(עשרים
וארבע
תועלות
לנחמ'
ז
,
א
-
יג
,
לא)
ואולם
התועלות
המגיעים
ממנו
הם
אלו:
התועלת
הראשון
הוא
להודיע
,
שראוי
לפחד
תמיד
ולברוח
מן
הספק.
ולזה
זכר
שאחר
שנבנתה
החומה
והעמיד
הדלתות
,
שָׂם
בעיר
ירושלים
שומרים
בשערים
,
אנשי
אמת
ויראי
אלהים
,
כדי
שיוכל
לבטוח
בהם
שלא
יפותו
בשום
פנים
להסכים
עם
צרי
יהודה
ובנימין.
וצוה
עוד
,
שלא
יפתחו
הדלתות
בבקר
עד
חום
השמש
,
כי
אולי
אם
יותר
להם
לפתחם
קודם
זה
,
יקרה
שיוכלו
להכנס
צרי
יהודה
ובנימין.
ולזאת
הסבה
גם
כן
צוה
שטרם
ישכבו
אנשי
העיר
בערב
(ע"פ
בר'
יט
,
ד)
יסגרו
הדלתות
,
ולהעמיד
משמרות
לשמור
בלילה
בכל
מבוי
ומבוי
לשמור
העיר.
ולפי
שראה
שהעיר
רחבת
ידים
וגדולה
והעם
מעט
בתוכה
ואין
בתים
בנויים
,
השתדל
שישבו
שם
שרי
יהודה
ועשירית
שאר
הגולה
העולים
מבבל.
התועלת
השני
הוא
להודיע
,
שהוא
ראוי
שיופקדו
בכל
מלאכה
גדולה
ממונים
ישגיחו
בענין
המלאכה
ההיא
שתהיה
נעשית
כהוגן;
ואם
לא
,
לא
יתכן
שתשלם
המלאכה
ההיא.
ולזה
זכר
שאחר
שהעמיד
הדלתות
שָׂם
על
מִנוּיָם
השוערים
והמשוררים
,
וזכר
גם
כן
שעל
כל
משמר
ומשמר
היה
ראש
המשמר
,
להשגיח
על
המשמר
שלו.
התועלת
השלישי
הוא
להודיע
,
שהכוונה
במועדים
הוא
לעסוק
בהם
בתורה
,
כי
אז
העם
פנוים
ממלאכה
ויתכן
להם
זה.
ושהוא
ראוי
שישימו
קצת
היום
בתורה
ובקצתו
יתענגו
וישמחו
לכבוד
יום
טוב
,
כי
זה
ממה
שיתישרו
בו
לעמוד
על
מה
שכונה
התורה
בענין
המועדים.
ולזה
זכר
,
שעזרא
הסופר
קרא
בתורה
נגד
כל
העם
בראש
השנה
מאור
הבקר
עד
מחצית
היום
,
ומחצי
היום
והלאה
צוה
שילכו
לאכול
ולשתות
ולשמוח;
ושישלחו
מנות
לאין
נכון
לו
,
למען
ישמחו
העניים
גם
כן
בשמחת
יום
טוב.
ולהעיר
גם
כן
שהוא
ראוי
לקרא
התורה
ביום
טוב
,
זכר
כי
בחג
הסכות
קראו
בתורה
בכל
יום
ויום.
התועלת
הרביעי
הוא
להודיע
,
שדבר
שבקדושה
לא
יתכן
שיהיה
בפחות
מעשרה.
ולזה
זכר
כי
מפני
שהיה
עזרא
עומד
במגדל
עץ
עשוי
לדבר
כדי
שיהיה
גבוה
על
העם
וישמעו
כלם
דבריו
,
והיה
המגדל
ההוא
חולק
רשות
לעצמו
,
הנה
הוכרחו
לעלות
שם
עמו
אנשים
מימינו
ומשמאלו
כדי
שלא
יאמרו
דבר
שבקדושה
בפחות
מעשרה.
התועלת
החמישי
הוא
להודיע
,
שהוא
ראוי
בעת
קריאת
התורה
שיטו
כל
העם
אזניהם
אל
דברי
התורה.
ולזה
הוא
מבואר
,
שאין
ראוי
שידברו
כלל
אבל
ישמעו
דברי
התורה
ויבינום
כפי
כחם.
ולזה
אמר
שכאשר
קרא
עזרא
בספר
התורה
,
היו
אזני
כל
העם
אל
ספר
התורה;
ושכאשר
פתח
עזרא
הספר
עמדו
כל
העם
במקומם
,
כדי
שיהיו
יותר
מוכנים
להטות
אזניהם
אל
הדברים.
