אדם
שת
אנוש
-
עזרא
כתב
ספר
היחס
הזה
על
ידי
חגי
,
זכריה
ומלאכי
בתוך
שמונה
עשרה
שנה
,
שמאותו
זמן
שבא
לירושלים
זרובבל
ויהושע
הכהן
בימי
כורש
הראשון
עד
שבא
כורש
בן
אסתר.
והכל
משום
יחס
דוד
המלך
,
והלוים
לשוערים
ולשומרים
ולמשוררים
-
היאך
העמידן
דוד
על
מעמדם
והכהנים
למשמרותם
,
לפיכך
יחסם
מאדם
ועד
אברהם.
ולפי
שהוצרך
ליחס
את
אברהם
הזכיר
גם
שאר
הגויים
,
בניו
ובני
בניו.
ומשום
בניו
צריך
ליחס
שאר
גויים
בני
כנען
,
להודיע
היאך
ירש
אברהם
את
ארצם.
ומאחר
שהוצרך
להזכיר
וליחס
תולדות
כנען
,
הזכיר
על
גבם
תולדות
שאר
גויים
,
ומזכירם
מעט
מעט
ומשליכם
,
עד
שהגיע
לעיקר
,
כדמפרש
בבראשית
רבה
(ב"ר
לט
,
י):
משל
לאדם
שהיה
עובר
ממקום
למקום
ונפלה
לו
מרגליות
,
ועמד
האדם
וכבר
בכברה
העפר
עד
שמצא
מרגליות;
כך
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
מה
לי
ליחס
שם
וארפכשד
וגו'
ותרח
,
אלא
למצוא
לאברהם
,
"ומצאת
את
לבבו
נאמן
לפניך"
(נחמ'
ט
,
ח).
ומפני
כבודו
של
יצחק
יחס
בני
עשו
וישמעאל
ובני
קטורה
,
ומשליכן
מעט
מעט
ומניחן;
ובני
שעיר
החורי
מזכיר
על
כי
בני
עשו
ירשום
,
וגם
ליחס
תמנע
שנעשית
פילגש
לבני
אברהם
,
להודיע
שבחו
של
אברהם
,
שהיתה
מבנות
נשיאים
ואלופים
ורצתה
להיות
פילגש
לזרע
אברהם
,
דכתיב
"ואחות
לוטן
תמנע"
(להלן
,
לט;
בר'
לו
,
כב)
,
וכתיב
"ותמנע
היתה
פילגש"
(בר'
לו
,
יב)
-
אלא
לפי
שאמרה:
אם
איני
כדאי
להנשא
לו
לאשה
,
אהיה
לו
פילגש.
ועוד
לכן
יחס
בני
שעיר
,
שהם
היו
אלופים
ומלכים
,
והר
שעיר
של
שעיר
היה
,
ובאהבת
יצחק
נתנה
הקדוש
ברוך
הוא
לעשו
,
דכתיב
"ובני
עשו
יירשום...
וישבו
תחתם"
(דב'
ב
,
יב);
ולהודיע
קיום
דברי
הקדוש
ברוך
הוא
שאמר
ליצחק
להרבות
זרעו
ולהשליטו
בכל
,
ובשביל
כבודו
של
יצחק
כתב
כמו
כן
"אלה
המלכים
אשר
מלכו
בארץ
אדום
וגומר"
(להלן
,
מג;
בר'
לו
,
כ).
אדם
שת
אנוש
-
פתרונו
כמו:
בני
אדם
-
שת
,
ובני
שת
-
אנוש;
ולפי
שאינו
עיקר
היחס
מקצרן.
ומה
שלא
הזכיר
קין
והבל
,
לפי
שלא
העמידו
תולדות
,
אבל
משת
יצאו
תולדות:
נח
ואברהם
,
ומאברהם
-
עד
דוד.
(שש
עשרה
תועלות
לדה"א
א
,
א
-
י
,
יד)
והנה
התועלות
המגיעים
מזה
הספור
הם
אלו:
התועלת
הראשון
הוא
ליסד
,
אמונת
החדוש
,
כמו
שזכרנו
בבאורנו
לדברי
תורה
(ראה
בה"פ
בר'
ד
,
א:
פתיחה);
ולזה
זכר
הסתעפות
הדורות
מאדם
הראשון
עד
הזמן
ההוא.
התועלת
השני
הוא
להודיע
,
כי
יי'
יתברך
יענוש
החוטא
על
חטאו
וישלם
טוב
לצדיק
כצדקתו.
ולזה
ספר
שכבר
היה
"ער
בכור
יהודה
רע
בעיני
יי'
וימיתהו"
(דה"א
ב
,
ג);
ולזה
גם
כן
זכר
בעכן
שמעל
מעל
בחרם
(שם
,
ז)
מפני
שלא
נתקיימו
לו
תולדות.
