
טעה
דניאל
,
שהיה
נביא
וחכם
גדול
,
בשבעים
שנה
תשע
עשרה
שנה?
ואמר
,
כי
חשבון
שבעים
שנה
למלכות
בבל
כאשר
חרבה
ירושלם
,
ואז
היתה
הפְּקידה
,
לא
כאשר
אמרו
הגאונים;
והעד
-
שאומר
בדברי
הימים
"ויהיו
לו
ולבניו
לעבדים
עד
מלוך
מלכות
פרס"
(דה"ב
לו
,
כ);
וכורש
הפרסי
-
תחלת
המלכים
,
ושם
כתוב
"למלאות
דבר
יי'
בפי
ירמיה
(לפנינו:
ירמיהו)
עד
רצתה
הארץ
את
שבתותיה
כל
ימי
השמה
שבתה
למלאת
שבעים
שנה"
(שם
,
כא).
ואני
אמרתי
לו:
אם
מחרבות
ירושלם
סופר
,
מה
טעם
לספור
הכתוב
בשנת
שמונה
למלכו
,
היא
שנת
תשע
עשרה?
והוא
ענה:
אמור
לי
אתה
טעם
חשבון
"ויהי
מקץ
ארבעים
שנה"
(ש"ב
טו
,
ז).
ואני
אמרתי
לו:
ידענו
,
כי
הנביא
אמר
על
כורש
"הוא
יבנה
עירי
וגלותי
ישלח"
(יש'
מה
,
יג)
,
ולא
התנבא
שיבנה
הבית;
והוא
שלח
הגלות
,
והחלו
לבנות
הבית
וליסוד
הבית
,
וצרי
יהודה
מנעום
לבנות
,
וכתוב
"הן
קריתא
דך
תתבנא
ושוריא
ישתכללון"
(עז'
ד
,
יג)
ושם
כתוב
"לבטלא
גובריא
אילך
וקריתא
דא
(בנוסחנו:
דך)
לא
תתבנה"
(בנוסחנו:
תתבנא;
שם
,
כא)
,
"ובטילו
המו
באדרע
וחיל"
(שם
,
כג).
וזה
הכתוב
כבה
פירושו
"למלאת
דבר
יי'
בפי
ירמיה"
(דה"ב
לו
,
כא)
,
שאמר:
"כי
לפי
מלאת
לבבל
שבעים
שנה
אפקוד
אתכם
והקימותי
עליכם
את
דברי
הטוב
להשיב
אתכם
אל
המקום
הזה"
(יר'
כט
,
י).
והנה
הטעם
,
ששבו
אל
ירושלם
,
ועמדה
חרֵבה
"עד
רצתה
הארץ
את
שבתותיה"
(דה"ב
לו
,
כא).
והוא
אמר
לי:
מי
הביאך
בצרה
הזאת?
אז
עניתי:
והלא
כתוב
בספר
עזרא
"והות
בטלא
עד
שנת
תרתין
למלכות
דריוש
מלך
פרס"
(ד
,
כד)
,
"והתנבי
חגי
נביאה
וזכריה
בן
עדו"
(בנוסחנו:
בר
עדוא;
עז'
ה
,
א)
,
אז
קם
זרובבל
ויהושע
לבנות.
וכתוב
"ועמהון
נביא
(בנוסחנו:
נביאיא)
די
אלהא
מסעדין
להון"
(שם
,
ב)
,
ושם
כתוב
"בה
זמנא
אתא
(בנוסחנו:
אתה)
עליהון"
וגו'
(שם
,
ג).
וכתב
אגרת
לדריוש
המלך
,
והוא
צוה
"למבנא
בית
אלהא
דך"
(שם
,
יז)
,
"ובנו
ושכלילו
מן
טעם
אלה
ישראל
ומטעם
כורש
ודריוש
המדי
וארתחשסתא"
(בנוסחנו:
וארתחששתא;
עז'
ו
,
יד)
-
הוא
אחשורוש
,
כי
גם
הוא
צוה
רק
האמיץ
ככורש.
ורבי
יהודה
ענה:
כל
זה
מה
יועיל
לך?
אז
השיבותי
לו:
הנה
אתה
מודה
כי
זכריה
התנבא
"בשנת
שתים
לדריוש"
(זכ'
א
,
א)
-
הפרסי
,
שאמרו
שהוא
בן
אסתר
,
כאשר
כתוב
בספרו
,
והנה
שם
כתוב
"עד
מתי...
לא
תרחם
על
ירושלם...
אשר
זעמתה
זה
שבעים
שנה"
(ראה
שם
,
יב)!
אז
שתק.
למלאת
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה
-
רוצה
לומר:
שבעים
שנה
למלכות
כשדים
,
אף
על
פי
שאינם
שבעים
שנה
לחרבות
ירושלם.
או
חשב
דניאל
חרבן
ירושלם
מעת
גלותו
,
כי
מאז
התחיל
הגלות
,
והוא
חורבן
מה
לירושלם.
ולפי
שראה
דניאל
שכבר
הגיע
העת
ההוא
,
ראה
להתפלל
לשם
בשנת
אחת
למלכו
אני
דניאל
בינותי
בספרים
וגו'
-
בזה
טעה
דניאל
מפני
שנאמר
בספר
ירמיהו:
"והיה
במלאות"
לבבל
"שבעים
שנה"
(כה
,
יב)
,
כלומר:
מיד
שתיחרב
מלכות
בבל
,
מיד
יפקוד
הבורא
את
עמו.
וכשראה
דניאל
בשנת
אחת
לדריוש
,
כי
נחרבה
מלכות
בבל
וישראל
לא
נפקדו
,
נתן
לבו
להבין
על
מספר
השנים
אשר
היה
דבר
יי'
אל
ירמיהו
למלאות
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה
-
שהיה
סבור
למנות
אלו
שבעים
שנה
מן
החרבות
שהיו
בתשע
עשרה
למלכות
בבל
,
והיה
מפרש
כך:
במלאות
לבבל
שבעים
שנה
מן
החורבן
אפקוד
אתכם.
וכשראה
שעדיין
לא
שלמו
שבעים
שנה
,
תמה
ואמר:
שמא
הבורא
מיהר
להחריב
מלכות
בבל
קודם
הזמן
,
ואנו
חס
ושלום
לא
נפקד
,
כאשר
אמר
לנו
הבורא
על
ידי
ירמיהו:
"במלאות
לבבל
שבעים
שנה
אפקוד
אתכם"
(ראה
יר'
כט
,
י)
-
שמיד
שתחרב
מלכות
בבל
מיד
ניפקד.
לפיכך
עמד
והתפלל
על
הגולה.