רוצה
לומר
,
שאם
היו
מתנועעים
והולכים
זה
פה
וזה
פה
,
היתה
מתבלבלת
להם
שמיעת
הדברים.
התועלת
הששי
הוא
להודיע
,
שהקורא
בתורה
הוא
ראוי
שיברך
קודם
הקריאה.
ולזה
זכר
שכבר
ברך
עזרא
את
יי'
האלהים
אחרי
זכרו
פתיחת
עזרא
הסופר
את
ספר
התורה.
ומזה
יתבאר
שהוא
ראוי
יותר
שיברכו
לאחריה
כי
אז
הגיע
התועלת
ממצות
הקריאה;
וזה
יתבאר
מברכת
המזון
שחייבה
התורה
בה
אחר
האכילה
והשביעה
(ראה
דב'
ח
,
י)
,
כי
אז
הגיעה
ההנאה
,
לא
קודם
זה.
התועלת
השביעי
הוא
להודיע
,
שהשומע
ברכה
מפי
המברך
הראוי
לברך
,
צריך
לענות
'אמן'.
ולזה
זכר
שכאשר
ברך
עזרא
את
יי'
האלהים
,
ענו
כל
העם
'אמן'.
התועלת
השמיני
הוא
להודיע
,
שכאשר
היה
שם
מי
שיקרא
בתורה
בצבור
,
ראוי
שיהיה
שם
מי
שיבין
הדברים
ההם
לעם
ויבארם
להם.
ולזה
זכר
שכבר
היו
שם
רבים
מבינים
את
העם
לתורה
,
והעם
על
עמדם
לשמע
דברי
המבארים
מה
שקרא
עזרא
בספר
התורה
,
ושהם
קראו
בספר
בתורת
האלהים
מפורש
ושום
שכל
(ראה
נחמ'
ח
,
ח)
,
והבינו
העם
בתואר
המקרא
,
איך
יתישר
לעמוד
מצורת
הקריאה
על
כונת
הכתוב.
התועלת
התשיעי
הוא
להודיע
שאין
ראוי
לבכות
ולהתאבל
במועדים
,
אבל
ראוי
לשמוח
בהם
שמחת
יי'
,
לא
שמחה
מישרת
לסור
מאחריו.
ולזה
אמר
נחמיה
לישראל:
"היום
קדוש
הוא
ליי'...
אל
תתאבלו
ואל
תבכו"
(שם
,
ט)
,
ואמר
להם:
"אכלו
משמנים
ושתו
ממתקים
ושלחו
מנות
לאין
נכון
כי
קדוש
היום
לאדונינו
,
ואל
תעצבו
כי
חדות
יי'
היא
מעוזכם"
(שם
,
י).
התועלת
העשירי
הוא
להודיע
,
כי
סִכּוך
הסוכה
ראוי
שיהיה
מעצים
תלושים
עם
עלים
,
וראוי
שיבחרום
יפי
העלים
וטובי
הריח
לפי
מה
שאפשר.
וזה
למדנו
מאמרו:
"צאו
ההר
והביאו
עלי
זית
ועלי
עץ
שמן
ועלי
הדס
ועלי
תמרים
ועלי
עץ
עבות
לעשות
סכות
ככתוב"
(שם
,
טו).
וזה
אמנם
הוא
למצוה
מן
המובחר
,
כי
התורה
לא
דקדקה
בנוי
וטוב
הריח
,
אבל
אמרה
"בסכות
תשבו"
(וי'
כג
,
מב)
-
מכל
מקום.
וכבר
בארנו
שם
מה
הם
הדברים
שיתכן
להיות
מהם
סכך.
התועלת
האחד
עשר
הוא
להודיע
,
שאין
ראוי
לעשות
סוכה
כי
אם
במקום
מגולה
,
לא
בתוך
הבית.
ולזה
זכר
שכבר
עשו
להם
סוכות
איש
על
גגו
ובחצרותיהם
ובחצרות
בית
האלהים
וברחובות
העיר.
התועלת
השנים
עשר
הוא
להודיע
,
שהחוטא
,
בשובו
אל
יי'
,
ראוי
שיכנע
לבבו
ויהיה
נשבר
ונדכה
,
כשיצער
עצמו
בצום
ובלבישת
שקים
ומה
שידמה
לזה
,
ויתודה
חטאו.
