תנ"ך - וירדתי
ודברתי
עמך
שם
ואצלתי
מן־הרוח
אשר
עליך
ושמתי
עליהם
ונשאו
אתך
במשא
העם
ולא־תשא
אתה
לבדך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְיָרַדְתִּ֗י
וְדִבַּרְתִּ֣י
עִמְּךָ֘
שָׁם֒
וְאָצַלְתִּ֗י
מִן־הָר֛וּחַ
אֲשֶׁ֥ר
עָלֶ֖יךָ
וְשַׂמְתִּ֣י
עֲלֵיהֶ֑ם
וְנָשְׂא֤וּ
אִתְּךָ֙
בְּמַשָּׂ֣א
הָעָ֔ם
וְלֹא־תִשָּׂ֥א
אַתָּ֖ה
לְבַדֶּֽךָ:
(במדבר פרק יא פסוק יז)
וְיָרַדְתִּי
וְדִבַּרְתִּי
עִמְּךָ
שָׁם
וְאָצַלְתִּי
מִן־הָרוּחַ
אֲשֶׁר
עָלֶיךָ
וְשַׂמְתִּי
עֲלֵיהֶם
וְנָשְׂאוּ
אִתְּךָ
בְּמַשָּׂא
הָעָם
וְלֹא־תִשָּׂא
אַתָּה
לְבַדֶּךָ:
(במדבר פרק יא פסוק יז)
וירדתי
ודברתי
עמך
שם
ואצלתי
מן־הרוח
אשר
עליך
ושמתי
עליהם
ונשאו
אתך
במשא
העם
ולא־תשא
אתה
לבדך:
(במדבר פרק יא פסוק יז)
וירדתי
ודברתי
עמך
שם
ואצלתי
מן־הרוח
אשר
עליך
ושמתי
עליהם
ונשאו
אתך
במשא
העם
ולא־תשא
אתה
לבדך:
(במדבר פרק יא פסוק יז)
וְאֶתגְּלֵי
וַאֲמַלֵיל
עִמָך
תַּמָן
וַאֲרַבֵּי
מִן
רוּחָא
דַּעֲלָך
וַאֲשַׁוֵי
עֲלֵיהוֹן
וִיסוֹבְרוּן
עִמָך
בְּמַטוּל
עַמָא
וְלָא
תְסוֹבַר
אַתּ
בִּלחוֹדָך
:
עמך
-
י"ב
בתורה:
בר'
כא
,
כב
,
כג;
כו
,
ג
,
כט;
לג
,
טו;
מו
,
ד;
במ'
יא
,
יז;
דב'
כ
,
יב
,
כ;
כב
,
ב;
כג
,
יז;
כט
,
יא.
אִתְךָ
-
י"ו
בתורה:
בר'
ח
,
יז;
כו
,
כד;
מ
,
יד;
שמ'
יב
,
מח;
יז
,
ה;
כה
,
כב;
לד
,
כז;
וי'
י
,
טו;
יט
,
יג
,
לג;
במ'
יא
,
יז;
יח
,
ז
,
יא
,
יט;
דב'
י
,
כא;
כח
,
ח.
ולא
-
תשא
-
ג':
בר'
יח
,
כד;
*וי'
יט
,
יז;
*במ'
יא
,
יז.
ולא
תשא
ג'
וסימנהון
ולא
תשא
למקום
ולא
תשא
עליו
חטא
ולא
תשא
אתה
לבדך.
ואצלתי
-
ל';
ולא
-
תשא
-
ג'.
וירדתי
-
זו
אחת
מעשר
ירידות
הכתובות
בתורה
(ראה
ספ"ב
צג).
ודברתי
עמך
-
ולא
עמהם
(ראה
שם).
ואצלתי
-
כתרגומו:
"וארבי"
,
כמו
"ואל
אצילי
בני
ישראל"
(שמ'
כד
,
יא).
