תנ"ך - ויען שכניה בן־יחיאל מבני עולם עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש־מקוה לישראל על־זאת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּעַן֩ שְׁכַנְיָ֨ה בֶן־יְחִיאֵ֜ל מִבְּנֵ֤י עֵולָם֙ עֵילָם֙ וַיֹּ֣אמֶר לְעֶזְרָ֔א אֲנַ֙חְנוּ֙ מָעַ֣לְנוּ בֵאלֹהֵ֔ינוּ וַנֹּ֛שֶׁב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּ֖וֹת מֵעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְעַתָּ֛ה יֵשׁ־מִקְוֶ֥ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל עַל־זֹֽאת: (עזרא פרק י פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן־יְחִיאֵל מִבְּנֵי עֵולָם עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ־מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל־זֹאת: (עזרא פרק י פסוק ב)

טקסט בלבד:

ויען שכניה בן־יחיאל מבני עולם עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש־מקוה לישראל על־זאת: (עזרא פרק י פסוק ב)

תיקון קוראים:

ויען שכניה בן־יחיאל מבני עולם עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש־מקוה לישראל על־זאת: (עזרא פרק י פסוק ב)
עילם דכתיב עולם - ב': יר' מט , לו; עז' י , ב. ועתה - ד' בטעמא (תביר) בכתיבייא (כולל: 'ואתה'): *עז' ט , י; י , ב; דה"ב ב , טו; כא , טו. ועתה - כ"ז בטעמא (תביר , ללא מקף וללא טעמים מחברים לפניו , כולל: 'עתה' , 'אתה' , ואתה'): ראה עז' ט , י. מקוה - ב' בסגול: עז' י , ב; דה"א כט , טו.

עולם - עילם ק'; מעלנו באלהינו - ל'; ונשב - ל'; ועתה - ד' בטע' בכת'; מקוה - ב'.

ונושב - והושבנום. יש מקוה - יש תקוה לישראל על כך , שהם יכולים להוציא נשיהם העובדות כוכבים ומזלות והנולד מהם - ולהוציא כל הבנים הנולדים מן הנשים העובדות כוכבים ומזלות. בעצת יי' - בעצתו וברצונו של הקדוש ברוך הוא. והחרדים במצות אלהינו - יראי שמים יוציאום. וכתורה יעשה - העושה המעשה הזה אשר יוציא אשתו ובניו העובדי כוכבים.

יש מקוה לישראל על זאת - רוצה לומר: מקוה מים , ירחצו ויטהרו; והוא שיעזוב רשע דרכו (ע"פ יש' נה , ז) להוציא כל הנשים והנולד מהם. או יהיה מקוה מענין תקוה ובטחון , והרצון: יש להם תקוה להטהר מזאת הטומאה. והענין אחד , איך שיפורש.

יש מקוה - חסר ה"א התימה; מן "קויתי יי' קותה נפשי" (תה' קל , ה).

ועתה יש מקוה לישראל על זאת - כטעם: "מקוה ישראל" (יר' יז , יג); כלומר: יש תקוה ותוחלת ברפאות זו החולי והעון , כי אינו באפס תקוה; והוא , להוציא הנשים וילדיהן (ראה להלן , ג).
ריכוז קישורים