תנ"ך - ותדע ותשכל מן־מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד־משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְתֵדַ֨ע וְתַשְׂכֵּ֜ל מִן־מֹצָ֣א דָבָ֗ר לְהָשִׁיב֙ וְלִבְנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַם֙ עַד־מָשִׁ֣יחַ נָגִ֔יד שָׁבֻעִ֖ים שִׁבְעָ֑ה וְשָׁבֻעִ֞ים שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁנַ֗יִם תָּשׁוּב֙ וְנִבְנְתָה֙ רְח֣וֹב וְחָר֔וּץ וּבְצ֖וֹק הָעִתִּֽים: (דניאל פרק ט פסוק כה)

טקסט וניקוד:

וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן־מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד־מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים: (דניאל פרק ט פסוק כה)

טקסט בלבד:

ותדע ותשכל מן־מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד־משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים: (דניאל פרק ט פסוק כה)

תיקון קוראים:

ותדע ותשכל מן־מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד־משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים: (דניאל פרק ט פסוק כה)
ותדע - ב': יר' ו , כז; דנ' ט , כה. מצא - ב' חסר: איוב לח , כז; דנ' ט , כה. וחרוץ - ב': זכ' ט , ג; דנ' ט , כה.

ותשכל - ל'; מן - מצא - ל'; שבעים שבעה - ל'; וחרוץ - ב'; ובצוק - ל' ומל'.

ותדע ותשכל מן מוצא דבר - מתוך מוצא דבר זה שיצא בתחלת תחנוניך להגיד לך , תדע להשכיל להשיב ולבנות ירושלים. עד משיח נגיד - זמן תנתן מיום החורבן עד בא כרש מלך פרס , שאמר הקדוש ברוך הוא עליו שהוא ישוב ויבנה עירו , וקראו 'משיחו' ו'נגידו' , שנאמר "כה אמר יי' למשיחו לכורש" וגו' "הוא יבנה עירי וגלותי ישלח" וגו' (יש' מה , א , יג). שבועים שבעה - שבע שמטות שלימות יהיו בגולה קודם שיבא כורש; ועוד היו יותר שלש שנים , אלא מתוך שלא שלמה השבוע , לא נמנה. "בשנת אחת לדריוש המדי" (דנ' יא , א) שהיה דניאל עומד בה כשנאמר לו החזון הזה , כלו שבעים לכבוש יהויקים , צא מהן שמנה עשרה שנה שקדמה כבוש יהויקים לחורבות ירושלים , נשארו חמשים ושתים שנה. היא ששנו רבותינו: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה - הם חמשים ושתים שנה אשר מיום החורבן עד שחזרו בימי כורש; הרי שבע שמיטות ושלש שנים. ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה - העיר ברחובתיה. וחרוץ - הם חריצים שעושין סביב החומה לחזוק העיר , שקורין 'קאבה' בלעז. ובצוק העתים - ואותן העתים יהיו בצוק ובצרה , כי בשעבוד מלכי פרס ועובדי כוכבים יהיו מטריחים עליהם בשעבוד קשה , ואף על פי שהם ששים ושנים שבועים ועוד ארבע שנים שנותרו מן השבוע השמינית , שהיתה תחלתו נבלעת שלש שנים בתוך חמשים ושתים של המשך הגולה , לא נמנו כאן אותן ארבע שנים , לפי שלא מנה כאן אלא שבועים. והרי אתה מוצא , שמתחילה התחיל למנות "שבועים שבעים" (לעיל , כד) , ובסוף כשפירש עתיהם ומשפטיהם , לא מנה אלא ששים ותשע , אלא שבוע אחד נחלק מקצתו לכאן ומקצתו לכאן , והוא לא הזכיר אלא השבועים השלמים. ובצוק העתים - בצוקה יהיו אותן העתים.