עם
שבזה
תועלת
מפני
פרסום
החטאים
,
שיהיה
האדם
יותר
נשמר
מלחטא
,
כדי
שלא
יקנה
לו
בשת
ושם
רע
לדורי
דורות.
ולזה
גם
כן
זכר
כי
יואש
ושרף
בעלו
למואב
(ראה
דה"א
ד
,
כב)
,
ולזה
גם
כן
כי
יעבץ
היה
נכבד
מאחיו
ולזה
שמע
יי'
יתברך
בקולו
במה
ששאל
ממנו
(ראה
שם
,
ט
-
י).
ואחשוב
כי
יעבץ
היה
מהשופטים
,
והוא
אבצן
(שו'
יב
,
ח)
,
כי
האל"ף
והעי"ן
הם
ממוצא
אחד
,
והם
מתחלפים;
והנה
היה
מחור
בן
חצרון
שהיה
"אבי
בית
לחם"
(דה"א
ד
,
ד).
וכן
מצאנו
בבועז
,
שהיה
נראה
מדבריו
היותו
מהשופטים
,
והוא
מבית
לחם;
וידמה
ששמו
האמיתי
היה
בועז
(ראה
רות
ב
,
ד)
,
אך
אמו
קראתהו
יעבץ
,
כי
ילדתו
בעצב
(ראה
דה"א
ד
,
ט).
ולזה
גם
כן
זכר
כי
הבכורה
היתה
לראובן
,
ולפי
שחלל
יצועי
אביו
בשכבו
את
בלהה
פילגש
אביו
(ראה
בר'
לה
,
כב)
,
נתנה
בכורתו
ליוסף
(ראה
דה"א
ה
,
א).
ולזה
גם
כן
זכר
כי
מפני
שמעלו
באלהי
אבותיהם
ראובן
וגם
חצי
שבט
המנשי
,
וזנו
אחרי
אלהי
עמי
הארץ
אשר
השמיד
אלהים
מפניהם
,
העיר
יי'
רוח
מלכי
אשור
והגלה
אותם
ויביאם
לחלח
ולחבור
והרא
ונהר
וגוזן
(ראה
שם
,
כה
-
כט).
ולזה
גם
כן
ספר
כי
"יהודה
הגלו
לבבל
במעלם"
(שם
ט
,
א).
ולזה
גם
כן
זכר
שכבר
מת
"שאול
במעלו
אשר
מעל
ביי'"
(דה"א
י
,
יג)
,
ולא
נשאר
מזרעו
כי
אם
בן
אחד
ליהונתן
(ראה
ש"ב
ט
,
ג);
והסב
יי'
המלוכה
לדוד
(ראה
דה"א
י
,
יד)
אשר
היה
כלבבו
בכל
מעשיו
,
רק
בדבר
אוריה
החתי
(ראה
ש"ב
יא).
ולזה
גם
כן
ספר
הצלחת
דוד
ברבוי
הבנים
(ראה
דה"א
יד
,
ג
-
ז).
התועלת
השלישי
הוא
להודיע
,
כי
הממשלה
היתה
לדוד
מלידה
ומבטן
ומהריון
(ע"פ
הו'
ט
,
יא)
,
כי
אבותיו
היו
נשיאים;
רוצה
לומר
,
כי
נחשון
בן
עמינדב
היה
נשיא
בני
יהודה
בימי
משה
(ראה
במ'
א
,
ז)
,
והדור
השני
לנחשון
היה
בועז
מן
השופטים
את
ישראל
,
והרביעי
לבועז
היה
דוד
(ראה
רות
ד
,
כ
-
כב).
התועלת
הרביעי
הוא
להודיע
,
שהוא
ראוי
שיקים
האדם
זכר
לאחיו
,
כשמת
בלא
בנים.
ולזה
ספר
כי
אף
על
פי
שלא
יבם
שלה
בן
יהודה
תמר
אשת
ער
אחיו
שמת
בלא
בנים
(ראה
בר'
לח
,
יא)
,
הנה
קרא
שם
הבן
הראשון
שיולד
לו
'ער'
,
להשאיר
זכר
לאחיו.
ולזה
אמר:
"בני
שלה
בן
יהודה
ער"
וגו'
(דה"א
ד
,
כא).
התועלת
החמישי
הוא
להודיע
,
איך
הפליג
יי'
יתברך
להשגיח
בישראל
להשיבם
לאמונתו
לפי
מה
שאפשר.