ולזה
ספר
שכאשר
שבו
ישראל
מחטאתם
במה
שהתחתנו
עם
גויי
הארצות
,
הנה
נאספו
ישראל
בצום
ובשקים
ואדמה
על
ראשם
ונבדלו
מגויי
הארצות
אשר
התחתנו
בהם
,
והתודו
על
חטאתיהם
,
וגם
על
עונות
אבותיהם
אשר
עליהם
גם
כן
היה
חרון
אף
יי'
עליהם.
והנה
היה
התועלת
בהתודותם
על
עונות
אבותיהם
,
להעיר
לבם
כי
על
רוב
חטאיהם
נפלו
ברעה
אשר
נפלו
בה
,
ומזה
נתישרו
לתת
אל
לבם
לכרות
ברית
עם
יי'
ללכת
בתורתו
,
כמו
שנזכר
בזה
הספור
בסוף
הדברים
שנאמרו
בזה
הצום.
התועלת
השלשה
עשר
הוא
להודיע
,
כי
ביום
הצום
ראוי
לקרוא
בתורה
ברביעית
היום
הראשון
,
ולהתודות
ליי'
יתברך
ולהשתחות
לו
ברביע
האחרון
,
כי
אז
הוא
בצער
גדול
ותהיה
מפני
זה
תפלתו
יותר
נשמעת.
ובמה
שבין
זה
יפשפש
במעשיו
לתקן
עותתו.
ולזה
ספר
כי
ביום
הצום
קראו
בספר
התורה
רביעית
היום
,
ורביעית
היום
התודו
והשתחוו
ליי'
אלהיהם.
והתבאר
שזה
הרביעית
היה
האחרון
מן
היום
ממה
שאמרו
בסוף
אלה
הדברים
"ובצרה
גדולה
אנחנו"
(נחמ'
ט
,
לז).
התועלת
הארבעה
עשר
הוא
להודיע
,
כי
כשהיו
אומרים
'ברכו'
במקדש
,
היו
אומרים:
"ברכו
את
יי'
אלהיכם
מן
העולם
ועד
העולם
וברוך
שם
כבודו
ומרומם
על
כל
ברכה
ותהלה"
(ראה
נחמ'
ט
,
ה)
,
והם
היו
עונין
'ברוך
יי'
אלהינו
מן
העולם
וברוך
שם
כבודו
ומרומם
על
כל
ברכה
ותהלה'.
ולזה
ספר
אמרו
"קומו
ברכו
את
יי'
אלהיכם
מן
העולם
ועד
העולם"
וגו'
(שם).
התועלת
החמשה
עשר
הוא
להודיע
,
שאין
נמצא
יתכן
שיִקָרא
בשם
יו"ד
ה"א
וא"ו
ה"א
זולתי
יי'
יתברך.
וכבר
בארנו
שהענין
הוא
כן
בבאורנו
ל'מה
שאחר
הטבע'
ובמאמר
החמישי
מספר
מלחמות
יי'.
ולזה
אמר:
"אתה
הוא
יי'
לבדך"
(שם
,
ו).
התועלת
הששה
עשר
הוא
להודיע
שיי'
יתברך
שברא
העולם
בכללו
,
הוא
מעמיד
אותו
תמיד
ונותן
חיים
וקיום
לכל
מה
שיחיה
ויתקיים;
לא
כמו
הענין
בפועלים
אשר
בכאן
,
שלא
יצטרכו
להם
פעולותיהם
אחר
שפעלו
אותם.
וזה
,
כי
התנועה
אשר
לצבא
השמים
אשר
שמה
יי'
יתברך
-
כלי
לקיום
כל
אלו
הדברים
,
לא
תהיה
אלא
מפני
היותם
משתחוים
ליי'
יתברך.
רוצה
לומר
,
כי
מפני
חשקם
למה
שיישירו
מעצם
נימוס
הנמצאות
המושכל
וסדרם
וישרם
אשר
בנפש
יי'
יתברך
,
יהיו
נכספים
להתנועע
בתנועה
המתחיבת
מעצם
הציור
ההוא
אשר
מהתנועה
ההיא
יושפעו
הרבה
מהדברים
אשר
בכאן
,
כמו
שיסד
להם
יי'
יתברך
ביום
הבראם.
ולזה
אמר
"ואתה
מחיה
את
כלם
וצבא
השמים
לך
משתחוים"
(נחמ'
ט
,
ו).
התועלת
השבעה
עשר
הוא
להודיע
,
כי
האותות
והמופתים
ששם
יי'
יתברך
בפרעה
ובכל
עבדיו
ובכל
עם
ארצו
(ראה
נחמ'
ט
,
י)
היה
להועיל
לישראל
,
והוא
,
שידעו
כי
הוא
יי'
ולא
היה
בו
עול
כנגד
המצרים
,
אף
על
פי
שהקשה
יי'
יתברך
רוח
פרעה
ואמץ
את
לבבו
(ע"פ
דב'
ב
,
ל);
כי
כבר
ידע
יי'
יתברך
כי
הרשיעו
מאד
פרעה
ועמו
לעשות
כנגד
ישראל
,
ולזה
נתחייבו
לפול
בזה
העונש.