ושמתי
עליהם
-
למה
משה
דומה
באותה
שעה?
לנר
שמונח
על
גבי
מנורה
והכל
מדליקין
ממנו
,
ואין
אורו
חסר
כלום
(ראה
ספ"ב
צג).
ונשאו
[אתך]
-
הַתנֶה
עמהם:
על
מנת
שיקבלו
עליהם
טורח
בניי
,
שהם
טרחנים
וסרבנים
(ראה
ספ"ב
צב).
ולא
תשא
אתה
לבדך
-
הרי
תשובה
למה
שאמר:
"לא
אוכל
אנכי
לבדי"
(לעיל
,
יד).
וירדתי
-
הכבוד
ירד
באש
בתוך
הענן.
ודברתי
-
וכאשר
תשמע
הקול
אתה
,
ישמעו
גם
הם.
ואצלתי
-
כטעם
'אקח
מאשר
אצלך'.
ודע
,
כי
הרוח
כמו
החכמה
,
ואם
תנתן
מחכמת
ראובן
לשמעון
,
לא
תחסר
חכמת
ראובן
,
רק
נשארה
כאשר
היא.
והמשל
בנר
(ראה
ספ"ב
צג).
ואצלתי
מן
הרוח
אשר
עליך
-
איני
רוצה
לתת
להם
רוח
אחר
אלא
משלך
,
כדי
שיהיו
טפלין
לך.
וירדתי
ודברתי
עמך
שם
ואצלתי
-
ענין
הכתוב
להגיד
,
כי
בעת
הדבור
עם
משה
יהיה
האצילות
,
וממנו
הוא;
וכן
אמר
במעשה:
"וירד
יי'
בענן
וידבר
אליו"
(להלן
,
כה);
ולא
פירש
הכתוב
הדבור
הזה
מה
היה
,
כאשר
הוא
בכל
התורה
שיבאר
אחרי
כן
מה
אמר
ומה
דבר
יי'
(ע"פ
יר'
כג
,
לה
-
לז);
כי
הענין
בכאן
-
לאמר
,
כי
הזקנים
אשר
אמר
בהם
שהתנבאו
לא
שמעו
דבור
מפי
השם
ולא
נגלה
להם
במראה
או
בחלום
,
אבל
השם
מדבר
עם
משה
ומאצילות
רוח
משה
הם
יודעים
הנבואה
ההיא;
וזה
טעם
"ויתנבאו
ולא
יספו"
(להלן
,
כה)
-
שלא
יספו
להתנבאות
מעצמם
,
אבל
בנבואה
שאמר
השם
למשה
בה
לבדה
התנבאו.
וזה
טעם
ואצלתי
-
שאניח
אצלי
מן
הרוח
אשר
אני
שם
עליך
ושמתי
עליהם.
ואין
זה
כענין
"ונתת
מהודך
עליו"
(במ'
כז
,
כ)
,
כי
'אצילות'
בכל
מקום
לשון
עכוב
אצלו
,
כלשון
"וכל
אשר
שאלו
עיני
לא
אצלתי
מהם"
(קה'
ב
,
י);
"הלא
אצלת
לי
ברכה"
(בר'
כז
,
לו);
וכן
"על
כן
נאצל
מהתחתונות
ומהתיכונות
מהארץ"
(יח'
מב
,
ו)
-
שנשאר
אצלן
מהלשכות
התחתונות
והתיכונות
מן
הארץ
שלא
יאכלו
האתיקים
מהנה
בעליונות;
וכן
"ואל
אצילי
בני
ישראל"
(שמ'
כד
,
יא)
-
הנשארים
והפְּרושים
מהם
,
שנאצלים
אל
עצמם
מכלל
המון
העם;
או
שנקראים
כן
הגדולים
-
שהכל
באים
אצלם.