וענין ותדע ותשכל מן מוצא דבר - שמעתה שיצא הדבר להשיב ולבנות ירושלם עד בוא משיח נגיד , והוא נחמיה , שבועים שבעה , שהן ארבעים ותשע שנה. ואל תתמה , כי הנה כתוב שלש שנים לכורש , והנה שלש עשרה לאחשורוש , ושש לדריוש הפרסי , ובשנת עשרים ואחת לארתחשסתא נבנתה ירושלים שנית והחומה. ומי ידע שלא מלך כורש או אחשורוש או דריוש כי אם השנים הנזכרים לענין אחר? ואם תחסרנה שנים מעטות , יהיה פירוש שבעה כמו "בן שמנת ימים" (בר' יז , יב). ובתחילת שבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ. וכן אמר נחמיה: "ואומר אליהם אתם רואים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה" (ב , יז). ואל תתמה על היות נחמיה משיח נגיד , כי הנה כתוב בחזאל "ומשחת את חזאל למלך" (מ"א יט , טו) , ולא נמשח , ולמלך צר: "את כרוב ממשח" (יח' כח , יד) , ועל כורש: "למשיחו לכורש" (יש' מה , א) , ועל אבותינו: "אל תגעו במשיחיי" (תה' קה , טו). ואל תתמה שקראוֹ 'נגיד' , כי כן אמרו הצרים: "מלך ביהודה" (נחמ' ו , ז) , גם כן נקרא זרובבל 'מלך' בכל מקומות. ואמר דניאל , כי ירושלם תעמוד בנויה ששים ושנים שבועים. וענין רחוב וחרוץ - "חל וחומה" (איכה ב , ח). ובצוק העתים - פירושו כמו שאומר בעזרא "ותשלם החומה בעשרים וחמשה באלול (בנוסחנו: לאלול) לחמשים ושנים יום" (נחמ' ו , טו); אז שמעו הצרים , ויראו "ויפלו מאד בעיניהם" (שם , טז) - עיניָנו: נפלו ונתבזו בעיניהם , "וידעו כי מיי' אלהינו נעשתה המלאכה הזאת" (שם). והוא הכין עולת התמיד וטיהר הלשכות , והוא השיב ירושלם. וכל זה מפורש בספר עזרא.

ושבועים ששים ושנים - שעמד בית שני.

ותדע ותשכיל וגו' - רוצה לומר: ותדע ותשכיל ממוצא הדבר שיצא בתחילת תחנוניך יותר מהשעור הנזכר; והוא , שכבר ישובו ויבנו ירושלם עד שיהיה עמהם משיח שהוא נגיד , והוא הכהן הגדול , אחר שלימות שבועים שבעה , והם השנים שעברו מעת החרבן. ולא דקדק בשנים הנוספות , כי לא היה צריך להודיע זה לדניאל , כי הוא היה יודע אותו , והוא היה כמו חצי שבוע בקירוב. כי בשנה אחת לדריוש היה זה החזון; והנה זה הכהן הגדול היה יהושע בן יהוצדק , והנה הקריבו שם אף על פי שלא נבנה הבית , כמו שהתבאר בספר עזרא (ג , ב - ג). ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ - הנה החרוץ הוא החפירה אשר סביב החומה לחזק העיר; ואמר ששבועים ששים ושנים תעמוד ירושלם בנויה רחוב וחרוץ , מעת התחלת הבניין; ולא תשב חצי השבוע הנשאר עם הששים ושנים , כי אז השבית טיטוס מבית המקדש זבח ומנחה , והיה דומה כאילו היה חרב. ואמר שזה יהיה במצוקת העתים , כי כבר יהיו ישראל בבנין ההוא במצוקה גדולה , כי כתבו עליהם שטנה בזה הבנין מלכי פרס , עד שהגיע העניין אל דריוש הפרסי ואז נבנה. וגם אחר הבניין היו להם צרות רבות על ידי מלכי יון וזולתם. ולזה אמר ובצוק העתים.

