תנ"ך - שבעים שבעים נחתך על־עמך׀ ועל־עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם ולהתם חטאות חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שָׁבֻעִ֨ים שִׁבְעִ֜ים נֶחְתַּ֥ךְ עַֽל־עַמְּךָ֣׀ וְעַל־עִ֣יר קָדְשֶׁ֗ךָ לְכַלֵּ֨א הַפֶּ֜שַׁע וּלְחָתֵ֤ם וּלְהָתֵ֤ם חַטָּאות֙ חַטָּאת֙ וּלְכַפֵּ֣ר עָוֺ֔ן וּלְהָבִ֖יא צֶ֣דֶק עֹֽלָמִ֑ים וְלַחְתֹּם֙ חָז֣וֹן וְנָבִ֔יא וְלִמְשֹׁ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קָדָשִֽׁים: (דניאל פרק ט פסוק כד)

טקסט וניקוד:

שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל־עַמְּךָ׀ וְעַל־עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְחָתֵם וּלְהָתֵם חַטָּאות חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֺן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים: (דניאל פרק ט פסוק כד)

טקסט בלבד:

שבעים שבעים נחתך על־עמך׀ ועל־עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם ולהתם חטאות חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים: (דניאל פרק ט פסוק כד)

תיקון קוראים:

שבעים שבעים נחתך על־עמך׀ ועל־עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם ולהתם חטאות חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים: (דניאל פרק ט פסוק כד)
ועל - עיר - ד' בלישנא: ש"ב ו , י; עמ' ד , ז (פעמיים); דנ' ט , כד. לכלא - י' (בלישנא; ט' כתיב ה"א וחד כתיב אל"ף): ש"א ג , יב; מ"ב יג , יז , יט; תה' נט , יד (פעמיים); עד , יא; דנ' ט , כד; עז' ט , יד; דה"ב כד , י; לא , א. ולחתם (כתיב; ולהתם קרי) - ד' כתיב חי"ת וקרין ה"א: ש"ב יג , לז; מש' כ , כא; שה"ש א , יז; *דנ' ט , כד. ולכפר - ג': במ' ח , יט; *דנ' ט , כד; דה"א ו , לד. ולהביא - ב': *דנ' ט , כד; נחמ' י , לו. עלמים - ג' חסר (בלישנא): תה' קמה , יג; קה' א , י; דנ' ט , כד. ונביא - ז': מ"א יג , יא; יש' ג , ב; ט , יד; כח , ז; תה' צ , יב; איכה ב , כ; דנ' ט , כד. קדש קדשים - ה' (בנביאים וכתובים): יח' מג , יב; מה , ג; מח , יב; דנ' ט , כד; דה"א כג , יג. וכל אוריתא כותהון בר מן ו' ('קדש הקדשים' בלישנא): שמ' כו , לג , לד; במ' ד , ד , יט; יח , ט , י.

ד' כת' ח' וקרין ה' וסימנה' עמיהוד רהיטנו מבהלת ולהתם חטאת. ולכפר ג' עון על בני ישראל על ישראל. ולהביא ב' צדק עלמים את בכורי.

נחתך - ל'; ועל - עיר - ד' בלשנ'; לכלא - ל' כת' א'; ולחתם - ולהתם ק'; חטאות - חטאת ק'; עלמים - ג' חס'.

שבועים שבעים נחתך על ירושלים - מיום חורבן ראשון בימי צדקיהו עד שיהיה בשניה. לכלא הפשע ולהתם חטאת - שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושעבוד , וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאתם ויתכפר עונותם , כדי להביא עליהם צדק עולמים , ולמשוח עליהם קדש קדשים - הארון והמזבחות וכלי הקודש , שיבואו להם על ידי מלך המשיח. ומנין שבועים - ארבע מאות ותשעים שנה: גלות בבל שבעים , ובית שני ארבע מאות ועשרים.

אמר כי יכלה הפשע מישראל והתם החטאת ויכופר עון , ויובא צדק עולמים - היא עבודת בית המקדש שהיתה בימים קדמונים. כי פירוש עולמים - זמנים. ובא לכלה (בנוסחנו: לכלא) כמנהג בעלי האל"ף , הפך "למלאות" (לעיל , ב) , בבנין ה'קל' וה'כבד' וה'דגוש'. ו"מועף" (לעיל , כא) - כאילו אחר העיפוֹ; כמו "מוסר מעיר" (יש' יז , א). והענין: מרוב מרוצתו כאילו העיפוֹ אחר , והוא כאילו בא יעף ברוב המרוצה והמהירות בשליחות. ומלת "ביעף" (שם) - שֵם , כמו "אדם ביקר" (תה' מט , כא). או יהי "ביעף" מהופך העי"ן במקום הפ"ה; כמו "ריבה יי' את יריביי" (תה' לה , א). וענין ולחתום חזון ונביא - שרובי החזיונות חתימתן בבית שיני. [ולמשוח קדש קדשים - הוא בניין הבית השיני.] ויש אומר , כי פירוש ולחתום חזון ונביא - שנפסקה הנבואה כאשר נבנה הבית השיני , ויפרש ולמשוח - שלא יהי שם כהן משוח. ודע , כי ימים מועטים שראה דניאל זה המראה , מת דריוש וימלך כורש , ומיד עלה זרובבל ובנה בתים ומזבח ושב התמיד.

