תנ"ך - ויאמר
נחמיה
הוא
התרשתא
ועזרא
הכהן
׀
הספר
והלוים
המבינים
את־העם
לכל־העם
היום
קדש־הוא
לה'
אלהיכם
אל־תתאבלו
ואל־תבכו
כי
בוכים
כל־העם
כשמעם
את־דברי
התורה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֣אמֶר
נְחֶמְיָ֣ה
ה֣וּא
הַתִּרְשָׁ֡תָא
וְעֶזְרָ֣א
הַכֹּהֵ֣ן
׀
הַסֹּפֵ֡ר
וְהַלְוִיִּם֩
הַמְּבִינִ֨ים
אֶת־הָעָ֜ם
לְכָל־הָעָ֗ם
הַיּ֤וֹם
קָדֹֽשׁ־הוּא֙
לַיהוָ֣ה
אֱלֹהֵיכֶ֔ם
אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ
וְאַל־תִּבְכּ֑וּ
כִּ֤י
בוֹכִים֙
כָּל־הָעָ֔ם
כְּשָׁמְעָ֖ם
אֶת־דִּבְרֵ֥י
הַתּוֹרָֽה:
(נחמיה פרק ח פסוק ט)
וַיֹּאמֶר
נְחֶמְיָה
הוּא
הַתִּרְשָׁתָא
וְעֶזְרָא
הַכֹּהֵן
׀
הַסֹּפֵר
וְהַלְוִיִּם
הַמְּבִינִים
אֶת־הָעָם
לְכָל־הָעָם
הַיּוֹם
קָדֹשׁ־הוּא
לַיהוָה
אֱלֹהֵיכֶם
אַל־תִּתְאַבְּלוּ
וְאַל־תִּבְכּוּ
כִּי
בוֹכִים
כָּל־הָעָם
כְּשָׁמְעָם
אֶת־דִּבְרֵי
הַתּוֹרָה:
(נחמיה פרק ח פסוק ט)
ויאמר
נחמיה
הוא
התרשתא
ועזרא
הכהן
׀
הספר
והלוים
המבינים
את־העם
לכל־העם
היום
קדש־הוא
לה'
אלהיכם
אל־תתאבלו
ואל־תבכו
כי
בוכים
כל־העם
כשמעם
את־דברי
התורה:
(נחמיה פרק ח פסוק ט)
ויאמר
נחמיה
הוא
התרשתא
ועזרא
הכהן
׀
הספר
והלוים
המבינים
את־העם
לכל־העם
היום
קדש־הוא
ליהוה
אלהיכם
אל־תתאבלו
ואל־תבכו
כי
בוכים
כל־העם
כשמעם
את־דברי
התורה:
(נחמיה פרק ח פסוק ט)
ועזרא
-
ג':
נחמ'
ח
,
ט;
יב
,
כו
,
לו.
הכהן
הספר
-
ג':
עז'
ז
,
יא;
נחמ'
ח
,
ט;
יב
,
כו.
הכהן
הספר
-
פסק
בספרים
עזרא
ונחמיה:
ראה
נחמ'
ב
,
יב.
קדש
-
י"ג
חסר:
שמ'
כט
,
לא;
*וי'
ו
,
ט
,
יט
,
כ;
כא
,
ז
,
ח;
כד
,
ט;
במ'
ו
,
ה
,
ח;
*דב'
כו
,
יט;
יח'
מב
,
יג;
נחמ'
ח
,
ט
,
יא.
בוכים
-
ב'
מלא:
ש"ב
טו
,
כג;
נחמ'
ח
,
ט.
הכהן
הספר
-
ג';
קדש
-
י"ג
חס'.
היום
קדוש
-
כי
יום
ראש
השנה
הוא.
כי
בוכים
כל
העם
-
מפני
שלא
קיימו
התורה
כראוי.
היום
קדוש
הוא
ליי'
אלהיכם
-
זה
מבואר
כי
הוא
היה
יום
זכרון
תרועה
(ע"פ
וי'
כג
,
כד
ראה
לעיל
,
ב)
והוא
אשר
נקראהו
'ראש
השנה'.
כי
בוכים
כל
העם
וגו'
-
ידמה
שקראו
להם
במקום
הקללות
,
למען
ייראו
את
יי'.
לכל
העם
-
דבק
עם
ויאמר
,
שהוא
ראש
הפסוק.
היום
קדש
-
שהיה
ראש
השנה
(ראה
לעיל
,
ב);
מיכן
שאסור
להתענות
בראש
השנה.
ובירושלמי
נמי
גרסינן
בתעניות
(תענית
ג
,
ג
[סו
,
ג]):
וכל
סביבותיה
מתענות;
שכן
מצינו
ביום
ראש
השנה
מתריעות
ולא
מתענין
(ראה
שם).