ותדע ותשכל מן מוצא דבר - עכשיו רוצה לפרט לך אלו "שבועים שבעים" (לעיל , כד) ולחלקם , ולפרש כל המאורעות מן מוצא דבר , כלומר: מן הדבר שיצא מפי ירמיהו שנתנבא להשיב ולבנות ירושלם; מן הדבר שאמר "לפי מלאות לחרבות ירושלם" וגו' (ראה יר' כט , י) , תבין ותשכיל ותן בלבך להבין אותו הדבר על אמיתו , שמן החרבות עד משיח נגיד הם שבועים שבעה. ומשיח זה הוא כורש הראשון , שנאמר עליו "כה אמר יי' למשיחו לכורש" (יש' מה , א); ומלך בשנה שניה לדריוש המוזכר למעלה (פס' א). ומן החרבות עד שבא הם שבעה שבועים. כיצד? נבוכדנצר מלך ארבעים וחמש שנה , והבית נחרב בתשע עשרה למלכותו; נשארו עשרים ושש שנה במלכותו. ועשרים ושלוש שנה מלך אויל מרודך עם שנת עשרים ושש לנבכודנצר , הרי ארבעים ושמונה ובלשצר מלך שנת ארבעים ושמונה שמת אויל מרודך , ושנת ארבעים ותשע; ובשנת חמישים מת בלשצר ומלך דריוש המדי הראשון המוזכר למעלה , שנאמר "ביה בליליא קטיל בלשצר ודריוש מדאה קביל מלכותא" (דנ' ה , ל); ומָלַך דריוש שנת חמישים , ושנת חמישים ואחת ובשנת חמישים ואחת מת דריוש ומלך כורש הפרסי הנקרא כאן משיח נגיד , ובאותה שנה היתה הפקידה , שנאמר "ובשנת אחת לכורש מלך פרס" וגו' , "מי בכם מכל עמו יהי יי' אלהיו עמו ויעל" (צירוף של עז' א , א - ג ודה"ב לו , כב - כג); ובאותה שנה בנו המזבח והתחילו להקריב בו קרבנות בקלעים בלא חומה. הרי לך מן החורבן עד השנה הראשונה לכורש חמישים ואחת שנה , ושנת הפקידה היא בכלל; והם שבעה שבועים ושתי שנים. ואלו שתי שנים לא חשש למנות , לפי שאינו מונה אלא סכום שבועות או חצי שבוע; אבל הפרט שאינו מגיע לחצי שבוע , אינו חושש למנות. וכן השיב לו הבורא לדניאל על טעות שהיה טועה למנות שבעים שנה מן החרבות , שהיה סבור שעדיין לא הגיע זמן איבוד בבל והפקידה של ישראל; אמר לו הבורא: אינו כן , אלא מן החרבות עד משיח נגיד , שתהיה הפקידה ואיבוד בבל , הם שבעים שבועים; וכבר הגיע עכשיו זמן איבוד בבל , והפקידה היא קרובה לבוא בשנה הבאה שימלוך כורש. ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ - שבתוך אלו השנים תהיה בנויה העיר עם רחובותיה ושווקיה. ובצוק העתים - שלא יהיה להם שלום בכל אלו השנים , אלא עתים צרה וצוקה , באותם השנים שנתגברו עליהם היוונים , ואותם השנים שכתבו שטנה. ואלו ששים שבועים ושנים - חסרים שתי השנים שהיו יתרים השבעה שבועים הראשונים , ועולים כולם ארבע מאות ושלושים ושתים שנה; ומונה אותם אחר הפקידה שהיתה בימי כורש הפרסי , שמאז בנו המזבח והקריבו הקרבנות , והם תשע עשרה שנה מאז עת שנת שתים לדריוש הפרסי בן אחשורוש ואסתר שבנה הבית. כיצד? שלוש שנים מלך כורש הפרסי אחרון , ובשנת תשע עשרה שהיא שתים למלכותו , נבנה הבית , הרי תשע עשרה; ואחרי זאת עמד הבית בגדולתו ארבע מאות ושלוש עשרה שנה , הרי ארבע מאות ושלושים ושתים.
ריכוז קישורים