תנ"ך - ואיש
משך
בקשת
לתמו
ויך
את־מלך
ישראל
בין
הדבקים
ובין
השרין
ויאמר
לרכב
הפך
ידיך
ידך
והוצאתני
מן־המחנה
כי
החליתי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאִ֗ישׁ
מָשַׁ֤ךְ
בַּקֶּ֙שֶׁת֙
לְתֻמּ֔וֹ
וַיַּךְ֙
אֶת־מֶ֣לֶךְ
יִשְׂרָאֵ֔ל
בֵּ֥ין
הַדְּבָקִ֖ים
וּבֵ֣ין
הַשִּׁרְיָ֑ן
וַיֹּ֣אמֶר
לָרַכָּ֗ב
הֲפֹ֧ךְ
יָדְיךָ֛
יָדְךָ֛
וְהוֹצֵאתַ֥נִי
מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה
כִּ֥י
הָחֳלֵֽיתִי:
(דברי הימים ב פרק יח פסוק לג)
וְאִישׁ
מָשַׁךְ
בַּקֶּשֶׁת
לְתֻמּוֹ
וַיַּךְ
אֶת־מֶלֶךְ
יִשְׂרָאֵל
בֵּין
הַדְּבָקִים
וּבֵין
הַשִּׁרְיָן
וַיֹּאמֶר
לָרַכָּב
הֲפֹךְ
יָדְיךָ
יָדְךָ
וְהוֹצֵאתַנִי
מִן־הַמַּחֲנֶה
כִּי
הָחֳלֵיתִי:
(דברי הימים ב פרק יח פסוק לג)
ואיש
משך
בקשת
לתמו
ויך
את־מלך
ישראל
בין
הדבקים
ובין
השרין
ויאמר
לרכב
הפך
ידיך
ידך
והוצאתני
מן־המחנה
כי
החליתי:
(דברי הימים ב פרק יח פסוק לג)
ואיש
משך
בקשת
לתמו
ויך
את־מלך
ישראל
בין
הדבקים
ובין
השרין
ויאמר
לרכב
הפך
ידיך
ידך
והוצאתני
מן־המחנה
כי
החליתי:
(דברי הימים ב פרק יח פסוק לג)
הדבקים
-
ב':
מ"א
כב
,
לד;
דה"ב
יח
,
לג.
הפך
ידך
-
ו'
זוגין
מן
ב'
דמיין
מתחלפין
בטעמים
(פעם
מרכא
ופעם
דרגא):
בר'
יח
,
יח;
יש'
לט
,
ח.
-
שמ'
כג
,
כו;
וי'
ז
,
לג.
-
וי'
יא
,
יב;
דב'
יד
,
י.
-
ש"ב
יז
,
יז;
דה"ב
ל
,
ג.
-
ש"ב
כד
,
יז;
קה'
ט
,
י.
-
מ"א
כב
,
לד;
דה"ב
יח
,
לג.
והוצאתני
-
ב':
*בר'
מ
,
יד;
דה"ב
יח
,
לג.
ו'
זוגין
מן
ב'
דמיין
מתחלפין
בטע'
ואברהם
הי֧ו
יהי֛ה
ויאמר
כ֥י
יהי֛ה
שלום
ל֥א
תהי֛ה
משכלה
ל֧ו
תהיה
שוק
הימין
כ֣ל
אש֥ר
אין
ל֛ו
סנפיר
וכ֨ל
אש֧ר
אין
לו
כל
אשר
תמצ֧א
ידך
תה֨י
נ֥א
ידך
כ֣י
ל֥א
יוכל֛ו
כי
ל֧א
יָכלו
לע'
הפ֥ך
יָדך֛
הפ֧ך
ידך֛
.
והוצאתני
ב'
והזכרתני
אל
פרעה
מן
המחנה
דדב'
הימים
.
הדבקים
-
ב';
ידיך
-
יתיר
י';
והוצאתני
-
ב'.
ואיש
משך
בקשת
-
איש
ישראל
מתכוין
לירות
במחנה
ארם
,
ובלא
כוונתו.
ויך
החץ
את
המלך
ישראל
בין
הדבקים
ובין
השרין
-
בין
אותה
רצועה
שמדביקין
הכובע
שעל
ראשו
לשריון.
ואין
לומר
מצרי
היה
,
כי
למי
נתכוין?
והלא
מלך
ארם
צוה:
"לא
תלחמו
את
הקטן
ואת
(בנוסחנו:
את)
הגדול
כי
אם
את
מלך
ישראל
לבדו"
(לעיל
,
ל)?
ואף
לו
לא
נתכוין
,
שהרי
כתיב
לתומו;
אלא
בעל
כרחו
יש
לומר:
ישראל
היה
המורה
,
ונתכוין
לירות
במחנה
ארם
,
ולפי
תומו
הכה
את
מלך
ישראל.
ויאמר
לרכב
-
למנהיג
את
המרכבה.
והוצאתני
מן
המחנה
-
כלומר:
מן
המערכה
הזו
הראשונה
,
והושיבני
במערכות
האחרונות.