שבועים - אמר הגאון רב סעדיה , כי אלה שבועים הם שָנים; והעד , שאמר אחרכן: "עד מלאת שלשת שבועים ימים" (דנ' י , ג) , ולא הזכיר עם שבועים שבעים 'ימים'; והנה הם כמו "שבע שבתות" (וי' כג , טו) - שָנים. ונכון פירש , כי "חצי השבוע" (להלן , כז) שהזכיר הוא פירוש "כי אלף ימים ומאתים ותשעים" (ראה דנ' יב , יא) , כאשר אפרש בראיה גמורה. רק פירוש אלה השבועים השבעים קשה עד מאד; ועוד , כי לכלא הפשע ולהתם חטאת - לא ידענו אם הכל לשבח או לגנאי; כי הנה נראה ממלת לכפר העון (בנוסחנו: עון) ולמשוח קדש קדשים , שהוא לשבח , רק ולחתום חזון ונביא - איננו לשבח; אם כן , איך נוכל לתקן מלת לכלא פשע ולהתם (הקרי) חטאת להיותם לשבח , וככה לחתום חזון ונביא? והנה מצאנו כתוב "כי לא שלם עון האמרי" (בר' טו , טז) , והוא לגנאי! והטעם , כי עתה לא בא יום אידו וקץ עונש עונו , כמו "גדול עוני מנשוא" (בר' ד , יג) , וככה "אם יקרך עון" (ש"א כח , י); וככה "תם עונך" (איכה ד , כב) - נשלם העונש שלך , והנו לגנאי? ויוכל המשיב לענות , כי הֵנָה החטאת והאשם. ועוד: מלת "אנא שא נא" (בר' נ , יז) - הפך הדבר "ונשא את עונה" (במ' ל , טז)! והנה הכל יתפרש לפי עניין המקום; ויורה להביא צדק עולמים - לשבח. וטעם ולחתום חזון - שכל הנביאים התנבאו על דבר בית שיני. ועתה אומַר דברי הגאון: אמר , כי "יצא דבר" (לעיל , כג) - פירושו , שגזר שתחרב ירושלם עם בית שיני , ארבע מאות ותשעים שנה , והם שבועים שבעים , רק אתה טעית בחשבונך שנשלמו שבעים שנה , ואינם , רק שבעה שבועות שהם ארבעים ותשע שנים; ולא חשש להזכיר השנתים , כי חמשים ואחת היו. ופירש "עד משיח נגיד" (להלן , כה) - שהוא כורש המלך , והביא ראיה מדברי הנביא "כה אמר יי' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו" (יש' מה , א); ו"שבועים ששים ושנים" (להלן , כו) - הם ימי בית שני. והנה יש להקשות , כי המלאך אמר: "בתחלת תחנוניך יצא דבר" (לעיל , כג)! ועוד: איך יערב שני הגלות עם שנות בית שיני? ואיך נפרש לכלא פשע ולהתם חטאת? ועוד , מה נעשה בשבוע הנשאר , שאמר "והגביר ברית לרבים שבוע אחד" (להלן , כז) אחרי "שבועים ששים ושנים" (להלן , כו)? והיה ראוי להזכיר כי עוד נשארו שלשת שבועים! וראיתו כי כורש הוא "משיח" (להלן , כה) איננה נכונה , כי "למשיחו" (יש' מה , א) הוא 'נביאו'; וככה כתוב "יען כי משח יי' אותי" (ראה יש' סא , א). וקודם שאומר דעתי אפרש "והגביר ברית לרבים" (להלן , כז): זה היה ידוע כי טיטוס כרת ברית עם ישראל שבע שנים , ושלש שנים וחצי בטל התמיד בבית שיני לפני חרבן הבית; וככה כתוב בספר יוסף בן גוריון (ראה יוסיפון ע' 398 ). ואמר "על כנף שקוצים משומם" (להלן , כז) - ששמו שקוצים בדביר אחר המספר הנזכר כאשר נלכדה ירושלם. וכתוב בנבואה הרביעית "וחללו המקדש המעוז" (דנ' יא , לא) - זהו יום נלכדה ירושלם בימי טיטוס , "והסירו התמיד" קודם זה , "ונתנו השקוץ משומם" (שם). וככה כתוב "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף ומאתים (בנוסחנו: מאתים) ותשעים" (דנ' יב , יא). והוצרך דניאל לפרש כמה ימים שלמים הם "חצי השבוע" (להלן , כז) - בעבור שני האדרים , גם בעבור מלת "חצי" , כי יתכן שאיננו חצי שלם , פחות או יתר , כמו "וחצי שבט מנשה" (דה"א ה , יח) ורבים ככה. ודע , כי 'ימים' לעולם הם ימים , ולא שנים; רק יתכן אם אמר 'ימים' - להיות שנה תמימה: בשוב ימי השנה כאשר היו; כמו "מימים ימימה" (שמ' יג , י ועוד) , שהם ימי השנה שלימה; "ימים תהיה גאלתו" (וי' כה , כט). רק כאשר יאמר עם 'ימים' מספר - 'שני ימים' או 'שלשה' - לא יתכן להיותם שנים , רק ימים; כאשר הם על פירוש "שנתים ימים" (בר' מא , א) - שהיו שנתים שלימים ששבו הימים כאשר היו. וככה "עד חדש ימים" (במ' יא , כ) שתֵראה הלבנה על המתכונת שנראתה ביום הראשון מהמספר. על כן אמרתי , כי "ימים אלף ומאתים (בנוסחנו: מאתים) ותשעים" (דנ' יב , יא) הם "חצי השבוע" (להלן , כז) שהזכיר; וככה "אשרי המחכה ויגיע לימים" (דנ' יב , יב) , כאשר אפרש; ואילו היו שנים , איך יחכה אדם אלף שנים ויגיע , וכתוב "ימי שנותינו בהם שבעים שנה"?! (תה' צ , י) והנה מצאנו נחמיה אמר: "אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה אכלו באש" (ב , ג) , וכתוב "גם... אותי צוה להיות פחם בארץ יהודה" (ראה נחמ' ה , יד) , וכתוב עליו "הוא יבנה (לפנינו נוסף 'את') היכל יי' והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו" (זכ' ו , יג) , וירמיה התנבא עליו "ומלך מלך והשכיל" (כג , ה) ובעזרא כתוב על נחמיה "ואתה הוה להם למלך" (נחמ' ו , ו). ועתה אפרש: שבועים שבעים הם מ"מוצא דבר" (להלן , כה) בתחילת תחנוני דניאל; לכלא הפשע - כמו "כי לא שלם עון האמרי" (בר' טו , טז) , ולהתם חטאת - כמו "תם עונך" (איכה ד , כב); ולכפר עון - לסבול עול הגלות לכפר עון אבותינו , ולהביא - עד שידינם השם בצדק; או פירושו לגנאי , כי 'ביאת הצדק' הוא שקיעתו , כאשר השמש ביאתו הוא שקיעתו (ראה בר' טו , יז) , על כן הוא לגנאי; כי לשבח הוא להפך , כמו "אז יצא כנוגה צדקה" (ראה יש' סב , א); "והוציא כאור צדקך" (תה' לז , ו); וזהו "קומי אורי כי בא אורך" (יש' ס , א) - כי שקע אורך עד עתה. ולחתום חזון ונביא - שיפָּסקו הנביאים , ולחתום משיח קדש קדשים. והנה זה תחלת הגלות , ואל יעלה על לבך דבר המספר , כי הנה במספר מלך פרס מלך נוסף , כפי דבר המלאך כאשר אפרש , ואם יש בחשבון תוספת או מגרעת - לא יזיק , אולי יעלה על לבך דבר המולד. כי היודע רגע קדרות הלבנה בשנה הזאת , ומצאנו קדרות אחרת לפני זאת מאה שנה אוכל בה לדעת מקום הלבנה באמת , וכפי חשבונו ישוב ברצונו אחרנית , או השנים הבאות. והנה פירוש "ותדע ותשכל ממוצא (בנוסחנו: מן מֹצא) דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבועים שבעה" (להלן , כה) - והנה תשע עשרה שנה שהם מלכות כורש ואחשורוש ושנתים לדריוש , והוא מלך שתים עשרה שנה , וככה כתוב בספר מלכי פרס , ועשרים שנה מארתחששתא המלך , והנה הכל "שבועים שבעה" עד בא נחמיה , ככתוב בספר עזרא (ראה נחמ' ה , יד).