ורצה
יי'
יתברך
שיגיע
ממנו
תועלת
לישראל
,
שידעו
כי
הוא
יי'
,
ולזה
אמר
"ותתן
אותות
ומופתים"
(נחמ'
ט
,
י)
וגו'.
התועלת
השמונה
עשר
הוא
לפרסם
עוצם
חסדי
יי'
יתברך
לישראל
בעבור
בריתו
עם
האבות
,
וזה
שכבר
ראה
ענים
במצרים
ושמע
צעקתם
על
ים
סוף
,
עם
היותם
בלתי
ראוים
אז
מצד
עצמם
שתדבק
בהם
אז
ההשגחה
האלהית;
אך
היה
זה
מצד
בריתו
עם
האבות
,
כמו
שנזכר
בתורה;
ואחרי
כן
הישירם
יי'
יתברך
לעבודתו
באופן
נפלא
מצד
האותות
והמופתים
שהרבה
להם
במצרים
ועל
הים
ובמדבר
ובמעמד
הר
סיני
,
ובתורתו
השלמה
ששמעו
שם
קצתה
מפי
יי'
יתברך
בקול
ההוא
הנפלא
,
וקצתם
מפי
משה.
ועם
כל
זה
הפליגו
לחטוא
תכף
,
ועשו
להם
מסכה;
ולא
עזבם
עם
כל
זה
במדבר
,
אבל
דבקה
בהם
השגחתו
לכלכלם
שם
על
דרך
המופת.
וגם
בדבר
המרגלים
מרו
ועצבו
את
רוח
קדשו
(ע"פ
יש'
סג
,
י)
,
והאריך
יי'
יתברך
ענשם
עד
שלֵמות
ארבעים
שנה
,
לחמול
עליהם
לפי
מה
שאפשר;
ותוך
זה
הזמן
עשה
להם
מופתים
עצומים
על
צד
החנינה
ועל
צד
התוכחת
,
למען
ייראו
את
יי'
לטוב
להם
(ע"פ
דב'
ו
,
כד).
וכאשר
נתישרו
ליראת
יי'
הדור
הבא
אחר
דור
המדבר
,
נתן
לפניהם
מלכים
אדירים
,
ונתן
ארצם
נחלה
לישראל
עמו
(ע"פ
תה'
קלה
,
יב).
ולא
ארך
הזמן
ושבו
לחטוא
,
שמנו
ובעטו
ביי'
יתברך
(ע"פ
דב'
לב
,
טו)
ונִתנו
ביד
אויביהם;
ובשובם
נתן
להם
יי'
יתברך
מושיע.
וכן
התמיד
פעמים
רבות
גם
אחרי
כן
,
בעת
מלכיהם
מרדו
ביי'
יתברך
ועזבו
את
תורתו
,
ושלח
להם
יי'
יתברך
את
עבדיו
הנביאים
יום
השכם
ושלוח
,
והעידו
בהם
להודיעם
הרע
הנפלא
שיקרה
להם
אם
לא
יסורו
מדרכם
הרעה.
והנה
האריך
להם
יי'
יתברך
זה
מאד
,
עד
שראה
שלא
היתה
בהם
תקוה
שישובו
מדרכם
הרעה
,
ואז
נפלו
ברע
בהדרגה
עד
שגלו
מן
הארץ
במעלם;
וגם
שם
לא
עזב
חסדו
מהם.
אבל
היו
עיניו
בהם
לשמרם
מהכליון
בהיותם
בארץ
אויביהם
(ע"פ
וי'
כו
,
מד).
וזה
כלו
ממה
שיישיר
שומעי
אלו
הדברים
להכנע
לעבודת
יי'
יתברך.
ולזה
כרתו
כלם
ברית
עם
יי'
יתברך
,
ללכת
בתורתו
ולקיים
המצות
אשר
עזבום
,
עד
שכמעט
נשכח
זכרם
מהם.
התועלת
התשעה
עשר
הוא
להודיע
,
שעבודת
קצת
הלוים
היתה
בשיר
להודות
ליי'.
