תנ"ך - אלה׀ בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל וישובו לירושלם וליהודה איש לעירו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֵ֣לֶּה׀ בְּנֵ֣י הַמְּדִינָ֗ה הָעֹלִים֙ מִשְּׁבִ֣י הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיָּשׁ֧וּבוּ לִירוּשָׁלִַ֛ם וְלִיהוּדָ֖ה אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ: (נחמיה פרק ז פסוק ו)

טקסט וניקוד:

אֵלֶּה׀ בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ: (נחמיה פרק ז פסוק ו)

טקסט בלבד:

אלה׀ בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל וישובו לירושלם וליהודה איש לעירו: (נחמיה פרק ז פסוק ו)

תיקון קוראים:

אלה׀ בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל וישובו לירושלם וליהודה איש לעירו: (נחמיה פרק ז פסוק ו)
אלה - ד' ראשי פסוקים בסיפרא: עז' ב , סב; נחמ' ז , ו , סד; יב , כו. אשר הגלה - י"א זוגין מן ב' בענינא בטעמא , חד זקף לרומא וחד נחית לתהומא (כלומר: זוגות של שתי מלים או צירופי מלים זהים בקטע אחד או בהקשרים דומים , המוטעמים פעם בטעם , שסימנו הגראפי בא מעל לאות , והוא לרוב זקף; ופעם בטעם הבא מתחת לאות , והוא לרוב תביר; ושניהם מהווים גם הדרכה מוסיקלית באשר לגובה הצליל או נמיכותו , בו תיקרא המלה): שמ' ו , ט , יב. - *וי' כג , יב , יט. - כו , לט , מ. - יהו' א , א; שו' א , א. - ש"א ב , כו; ג , א. - ש"ב ו , ז; דה"א יג , י. - ש"ב ח , ג; דה"א יח , ג. - מ"ב כא , ח; דה"ב לג , ח. - יח' ד , יא , טז. - חב' א , ז; זכ' י , ד. - עז' ב , א; נחמ' ז , ו. וישובו לירושלם ('שיבה לירושלם') - ה': זכ' א , טז; עז' ב , א; *נחמ' ז , ו; דה"ב יט , א; לד , ז.

שובה לירושלם ה' וסימ' שבתי לירושלם ברחמים יהושפט יאשיה ואלה בני המדינה וחביר'.

אלה - ד' ראש' פסו' בסיפ'; וישובו לירושלם וליהודה - ל'.

אלה בני המדינה וגו' עד "והגורלות הפלנו על קרבן העצים" (נחמ' י , לה). וליהודה - למדינת יהודה. איש לעירו - כל איש לעירו.

אלה בני המדינה - בפסוק העליון אמר "להתיחש" (לעיל , ה) , והטעם: להַראות היחשׂ; ומצא כתוב בו אלה בני המדינה העולים. וכאשר נקשרה חומת ירושלים (ע"פ נחמ' ג , לח) רצה נחמיה שיתיחשו לבית אבותם , לבלתי התערב עמהם זר; כי רבים נוספו שאינם במספר הראשון (ראה עז' ב) , ורבים נגרעו שכבר מתו ולא היו בימי נחמיה , ורבים הולידו בנים בתוך ל"ו שנים: שנתים לכורש וי"ד לאחשורוש וכ' לארתחשסתא עד עלות נחמיה; ולנמצאים אמר להתיחש. ואם ישאל איש: למה אמר "ואמצא כתוב בו" (לעיל , ה) אלה בני המדינה העולים ואינם במספר הראשון , ויש בראשון שאינו בשני? כי בראשון אמר "בני ארח שבע מאות חמשה ושבעים" (עז' ב , ה) , ובשני "בני ארח שש מאות חמשים ושנים" (להלן , י) , והנה נוספו הראשונים מאה עשרים ושלשה! "בני שנאה (בנוסחנו: סנאה) שלשת אלפים ושש מאות ושלשים" (עז' ב , לה) , ובשני שלשת אלפים תשע מאות ושלשים" (להלן , לח) , ונוספו בשני! ויש נזכרים בראשון , ובשני אינם נזכרים: כי "בני יורה מאה ושנים עשר" (עז' ב , יח) , ובשני "בני חריף מאה שנים עשר" (להלן , כד); נשיבהו , כי הכתוב ידבר כנגד הרוב. (אמר) "להרוג שבעים בני ירובעל" (? ראה שו' ט , כד , נו) - ויותם לא נהרג! וכן "יוצאי ירך יעקב שבעים" (שמ' א , ה) - ויעקב לא יצא מיריכו. ואולי "יורה" ו"חריף" שני שמות לאיש אחד , כ"שריה רעליה" (עז' ב , ב) ובשני "עזריה רעמיה" (להלן , ז); והמספר השני מעט נוסף על הראשון; רק באמרו אלה העולים - להודיע כי בני פלוני לא נגרע אחד מהם , ובני פלוני נוספו , ובני פלוני נגרעו ומתו מהם; וכבר פירשתי כל הענין למעלה.
ריכוז קישורים