שבועים שבעים נחתך על עמך וגו' - ידמה שאמר לו זה , לפי שכבר היה חושב דניאל להשתדל בתפלתו שתהיה זאת הגאולה לישראל באופן שלא יחרב בית המקדש עוד; ועל זה היה מתפלל , ואף על פי שיהיו ישראל משועבדין למלכיות , שראה עד בא המלכות החמישית. והנה חשב שיהיה אפשר זה , לפי שכבר נשאו ישראל עונם במה שחלו עליהם מהרעות. והנה הודיעו המלאך שאין העניין כן , כי לא יעמוד כי אם עד סוף שבועים שבעים מעת החרבן הראשון , שהם ארבע מאות ותשעים שנה. או יהיה הרצון בזה , כי דניאל , מפני שראה בחזון הנתן הקדש וצבא השמים לעת ארוך , כי אמר לו המלאך כי לימים רבים - התפלל על זה. והנה הודיעו המלאך כי לא יעמוד הבית עד סוף שבועים שבעים , כי כן נגזר על עמו ועל עיר קדשו. והנה רצה זה השם לכלא הפשע שפשעו ישראל , כי בזה הגלות הארוך יטהרו ממנו , ולהתם חטאתם , שלא ישאר ממנו להם שום שארית , על דרך אמרו "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" (איכה ד , כב). או יהיה הרצון בית פשע וחטאת - עונש כטעם "מחטאת סדום" (שם , ו). והכל שם לעניין אחד. ולכפר העון שעוו בו ישראל , שלא ישאר להם ממנו שארית , באופן שיהיו ראויים להביא להם צדק עולמים , והוא המלכות החמישית , כי אז נצדק קדש לעולמי עד. ולחתום חזון ונביא - רוצה לומר: לחתום חזון ונביא; והוי"ו ללא עניין , וכמוהו רבים. והרצון בזה , שאז יחתמו חזיונות רבים , כי אז ישפוך יי' רוחו על כל בשר (ע"פ יואל ג , א) , כמו שזכר ישעיה (מ , ה). ואין זאת החתימה סתימה , אך הרצון בזה: הרשם צורת החזון בנפש החוזה. ואמנם אמר זה , כי מעת התחלת בית שני אין עוד נביא ואין חזון נפרץ (ע"פ ש"א ג , א) , ובימי צמיחת המלכות החמישית ירבו הנבואות והחזיונות. או ירצה , שאז יחתם כל חזון נביא , כי סוף נבואת הנביאים כלם - כלה לצמיחת מלכות מלך המשיח. והביאור הראשון יותר נכון. ולמשוח קדש קדשים - רוצה לומר , כי אז ימשח בשמן המשחה ויתקיים ענינו לעולם; אך בבית שני לא היה שמן המשחה , כי כבר נגנז , ורצה יי' שלא יהיה נמשח אז למיעוט קיומו , או ירצה ב'משיחה' - בחירה , כטעם "למשיחו לכורש" (יש' מה , א) , וירצה , כי אז יהיה נבחר קדש הקדשים , לא תסור הבחירה ממנו. ואפשר שירמוז אל מה שיעיד עליו קדש הקדשים , כמו שביארנו בביאור התורה; והרצון , שאז יהיו כל האנשים בוחרים השלמות האנושי.

