תנ"ך - בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר־ה' אל־ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בִּשְׁנַ֤ת אַחַת֙ לְמָלְכ֔וֹ אֲנִי֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בִּינֹ֖תִי בַּסְּפָרִ֑ים מִסְפַּ֣ר הַשָּׁנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֔יא לְמַלֹּ֛אות לְחָרְב֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה: (דניאל פרק ט פסוק ב)

טקסט וניקוד:

בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה: (דניאל פרק ט פסוק ב)

טקסט בלבד:

בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר־ה' אל־ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה: (דניאל פרק ט פסוק ב)

תיקון קוראים:

בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה: (דניאל פרק ט פסוק ב)
ירמיה - ד' (בלישנא): *דנ' ט , ב; דה"א ה , כד; יב , ה , יא. וכל עזרא (ונחמיה) , ומן 'בראשית ממלכת' תינינא (יר' כז , א שהוא שני ל'בראשית ממלכות' - יר' כו , א) עד 'ועתה למה לא גערת' (יר' כט , כז). למלאות - ו' (מלא וחסר): שמ' לא , ה; לה , לג; דנ' ט , ב; דה"א כט , ה; דה"ב לו , כא (פעמיים).

ירמיה ד' וסימנהון משמנה בינתי בספרים ויחזיאל והודויה. וכל עזרא. ומן בראשית ממלכת תינינ' עד ועתה למה לא גערת.

בינתי - ל' וחס'; מספר השנים - ל'; ירמיה - ד'; למלאות לחרבות - ל'.

בינותי בספרים - נסתכלתי בחשבונות. מספר השנים וגו' - הייתי מחשב חשבון השנים שהייתי סבור על מה שניבא "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (יר' כט , י) , דמיתי שהפקידה הזאת היא בנין הבית , ושבעים שנה כלים בשנת אחת לדריוש המדי משפשטה מלכות בבל יד על ישראל , שכבש נבוכדנצר יהויקים להיות לו עבד , והיא היתה שנה שניה למלכות נבוכדנצר; דאמר מר: שנה ראשונה כבש נינוה , שנה שניה עלה וכבש יהויקים. צא וחשוב מאותה שנה ועד כאן ותמצאם. ואף במשנת סדר עולם נמצא החשבון הזה , ושנינו שם: בשנת מות בלשאצר - הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר: שבעים חסר אחת מיום שכבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל , עמד דריוש והשלימה. ובראותי כי עדיין אין הגאולה ממהרת לבא , הבינותי ונתתי לב לספירת החשבון , וידעתי שלא היה לי למנות לפי כבוש יהויקים , אלא למלאות חרבות ירושלים - כשימלאו שבעים שנה לגלות צדקיהו שבו חרבה ירושלים; ועוד יש שמנה עשר לבא , שהגלות הזאת היתה בשמנה עשרה שנה לכבוש יהויקים , כמו ששנינו בסדר עולם: גלו בשבע , גלו בשמנה , גלו בשמנה עשר גלו בתשעה עשר; ופירשו רבותינו זכרונם לברכה במסכת מגילה: גלו גלות יכניה בשבעה לכבוש יהויקים , שהוא שמנה לנבוכדנצר; גלו בשנייה בשמנה עשרה לכיבוש יהויקים , שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר.

