תנ"ך - וימאנו
לשמע
ולא־זכרו
נפלאתיך
אשר
עשית
עמהם
ויקשו
את־ערפם
ויתנו־ראש
לשוב
לעבדתם
במרים
ואתה
אלוה
סליחות
חנון
ורחום
ארך־אפים
ורב־וחסד
חסד
ולא
עזבתם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְמָאֲנ֣וּ
לִשְׁמֹ֗עַ
וְלֹא־זָכְר֤וּ
נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙
אֲשֶׁ֣ר
עָשִׂ֣יתָ
עִמָּהֶ֔ם
וַיַּקְשׁוּ֙
אֶת־עָרְפָּ֔ם
וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ
לָשׁ֥וּב
לְעַבְדֻתָ֖ם
בְּמִרְיָ֑ם
וְאַתָּה֩
אֱל֨וֹהַּ
סְלִיח֜וֹת
חַנּ֧וּן
וְרַח֛וּם
אֶרֶךְ־אַפַּ֥יִם
וְרַב־וחֶ֖סֶד
חֶ֖סֶד
וְלֹ֥א
עֲזַבְתָּֽם:
(נחמיה פרק ט פסוק יז)
וַיְמָאֲנוּ
לִשְׁמֹעַ
וְלֹא־זָכְרוּ
נִפְלְאֹתֶיךָ
אֲשֶׁר
עָשִׂיתָ
עִמָּהֶם
וַיַּקְשׁוּ
אֶת־עָרְפָּם
וַיִּתְּנוּ־רֹאשׁ
לָשׁוּב
לְעַבְדֻתָם
בְּמִרְיָם
וְאַתָּה
אֱלוֹהַּ
סְלִיחוֹת
חַנּוּן
וְרַחוּם
אֶרֶךְ־אַפַּיִם
וְרַב־וחֶסֶד
חֶסֶד
וְלֹא
עֲזַבְתָּם:
(נחמיה פרק ט פסוק יז)
וימאנו
לשמע
ולא־זכרו
נפלאתיך
אשר
עשית
עמהם
ויקשו
את־ערפם
ויתנו־ראש
לשוב
לעבדתם
במרים
ואתה
אלוה
סליחות
חנון
ורחום
ארך־אפים
ורב־וחסד
חסד
ולא
עזבתם:
(נחמיה פרק ט פסוק יז)
וימאנו
לשמע
ולא־זכרו
נפלאתיך
אשר
עשית
עמהם
ויקשו
את־ערפם
ויתנו־ראש
לשוב
לעבדתם
במרים
ואתה
אלוה
סליחות
חנון
ורחום
ארך־אפים
ורב־וחסד
חסד
ולא
עזבתם:
(נחמיה פרק ט פסוק יז)
וימאנו
-
ג':
ש"א
ח
,
יט;
זכ'
ז
,
יא;
נחמ'
ט
,
יז.
ולא
-
זכרו
-
ג':
שו'
ח
,
לד;
עמ'
א
,
ט;
*נחמ'
ט
,
יז.
נפלאתיך
-
ג'
חסר:
תה'
מ
,
ו;
קמה
,
ה;
נחמ'
ט
,
יז.
ולא
זכרו
ג'
וסימ'
בני
ישראל
ברית
אחים
וימאנו.
וימאנו
-
ג';
ולא
-
זכרו
-
ג';
נפלאתיך
-
ל'
חס'
בסיפ';
לעבדתם
-
ל'
וחס';
במרים
-
ל';
סליחות
-
ל'
ומל'
וחד
הרחמ'
והסלי';
וחסד
-
יתיר
ו'.
וימאנו
לשמוע
כשאמרו
להם
יהושע
וכלב
שיעלו
,
כי
הארץ
טובה
מאד
ויי'
יתברך
הוא
בעזר
ישראל
,
ולזה
אין
לירא
מעוצם
האומות
ההם.
ולא
זכרו
הנפלאות
העצומות
אשר
עשית
עמהם
קודם
זה
,
אשר
בעבורם
היה
ראוי
שיבטחו
ביי'
יתברך
,
שהוא
יכניע
אויביהם
לפניהם
,
כי
כל
אשר
יחפוץ
יוכל;
ויקשו
ערפם
לבלתי
בטוח
ביי'
יתברך
,
ואמרו
מרֹב
מֶרים:
"נתנה
ראש
ונשובה
מצרימה"
(במ'
יד
,
ד).
ועם
כל
זה
שעשו
כנגדך
,
אתה
אלוה
הסליחות
,
חנון
ורחום
ארך
אפים
ומרבה
להטיב;
ולזה
לא
עזבתם
,
כי
הארכת
אפך
ורחמת
עליהם
ולא
רצית
להפרע
מהם
תכף
,
אבל
הארכת
חנותם
במדבר
עד
שלמות
ארבעים
שנה
,
כדי
שלא
ימותו
בלא
עתם.
ובאותם
הארבעים
שנה
קרבת
אותם
מאד
לעבודתך
,
כמו
שזכר
אחר
זה;
וכל
זה
מרוב
השגחתו
על
ישראל
,
בעבור
בריתו
עם
האבות.
ויתנו
ראש
-
בדבור
,
ופירושו:
אמרו
לתת
להם
ראש
,
כענין
"נתנה
ראש"
(במ'
יד
,
ד).