שבועים שבעים - כלומר: אל תהיה סבור שעבר הקץ ולא נגאלתם , כי שבועים שבעים נחתך ונגזר על עמך ועל עיר קדשך; - ואלו שבועים שבעים עולים ארבע מאות ותשעים שנה. ואלו ארבע מאות ותשעים שנה הם מחורבן הבית ראשון עד חורבן בית שני , כמו שיתבאר לפנים. והודיע לו הבורא כל המאורעות שיארעו אל ישראל מחורבן בית ראשון עד חורבן בית שני. ועכשיו כלל כל השנים ואמר לו: שבועים שבעים הם כולם שנחתכו ונגזרו עליהם לעשות כל מה שהולך ואומר. לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון - אלו הן שבעים שנה של גלות בבל , שנתכפר להם כל עון בצרת הגלות. ולהביא צדק עולמים - פירוש: צדק הוא שם דבר של צדקה , כמו "צדק צדק תרדוף" (דב' טז , כ); ופירושו: צדקה המגינה לשני עולמים , העולם הזה והעולם הבא , והיא עבודת בית המקדש. צדק עולמים - אלו הם השנים שעמד הבית שני , ובית המקדש קורא עולמים , כמו שקראו שלמה "בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים" (מ"א ח , יג). וצדק הוא הכהן שמשמש בבית המקדש; כלומר: להביא הכהן לשמש בבית המקדש. ולחתום חזון ונביא - שבתוך אלו השנים תפסק הנבואה; והנבואה פסקה מיד שנבנה הבית. ולמשוח קדש קדשים - אלו השנים יפסק מלמשוח קדש הקדשים; למשוח הוא לשון גדולה , שנאמר "אל תגעו במשיחי" (תה' קה , טו); "כה אמר יי' למשיחו לכורש" (יש' מה , א); כלומר , שייחרב הבית השני ויפסוק גדולתו. וקדש הקדשים הוא בית המקדש.
ריכוז קישורים