בשנת. כל הגאונים , פה אחת הסכימה דעתם עם דעת הקדמונים שאמרו שטעה דניאל בחשבונו (ראה מגילה יא , ב - יב , א); כי לא חרבה ירושלם , רק כאשר נתפש צדקיהו , והיא היתה "שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר" (בנוסחנו: נבכדנאצר; מ"ב כה , ח). כי ירמיה הנביא אמר "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (יר' כט , י) , וככה היה: כאשר נהרג בלשצר ומָלך כורש , אז צוה ועלו ישראל מבבל אל ירושלם , וזאת היא הפְּקידה. והנה נשארו לחרבות ירושלם תשע עשרה והם מלכות כורש הפרסי. וכשתחשוב מלכות דרויש המדִי הזקן , גם מלכות אחשורוש , ושתים שנים למלכות דריוש הפרסי , הוא בן אסתר , אז מלאו לחרבות ירושלם שבעים שנה. ואמרו , כי דניאל החל לחשוב החרבן מעת שהוליך נבוכדנצר יהויקים אל בבל; והנה מלך אחרכן שמונה שנים (ראה דנ' א , א ומ"ב כג , לו) , גם אחת עשרה שנה לצדקיהו (ראה מ"ב כד , יח) , והנה שלמו לחרבן ירושלם שבעים שנה. והיה יהודה הלוי אומר: יש לתמוה , איך טעה דניאל , שהיה נביא וחכם גדול , בשבעים שנה תשע עשרה שנה? ואמר , כי חשבון שבעים שנה למלכות בבל כאשר חרבה ירושלם , ואז היתה הפְּקידה , לא כאשר אמרו הגאונים; והעד - שאומר בדברי הימים "ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס" (דה"ב לו , כ); וכורש הפרסי - תחלת המלכים , ושם כתוב "למלאות דבר יי' בפי ירמיה (לפנינו: ירמיהו) עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה" (שם , כא). ואני אמרתי לו: אם מחרבות ירושלם סופר , מה טעם לספור הכתוב בשנת שמונה למלכו , היא שנת תשע עשרה? והוא ענה: אמור לי אתה טעם חשבון "ויהי מקץ ארבעים שנה" (ש"ב טו , ז). ואני אמרתי לו: ידענו , כי הנביא אמר על כורש "הוא יבנה עירי וגלותי ישלח" (יש' מה , יג) , ולא התנבא שיבנה הבית; והוא שלח הגלות , והחלו לבנות הבית וליסוד הבית , וצרי יהודה מנעום לבנות , וכתוב "הן קריתא דך תתבנא ושוריא ישתכללון" (עז' ד , יג) ושם כתוב "לבטלא גובריא אילך וקריתא דא (בנוסחנו: דך) לא תתבנה" (בנוסחנו: תתבנא; שם , כא) , "ובטילו המו באדרע וחיל" (שם , כג). וזה הכתוב כבה פירושו "למלאת דבר יי' בפי ירמיה" (דה"ב לו , כא) , שאמר: "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה" (יר' כט , י). והנה הטעם , ששבו אל ירושלם , ועמדה חרֵבה "עד רצתה הארץ את שבתותיה" (דה"ב לו , כא). והוא אמר לי: מי הביאך בצרה הזאת? אז עניתי: והלא כתוב בספר עזרא "והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס" (ד , כד) , "והתנבי חגי נביאה וזכריה בן עדו" (בנוסחנו: בר עדוא; עז' ה , א) , אז קם זרובבל ויהושע לבנות. וכתוב "ועמהון נביא (בנוסחנו: נביאיא) די אלהא מסעדין להון" (שם , ב) , ושם כתוב "בה זמנא אתא (בנוסחנו: אתה) עליהון" וגו' (שם , ג). וכתב אגרת לדריוש המלך , והוא צוה "למבנא בית אלהא דך" (שם , יז) , "ובנו ושכלילו מן טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש המדי וארתחשסתא" (בנוסחנו: וארתחששתא; עז' ו , יד) - הוא אחשורוש , כי גם הוא צוה רק האמיץ ככורש. ורבי יהודה ענה: כל זה מה יועיל לך? אז השיבותי לו: הנה אתה מודה כי זכריה התנבא "בשנת שתים לדריוש" (זכ' א , א) - הפרסי , שאמרו שהוא בן אסתר , כאשר כתוב בספרו , והנה שם כתוב "עד מתי... לא תרחם על ירושלם... אשר זעמתה זה שבעים שנה" (ראה שם , יב)! אז שתק.

למלאת לחרבות ירושלם שבעים שנה - רוצה לומר: שבעים שנה למלכות כשדים , אף על פי שאינם שבעים שנה לחרבות ירושלם. או חשב דניאל חרבן ירושלם מעת גלותו , כי מאז התחיל הגלות , והוא חורבן מה לירושלם. ולפי שראה דניאל שכבר הגיע העת ההוא , ראה להתפלל לשם

בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים וגו' - בזה טעה דניאל מפני שנאמר בספר ירמיהו: "והיה במלאות" לבבל "שבעים שנה" (כה , יב) , כלומר: מיד שתיחרב מלכות בבל , מיד יפקוד הבורא את עמו. וכשראה דניאל בשנת אחת לדריוש , כי נחרבה מלכות בבל וישראל לא נפקדו , נתן לבו להבין על מספר השנים אשר היה דבר יי' אל ירמיהו למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה - שהיה סבור למנות אלו שבעים שנה מן החרבות שהיו בתשע עשרה למלכות בבל , והיה מפרש כך: במלאות לבבל שבעים שנה מן החורבן אפקוד אתכם. וכשראה שעדיין לא שלמו שבעים שנה , תמה ואמר: שמא הבורא מיהר להחריב מלכות בבל קודם הזמן , ואנו חס ושלום לא נפקד , כאשר אמר לנו הבורא על ידי ירמיהו: "במלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (ראה יר' כט , י) - שמיד שתחרב מלכות בבל מיד ניפקד. לפיכך עמד והתפלל על הגולה.
ריכוז קישורים