ולזה
היו
שם
משמרות
ממונות
על
זה
,
כאמרו
"והלוים
ישוע
בנוי"
וגו'
(נחמ'
יב
,
ח)
,
ואמר
גם
כן
"וראשי
הלוים
חשביה"
וגו'
"משמר
לעומת
משמר"
(שם
,
כד)
,
וכבר
בארנו
זה
גם
כן
מדברי
התורה
,
אלא
שהוא
יותר
מבואר
בזה
המקום
ובספר
דברי
הימים
(ראה
דה"א
כג).
התועלת
העשרים
הוא
להודיע
,
שקדוש
חומת
ירושלים
ראוי
שיהיה
בתודות
ושיר
,
כמו
שמבואר
בשני
משבועות
(ראה
משנה
שבועות
ב
,
ב).
התועלת
העשרים
ואחד
הוא
להודיע
,
שאסור
לקנות
ולמכור
בשבת
ואף
על
פי
שאינה
מלאכה
,
כי
זה
אולי
יביא
לעשות
מלאכה;
ולזה
אמר
נחמיה
לחורי
יהודה
שהם
מחללים
את
יום
השבת
מפני
קנותם
ומכרם
בשבת.
ולזה
צוה
לסגור
שערי
ירושלים
ביום
השבת
,
כדי
שלא
תבא
שם
שום
סחורה
בשבת
,
לשמור
ישראל
מהכשל
בזה.
והנה
זה
האסור
הוא
מדברי
סופרים
,
לעשות
משמרת
למשמרת
התורה.
התועלת
העשרים
ושנים
הוא
להודיע
,
שיש
לדיין
לענוש
לפי
שעה
יותר
מהשעור
שיתחייב
מצד
התורה.
ולזה
ספר
כי
נחמיה
הריב
עם
המתחתנים
בגויי
הארצות
וקלל
קצתם
,
וקצתם
הלקה
ומרט
שערם
,
ואם
אין
הקללה
והמריטה
ראויה
לפי
מה
שהטילה
התורה
מהעונשים
על
זה.
אך
עשה
זה
נחמיה
להוראת
שעה
,
מפני
שהיה
הדור
פרוץ
בזה;
ולזה
רצה
להוכיחם
בזה
האופן
,
גם
השביעם
באלהים
שלא
יעשו
ככה
לזאת
הסבה.
התועלת
העשרים
ושלשה
הוא
להודיע
שעור
זאת
העבירה
עד
היכן
הוא
מגיע
,
רוצה
לומר:
ההתחתן
בגוים.
והוא
,
שגם
שלמה
שהיה
נביא
ואהוב
מאד
לאלהים
,
החטיא
אותו
ההתחתן
בגוים
,
ואף
על
פי
שכבר
נתגיירו;
עד
שכבר
היה
זה
החטא
סבה
להגלות
ישראל
מעל
אדמתם
,
כי
זה
היה
סבה
להתחלק
המלוכה
,
והֵחָלק
המלוכה
היה
סבה
להעשות
עגלי
הזהב
,
אשר
היה
סבה
בסוף
הענין
להכרית
ישראל
מעל
אדמתם
,
ויהודה
ובנימין
עמם
,
כי
למדו
מלכי
יהודה
ממלכי
ישראל
לעשות
הרע
בעיני
יי'.
ולזה
אמר:
"הלא
על
אלה
חטא
שלמה
מלך
ישראל"
וגו'
(נחמ'
יג
,
כו).
התועלת
העשרים
וארבעה
הוא
לפרסם
מה
שהיה
באלו
הפעולות
שעשה
נחמיה
מהשלמות
והטוב
,
כי
הוא
השלים
בנין
ירושלים
בזה
האופן
הנפלא
שקדם
,
אשר
היה
בו
מהחסידות
והטוב
מה
שלא
יֵעָלם
,
והעמיד
עבודת
בית
המקדש
באופן
שלם
בדרך
שלא
תשָכח
העבודה
,
ונקה
ישראל
מכל
סיג
ועון
כיד
אלהיו
הטובה
עליו.
ולזה
אמר
במקום
מקום
מאלו
הפעולות:
"זכרה
לי
אלהי
לטובה"
(נחמ'
ה
,
יט;
יג
,
יד
,
כב
,
לא)
,
למשוך
לב
האנשים
להַדְמות
פעולותיהם
לפעולותיו.
ובכאן
נשלם
ביאור
זה
הספר;
והיתה
השלמתו
בירח
אדר
שני
של
שנת
תשעים
ושמנה
לפרט
האלף
הששי
ליצירה.
יתברך
ויתעלה
יוצר
הכל
,
אשר
עזרני
ברחמיו
וברוב
חסדיו
על
כל
ברכה
ותהלה
,
אמן
אמן
סלה
תם
ונשלם.