וזה
כי
עם
הפליגם
לחטוא
שמע
זעקת
בני
ראובן
וגד
וחצי
שבט
מנשה
בעת
אשר
זעקו
אליו
במלחמה
(ראה
דה"א
ה
,
כ)
,
ויתן
עם
רב
מאד
בידם
עד
שהיה
נפש
אדם
מהשבי
מאה
אלף
(ראה
שם
,
כא);
כי
זה
היה
ממה
שהיה
ראוי
שיישירם
לעבוד
את
יי'
לבדו
,
והם
לא
לקחו
מוסר
,
ובמעט
זמן
אחר
זה
גלו
מארצם
(ראה
שם
,
כה
-
כו).
התועלת
הששי
הוא
לפרסם
,
כי
רוב
הכהנים
הגדולים
היו
מפנחס
,
ולזה
נתן
לו
יי'
יתברך
ברית
כהנת
עולם
(ראה
במ'
כה
,
יג)
,
ופרסם
עם
זה
כי
עשרה
דורות
מזרעו
פרנסו
כל
זמן
בית
ראשון
(ראה
דה"א
ה
,
לא
-
לו)
,
אשר
היו
בו
ממלכי
יהודה
יותר
מחמשה
עשר
דורות
,
וממלכי
ישראל
היו
מעת
רחבעם
עד
עת
חזקיה
כמו
שמונה
עשר
דורות.
ולזה
זכר
כי
עזריה
כהן
בבית
אשר
בנה
שלמה
(ראה
דה"א
ט
,
יא)
,
ויהוצדק
שהיה
הדור
העשירי
אחריו
,
"הלך
בהגלות
יי'
את
יהודה
וירושלים
ביד
נבוכדנצר"
(שם
ה
,
מא).
התועלת
השביעי
הוא
להודיע
,
כי
כשיהיו
שלשה
יחד
,
הנה
ראוי
שיהיה
הגדול
באמצע
והקטן
מהם
בשמאלו
והגדול
מהקטן
בימינו
,
כי
הימין
יותר
נכבד
מהשמאל
,
והאמצע
הוא
היותר
נכבד
מהם.
וזה
מבואר
בדברים
הטבעיים
,
כי
הלב
הוא
באמצע
והוא
היותר
נכבד;
עם
שבזה
תועלת
,
שהוא
קרוב
להם
יחד
להשפיע
להם
מהודו
ולהדריכם
ולהנהיגם
,
והם
קרובים
לו
יחד
לשמשו.
ולזה
ספר
כי
הימן
המשורר
אשר
מבני
הקהתי
(ראה
דה"א
ו
,
יח)
שהם
היותר
נכבדים
,
היה
באמצע
,
ומימינו
היה
המשורר
אשר
מבני
גרשון
(ראה
שם
,
כד)
שהיה
אחריו
בגדולה
,
ומשמאלו
היה
המשורר
אשר
מבני
מררי
(ראה
שם
,
כט)
שהיה
למטה
מכלם.
התועלת
השמיני
הוא
להודיע
,
כי
מעבודת
הלוים
היה
לשרת
בשם
יי'
בשיר
(ראה
דה"א
ו
,
טז)
,
כי
זה
נרמז
בתורה
ולא
נתבאר
בה
באור
רחב.
אך
בזה
הספר
(ראה
דה"א
טז
,
ד
ואי')
ובספר
עזרא
(ראה
נחמ'
יב
,
לה
-
מז)
זה
תכלית
הבאור
,
וזה
משלמות
התקיעה
בחצוצרות
שהיו
תוקעים
הכהנים.
ונתבאר
פה
כי
עבודת
הלוים
היתה
לשמור
משמרת
(ראה
דה"א
ט
,
כז)
,
שיהיו
שוערים
לפתוח
הדלתות
ביום
ולסגרם
בלילה
ולשמור
כל
הלילה
בארבע
רוחות
בית
המקדש
(ראה
שם
,
כג
-
כה)
,
ולא
ישכבו
בלילה
השומרים
,
והיו
שומרים
מבואות
הבית
שלא
יכנסו
שם
רק
הראוים;
והיו
גם
כן
שומרים
כל
כלי
העבודה
וכלי
הקדשים
וכל
כלי
הקדש
(ראה
שם
,
כח
-
כט)
,
וזאת
היא
השמירה
שרמז
אליה
בפרשת
'במדבר
סיני'
(ראה
במ'
ד).
התועלת
התשיעי
הוא
להודיע
,
כי
בשכר
עבודתם
נתנו
לכהנים
וללוים
עריהם
(ראה
דה"א
ו
,
לט
ואי');
ולזה
סמך
בזה
המקום
לעבודת
הלוים
והכהנים
זכרון
הערים
שנתנו
ישראל
לכהנים
וללוים.