והמעתיקים
מן
הלשונות
אומרים
'אצילות'
על
יציאת
כח
מן
הכחות
מאת
הבורא
ומתפשט
על
הנברא;
ואומרים
בנפש:
'אצולה
מרוח
הקדש'
,
כי
הוא
אצלם
לשון
המשכה.
ואיננו
נכון
אצלי
כי
האצילות
יהיה
המשכה
או
הנחה
והפרשה
אצל
הנותן
הוא.
אבל
אנקלוס
יעשה
בו
שני
פנים;
תרגם
כאן:
"ואירבי"
,
וכן
"ואל
אצילי
בני
ישראל"
(שמ'
כד
,
יא):
"ולרברבי";
ותרגם
"הלא
אצלת
לי
ברכה"
(בר'
כז
,
לו):
"שבקת".
נראה
שדעתו
ב'אצילות'
שהוא
ענין
המשכה
,
או
מאצל
הנותן
על
המקבל
,
ויאמר
בכאן:
אמשיך
מאשר
אצלך
מן
רוח
הנבואה
ושמתי
עליהם;
ונאמר
עוד
על
ההמשכה
,
שימשיך
הנותן
אצלו
מן
הדבר
הנתון
וישאר
עמו
,
וזה
טעם
"הלא
אצלת
לי
ברכה"
-
שמשכת
לי
אצלך
אחת
מן
הברכות
לברכני
בה.
ועל
הכלל
בזקנים
,
כי
אין
נבואתם
,
רק
מן
הרוח
אשר
ידבר
במשה
וממנו
הוא
להם
,
ולפיכך
אמרו
במדרש
'במדבר
סיני
רבא'
(טו
,
כה):
משל
למלך
שמסר
פרדסו
לשומר
ונתן
לו
שכר
השמירה;
אחר
זמן
אמר
לו
השומר:
איני
יכול
לשמרו
כולו
לבדי
,
הבא
עוד
אחרים
שישמרו
עמי.
אמר
לו
המלך:
נתתי
לך
הפרדס
שלי
לשמרו
וכל
פירות
שמירתו
נתתי
לך
,
ועכשו
אתה
אומר
הבא
עוד
אחרים
שישמרו
עמי?!
הריני
מביא
אחרים
שישמרו
עמך
-
והוי
יודע
שאין
אני
נותן
להם
שכר
שמירה
משלי
,
אלא
מתוך
שכר
שנתתי
לך
משם
הם
נוטלים
שכרם!
כך
אמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
למשה:
אני
נתתי
לך
רוח
ודעת
לפרנס
את
בני
,
ולא
הייתי
מבקש
אַחֵר
,
כדי
שתתייחד
אתה
באותה
השמירה;
ועכשו
אתה
מבקש
אחר?!
תדע
שמשלי
אינם
נוטלין
כלום
,
אלא
ואצלתי
מן
הרוח
אשר
עליך!
ואף
על
פי
כן
לא
חסר
משה
כלום.
עד
כאן
במדרש.
והקרוב
אלי
,
כי
כל
ימי
הזקנים
(ע"פ
יהו'
כד
,
לא)
נעשה
להם
כן
,
שיָדעו
בכל
מה
שיצוה
השם
לישראל
ביד
משה
בצרכי
שעתם
והמקרים
אשר
יבאו
להם
במדבר;
וזה
טעם
ונשאו
אתך
במשא
העם
-
כי
כל
מה
שיאמר
משה
לעם
ידעו
הם
ויתנבאו
בהם
לעם
כל
אחד
בשבטו
ואלפו
,
מפני
זה
לא
ישא
משה
לבדו
תלונותם.
ועל
הדבר
הראשון
ענהו
השם
יתעלה
,
שיאסוף
לו
שבעים
איש
מזקני
ישראל
הראויים
למעלה
,
ויִעֲדוֹ
השם
יתעלה
שעל
דרך
המופת
ישפיע
עליהם
שפע
נבואה
,
בדרך
שישתתפו
עם
משה
בהנהגת
העם
(ראה
ספ"ב
צב).