תנ"ך - גם
מיום׀
אשר־צוה
אותי
להיות
פחם
בארץ
יהודה
משנת
עשרים
ועד
שנת
שלשים
ושתים
לארתחשסתא
המלך
שנים
שתים
עשרה
אני
ואחי
לחם
הפחה
לא
אכלתי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
גַּ֞ם
מִיּ֣וֹם׀
אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה
אוֹתִ֗י
לִהְי֣וֹת
פֶּחָם֘
בְּאֶ֣רֶץ
יְהוּדָה֒
מִשְּׁנַ֣ת
עֶשְׂרִ֗ים
וְ֠עַד
שְׁנַ֨ת
שְׁלֹשִׁ֤ים
וּשְׁתַּ֙יִם֙
לְאַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא
הַמֶּ֔לֶךְ
שָׁנִ֖ים
שְׁתֵּ֣ים
עֶשְׂרֵ֑ה
אֲנִ֣י
וְאַחַ֔י
לֶ֥חֶם
הַפֶּחָ֖ה
לֹ֥א
אָכַֽלְתִּי:
(נחמיה פרק ה פסוק יד)
גַּם
מִיּוֹם׀
אֲשֶׁר־צִוָּה
אוֹתִי
לִהְיוֹת
פֶּחָם
בְּאֶרֶץ
יְהוּדָה
מִשְּׁנַת
עֶשְׂרִים
וְעַד
שְׁנַת
שְׁלֹשִׁים
וּשְׁתַּיִם
לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא
הַמֶּלֶךְ
שָׁנִים
שְׁתֵּים
עֶשְׂרֵה
אֲנִי
וְאַחַי
לֶחֶם
הַפֶּחָה
לֹא
אָכַלְתִּי:
(נחמיה פרק ה פסוק יד)
גם
מיום׀
אשר־צוה
אותי
להיות
פחם
בארץ
יהודה
משנת
עשרים
ועד
שנת
שלשים
ושתים
לארתחשסתא
המלך
שנים
שתים
עשרה
אני
ואחי
לחם
הפחה
לא
אכלתי:
(נחמיה פרק ה פסוק יד)
גם
מיום׀
אשר־צוה
אותי
להיות
פחם
בארץ
יהודה
משנת
עשרים
ועד
שנת
שלשים
ושתים
לארתחשסתא
המלך
שנים
שתים
עשרה
אני
ואחי
לחם
הפחה
לא
אכלתי:
(נחמיה פרק ה פסוק יד)
אותי
-
ה'
מלא
בכתיבייא:
תה'
לא
,
ו;
איכה
ג
,
ב;
אס'
ה
,
יב;
נחמ'
ה
,
יד;
ו
,
יד.
משנת
עשרים
-
ל';
שנים
שתים
עשרה
-
ל';
אכלתי
-
ל'
סופ'
פתח.
אשר
צוה
אותי
-
המלך.
פחם
-
כמו
פחה
,
שלטן;
דוגמת
"ריקם"
(שמ'
כג
,
טו)
,
שהוא
כמו
"רקה"
(יח'
כד
,
יא).
משנת
עשרים
-
למלך
דריוש
,
כי
אז
עלה
מבבל
,
שנאמר
"ויהי
בחדש
ניסן
שנת
עשרים"
וגו'
(נחמ'
ב
,
א).
שנים
שתים
עשרה
-
שהם
שתים
עשרה
שנה.
אני
ואחי
-
אני
וחברי
אשר
באו
עמי.
לחם
הפחה
לא
אכלתי
-
לחם
שהוא
ראוי
למאכל
הפחה
,
שהעם
נותנין
אותו
אל
הפחה
מן
המס.
פחם
-
הוא
כמו
'פחה'.
לחם
הפחה
לא
אכלתי
-
רוצה
לומר:
שלא
לקחתי
מהעם
הלחם
שהיה
ראוי
לפחה
לקחת
מהם.
פחם
-
המ"ם
נוסף
,
ופחה
ופחם
כ"אמנה"
(בר'
כ
,
יב)
ו"אמנם"
(מ"ב
יט
,
יז).
או
המ"ם
סימן
הרבים
,
והטעם:
פחה
שלהם;
והוא
הנכון
,
רק
הראוי
'פחתם'.
לחם
הפחה
-
הראוי
לפחה.
גם
מיום
אשר
צוה
אותי
המלך
להיות
פחם
-
כמו
פחה.
וזה
סיפור
אחר.
משנת
עשרים
למלכות
ארתחששתא
שעליתי
מבבל.
לחם
הפחה
-
לחם
שמביאין
דורון
לפחה
לא
אכלתי
,
שלא
להכביד
על
העם.