התועלת
העשירי
הוא
להודיע
,
איך
השגיח
יי'
יתברך
בשבט
בנימין
להרבותם
אחרי
כלות
השבט
ההוא
בימי
פילגש
בגבעה
,
שלא
נשארו
מהם
כי
אם
שש
מאות
איש
(ראה
שו'
כ
,
מז)
מבלי
נשים
וטף;
ולא
ארכו
הימים
שהיו
מספרם
בימי
דוד
קרוב
לששים
אלף.
התועלת
האחד
עשר
הוא
להודיע
כי
אין
ראוי
לעשוק
לאנשים
,
ואף
כי
יד
העושקים
תקיפה.
ולזה
ספר
מה
שקרה
מהרע
לבני
אפרים
ברדתם
לקחת
את
מקנה
אנשי
גת
(ראה
דה"א
ז
,
כא)
,
מפני
היותם
בוטחים
על
עוצם
גדולת
יוסף
שהיה
שליט
על
הארץ
(ראה
בר'
מב
,
ו);
וספר
כי
כבר
"הרגום
אנשי
גת"
(שם).
התועלת
השנים
עשר
הוא
,
להודיע
שיש
שם
אות
וסימן
מעת
לקיחת
האשה
בטוב
ההצלחה
או
בהפכה;
ולזה
אמרו
ז"ל
(ראה
חולין
צה
,
ב):
בית
תינוק
ואשה
אף
על
פי
שאין
נחש
יש
סימן.
וזה
דומה
קצת
למה
שאמר
"נחשתי
ויברכני
יי'
בגללך"
(בר'
ל
,
כז);
"ויברך
יי'
את
בית
המצרי
בגלל
יוסף"
(בר'
לט
,
ה).
ולזה
זכר
כי
אפרים
בא
אל
אשתו
סביב
הריגת
בניו
,
וילדה
לו
בן
וקרא
שמו
בריעה
,
"כי
ברעה
היתה
בביתו"
(דה"א
ז
,
כג).
התועלת
השלשה
עשר
הוא
להודיע
,
כי
יי'
יתברך
ישגיח
בנרדפים.
ולזה
זכר
שקצת
בני
אהוד
הוציאו
אחיהם
מגבע
והגלו
אותם
אל
מנחת
(ראה
דה"א
ח
,
ו)
,
וקצת
הגולים
הצליחו
מאד
בבנים
ובנו
עיירות
והצליחו
במלחמה
להבריח
את
יושבי
גת
(ראה
שם
,
ח
ואי').
התועלת
הארבעה
עשר
הוא
להודיע
,
כי
יי'
יתברך
לא
יקפח
שכר
כל
בריה
ובריה.
ולזה
ספר
כי
אף
על
פי
שבחטאי
שאול
חוייב
הכליון
לבניו
כדי
שתסוב
המלוכה
לדוד
,
הנה
השגיח
יי'
יתברך
ביהונתן
לטוב
לבבו
עם
האלהים
ועם
אנשים
,
והשגיח
במפיבשת
בנו
להשאיר
ממנו
זרע
עד
שמזרעו
היה
אחד
והוא
אולם
,
שהרבה
בנים
ובני
בנים
מאה
וחמשים
(ראה
דה"א
ח
,
מ).
התועלת
החמשה
עשר
הוא
מה
שלמדנו
,
מפני
מה
שסמך
לגלות
בבל
זכרון
השביה
לירושלים
והשתדלותם
בעבודת
בית
האלהים
בשלום
שבפנים
,
שלא
היתה
הכונה
בהגלותם
כי
אם
להיישירם
לעבודת
יי'
יתברך
,
כי
רוב
השומן
הביאם
אל
הבעיטה
(ע"פ
דב'
לב
,
טו).
ולזה
תמצא
כי
בתחלת
בית
שני
נעתק
ענין
יהודה
ובנימין
אל
הטוב
בתכלית
מה
שאפשר
,
וזה
מבואר
מאד
בספר
עזרא
(ראה
נחמ'
יב
,
מג
-
מה).
התועלת
הששה
עשר
הוא
להודיע
,
שהוא
ראוי
לגמול
חסד
לאשר
גמלוהו
,
היו
חיים
או
מתים.
ולזה
ספר
כי
אחרי
מות
שאול
,
כששמעו
אנשי
יבש
גלעד
את
אשר
עשו
הפלשתים
לשאול
,
קמו
כל
איש
חיל
ונשאו
את
גופת
שאול
ואת
גופות
בניו
ויביאום
יבשה
,
ויקברו
את
עצמותיהם
תחת
האלה;
ונצטערו
צער
גדול
על
מיתתו
עד
שכבר
הפליגו
בזה
,
וצמו
שבעת
ימים
(ראה
דה"א
י
,
יא
-
יב).