תנ"ך - וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן־הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא־תשא אתה לבדך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֘ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ: (במדבר פרק יא פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ: (במדבר פרק יא פסוק יז)

טקסט בלבד:

וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן־הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא־תשא אתה לבדך: (במדבר פרק יא פסוק יז)

תיקון קוראים:

וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן־הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא־תשא אתה לבדך: (במדבר פרק יא פסוק יז)
וְאֶתגְּלֵי וַאֲמַלֵיל עִמָך תַּמָן וַאֲרַבֵּי מִן רוּחָא דַּעֲלָך וַאֲשַׁוֵי עֲלֵיהוֹן וִיסוֹבְרוּן עִמָך בְּמַטוּל עַמָא וְלָא תְסוֹבַר אַתּ בִּלחוֹדָך :

עמך - י"ב בתורה: בר' כא , כב , כג; כו , ג , כט; לג , טו; מו , ד; במ' יא , יז; דב' כ , יב , כ; כב , ב; כג , יז; כט , יא. אִתְךָ - י"ו בתורה: בר' ח , יז; כו , כד; מ , יד; שמ' יב , מח; יז , ה; כה , כב; לד , כז; וי' י , טו; יט , יג , לג; במ' יא , יז; יח , ז , יא , יט; דב' י , כא; כח , ח. ולא - תשא - ג': בר' יח , כד; *וי' יט , יז; *במ' יא , יז.

ולא תשא ג' וסימנהון ולא תשא למקום ולא תשא עליו חטא ולא תשא אתה לבדך.

ואצלתי - ל'; ולא - תשא - ג'.

וירדתי - זו אחת מעשר ירידות הכתובות בתורה (ראה ספ"ב צג). ודברתי עמך - ולא עמהם (ראה שם). ואצלתי - כתרגומו: "וארבי" , כמו "ואל אצילי בני ישראל" (שמ' כד , יא). ושמתי עליהם - למה משה דומה באותה שעה? לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין ממנו , ואין אורו חסר כלום (ראה ספ"ב צג). ונשאו [אתך] - הַתנֶה עמהם: על מנת שיקבלו עליהם טורח בניי , שהם טרחנים וסרבנים (ראה ספ"ב צב). ולא תשא אתה לבדך - הרי תשובה למה שאמר: "לא אוכל אנכי לבדי" (לעיל , יד).

וירדתי - הכבוד ירד באש בתוך הענן. ודברתי - וכאשר תשמע הקול אתה , ישמעו גם הם. ואצלתי - כטעם 'אקח מאשר אצלך'. ודע , כי הרוח כמו החכמה , ואם תנתן מחכמת ראובן לשמעון , לא תחסר חכמת ראובן , רק נשארה כאשר היא. והמשל בנר (ראה ספ"ב צג).

ואצלתי מן הרוח אשר עליך - איני רוצה לתת להם רוח אחר אלא משלך , כדי שיהיו טפלין לך.

וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי - ענין הכתוב להגיד , כי בעת הדבור עם משה יהיה האצילות , וממנו הוא; וכן אמר במעשה: "וירד יי' בענן וידבר אליו" (להלן , כה); ולא פירש הכתוב הדבור הזה מה היה , כאשר הוא בכל התורה שיבאר אחרי כן מה אמר ומה דבר יי' (ע"פ יר' כג , לה - לז); כי הענין בכאן - לאמר , כי הזקנים אשר אמר בהם שהתנבאו לא שמעו דבור מפי השם ולא נגלה להם במראה או בחלום , אבל השם מדבר עם משה ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא; וזה טעם "ויתנבאו ולא יספו" (להלן , כה) - שלא יספו להתנבאות מעצמם , אבל בנבואה שאמר השם למשה בה לבדה התנבאו. וזה טעם ואצלתי - שאניח אצלי מן הרוח אשר אני שם עליך ושמתי עליהם. ואין זה כענין "ונתת מהודך עליו" (במ' כז , כ) , כי 'אצילות' בכל מקום לשון עכוב אצלו , כלשון "וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם" (קה' ב , י); "הלא אצלת לי ברכה" (בר' כז , לו); וכן "על כן נאצל מהתחתונות ומהתיכונות מהארץ" (יח' מב , ו) - שנשאר אצלן מהלשכות התחתונות והתיכונות מן הארץ שלא יאכלו האתיקים מהנה בעליונות; וכן "ואל אצילי בני ישראל" (שמ' כד , יא) - הנשארים והפְּרושים מהם , שנאצלים אל עצמם מכלל המון העם; או שנקראים כן הגדולים - שהכל באים אצלם. והמעתיקים מן הלשונות אומרים 'אצילות' על יציאת כח מן הכחות מאת הבורא ומתפשט על הנברא; ואומרים בנפש: 'אצולה מרוח הקדש' , כי הוא אצלם לשון המשכה. ואיננו נכון אצלי כי האצילות יהיה המשכה או הנחה והפרשה אצל הנותן הוא. אבל אנקלוס יעשה בו שני פנים; תרגם כאן: "ואירבי" , וכן "ואל אצילי בני ישראל" (שמ' כד , יא): "ולרברבי"; ותרגם "הלא אצלת לי ברכה" (בר' כז , לו): "שבקת". נראה שדעתו ב'אצילות' שהוא ענין המשכה , או מאצל הנותן על המקבל , ויאמר בכאן: אמשיך מאשר אצלך מן רוח הנבואה ושמתי עליהם; ונאמר עוד על ההמשכה , שימשיך הנותן אצלו מן הדבר הנתון וישאר עמו , וזה טעם "הלא אצלת לי ברכה" - שמשכת לי אצלך אחת מן הברכות לברכני בה. ועל הכלל בזקנים , כי אין נבואתם , רק מן הרוח אשר ידבר במשה וממנו הוא להם , ולפיכך אמרו במדרש 'במדבר סיני רבא' (טו , כה): משל למלך שמסר פרדסו לשומר ונתן לו שכר השמירה; אחר זמן אמר לו השומר: איני יכול לשמרו כולו לבדי , הבא עוד אחרים שישמרו עמי. אמר לו המלך: נתתי לך הפרדס שלי לשמרו וכל פירות שמירתו נתתי לך , ועכשו אתה אומר הבא עוד אחרים שישמרו עמי?! הריני מביא אחרים שישמרו עמך - והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי , אלא מתוך שכר שנתתי לך משם הם נוטלים שכרם! כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אני נתתי לך רוח ודעת לפרנס את בני , ולא הייתי מבקש אַחֵר , כדי שתתייחד אתה באותה השמירה; ועכשו אתה מבקש אחר?! תדע שמשלי אינם נוטלין כלום , אלא ואצלתי מן הרוח אשר עליך! ואף על פי כן לא חסר משה כלום. עד כאן במדרש. והקרוב אלי , כי כל ימי הזקנים (ע"פ יהו' כד , לא) נעשה להם כן , שיָדעו בכל מה שיצוה השם לישראל ביד משה בצרכי שעתם והמקרים אשר יבאו להם במדבר; וזה טעם ונשאו אתך במשא העם - כי כל מה שיאמר משה לעם ידעו הם ויתנבאו בהם לעם כל אחד בשבטו ואלפו , מפני זה לא ישא משה לבדו תלונותם.

ועל הדבר הראשון ענהו השם יתעלה , שיאסוף לו שבעים איש מזקני ישראל הראויים למעלה , ויִעֲדוֹ השם יתעלה שעל דרך המופת ישפיע עליהם שפע נבואה , בדרך שישתתפו עם משה בהנהגת העם (ראה ספ"ב צב).
ריכוז קישורים